המעמד היה מביך. עמדתי במרכז החדר ונחמן נכדי לקח בחוסר חשק בולט את המתנה שקניתי לו ליום הולדתו. מכונית המשטרה לא היתה אטרקטיבית מספיק בעיניו. הוא העדיף לשחק עם מכונית המשטרה המשוכללת עם שלט רחוק שקיבל מיריבי המר, הסבא השני.
הכל החל לפני שש שנים בדיוק בחג שבועות, בו נולדה נכדתי הראשונה. מטבע הדברים השמחה היתה רבה, היות וזו היתה הנכדה הראשונה של שני הצדדים. כמובן שהרעפנו מתנות אין ספור ויחד עם הורי החתן שלנו דאגנו לצייד את חדר הילדים במיטה, שידה, ארון ואף כורסת הנקה. לדעתי הטעות הראשונה שלנו היתה כאשר שלחנו את בתנו, אחרי הלידה, לבית הבראה למספר ימים. המקום היה יפה ונוח, האוכל טעים ומגוון וזאת הסיבה, לטענת אשתי, שבתי דואגת לפקוד את המקום כל שלוש-עשרה חודש עם עולל חדש ואם ירצה השם, בעוד כחודשיים היא תתייצב שם בפעם השישית בתוך שבע שנים.
אחרי ההתלהבות הראשונה, כאשר נכנסנו לשיגרה של לידה, ברית, לידה, ברית, המתנות נהיו צנועות, היות והילדים היו קטנים ולא הבדילו בין "פישר פרייס" למקבילו הסיני הזול בהרבה.
גם הצד השני לא השקיע את זמנו והונו בחיפוש אחר מתנות יקרות. כמו כן חגגנו את ימי ההולדת בנפרד לכל אחד כנהוג במחוזותינו. עתה, אחרי החמישיה הפותחת, הוחלט בקבינט החרדי, להקל על הסבים והסבתות של שני הצדדים ולחגוג לשלושה ביחד מאחר שנולדו בהפרש של שנה ושבוע אחד מהשני. הכל זרם על מי מנוחות עד שהסטטוס-קוו הזה הופר כאשר ביום הולדתו השלישי של נחמן החמוד, הוא קיבל ממני מכונית משטרה ואילו הצד השני שלף אס מנצח בדמות מכונית משטרה עם שלט רחוק.
אין צורך לתאר את הרגשתנו, למרות שגורל שני הצעצועים היה זהה. לאחר כרבע שעה, שניהם היו מפורקים לחתיכות בלתי שמישות בעליל.
באותו הערב חזרנו הביתה מושפלים ומובסים, אך החלטיים להחזיר מלחמה שערה. החלנו לתת פייט, ומי שביקש מלחמה יקבל מלחמה. לאחר לילה של נדודי שינה ערכנו ישיבת עבודה על הבוקר ובה הוחלט להגדיל את תקציב הרכש פי שלושה. כמו כן הוחלט לעשות מאמץ באיתור צעצועים יצירתיים ומתקדמים.
אשתי חרשה באינטרנט וביקרה באתר של כל מפעל או סיטונאי שמכבד את עצמו. דחינו בחודש טיול מתוכנן לגרמניה כדי שנוכל לבקר בתערוכת הצעצועים הבין-לאומית בפרנקפורט.
מצויידים בכרטיסי ביקור מרשימים שוטטנו יומיים בין הביתנים השונים וסיפרנו לכולם שאנחנו שוקלים להקים רשת חנויות צעצועים כאשר המחיר לצרכן לא יעלה על עשרה דולר לפריט.
הקונספציה הזאת שבתה את ליבם של הסינים, הם הפציצו אותנו בדוגמאות של בובות, קוביות הרכבה שונות ופאזלים. במלון מיינו את הצעצועים, היות ולא היה טעם לקחת בובות עם שרוול קצר או שמלות פרובוקטיביות כדוגמת בובות ברבי. היה ברור לגמרי שמשמרת הצניעות תיפסול אותם על הסף.
כמובן שהשארנו מאחורינו גם פאזלים שמצויירים עליהם חיות טמאות. אך גם אחרי המיון, עדין הייתי צריך לקנות שתי מזוודות ענקיות עם גלגלים לשינוע הסחורה. הסינים לא הסתפקו בכך וליתר ביטחון שלחו אלינו הביתה עוד ועוד דוגמאות והצעות מחיר של כדורים זורחים, ספרים מזמרים ואקדחים שיורים כדורי צבע. תוך חודש כבר לא יכולתי לסגור את דלת הממ"ד וניתקלתי בבעיות אחסון חמורות. כמובן שהנכדים קיבלו בהתלהבות הרבה את המילה האחרונה של תעשיית הצעצועים הסינית. מי שהתלהב פחות היו המחותנים שלנו שהבינו שהמלחמה על ליבם של הנכדים תלך ותחריף. ואכן הם עשו מהלך ניבזי כאשר הם ניצלו את מכוניתם הנוחה והתחילו לטייל עם הנכדים בגן החיות התנ"כי, עשו פיקניקים וביקרו בכל פינות הליטוף ברדיוס של עשרים קילומטרים מירושלים. הם פשוט ניצלו את העובדה שבטנדר שלי יש רק שני מקומות ישיבה. זו היתה מכה חזקה מתחת לחגורה.
אשתי הרכרוכית כבר הראתה סימני שבירה והציעה שנצטרף לטיולים וניסע אחרי מכוניתם אך אני כנראה עשוי מחומרים אחרים ולא מרים ידיים בלי קרב.
לכן, עם מבט לעתיד, נכנסתי לסוכנות טויוטה ובררתי אפשרות של טרייד-אין. רציתי להחליף את הטנדר שלי במיניבוס מפואר עם שש-עשרה מקומות ישיבה, שיהיה מקום לנו, להורים ולשנים-עשר הנכדים הצפויים.
אני לא זוכר בדיוק למה העיסקה בסוף לא יצאה אל הפועל. האם בגלל שלא היה לי רשיון נהיגה לאוטובוס, או בגלל שהעיסקה היתה גדולה עלי או אולי בגלל סימני השבירה של הצד השני כאשר לא יכלו לשלם את כל הקנסות על הסעת יותר נוסעים מהמותר. מה שחשוב שלבסוף נפגשנו אצל המגשר שהנפיק את המסמך הבא:
1. שני הצדדים מתחייבים לערוך טיולים משותפים ברכב שכור.
2. שני הצדדים מתחייבים להקים קרן משותפת לצורך מימון מתנות לימי הולדת.
3. שני הצדדים מתחייבים להפעיל את מלוא השפעתם על ילדיהם כדי שיפסיקו את פס-ייצור הנכדים לאלתר.
גבי רמני
