שיטה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובלקויות למידה 

1. פתיחה.

2.מה קורה לילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז?

3. מה אנחנו עושים? שלבים בטיפול.

4. מערכת הוויסות ותרגול מיומנויות בסיס של למידה.

5. דוגמאות: א. קישור בין צורת האות לשם שלה, לצלילים האפשריים שלה. ב. שרשרת מילים. ג. זיכרון פוטוגרפי. ד. סדרה. ה. אף מנורה רגל. ו. כן לא שחור לבן.

הבהרה: לפני שאתחיל אני רוצה לומר שאדבר על ילדים, אבל הטיפול בשיטה זו מתאים לילדים ולמבוגרים.

פתיחה

אנו שומעים לעיתים קרובות:"יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא ממצה אותו". במילים אחרות אומרים: "אילו רצית היית יכול". בהרבה מאוד מקרים המשפט הנכון הוא:"אילו יכולתי הייתי רוצה". ילד נולד לתוך עולם ובו ארבעה ממדים: אורך, רוחב, עומק וזמן. לצורך הנוחות בהרצאה זו, אניח את ממד הזמן בצד ואתייחס לתפיסה התלת-ממדית שעמה הילד נולד. המעבר מהגן לכיתה אל"ף וללימודי קריאה וכתיבה דורש מהילד התפתחות שתאפשר לו תפיסה דו-ממדית טובה. תפיסה דו- ממדית טובה מאפשרת פיתוח של יכולות קריאה, כתיבה ולמידה טובות. ריק לבוי, פסיכולוג ואיש חינוך בכיר, מכנה שלב זה "מהפכה בתפיסת המציאות של הילד". כלומר, אם הילד חי במשך שש שנים עם התפיסה שאמו היא עדיין אמו, גם כשהיא עומדת, גם כשהיא שוכבת וגם כשהיא עומדת על הראש, ושמכונית הצעצוע שלו היא אותה מכונית כשהיא עומדת על ארבעת גלגליה וגם כשהיא עומדת הפוכה על גגה,למה אנו נוטים לחשוב שיהיה לו קל ומובן מאליו לתפוס שאות דו-ממדית מקבלת את המשמעות שלה ביחס למיקומה במרחב? שהאות כ' היא כף כשהיא כתובה מימין לשמאל, וכשהיא כתובה משמאל לימין היא c או משהו אחר שאין לו משמעות בעברית וכו'. שההבדל בין ג' ל ז' בכתב, הוא רק בכיוון שלהן? על מנת שתתרחש תפיסה דו- ממדית טובה חייב האדם לעגן נקודת אוריינטציה- הכוונה לנקודת התייחסות קבועה למרחב, אל המציאות. דוגמה למצב קיצוני של חוסר אוריינטציה: אדם שמכסים את עיניו במשחק "פרה עיוורת", מסובבים אותו מספר פעמים ולאחר מכן הוא פוקח את עיניו. לרגע לא יהיה לו מושג מה מימינו ומה משמאלו. כלומר הוא יהיה בדיס-אוריינטציה. כעבור רגע הוא ימצא נקודת התייחסות אל עצמו בחלל ואז יעגן את האוריינטציה שלו וימשיך במשחק. לעתים נוצרות נסיבות בהן אנשים מבוגרים ללא לקויות למידה מגיעים למצב של דיס-אוריינטציה בחייהם. לעומתם אנשים עם דיסלקציה עשויים לחוות מצב לא נעים זה כמציאות של חייהם. כדי לפענח סמלים דו-ממדיים, אותיות, מילים ומשפטים עד לטקסטים שלמים, על הילד להיות עם תפיסת כיוון מבוססת היטב, וזאת בנוסף לאוריינטציה טובה. כלומר, הילד צריך להבין שאם אסובב את הכסא...למשל, הוא יישאר כסא. אבל אם אשנה את כיוון האות ז'(בכתב) למשל, היא תיהפך ל ג'(בכתב). ובאנגלית: b יהפוך ל p , d ל q . תפיסת כיוון מאפשרת בניית רצף והבנת סדרות. יסודות אלה מאפשרים לפתח קריאה תקינה ומיומנות מתמטית. לחלק מהילדים המתמודדים עם לקויות בקריאה אין יכולת להבחין בין תפיסה מרחבית תלת- ממדית לבין תפיסה דו-ממדית. לדוגמה: הקורא אינו מוצא את המקום שבו הפסיק לקרוא, חוזר על שורה או מילה כמה פעמים, ובמקרים קשים האותיות פשוט נראות לו 'קופצות' מהשורה.אחת מהסיבות לקריאה לא יעילה מסוג זה היא כאשר פענוח הסמלים הדו-ממדיים נעשה על ידי התפיסה המרחבית/התלת- ממדית. קריאה כזו יוצרת מצב של דיס-אוריינטציה בדף. במצבים כאלה אין טעם להמשיך וללמד קריאה, אלא צריך לפתח אצל הילד מיומנויות בסיס של אוריינטציה ותפיסת כיוון ורצף. כשהילד ירכוש מיומנויות אלה, יהיה ערך משמעותי יותר ללימוד הקריאה עצמה. בעבודה שלנו יש תרגילים תנועתיים חושיים ממוקדים לעיגון נקודת אוריינטציה ופיתוח תפיסת כיוון ורצף. מה קורה לילדים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז? ההגדרה של הפרעת קשב אינה חסך בקשב, אלא אי רציפות קשב לאורך זמן. כלומר, יש רגעים בהם לאדם יש קשב והוא יכול לתפקד מצוין, ורגעים אחרים בהם אין לו קשב והוא אינו מתפקד טוב, גם במטלות שהוא מכיר היטב. הקושי הביצועי בתפקודו נובע מקושי במערכת הוויסות שלו. בני אדם נדרשים לעצמות ריכוז שונות בחייהם היום יומיים. רמת הקשב והריכוז שאני צריך כעת בזמן שאני מרצה היא גבוהה. כשאסיים פה ואלך לטייל על חוף הים, סביר להניח שאמצא את עצמי ברמת קשב נמוכה יותר וזה יהיה לי מצוין ומרגיע. אבל אם הייתי עומד עכשיו ומדבר אליכם ברמת קשב וריכוז נמוכה, סביר להניח שהייתי אטי ו'כבד' משהו. ילד משנה את רמות הקשב והריכוז שלו בתדירות גבוהה. זה חלק מאופי החיים שלנו. בבוקר הוא מגיע לשיעור חינוך גופני, לאחריו שיעור בחשבון, יוצא להפסקה, חוזר לשיעור דרמה, שוב יוצא להפסקה ומסיים בשיעור כישורי קריאה. מעברים אלה ממשיכים בפעילות אחר הצהריים שלו הכוללת הכנת שיעורים, חוגים, משחקים ועוד. אצל אדם שאינו מתמודד עם הפרעת קשב, המוח מתאים את רמת הריכוז לפעולה. אחת מהבעיות של אנשים המתמודדים עם הפרעת קשב, היא שהם לא מצליחים לגייס את רמת הקשב הנדרשת לפעולה שאותה הם מבצעים. כשהם נדרשים לריכוז חלקים במוח שלהם, הם נכנסים למצב של תת פעילות ואז הם עלולים, מצד אחד ל'התנתק' ו'לרחף' ומצד שני להיות 'תנועתיים' 'ומילוליים'- וזאת במטרה לגייס את הקשב הנדרש להם. לילדים אלה אין את יכולת הגמישות שהם זקוקים לה ברמות הקשב שלהם. כל מטופל מגיע אלינו בשלב אחר. לחלק מהמטופלים יש קשיים בקשב וריכוז וכתוצאה מכך גם בקריאה. לאחרים בעיות במוטוריקה ובקריאה, ואין להם בעיית קשב ולאחרים הקשיים מורכבים ומשולבים. משום כך, ובשל התחשבות בקצב ובצרכים האישיים של כל מטופל, העבודה שלנו תמיד אישית ולא קבוצתית.

אז מה בעצם אני עושה?

אתאר את השלבים בטיפול: קודם כל משחקים. כשילד מגיע אליי לטיפול, אני כמעט תמיד מתחיל במשחק מסירות. תוך כדי המשחק אנו משוחחים ובזמן זה אני שם לב ליכולת המוטוריקה הגסה שלו. לצורה בה הוא תופש או מוסר כדור. האם הוא מווסת עצמת מסירה כראוי? האם הוא נוהג למסור את הכדור רק בצורה אחת או מסוגל לכמה סוגי זריקות? לאחר כמה רגעים אני מבקש מהילד לעשות הצלבות.... יד ורגל נגדיים. אם הילד אינו מסוגל לעשות זאת, קרוב לוודאי שנמצא אצלו קשיים במוטוריקה ובקואורדינציה. קשיים שבדרך כלל יש להם השפעה על הדימוי העצמי של הילד ועל כישוריו החברתיים. במקרה כזה נלמד את הילד את הפעולה המוצלבת עד שיבסס אותה. אם פעולה זו מבוססת אצלו נמשיך הלאה בבדיקה שלנו, ולא נתעכב על ההצלבות. אצל ילד אשר לא היה מסוגל לעשות הצלבות ולמד לעשות זאת במהלך הטיפול, כבר אפשר לראות שיפור בכל מה שקשור למשחקי כדור, מוטוריקה גסה, ולעתים גם הפחתה בחוסר השקט הפסיכו-מוטורי שאפיין אותו. השלב הבא הוא צעידת דפוס השמונה: אני הולך בחדר בצורת 8 ומבקש מהילד לעשות זאת. יש ילדים שהתפיסה המרחבית שלהם לוקה בחסר והם יעשו אליפסה במקום 8, אחרים יכולים לחזור על אותו עיגול פעמיים. ויש כמובן את אלה שיעשו זאת כמו שצריך ובקלות. בכל מקרה אני מניח שני שרפרפים במרחק של 1.5 מטר עד 2 מטר ביניהם ואז מדגים ומבקש מהילד ללכת בדפוס 8 תוך כדי מיקוד העיניים בנקודת מיקוד באמצע ה-8. מתחת לנקודת המיקוד יש טייפ שמנגן, כך שנקודת המיקוד של הילד היא גם שמיעתית. היכולת לבצע תרגיל זה והאופן שבו הוא מבוצע מעידים על יכולת שיתוף פעולה תנועתי- חושי טובה. לעתים היכולת קיימת, אבל המאמץ לשלב בין הפעולות ולמקד קשב ממש בולט לעין. זה מתבטא בערך כך: הילד הולך ב-8 ללא מיקוד בצורה חופשית וזורמת. כשהוא מתבקש למקד מבט למרכז ה- 8 הוא מאט את הקצב, גופו מתכופף קדימה וכעבור רגע הוא שואל: "כמה זמן אני צריך עוד ללכת ככה?" מבחינתי, המשמעות של זה היא פשוטה. הילד משקיע המון אנרגיה ומאמץ לתיאום ולשיתוף הפעולה הנדרש לשם כך. עליי כמטפל לאמן אותו לבצע את הפעולה בקלות ובחופשיות. שימו לב שאנחנו עובדים עדיין רק על המיומנויות הפיזיות- גופניות ועד שלא נשיג תפקוד טוב ויעיל יותר של מיומנויות אלה לא נעבור לשלב של תרגול מיומנויות בסיס של למידה. איך נעשה זאת? על ידי גירויים. זה יכול להיות מסירות כדור, משחק תחרותי תוך כדי הליכה, מוזיקה מסוימת, גירוי קוגניטיבי וכו'. במקרה והילד הולך לפי דפוס ה-8 הממוקד ללא קושי ובצורה חופשית אני מדבר עמו תוך כדי הליכה ממוקדת ושם לב אם הוא נאלץ לעצור, להאט או להגביר את קצב הליכתו בשביל לענות לי. בשלבים האלה אנו כבר מלמדים את הילד כמה אופני נשימה: נשימות בטן להרפיה והרגעה, שעוזרות להתמודד עם הסטרס המאפיין חלק מהילדים המתמודדים עם הפרעת קשב ונשימות מסוג אחר שמעוררות. אנו גם מלמדים תרגילים להתמודדות עם מתחים וחרדות ואת התרגיל שאנו מכנים תרגיל 'שעון' שהוא תרגיל לעיגון נקודת אוריינטציה. כאשר הילד שולט במיומנויות התנועתיות- חושיות, כלומר, הולך לפי דפוס ה- 8 הממוקד בצורה חופשית, מתמסר עמי בכדור ומתרגל כמה מיומנויות חשיבה תוך כדי הליכת דפוס ה-8 אנו מתחילים לעבוד על שני דברים נוספים במקביל: - מערכת הוויסות - תרגול מיומנויות בסיס של למידה.

איך אני עושה זאת?

יש ילדים שהולכים אמנם לפי דפוס ה-8 הממוקד בחופשיות, אבל הולכים בקצב אטי. ילד כזה יתקשה מאוד להעלות את קצב ההליכה הממוקדת שלו. הנחיה פשוטה לא תספיק לו. הדפוס הדומיננטי שלו יכריע ותוך כמה רגעים הוא יחזור לקצב ההליכה האטי. בשפה שלנו הדבר מעיד על מאמץ פיזי ומנטלי בביצוע המטלה. מה כן יכול לעזור לו ללכת מהר יותר? גירויים המעוררים רגש, פעולה וחשיבה, בשילוב עם וסתים כדוגמת נשימות ותרגיל עיגון נקודת אוריינטציה. ככל שאזדקק לפחות גירויים מסוג זה, והילד כבר יצליח לשנות את דפוס ההליכה האטי שלו ולשמור על קצב הליכה מהיר יותר, כך אדע שרמת הקושי שלו בביצוע המטלה ירדה. כשילד המתמודד עם הפרעת קשב הולך לפי דפוס ה- 8 הממוקד מהר דווקא ומתקשה להאט, הדבר יכול להעיד על מתח או חרדה. עם ילד כזה אעבוד דווקא על נשימות הרפיה, עיגון נקודת אוריינטציה ומוזיקה מרגיעה כדי ללמד אותו ללכת לאט. בסופו של דבר, הילד שהלך לאט לומד ללכת מהר ולעבור בהליכת דפוס ה- 8 הממוקד מקצב מהיר לאטי -ללא קושי, ובלי להעדיף קצב אחד של השני. הילד שהלך מהר, לומד ללכת לאט ולעבור בין מקצבי ההליכה. זה המקום שבו אנו רואים יכולת גמישות וויסות בתרגיל התנועתי- חושי, שקודם לכן לא הייתה. זו גם הנקודה שבה אנו מקבלים דיווח משמעותי נוסף מהילד ומהוריו על שיפורים בריכוז: אם לא בכיתה אז לפחות ברמה של אחד על אחד, על שיפור בחלוקת קשב, בריסון אימפולסיביות ובקידום סף תסכול והימנעות. מבחינתי, אני מבין שנעשה לו קל יותר וכעת הוא גם מוכן להתחיל להתמודד עם מה שהוא לא יכול היה לעשות קודם לכן. במקביל לעבודה על מקצבי הליכת דפוס ה-8 ,שזהו החלק המורכב יותר בעבודה שלנו, אנו מתחילים בתיקון תפיסה דו-ממדית, ובעצם מפנימים מחדש בדרך רב- חושית את אותיות הא"ב בדפוס, שהן הבסיס לתפיסה דו-ממדית. אנו עושים זאת דרך הראייה, השמיעה והתחושה, תוך כדי אימון המוח בתרגילים של זיכרון שמיעתי, זיכרון ויזואלי, שליפה ושיום, הכללה, חלוקת קשב ועוד מיומנויות למידה רבות אחרות בהתאם לקשיים של הילד.

 דוגמאות:

 1 א. ילד ילך במסלול ה-8, יביט על אות בדפוס ויאמר מילים שמתחילות באות. כלומר, יקשר בין צורת האות לצלילים האפשריים שלה. ב. הילד יכתוב את האות על הלוח כדי לראות את הכיווניות, שלפיה הוא שולף וכותב את האות. ג. הילד יכתוב את האות באוויר כשלושים פעמים. בזמן ביצוע הפעולה הוא ימקד את עיניו ויעקוב בעיניו אחר צורת האות כשהוא מתחיל בצד אחד, חוצה את קו האמצע ושומר על רצף הכיווניות של הפעולה. הוא יעשה זאת בעיניים פקוחות וגם בעיניים עצומות, כשהוא מדמיין את האות. ד. הילד יכתוב ויחוש את האות על כל יד. בשפה פשוטה אפשר לומר, שהוא לומד ומפנים תפיסת כיוון בשיטת "האופניים", כשהוא חוזר על הפעולה התנועתית- חושית שוב ושוב.

2. שרשרת מילים הילד הולך בדפוס ה-8. המטפל אומר מילה והילד צריך לומר מילה המתחילה באות האחרונה של המילה שנאמרה, וכך הלאה ברצף. תרגיל זה מעודד ומגרה שליפה מהירה. לא פעם, כפי שתראו, קשה לילד ללכת ממוקד וגם לשלוף ואז הוא מבטא את הקושי בהורדת העיניים או בעצירה.

3. זיכרון פוטוגרפי הילד הולך לפי דפוס ה-8. המטפל אומר לו מילה ומבקש ממנו לדמיין את המילה בראשו או על הקיר מולו. רק לאחר שהוא 'שמר' תמונה דמיונית של המילה בראשו הוא מאיית את המילה מהתחלה לסוף- ומהסוף להתחלה. תרגיל זה עוזר לפיתוח זיכרון פוטוגרפי ולשליטה באיות וזיהוי מילים.

4.סדרה הילד הולך במסלול ה- 8 ומביט על ספר בו כתובים מספרים מ-1עד 10. על יד כל מספר מצוירות חיות שתואמות את הכמות למספר. א. הילד צריך לזכור את המספרים והחיות מ-1 עד 10 ומ- 10 ל-1. ב. הילד צריך לזכור בסדר רנדומלי לפי הנחיית המטפל. בצורה זו יתרגל הילד זיכרון ויזואלי, זיכרון שמיעתי, תפיסה סדרתית וילמד לקשר בין מספר לבין כמות.

 5.אף מנורה רגל הילד הולך לפי דפוס ה- 8 ,מתמקד במטפל אשר בו- זמנית מצביע על אובייקט מסוים אבל מצהיר על אובייקט אחר: מצביע על האף ואומר רגל, למשל. א. הילד נדרש להתעלם מהערוץ הראייתי ,וזאת כמובן מבלי להסיר את עיניו מהמטפל, ולהצביע תוך כדי הליכה ממוקדת רק על מה שהוא שומע. ב. הילד מתבקש להתעלם מהערוץ השמיעתי ולהצביע רק על מה שהוא רואה. בצורה זו הילד לומד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר משני. הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה ממוקדת. המשחק הופך קשה יותר בהדרגה ומגיע לשיאו כשהמטפל והילד עושים פעולות הפוכות במקביל. לילדים המתמודדים עם הפרעת קשב משחק זה קשה בדרך כלל, אבל למרות הקושי, הם מתעקשים להתמודד עמו.כלומר, הגירוי בכל מקרה מספק וגורם להם הנאה.

6. כדורים וצבעים הילד הולך לפי דפוס ה- 8. המטפל מוסר לו שלושה כדורי ג'אנגלינג בצבעים שונים. אם המטפל אומר את צבע הכדור שהוא מוסר הילד אומר 'כן'. אם המטפל מוסר צבע אחר, הילד צריך לומר 'לא'. במשחק זה הילד צריך להשתמש בקשב הוויזואלי שלו כדי לראות את צבע הכדור היוצא מיד המטפל ולהשוות את המידע הוויזואלי עם המידע השמיעתי שיוצא במקביל. כלומר להבחין אם שני סוגי המידע תואמים או לא ובמהירות עליו לשלוף את התשובה הנכונה. קצב התהליך נקבע על ידי המטפל, אשר יכול לווסת את רמת הקושי על ידי שליטה בקצב מסירת הכדורים. בצורה זו הילד לומד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר משני. כלומר, הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה.

7. "כן לא שחור לבן" הילד הולך בדפוס ה-8, מתמקד ועליו לענות על שאלות בלי לומר: כן?לא-שחור- לבן. הילד מתרגל תוך כדי הליכה ממוקדת ריסון אימפולסיביות, מיון, שיום, שליפה ויצירתיות.

איך בעצם הוא עושה זאת?

דוגמה: מה צבע התיק שלי? דבר ראשון הילד צריך לרסן את האימפולסיביות שלו ולא לומר 'שחור'.אם כמעט התחיל לומר את המילה ש ח ו ר הוא צריך להימנע מלהגיד לעצמו,כפי שקורה לעתים, 'לא'. לאחר מכן עליו למיין מזיכרונו מילים חילופיות למילה 'שחור' ולשיים אותן (כהה, מצב של היעדר אור, כצבע הלילה וכו'). לבסוף, הוא צריך לבנות משפט הגיוני כתשובה. אם הוא יהיה יצירתי הוא יכול להחזיר לי בשאלה כמו: "מה הצבע הכי כהה שאתה מכיר?" ואז אני אומר 'שחור' והוא יגיד:" זה בדיוק צבע התיק שלך". עכשיו דמיינו את המשחק הזה בהליכת 8 ממוקדת תוך כדי מסירות כדורים וכך תוכלו להבין מה הן היכולות המורכבות הנחוצות לבצע זאת כהלכה. אלה היו דוגמאות על קצה המזלג. אנו משלבים בעבודה התנועתית- חושית משחקים רבים נוספים המעודדים חשיבה ברצף, תרגילי זיכרון, ספירה ותפיסה כמותית ועוד. המשחקים מגוונים ומותאמים לגילים וליכולות של הילדים, והדבר החשוב ביותר אולי הוא שהם מעוררים בהם אפקט של הנאה ורצון לחזור לאתגר ולשפר יכולות. לעתים, לפני שהילד שם לב לשינויים שחלים ביכולותיו הלימודיות ,הוא שם לב שבחלק מהמשחקים הוא מצליח יותר. הדבר מעודד אותו לשתף פעולה גם במטלות שהוא פחות אוהב ובונה את הקשר עם המטפל, קשר שהוא חיוני להצלחת הטיפול. שילוב זה של תיקון פערים התפתחותיים, במקרה ויש, עיגון נקודת אוריינטציה עם מודעות לנשימה נכונה ועבודה על רמות קשב וריכוז משתנות עם תרגול מיומנויות למידה בתנועה ובמשחק תוך כדי הנאה- הוא מהות העבודה שלנו במכון. חשוב לי לומר, שאנו עובדים עם אנשים עם לקויות למידה וקשב בהגדרתם ולא עם אנשים עם קשיים רגשיים בהגדרתם. תלמיד שהתקשה לקרוא ומצליח לקרוא לאחר זמן מה בטיפול, יחוש שיפור מסוים בדימוי העצמי שלו, אבל זה תוצר משני לעבודה על שיפור המיומנות שלו. עבודה רגשית, במידה ויש צורך, צריכה להיעשות במקביל אצל אנשים שהוכשרו לכך. הגישה שלנו היא כזו, שאנו עובדים קודם עם החלק שבו לילד יש יכולת, כי זהו המקום היחיד שלדעתנו אפשר להתחיל ממנו. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהילד חווה הצלחה בשלבים הראשונים של הטיפול הוא מתחיל להתמודד עם המיומנויות בהם התקשה, אבל הוא עושה זאת כבר מחוזק יותר ועם כלים שקודם לכן לא היו לו כדי להתמודד עם הקשיים שלו. זמן העבודה שלנו משתנה מאדם לאדם בהתאם למורכבות הקשיים. אני יכול לומר בהכללה שאנו עובדים בין 4 חודשים ל- 6 חודשים. במהלך תקופה זו הילד נדרש לתרגל בבית תרגילים פשוטים, הליכת שמיניות, נשימות ושעון. כמו שאמרתי בהתחלה, ההרצאה התמקדה בטיפול בילדים אבל אנו עובדים בהצלחה רבה גם עם מתבגרים ומבוגרים, וגם עוסקים בהכשרת מטפלים בשיטת רביב.