רמבוגוף 

רמבו

הכל התחיל מנהגת עם נתונים שעמדה לצד הכביש וביקשה עזרה. אינסטינקט בסיסי השתלט על שיקול דעתי ועשיתי עצירת פתאום בנסיבות מחמירות, על אף שאשתי ישבה לצדי. החתיכה ביקשה בסך הכל שאחליף לה גלגל מפונצ'ר. המיני שלה גרם לי להיכנס לאמביציה מיוחדת ותוך כדי ניסיון לפתיחת בורג סרבן עשיתי מאמץ יתר שכנראה היה מעבר לכוחותיי הדלים. פתאום שמעתי קליק ומיד הבנתי שהצטרפתי למועדון היוקרתי של בעלי החוליות עם הדיסקים הפרוקים.
בבושת פנים החזרתי את מפתח הברגים לבעלת המיני, מלמלתי מספר מילים והגעתי למכוניתי בהליכה זוויתית משונה. אשתי גיחכה כל הדרך הביתה ובערב סיפרה לחברותיה בלגלוג איך הזעתי ליד המיני ואיך ברחתי כמו נמושה. החיוך נמחק מעל פניה רק למחרת, כאשר המאצ'ו לא קם מהמיטה להכין ארוחת בוקר.
שכבתי במיטה כמו פגר, בלי יכולת לזוז, ופאניקה מסוימת אחזה בזוגתי כשביקשתי סיר. מסז'יסטית הובהלה לביתנו ועשתה מאמצים גדולים להעמיד אותי על רגליי, אך לשווא. גם האחות שבאה באותו ערב לא הצליחה יותר, למרות שהזריקה לי נוזל לשיכוך כאבים.
וכך, במשך שלושה ימים שכבתי כמו פרזיט, כשאשתי מאכילה אותי, רוחצת אותי ועושה הכל כדי לתת לי הרגשה טובה, כולל הסרת התנגדותה לצפייה בערוץ האופנה. לרוע מזלנו לא יכולנו לקבל עזרה מהחייזרים שגרים אצלנו, מכיוון שבדיוק אז הם שייטו בגלאקסיות אחרות ורחוקות, בהם עוד לא שמעו על עזרה להורים בשעת הצורך. פחות משלוש שנים אחרי השחרור, החייזר הרגיש עייפות גדולה. במסגרת עבודתו נשחק המסכן מהטיסות התכופות במחלקה הראשונה ומלינות במלונות פאר. הוא התלונן לא פעם על תשישות אחרי הארוחות במסעדות היוקרה שבהרצליה פיתוח. כידוע, חייזרים זקוקים למרחבים, לכן הוא לקח חודשיים חופש, ארז את חליפת החלל שכללה ג'ינס קרוע וטי-שרט דהוי, והמריא להודו כדי לנוח מהחיים הקשים. החייזרית, לעומת זאת, נחתה בחצרם של חסידי ברסלב. חליפת החלל שלה כללה מטפחת ראש ושמלה ארוכה עם שרוולים ארוכים. וכך, בעוד שאצל הזכר ידענו מראש את תאריך חזרתו לכדור הארץ, הרי שאצל הנקבה תאריך החזרה לא ידוע, אם בכלל. בפעמים הבודדות שבהן הם יצרו קשר איתנו נמסרו להם רמזים עבים למדי שכדאי להם להפסיק לרחף ולחזור לעזור בבית. אבל שפתנו לא הייתה מובנת להם כנראה, כך שנשארנו לבד בתחושה קשה של חוסר אונים.
אחרי סדרה של בדיקות וצילומים, ביקשתי מהרופא שיגדיר את מצבי וייתן לי הנחיות איך לצאת מהצרה הזאת. הרופא, שהוא ראש מחלקה באחד מבתי החולים, שרק על מנת לראותו נאלצתי להיפרד מאלף שקלים, הסתכל לי בעיניים ואמר: "אם להגדיר את מצבך במילה אחת, אז המילה היא 'חרא'. אבל החלק הטוב בסיפור שלך הוא שאתה כבר החמישי היום ויש לי עוד שניים בחוץ אחריך עם אותה הבעיה. ולגבי השאלה איך יוצאים מזה, מעכשיו תתחיל להתרגל למושגים של פיסיותרפיה וחגורות".
אחרי שהרופא המלומד עשה לי חור בכיס, הגיע תורו של הפיסיותרפיסט לעשות לי חור בגב. במיומנות רבה ובאכזריות אין קץ הוא עיסה את גבי בנקודה הכואבת ביותר. לרוע מזלי, זאביק הפיסיותרפיסט היה מעורב בתאונת דרכים יום לפני תחילת הטיפול, וכך בשכבי על מיטת העינויים במשך ששת הפגישות הייתי עד לאין ספור שיחות טלפון בין זאביק לבין חברת הביטוח, המוסך והנהג הפוגע. פעמים רבות במשך הטיפול זאביק הגיע לסערת רגשות עזה כשהגורמים השונים ניסו להתנער מאחריות, כאשר במקרים של תסכול, גבי שימש בולם זעזועים לכעסו.
לאט לאט התחלתי להתאושש מטראומת העינויים, אך עדיין התקשיתי ללכת, שלא לדבר על לחזור לעבודה. לאחר שהתייעצה עם חבר שהייתה לו בעיה דומה, קנתה לי אשתי חגורה רחבה ביותר שתתמוך לי בגב.
ואכן, לא רק שהחגורה עזרה לי ללכת ולתפקד, היא אפילו הכניסה פן חדש לחיי. המחוך הזה יצר לי גוף משולש והכניס לי את הכרס. מכיוון שהסתרתי את החגורה מתחת לחולצה, נראיתי ממש כמו רמבו. לא תיארתי לעצמי כמה המראה החדש הזה יכול לעזור בוויכוח על מקום חנייה או בתור לקולנוע. אמנם נשים עדיין לא שרקו אחריי ברחוב, אך בעזרת המחוך יכולתי לפחות לחזור לחיי ההוללות ולגרוס בורקסים בלי חשבון.