יש בפועל שתי אופציות טובות שעומדות בפני קדימה וציפי לבני.
אחדות: שפירושה לפי הצעתו הנדיבה של ביבי, שיתוף פעולה מלא, חלוקת תיקים שווה, זכות ויטו ושרטוט קווי פעולה משותפים. השאיפה של ביבי - לממשלת אחדות רחבה, כפי שהבטיח בקמפיין הבחירות, נובעת מכך שהוא אינו רוצה להתחייב ולסנדל את עצמו עם מפלגות ימין בלבד ולייצב ממשלה יציבה, שתוכל לשלוט ולבצע רפורמות חיוניות.
הטענה של לבני - שממשלת אחדות תהיה "ממשלת שיתוק" או מכסימום - "ממשלת פיהוק", היא טעות אסטרטגית ופוליטית, שעלולה בטווח ארוך לגרום נזק למפלגה ובעיקר לאורך הדרך לגרום נזק עצום ומתמשך למדינה.
כאשר יש לקדימה, בממשלה משולבת, תפקידים כמו שר החוץ, שר הביטחון, ושורה נוספת של שרים ויושבי ראש וועדות, שוויון בקבינט המדיני ביטחוני + זכות ויטו - אין אפשרות מעשית, מדינית, פוליטית להעביר החלטות מנוגדות או חד צדדיות, והמדינה יוצאת מורווחת.
צא ולמד - ממשלת רבין ז"ל, החזיקה מעמד מספר שנים והעבירה את "הסכם אוסלו" - עם 61 מנדטים. כאשר חלק מהציבור חושב שהיה הסכם מתחייב, וקידם את המו"מ עם הפלסטינאים, וחלק אחר חושב שמדובר בהחלטה אומללה, מזיקה עם תוצאות הרות אסון, שהובילו לאינטיפאדות, לעליית החמאס ולכל אירועי הפיגועים עד ימינו אלו.
אי לכך יש ללמוד לקח מדיני חשוב, ממשלה צרה שיכולה להוביל למהלכים והסכמים, הרי גורל למדינה לטווח ארוך, ומפלגה שממשה זאת, כמו קדימה, בבריחתה או נסיגתה לאופוזיציה, עם כל ההשלכות המתחייבות מכך.
האשליה הפוליטית - שממשלת ימין, תחזיק מעמד תקופה של שנתיים מכסימום, עלולה להתברר כאשליה מסוכנת. ואם אכן כך יקרה, היא עלולה להוביל מהלכים שלדעת קדימה והשמאל, עלולים להיות הרי גורל למדינה, במדיניות, פנים, חוץ וביטחון.
לדוגמא: ממשלת ימין על 65 מנדטים, יכולה לבצע רפורמות כלכליות, וביבי כבר הוכיח בהיותו שר אוצר, כי הוא מסוגל כך. הוא יכול לבצע מהלכים מדיניים, או להקפיא מהלכים שכבר נעשו עד כה, הוא יכול ליצור גישה חדשה ויחסים חדשים עם ארה"ב, והמדינות השכנות, חלק יחשבו שזה טוב ומתבקש וחלק אחר - עלול לראות בהם נסיגה, אבל לא יהיה בממשלה מי שיבלום אותם.
קחו למשל שתי דוגמאות מעשיות. יש מנהיגים בימין - שטוענים שבית המשפט העליון, מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות, המשטרה, בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, סובלים מעודף כוח, ע"ח הכנסת - וצריך לצמצם את זכויותיהם או להגבילם, במסגרות חדשות. ממשלת ימין - יכולה לבצע רפורמות, נוסח רפורמות פרופ' פרידמן שר המשפטים, אשר ישנו את פני מערכות אכיפת החוק. להזכיר, איווט ליברמן דורש שפרופ' פרידמן ימשיך בתפקידו כשר המשפטים, מסיבה זאת בלבד - וניתן להוסיף לכך חקיקות לעניין, סעיפים בחוקה, בנושאים כמו: רוב הנחוץ להפלת ממשלה, או ביטול חוקים.
קדימה באופוזיציה יכולה לצעוק חמאס (אך גם הם לא יעזרו לה), ואם יחשבו שיש בכך פגיעה בשלטון החוק ומרכיביו, יבואו בטענות אל עצמם בלבד. ישיבת קדימה בממשלה, כפרטנר שווה זכויות וכוחות, יכול למנוע זאת.
דוגמא נוספת: אולמרט בימיו האחרונים, משחק אותה שריף או גיבור, בכך שהדיח את אלוף עמוס גלעד, מהיות איש הקשר עם מצרים בנושא "הרגיעה", הקשר עם חמאס, מניעת ההברחות בציר פילדלפי, ובעקיפין גם הקשר לשחרור גלעד שליט.
ממשלת אחדות - יכולה למנוע זאת, מאחר ומדובר בקשר חיוני רגיש וחשוב עם מצרים. חשוב לא לפגוע בנשיא מצרים, המוביל את המהלך עם חמאס, כדוגמא: ליחסים עם מדינות זרות כולל אירופיות.
בסוגריים - יש לומר, שמעשהו של אלוף עמוס גלעד, כפקיד ממשל בכיר, הוא מעשה פסול ומסוכן, לניהול ממשלתי נכון. לא יתכן, שפקיד גם אם בכיר במעמד ובדרגה יעביר ביקורת בתקשורת על ראש ממשלה.
במצב רגיל - יש מקום להדחה מיידית, ללא תנאי. במצב הרגיש שנוצר, היה מקום לפעול אחרת, נזיפה פומבית כפי שניתנה עם אזהרה אישית ודרישת התנצלות פומבית. כמו שלא יתכן, שאלוף בצה"ל, יעביר ביקורת בתקשורת על החלטת הרמטכ"ל, וגם ימשיך בתפקידו, כך לא יתכן שבמסגרת מנהל תקין, פקידים יחרגו ממסגרותיהם. בפועל, אלוף גלעד התנצל ויחזור לתפקיד, אפשר היה למנוע את זה מלכתחילה.
הדוגמאות דלעיל - הם רק סימן להחלטות ומהלכים שממשלת ימין יכולה לעשות גם בתחומים אחרים, ולאופוזיציה יישאר רק להתנגד או לבכות אחר כך.
והיה, אם כל החישובים והמאמצים יעלו בתוהו הפוליטי, יש אופציה נוספת ללבני לומר לציבור: נתתם רוב לימין, בבקשה תקבלו ממשלת ימין, ונראה מה היא מסוגלת.
בנסיבות אלה הייתי אומר לביבי, אל תיבהל, לך על זה. גם אם תחזיק מעמד שנתיים או שלוש או אפילו קדנציה שלמה, ותעשה מהלכים חיוביים בעלי ערך ובני קימא בתחום הכלכלי, הביטחוני, החברתי, צמצום הפערים, הורדת האבטלה, חיזוק הכלכלה והמשק הישראלי, יצירת תשתיות כלכליות, השקעות, פיתוח, חיזוק הביטחון האישי והמדיני, הרתעה צבאית, טיפול נכון בטרור, בחמאס, בחזבאללה, ובאיראן - "שיחקת אותה" כמו גדול - וכך גם תיזכר.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. ממשלת "שיתוק לאומי" - עדיפה לפעמים על ממשלה שרצה בכיוון הלא נכון.
2. תקופת שמיר, כראש ממשלה, ברוטציה עם פרס, נחשבת כתקופה של קיפאון מדיני, מאחר ושמיר שמר על הקיים, והתנגד לכל יוזמה חדשה, דוגמת "יוזמת לונדון" שיזם פרס לפתרון בעיית הפלסטינאים, במסגרת ירדנית, שיתכן והיה משנה את האירועים באזורינו.
3. ממשלת ימין, בראשות נתניהו, עלולה להיות ממשלת "שינוי אזורי", וקדימה תישאר בחוץ. ראו - הוזהרתם!
