הכאב היה חד. הוא פילח את גופי מאחור בצדי הימני. מיד הבנתי שמדובר בכאב שנובע מהכליה הימנית. לא יכולתי לסבול עוד, ונסעתי למיון.
בבית החולים השכיבו אותי על מיטה, סגרו סביבי את הווילון ושתי אחיות חיברו אותי למאה אלקטרודות ולמכשירים שונים. לרגע חשבתי שאני חלק מתוכנית החלל של התעשייה האווירית. האחיות לא כל כך שמו לב לתוצאות שהמכשירים החלו לפלוט. מה שהעסיק אותן היה מתכון הבלינצ'ס שאחת מהן הכתיבה לשנייה על גבי נייר הא.ק.ג שלי. לאחר שהגיעו להסכמה שסבטלנה, הרופאה החדשה, הולכת עם חצאית קצרה מידי, ניתקו אותי מחברת החשמל ועזבו אותי לבד עם הרהוריי על סבטלנה.
כעבור חצי שעה הגיעה הרופאה עם החצאית הקצרה וכאביי נעלמו בו ברגע. אם לי היו רגליים כמו של סבטלנה, גם אני הייתי הולך במיני קצר כזה. אני חושב ששמה המלא היה פמלה אנדרסון סבטלנה. היא שאלה אותי לשמי ומיד, בלי לבזבז זמן, פקדה עליי להתפשט.
עם רופאים אני לא מתווכח. הורדתי אפילו את השעון. היא הוציאה את הסטטוסקופ וקצת קיוויתי שהיא תקשור אותי עם זה למיטה. אבל היא אמרה לי רק לנשום עמוק ולשחרר, וכך שיחקנו רבע שעה. לבסוף היא ראתה שאני נהנה יותר מידי, אז היא הוציאה מזרק ענק ותקעה לי בעכוז.
אני לא חושב שאי פעם נהניתי מזריקה כל כך. היא הסתכלה בצדו השני של מתכון הבלינצ'ס ושלחה אותי לצילומים. במכון התקבלתי ללא כל אודישן, ובמשך חמש שעות הפכו אותי מצד לצד וצילמו אותי מכל זווית אפשרית. תוצאות צילומי האבן בכליה הזכירו לי במידה רבה את האבן שנאס"א טוענת שמקורה במאדים.
מי שקיבלה את תוצאות הבדיקות בצורה קשה היתה אשתי, שהחלה מיד להפעיל מודיעין לאיסוף חומר על המחלה ועל דרכי הריפוי שלה. המידע החל לזרום ולהצטבר בבית, ובעזרתם האדיבה של אלפי האנשים שראיינה, היא הגיעה לדרגת מומחיות של מנהל המחלקה האורולוגית באיכילוב. היא שיתפה את כולם במצב בריאותי ולא החמיצה אף לא הזדמנות אחת להיכנס לפרטי פרטים של המבנה האנטומי של כלייתי. וכמו כל אמא פולנייה שמראה לכולם את תמונות הילדים, כך הראתה אשתי לכל מי שהסכים את תמונות האולטרא-סאונד שלי.
אנשים שכלל לא הכרתי אמרו לי לשתות הרבה, מישהו ברמזור יעץ לי לאכול אבטיח, ובתור לקולנוע ערכה אשתי סימפוזיון בנושא 'לפורר או לנתח'. הוקל לי מאד כאשר חיים יבין לא פתח בזה את מהדורת החדשות.
בבית הודחתי מכל תפקידי המפתח שמילאתי קודם לכן. הילדים לא הבינו למה קיבלתי כל כך הרבה גימלים ופטורים משטיפת כלים, פינוי אשפה וגינון. הם התחילו להתייחס אליי כאל נכה ובני אפילו החל לדבר אלי בקול רם וללמוד את שפת הסימנים. היה זה גיסי שאמר לי, כי כדאי להיפגש כבר עם עורך הדין כדי לסגור את העניינים. אין מה לומר, העתיד בהחלט נראה מאחוריי.
למזלי, בתי הקברות עדיין לא עברו הפרטה. אלמלא כן, בוודאי כבר הייתי מקבל בדואר פרוספקטים יפים עם הצעות מפורטות. "קנה לך חלקה היום וחלקה של אשתך על חשבוננו", או אולי, "קנה חלקה היום - ואת אשתך נקבור רחוק ממך", ואולי לסלוגן הבא לא הייתי מסרב: "קנה חלקה היום - ואת אשתך נקבור עמוק יותר".
גבי רמני
