סדנאות צחוק 

לא פעם עולה חיוך על שפתיי המלווה מעת לעת בפרצי צחוק בלתי נשלטים. הסירו כל חשש, לא מדובר בהשפעות פוסט טראמאטיות, או הפרעות אחרות, אלו הם בסה"כ הבלחי זיכרון מאחת החוויות המרתקות וכן אולי גם ה"הזויות" אותם חוינו, משפחתי ואני במהלך המסע המרתק שלנו בהודו. אותו מסע שפיתח בסופו של דבר סדנאות צחוק יחודיות, שעליהם ניתן לקרוא באתר הבית של תבל ומלואה. מן הסתם מסע שכזה, מזמן אין ספור חוויות, הרפתקאות וסיפורים יוצאי דופן ומרתקים, שהרי בהודו אתה מתעורר כל יום למעין תיאטרון רחוב, שפועל ללא הפוגה ולאן שלא תפנה, תחשוב שהמפיק הבלתי נראה, הוא גם בלתי נלאה וסידר לך את היום עם התהלוכה, ההלויה, הסדואים הצבעוניים, האל הקוף, מקדש העכברים, טקסי הפו'גה ומה לא, בעצם לאן שלא תפנה אתה נזרק למערכה אחרת בהצגה הגדולה, הצופה מן הצד על הרחוב חש את אימרתו של שקספיר: "כל העולם במה ואנחנו השחקנים" קורמת עור וגידים למול עיניו.

לפני שנסחף בסיפורי הודו, נחזור לאותה חוויה עלומה, שהשפעתה הטובה פועלת עלי גם היום, ובזכותה רבים רבים נהנים בשכיחות משלל סדנאות צחוק המועברות על ידי.

הסיפור קורה בערך לאחר שעברנו כבר כחצי שנה בהודו, המבינים יודעים כי אחרי תקופה כזו, הדברים נראים ומרגישים אחרת ממה שאנו מפרשים אותם במערב ולכן אולי השפעתם עלינו כל כך גדולה. על כל פנים באותה תקופה הגענו לממובאי ושם התארחנו אצל חברים משפחת סיוון, דני שירת כקוסול ישראל בעיר ואנו זכינו להתאווררות לאחר תקופת תרמילאות ממושכת.
בוקר אחד החלטנו לצאת מוקדם על מנת לחוות את עיר הענק הזו כשהיא מתעוררת לחיים, אגב בכל מקום אליו אנו נוסעים אנו מקפידים על מנהג היקיצה המוקדמת, דבר שבזכותו זכינו לא פעם לחוויות שלא מן המניין.
ובכן עוד בטרם השחר עלה, שמנו פנינו לגנים התלויים, פארק יפה ומרשים שטיפוחו ועיצובו לא מזכירים במהום את מה שאנחנו חושבים על הודו.

בשעת בוקר מוקדמת זו המה הפארק אדם, תלבושות ססגוניות בצבעים עזים,
חליפות מחוייטות, טרנינגים, סארי, שרוואלים, גברים ונשים , תהלוכה שלא היתה מביישת את העדלאידע המסורתית. חלקם הולכים חלקם רצים ואחרים עוסקים במיני מדיטאציות שונות ומשונות, את תשומת לבנו משכה קבוצה שעיקר פועלה היה שירבוב הלשון למרחקים שזיקית ביום טוב יכולה רק לחלום עליהם וזאת תוך מלמול הברות לא ברורות, מעת לעת משכו לסרוגין באף ובאוזניים בקיצור כמו שכבר הבנתם בהודו הכל אפשרי. זהו מסר שאני דואג להעביר בכלל סדנאות צחוק=. אפילו יש ביטוי הודי לעניין "סאב קוצ' מילאגה" בתרגום חופשי: הכל אפשרי.

בשלב מסויים כמו על פי אות מוסכם החלו לצאת אנשים מתוך הקבוצות השונות כשהם מוחאים כפיים בקצב מסויים, אנשים אלו יצרו סביבם מעגלים חדשים של משתתפים, אשר הצטרפו אליהם במחיאות כפיים קצביות, בין לבין, המשתתפים מניפים את ידיהם ופורצים בצחוק גדול. ממש כאילו תיאמו כולם סדנת צחוק המונית. מיד אתה מבין שנפלת על האירוע המשמעותי של היום, זה מרתק , זה אדיר, מגניב או כל מילה אחרת שתמצאו.

תארו לעצמיכם אנשים קמים בבוקר ומיד לאחר מדיטציה כזו או אחרת הם פורצים בצחוק גדול, לא מחפשים תירוץ, לא סיבה וגם לא עושים חשבון מי רואה אותם, או מה יגידו החברים, נטולי שיפוטיות, וצורך לדאוג לדימוי העצמי המשעבד כל חלקה טובה אצלנו.

(מעניין איך לא עלתה בי המחשבה על התגובה המלומדת של המורה שלי בכיתה ד'2 לשמע קולות צחוק הקראיים שלי "אולי תשתף את כולנו מה כול כך מצחיק") הם באמת לא היו להסביר, הם פשוט צחקו את עצמם לדעת.

על כל פנים, כשמשפחת תבל שומעת צחוק היא מיד מצטרפת, בכל זאת אל תשכחו את השפעת השהות בהודו, אנו מיד נטמענו בקבוצה ואפילו לא שמנו לב שילדינו, הם בעצם הילדים היחידים בכל הפארק הזה, דבר שרק הוסיף שימחה למקומיים וכנראה גם הגביר את האנרגיה.

פעילות זו (סדנת צחוק בעיקרה) נמשכה בסה"כ מספר דקות ולאחר שכולנו אספנו את עצמנו מהדשא, אליו התגלגלנו תוך כדי צחוק, ניערנו את הבגדים ופנינו להכיר את האנשים הנפלאים , שותפינו לחוויה. בהיכרות זו נחשפנו גם למונח "יוגה צחוק"
אותה רעיון אותו צחקנו קודם, שיטה של צחוק ללא סיבה (לכל הספקנים זה אפשרי גם אפשרי ) שעיקרה השפעה מטיבה על הנפש באמצעות פעילות פיזית.

לא הלאה אתכם בפרטים, אך התחושה המדהימה שליוותה אותי (כך דיווחו גם יתר בני המשפחה) במהלך היום, היתה של ריחוף שמימי המלווה בתחושה ששום דבר לא יוכל לקלקל את התרוממות הרוח הזו.
אנו כמובן חזרנו לתרגל ולחוות.

כשחזרנו לארץ, חשבתי שאם האנשים במדינה הקטנה הזו, היו מתחילים את היום עם סדנת צחוק, החיים היו נראים אחרת, חיפושיי באינטרנט הובילו אותי לממצאים מעניינים, עליהם לא ידעתי קודם, למדתי כי תופעת סדנאות צחוק מתפשטת בעולם, למדתי כי מי שפיתח את השיטה הוא רופא הודי בשם קטריה מדאן, המתגורר סמוך לאותם גנים תלויים, ובקיצור הבנתי שמהיום אני רוצה לשלב את האופטימיות הנצחית שלי בצחוק, הדבר הוביל אותי לפגוש את ד"ר מדאן בברלין, בכנס בינלאומי ליוגה צחוק, זה היה מיד לאחר מלחמת לבנון השניה וד"ר מדאן שהתלהב מאוד מהדרך בה אני משלב את הצחוק בקצב וההיפך ומהשימוש שאני עושה בכלי הקשה (הגעתי לשם עם דג'מבה אפריקאי, דרבוקות, גיטרה ומה לא), החליט להעניק לי את התואר שגריר צחוק מטעם "בית הספר הבינלאומי ליוגה צחוק" תודו שלא ידעתם שקיים דבר כזה . בהמשך נסעתי חזרה להודו להעמיק את ידיעותי בשיטה, ובמהלך חודש ימים חויתי, למדתי ואף הנחתי מפגשי יוגה צחוק בסיום החודש הסתגרנו קבוצה קטנה של אנשים מכל העולם על אי קטן בקראלה שבדרום הודו ושם למדנו ישירות מד"ר קטאריה מדאן את רזי שיטת היוגה צחוק ואף הוסמכנו כמורים המורשים ללמד את השיטה ולהכשיר מנחים. במהלך הזמן שחלף מאז ההכשרה, פיתחתי "סדנת צחוק" יחודית המאפשרת לקהל הרחב להרגיש ביטחון ונוחות כשהם משתתפים , צוחקים ומשתטים במהלך הסדנא (טוב בכל זאת אנחנו בנויים אחרת מההודים...).

במהלך סדנת צחוק אני משלב אלמנטים נוספים המובילים לצחוק ולשמחה ומסייעים למשתתפים להשתחרר מהכבלים, מהחסמים ומהתחפושות אותם אנו עוטים על עצמנו, לעיתים מבלי לדעת כלל וזאת מעצם היותנו חברה תחרותית.
בנוסף אני מקיים מגוון סדנאות צחוק, פעילויות והרצאות שבכולם שזורים יחד ההומור, הצחוק והשימחה ככלים זמינים להתמודדות מול אתגרי החיים.

מנסיון אישי והוא לא מהקלים... אני יודע שבאמצעות סדנאות צחוק אפשרי לנצח במשחק החיים, גם אם לא קיבלנו את הקלפים הכי טובים...

אגב מי שנובר קצת, יודע שחשיבות סדנאות צחוק, הצחוק והשמחה ידועים ונהירים עוד מימים ימימה.
בקיצור מה אגיד ומה אומר, לא יאמן איך החלטה פשוטה , לצאת לפנות בוקר ולראות איך מתעוררת עיר, הופכת לאירוע כל כך משמעותי, שגורם לי עד היום לצחוק ולצחוק ולצחוק...

החתום באימרה נאה בעניי:
"אין דבר משחרר יותר מן השמחה, היא מוציאה לחופשי את מוחך ומשרה עליו שלווה." - רבי נחמן מברסלב

איחולי צחוק – אושר ושמחה...חה...חה
אריה תבל