אין כרם פחות מחמש גפנים 

ב"ה
מה נחשב לכרם לגבי כלאים?

המשנה (כלאים פרק ד' משנה ה') אומרת: הנוטע שורה של חמש גפנים, בית שמאי אומרים [הרי זה] כרם [המשנה הבאה אומרת: הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, הרי זה כרם, ובית שמאי סוברים שהנוטע חמש גפנים בשורה אחת דינו כמו הנוטע "שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב", כלומר הרי זה כרם ואם רוצים לנטוע מין אחר ליד שורה זו, כדי שלא לעבור על איסור כלאים, יש להרחיק ממנה ארבע אמות כדי עבודת הכרם]. ובית הלל אומרים, אינו כרם [ואינו מרחיק אלא ששה טפחים (97 ס"מ) כגפן יחידית, לפיכך אם הייתה שורה אחת של גפנים נטועים זו בצד זו, אפילו הן מאה גפנים אין זה כרם], עד שיהו שם שתי שורות [וכרם אינו נקרא על פחות משתי שורות. ושתי שורות אלו צריכות להיות של שלושה גפנים, או יותר, בכל שורה, או בדיוק כצורה המתוארת במשנה הבאה].
דין זה ממשיך במשנה ו': הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, הרי זה כרם [גם לדעת בית הלל].
קיימת לכאורה סתירה בין המשניות, משנה ה' אומרת שכדי שיחשב כרם חייב להיות שתי שורות, כשבכל שורה יש לפחות שלושה גפנים, ומשנה ו' אומרת ששתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב גם הוא כרם, כלומר שמספיק חמשה גפנים להיחשב ככרם?
אמנם אין כאן סתירה. כאשר יש חמישה גפנים הנטועים דווקא כצורה המפורטת במשנה ו' הוא שנחשב כרם. אבל אם לא נטוע בצורה זו (בהמשך המשנה מובאות עוד צורות) צריך לפחות ששה גפנים, שלושה בכל שורה.
לצורה המפורטת במשנה ו' קורא הרמב"ם: "כרם קטן" ולשתי שורות, כשבכל אחת מהן לפחות שלושה גפנים, הוא קורא: "כרם גדול", ההלכה בכמה פרטי דינים שונה ביניהם, ראה חזון-איש, יורה דעה, פרטי דיני כלאי הכרם, אות ח' ועוד.
לגבי מה נחשב "ואחת יוצאה זנב", קיימת מחלוקת, דעת רבי עובדיה מברטנורא (כאן) רש"י ז"ל (סוטה דף מג עמוד א) והרבה ראשונים: "שלושה גפנים נטועות בשורה אחת ושתים בשורה שנייה כנגד שתיים מן השלוש", ואילו דעת הרמב"ם היא: "שתיים כנגד שתיים והחמישית כנגד אוירן".
ה"תוספות יום טוב" בביאורו על משנה זו כותב: "ואני שמעתי מפי זקן אחד מצפת, תבנה ותכונן במהרה בימינו, שעל פי צורה של הרמב"ם באחת יוצאת זנב, כן הם כל הכרמים שראה הוא בארץ ישראל".
אמנם להלכה נפסק בספר "משפטי ארץ" (קיצור הלכות כלאים שבסוף חלק ד' - חלה, עמוד 194 הערה 23) על פי ה"חזון איש", שפסק כשאר הראשונים ולא כהרמב"ם.
החזון איש (יורה דעה, דיני כלאים, הלכה ב') פוסק בביאור המשנה: הנוטע שתים כנגד שתים, כך: "שכאשר נקיף את ארבעת הגפנים בחוט יהיה מרובע שווה זוויות", וכך פוסק ה"משפטי ארץ".
עוד כתב ב"משפטי ארץ" שם להלכה: "צריך שבין הגפנים שבאותה שורה וכן בין השורות יהיה לפחות ארבע אמות (2.40 מטר) ולא יותר משמונה אמות (4.80 מטר), אין תנאים אלו, אינו כרם אלא גפנים יחידות". ומוסיף: "בכרם כזה צריך להרחיק ארבע אמות גם מהפינה שאין בה גפן כאילו היה בה גפן. הגפן החמישית מצטרפת אף שרחוקה משאר הגפנים עד שמונה אמות, כל זמן שהיא בקו ישר עם אחת השורות".
עד כאן ההלכה, כפי שעולה מן המשניות, אמנם קצת קשה להבין עניין זה, הרי: "בכרם כזה צריך להרחיק ארבע אמות גם מהפינה שאין בה גפן כאילו היה בה גפן", אם כן מה הרווחנו? שתיל אחד!? גפנים מרבים, בדרך כלל, על ידי ייחורים, כלומר אין עלות לשתיל, או שהעלות היא מזערית, אם כן למה לנו הלכה זו של כרם של חמשה גפנים, שנחשב לכרם אך ורק אם ניטע בצורה המפורטת במשנה לכל פרטיה, דקדוקיה והלכותיה? מדוע שלא תהיה ההלכה שאין כרם פחות משתי שורות כשבכל שורה לפחות שלושה גפנים. ולמה זה ועל מה זה ההלכה הזו?
תשובה: עלינו לדעת שהתורה הקדושה, הן התורה שבכתב והן התורה שבעל פה, מלבד הפשט שבהן, טמונים ומכוסים בהם סודות עליונים, אשר רק מקצתם ידועים ליודעי ח"ן (חוכמת הנסתר, כלומר, תורת הקבלה), וגם בעניין זה של "אין כרם בלא חמשה גפנים" לגבי חיוב כלאים, טמונים ומכוסים סודות עמוקים.
נביא כאן קצת מדבריו של ה"מעשה רוקח" בפירושו על המשניות, שהוא פירוש על דרך הסוד (הקבלה). בפרושו על מסכת כלאים שבה מופיעות המשניות הנ"ל.
למרות שהדברים עמוקים, מי ירד לעומקם ויבינם, חשבנו לנכון להביאם:
"במסכת זו מבואר כלאי זרעים ואילן, וכלאי הכרם, וכלאי בהמה, וכלאי בגדים. ומבואר בו שאין נקרא כרם פחות מחמש גפנים. כל-זה צריך טעם ודעת וה' יאיר עיני בתורתו.
ונראה-לעניות-דעתי שמסכת זו מיירי [מדברת מהזמן] כשהשכינה בגלות, בעונותינו-הרבים. ולכן נקרא "כלאים" כמו שתי תיבות: "כלא" "ים", דמידת [שמידת, כלומר ספירת] מלכות [מעשר ספירות] הנקרא "ים" [בזהר הקדוש, (במדבר, דף קנ עמוד א): "וכנסת ישראל אקרי ים כנרת", כלומר, וכנסת ישראל, שהיא המלכות, נקראת ים כנרת, על שם כינורו של דוד המלך], היא כמו בבית הכלא בגלות, מצד תגבורות הקליפות [התגברות כוחות הטומאה בעולם] הנקראים "כלאים".
וכל זה מצד תגבורות הדינין [הגבורות] הקדושים של יצחק [אבינו ע"ה], מכוח עונות שלהם, נתגבר קליפת עשו [בנו של יצחק], שהוא מצידו, והחריב את מקדשינו [בית המקדש] בבית שני וכנסת ישראל [שהיא המלכות כנ"ל] אזלא בגלותא [הלכה בגלות]. ומקרא [ופסוק] מלא שכנסת ישראל נקרא "כרם". דכתיב: כי כרם יהו"ה צבאו"ת בית ישראל (ישעיה ה, ז) וכמה פסוקים כהנה.
וכן השכינה נקראת "כרם", כשהיא מקבלת כל האורות [של] עשר ספירות. עשרה הוי"ה [26*10] עולה כמנין כרם [260]. ובעת הגלות [שאינה מקבלת עשרה הוי"ה] נקראת [השכינה] "כרם דל".
ועל זה יהיה סובב כל המסכתא [מסכת כלאים] כאשר אבאר בס"ד".
בהמשך מסביר המעשה רוקח עניין "כרם דל", ובין השאר מסביר ומוכיח כי: "אף שהשכינה בגלות המרכבה שלה עמה, כאשר ראה יחזקאל [ביחזקאל א, ד: וארא והנה רוח סערה באה, פירש רש"י ז"ל: "היא מרכבת כסא כבוד השכינה כמה שנאמר בעניין"]".
ולאחר זה הוא כותב:
"וזה הטעם שאין נקרא כרם פחות מחמשה גפנים. היינו סוד חמשה אורות של המרכבה שלה וכו', דכשהיא [השכינה הקדושה] בגלות [חמשת האורות של] המרכבה שלה מסבבין [מקיפים] אותה, ומסתירין אותה שלא ינקו הקליפות ממנה. וכבר כתבתי שיש במסכת זו חמשה עניני כלאים, היינו: כלאי זרעים וכלאי אילן וכלאי כרם וכלאי בהמה וכלאי בגדים וכו', נמצא שקליפת עשו יונק מחמישה כלאים אלו. וזה לעומת זה "אין כרם פחות מחמישה גפנים", היינו [כנגד] חמשה אורות המרכבה שלה שלא ינקו הקליפות ממנה [שם בפנים מסביר המעשה רוקח מדוע דווקא גפן] וכו', וחמשה חסדים ימתקו חמשה גבורות וכו'.
אבל יש במסכת זו כמה וכמה רזין דרזין [סודי סודות]. וגם מעלות מלכות בית דוד מבואר כאן. בסוד "אין כרם בלא חמשה גפנים". וכשתחשוב תיבת "כרם" [260] וחמש פעמים "גפן" [665 = 133*5 וביחד 925 = 665+260] תמצא מכוון כמניין "מלכות בית דוד" [922 = 496+412+14] עם שלוש כוללים [925 = 922+3] דוק ותמצא, ולכך נקראת השכינה "כרם" שהיא "מלכות בית דוד".
כלל העולה, שבמסכת זו הורה פחיתות [ערכו של] עשו, שהוא יונק מחמש פעמים כלאים [כמו שהסביר בפנים], ומעלות יעקב אבינו [אחיו של עשו] שהוא נקרא "כרם", כשתחשוב "יעקב אבינו" [251 = 182+69] עם האותיות [9, וביחד 260 = 251+9] תמצא מכוון "כרם" [260]. ולכן סידר אח"כ [אחרי מסכת כלאים] מסכת שביעית כנגד יעקב אבינו כאשר אבאר בעזרת-השם".
ועיין ב"מעשה רוקח" בהרחבה כי הבאנו את עיקר הדברים.