תנועה מתבצעת בעולם תלת-מימדי כשנקודת ההתייחסות המרכזית בו היא הגוף. אי לכך, ידיעת הגוף והמודעות לו מהווים מרכיב חשוב בהתפתחות המוטורית והתפיסתית של הילד. ילד המודע היטב לגופו, הינו בעל ידע והכרה אודות מיקום אברי גופו, השמות של אברי גופו, אפשרויות התנועה עם איבריו השונים, ומודעות טובה לגבולות גופו.
המודעות הגופנית מתפתחת עם העלייה בגיל כתוצאה מגורמי בשלות ובעיקר כתוצאה מהתנסות פעילה של הגוף בליווי תיווך של המבוגרים. ככל שההתנסויות התנועתיות הן חיוביות, כן מתפתחת אצל הילד תפיסת גוף חיובית יותר המשפיעה גם על עולמו הרגשי והחברתי של הילד.
מרכיבי המודעות הגופנית
ילד המודע לגופו אמור להציג הבנה וידיעה בתחומים הבאים:
א. ידע אודות אברי הגוף: הידע בתחום זה בנוי משלוש רמות: ברמה הראשונה, הילד מציג ידע זה על ידי כך שהוא עושה שימוש נכון ומותאמם באברי הגוף השונים. לדוגמא, תינוקות אוספים חפצים עם כפות ידיהם. ברמה השניה, הילד מסוגל להראות איברים ששמם הוכרז אל ידי המבוגר. לדוגמא: "הראה לי את העורף/הברכיים/ המתניים" וכו'. התפתחותית, תינוקות בסביבות גיל שנה מסוגלים לזהות ולהצביע על איברים בולטים כגון: ראש, עיניים, אף, אזניים, ידיים ורגליים. ברמה השלישית, הילד מסוגל לשיים מילולית (לקרא בשם) את האיברים שעליהם הצביע/בהם נגע המבוגר. לדוגמא: ההורה נוגע בכתפיו של הילד ושואל את הילד "באיזה איבר אני נוגע עכשיו"? . התפתחותית, ילדים בגיל שלוש אמורים לשיים איברים משניים כגון: כתפיים, מרפקים, מותניים, עורף, קרסוליים, שכמות וכו'.
ב. מודעות לפוטנציאל התפקודי של אברי הגוף: הילד אמור לשמר בזכרונו את אפשרויות הפעולה של כל אחד מאברי הגוף. לדוגמא: "אני מסוגל להניע את הזרוע ללפנים, לאחור, לבצע תנועות סיבוביות, תנועות ישרות, תנועות חזקות ותנועות חלשות, תנועות מהירות ותנועות איטיות.
ג. מודעות לגבולות ולנפח שהגוף תופס במרחב: חשוב שהילד יפתח מודעות זו במצבים שונים כגון: בעמידה, בישיבה, בזחילה ובכלל בתנועה במרחב. מודעות זו תורמת לשטף התנועות ולתנועה בטוחה יותר ללא היתקלויות ונפילות.
ד. מודעות לצידיות: מתכוון לתפיסה המתפתחת אצל הילד אודות העובדה שהאדם הוא ייצור דו צדדי עם צד ימני וצד שמאלי. עד לגיל שלוש לערך, הילד מודע לכך שהגוף בנוי משתי עיניים, שתי זרועות, שתי רגליים וכו', אך עדיין אין ביכולותו לזהות איזה מהאיברים הם ימניים ואיזה הם שמאליים. התפתחותית, מצופה כי בגיל שלוש וחצי ואילך ילדים יפנימו ויזהו את הימין והשמאל על גופם. התפתחות זו תלויה בעיקר בהתנסות בליווי התיווך של המבוגרים!!!. הפנמת הצידיות מהווה בסיס חשוב לתפיסת הכיוונים שמחוץ לגוף ויש לה תרומה להבנת הוראות כגון "פנה שמאלה ברחוב השני", וכן לרכישת מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחשבון.
סממנים לאיתור מוקדם של קשיים במודעות הגופנית
יש לברר האם הילד:
? מציג קושי בהתארגנות במרחב ובתיאום תנועותיו: מציג סרבול בתנועה, נתקל
לעיתים קרובות, נופל.
? מציג קושי בלבוש ובהתאמת הנעליים לרגל ימין ולשמאל.
? מתקשה ומבצע תנועות איטיות בכניסה וביציאה ממכונית, בהתארגנות עם
הכיסא ליד השולחן.
? מציג קושי בביצוע מיומנויות הריצה, הזריקה, הדילוג וכו'.
? מציג קושי בוויסות כוח בעת משחק, ציור, אכילה.
? מציג קושי לפעול בגבולות הדף בו מצייר/ כותב.
? ניראה כמי "שהולך לאיבוד" ומציג קושי במרחב שאינו מותחם או בסביבה משתנה מעת לעת.
? מציג קושי ביציבה בעת הקריאה, הישיבה ליד שולחן ובתנועה במרחב.
? מציג קשיים במושגי מרחב ובהבנת הוראות כגון: "סמן קו בתחתית הדף"; "משוך קו מצד ימין לצד שמאל של הדף".
הסביבה יכולה לתרום
ההורים והגננות הם הדמויות הדומיננטיות האחראיות לפיתוח המודעות הגופנית של הילד בגיל הרך. חשוב כי הילד ייחשף להתנסויות תנועתיות מגוונות בליווי תיאור מילולי של התנסויות אלה על ידי המבוגר. במקרים של קשיים בתחום המודעות הגופנית, מומלץ להפנות את הילד למומחה בתחום האבחון והטיפול בתחום המוטורי.
המודעות הגופנית מתפתחת עם העלייה בגיל כתוצאה מגורמי בשלות ובעיקר כתוצאה מהתנסות פעילה של הגוף בליווי תיווך של המבוגרים. ככל שההתנסויות התנועתיות הן חיוביות, כן מתפתחת אצל הילד תפיסת גוף חיובית יותר המשפיעה גם על עולמו הרגשי והחברתי של הילד.
מרכיבי המודעות הגופנית
ילד המודע לגופו אמור להציג הבנה וידיעה בתחומים הבאים:
א. ידע אודות אברי הגוף: הידע בתחום זה בנוי משלוש רמות: ברמה הראשונה, הילד מציג ידע זה על ידי כך שהוא עושה שימוש נכון ומותאמם באברי הגוף השונים. לדוגמא, תינוקות אוספים חפצים עם כפות ידיהם. ברמה השניה, הילד מסוגל להראות איברים ששמם הוכרז אל ידי המבוגר. לדוגמא: "הראה לי את העורף/הברכיים/ המתניים" וכו'. התפתחותית, תינוקות בסביבות גיל שנה מסוגלים לזהות ולהצביע על איברים בולטים כגון: ראש, עיניים, אף, אזניים, ידיים ורגליים. ברמה השלישית, הילד מסוגל לשיים מילולית (לקרא בשם) את האיברים שעליהם הצביע/בהם נגע המבוגר. לדוגמא: ההורה נוגע בכתפיו של הילד ושואל את הילד "באיזה איבר אני נוגע עכשיו"? . התפתחותית, ילדים בגיל שלוש אמורים לשיים איברים משניים כגון: כתפיים, מרפקים, מותניים, עורף, קרסוליים, שכמות וכו'.
ב. מודעות לפוטנציאל התפקודי של אברי הגוף: הילד אמור לשמר בזכרונו את אפשרויות הפעולה של כל אחד מאברי הגוף. לדוגמא: "אני מסוגל להניע את הזרוע ללפנים, לאחור, לבצע תנועות סיבוביות, תנועות ישרות, תנועות חזקות ותנועות חלשות, תנועות מהירות ותנועות איטיות.
ג. מודעות לגבולות ולנפח שהגוף תופס במרחב: חשוב שהילד יפתח מודעות זו במצבים שונים כגון: בעמידה, בישיבה, בזחילה ובכלל בתנועה במרחב. מודעות זו תורמת לשטף התנועות ולתנועה בטוחה יותר ללא היתקלויות ונפילות.
ד. מודעות לצידיות: מתכוון לתפיסה המתפתחת אצל הילד אודות העובדה שהאדם הוא ייצור דו צדדי עם צד ימני וצד שמאלי. עד לגיל שלוש לערך, הילד מודע לכך שהגוף בנוי משתי עיניים, שתי זרועות, שתי רגליים וכו', אך עדיין אין ביכולותו לזהות איזה מהאיברים הם ימניים ואיזה הם שמאליים. התפתחותית, מצופה כי בגיל שלוש וחצי ואילך ילדים יפנימו ויזהו את הימין והשמאל על גופם. התפתחות זו תלויה בעיקר בהתנסות בליווי התיווך של המבוגרים!!!. הפנמת הצידיות מהווה בסיס חשוב לתפיסת הכיוונים שמחוץ לגוף ויש לה תרומה להבנת הוראות כגון "פנה שמאלה ברחוב השני", וכן לרכישת מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחשבון.
סממנים לאיתור מוקדם של קשיים במודעות הגופנית
יש לברר האם הילד:
? מציג קושי בהתארגנות במרחב ובתיאום תנועותיו: מציג סרבול בתנועה, נתקל
לעיתים קרובות, נופל.
? מציג קושי בלבוש ובהתאמת הנעליים לרגל ימין ולשמאל.
? מתקשה ומבצע תנועות איטיות בכניסה וביציאה ממכונית, בהתארגנות עם
הכיסא ליד השולחן.
? מציג קושי בביצוע מיומנויות הריצה, הזריקה, הדילוג וכו'.
? מציג קושי בוויסות כוח בעת משחק, ציור, אכילה.
? מציג קושי לפעול בגבולות הדף בו מצייר/ כותב.
? ניראה כמי "שהולך לאיבוד" ומציג קושי במרחב שאינו מותחם או בסביבה משתנה מעת לעת.
? מציג קושי ביציבה בעת הקריאה, הישיבה ליד שולחן ובתנועה במרחב.
? מציג קשיים במושגי מרחב ובהבנת הוראות כגון: "סמן קו בתחתית הדף"; "משוך קו מצד ימין לצד שמאל של הדף".
הסביבה יכולה לתרום
ההורים והגננות הם הדמויות הדומיננטיות האחראיות לפיתוח המודעות הגופנית של הילד בגיל הרך. חשוב כי הילד ייחשף להתנסויות תנועתיות מגוונות בליווי תיאור מילולי של התנסויות אלה על ידי המבוגר. במקרים של קשיים בתחום המודעות הגופנית, מומלץ להפנות את הילד למומחה בתחום האבחון והטיפול בתחום המוטורי.
ד"ר אורלי יזדי-עוגב
מנהלת "המרכז להשתלמויות ולהכשרת מאבחנים ומטפלים בתפקודי למידה, וויסות חושי ומוטוריקה". עוסקת זה 23 שנים באבחון ובטיפול בקשייהם של ילדים ונוער בעלי בעיות התפתחותיות-מוטוריות, קשיים בוויסות חושי וסרבול מוטורי-עם וללא לקויות למידה והפרעות קשב. זכתה ב-1996 בפרס נשיא המדינה על מצוינות אקדמית ותרומה ייחודית לחברה הישראלית בתחום התמחותה.
ראש המסלול ל 'פעילות גופנית מותאמת' ומרצה בכירה להתפתחות מוטורית וחינוך מיוחד במכללת זינמן שבמכון וינגייט.
חיברה את הספרים:
"אני לא קלוץ-יש לי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD)
'הצלחה במגע'-במוטוריקה גסה ועדינה!. תכנית אימון להעשרת היכולות המוטוריות-תנועתיות אצל ילדים בגיל הרך ולקידום ילדים בעלי קשיים מוטוריים (DCD).
התפתחות ולמידה מוטורית תקינה מול לקויה: היבטים תיאורטיים ויישומיים.
ניתוח התפתחותי איכותני של תנועות גופניות בסיסיות.
אתר: http://www.yorly.com
דוא"ל: yazdi@macam.ac.il
טל': 050-5382160, 04-6344476
מנהלת "המרכז להשתלמויות ולהכשרת מאבחנים ומטפלים בתפקודי למידה, וויסות חושי ומוטוריקה". עוסקת זה 23 שנים באבחון ובטיפול בקשייהם של ילדים ונוער בעלי בעיות התפתחותיות-מוטוריות, קשיים בוויסות חושי וסרבול מוטורי-עם וללא לקויות למידה והפרעות קשב. זכתה ב-1996 בפרס נשיא המדינה על מצוינות אקדמית ותרומה ייחודית לחברה הישראלית בתחום התמחותה.
ראש המסלול ל 'פעילות גופנית מותאמת' ומרצה בכירה להתפתחות מוטורית וחינוך מיוחד במכללת זינמן שבמכון וינגייט.
חיברה את הספרים:
"אני לא קלוץ-יש לי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD)
'הצלחה במגע'-במוטוריקה גסה ועדינה!. תכנית אימון להעשרת היכולות המוטוריות-תנועתיות אצל ילדים בגיל הרך ולקידום ילדים בעלי קשיים מוטוריים (DCD).
התפתחות ולמידה מוטורית תקינה מול לקויה: היבטים תיאורטיים ויישומיים.
ניתוח התפתחותי איכותני של תנועות גופניות בסיסיות.
אתר: http://www.yorly.com
דוא"ל: yazdi@macam.ac.il
טל': 050-5382160, 04-6344476