פערי העוצמה, כמו גם שיקולים נוספים ובהם העובדה שעיסוק בביטוח אפשרי רק מכח רשיון המוענק על ידי רשות מרשויות המדינה, מחייבים חברת ביטוח לנהוג בהגינות מוגברת
נזיקין
תק 2206/07, גמליאל אתי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'
כב' השופט: ש' מנהיים
25.02.2009
העובדות:
1. מדובר בתביעה קטנה לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו למכוניתה של התובעת בתאונת דרכים.
2. התובעת דרשה וקיבלה תגמולי ביטוח בגין נזקי הרכוש מהמבטחת שלה (איילון חברה לביטוח בע"מ), והתביעה היא לפיצוי בגין יתרת הפסדיה.
3. ההפסדים הם השתתפות עצמית (בגין הנזק הישיר ובגין ירידת הערך) בסך כולל של 2,078 ש"ח, וכן הפסד הנחת העדר תביעות בסך 526 ש"ח. הפסדים אלה נתמכים באישור בכתב של "איילון" שצורף לכתב התביעה.
ההכרעה:
1. אין מדובר במצב שבו חברת הביטוח (כלל) לא קיבלה הודעה על התאונה מהמבוטח שלה (ממי שנהג מטעמו וברשותו של המבוטח שלה, שכן בוקר לא היה המבוטח של כלל ואינו בעל הרכב שבוטח על ידי כלל, אולם אין חולק שהוא קיבל כדין את הרשות לנהוג בו מהמבוטחת של כלל וכי נהיגתו מכוסה בביטוח שערכה כלל).
2. פערי העוצמה, כמו גם שיקולים נוספים ובהם העובדה שעיסוק בביטוח אפשרי רק מכח רשיון המוענק על ידי רשות מרשויות המדינה, מחייבים חברת ביטוח לנהוג בהגינות מוגברת.
3. חובה זו אינה חלה רק ביחסי המבטחת עם מבוטחיה, והיא חלה גם על יחסיה עם צדדים שלישיים שיש לה כלפיהם חבות מכח ביטוח שערכה.
4. כאשר מבטחת סבורה שמבוטחה אחראי רק לחלק מנזקי צד שלישי אולם מודה שאין הוא פטור כליל מאחריות, היא חייבת - ולו מכח חובת תום הלב - לשלם לצד השלישי, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, את החלק היחסי של נזקיו (בכפוף לשאלת גובה הנזק).
5. במקרה דנן לא רק שכלל לא שילמה מעולם מחצית מהנזק שאינו במחלוקת (כלומר מחצית מההשתתפות העצמית), אלא שהיא אף לא הציעה לתובעת לשלם לה מחצית מהנזק שאין עליו מחלוקת כהצעת פשרה. היא העדיפה לשלוח את התובעת למסע של הליך משפטי, שבו יש בדרך כלל יתרונות מובנים למבטח, בעיקר במישור העלות השולית. לא כך על מבטח הוגן לנהוג.
6. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע בסיפא שלו כי טענה שיכול המבטח לטעון כלפי המבוטח יכול הוא להעלות גם כלפי הצד השלישי.
7. גם הסוברים שסעיף 68 סיפא לחוק "קולט" לתוכו את טענות ההגנה שיש למבטח כלפי מבוטח שאינו משתף פעולה בבירור החבות הביטוחית, לא יקבלו טענה לפיה המבטח זוכה בפטור רחב יותר כלפי צד שלישי מזה שהיה זוכה לו אילו היתה בפניו תביעה של המבוטח עצמו.
8. לו היה בוקר גם התובע מול כלל, היתה כלל יכולה להתגונן רק בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק (וראו סעיף 38 לחוק הקובע כי בעניינים הנדונים בסעיף 24 אין תחולה לתרופות המבטח לפי דין אחר, וסעיף 39(ב) לחוק הקובע כי על הוראות סעיפים 22 - 24 אין להתנות אלא לטובת המבוטח או המוטב).
9. סעיף 24 קובע כי הפטור הניתן למבטח כאשר מבוטח מפר את חובותיו לפי סעיפים 22 או 23 הוא פטור מותנה ומידתי. הוא מותנה בכך שהפרת חובת המבוטח היא שהביאה לקיום חבות המבטח או להגדלתה בהשוואה לזו שהיתה קיימת אלמלא ההפרה, והוא מידתי משום שמידת הפטור כמידת הנזק שנגרם למבטח עקב ההפרה.
10. גם לפי הגישה שלפיה סעיף 68 סיפא כולל את סעיפים 22 עד 24 לחוק, כל שכלל יכולה לקבל הוא פטור כמידת הנזק שנגרם לה עקב התנהלותו של בוקר כאשר נמנע מלהתייצב לדיונים בתביעה.
11. כלל לא הוכיחה שניזוקה כתוצאה מסירובו של בוקר להתייצב לדיונים, ומקל וחומר שלא הוכיחה את מידת הנזק שנגרם.
12. כלל חייבת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח, ששיעורם כשיעור נזקי התובעת.
13. מטרתו של סעיף 24 היא להטיל סנקציה מידתית על מבוטח שאינו דואג לקיים חובותיו כלפי המבטח בקשר למקרה ביטוח. הסנקציה נועדה להמריץ את המבוטח לנהוג במבטח באופן ראוי. אין הגיון בהטלת הסנקציה הזו על הצד השלישי, משום שאין בכך כדי להמריץ את המבוטח להתנהגות ראויה ורצויה כאשר הצד השלישי אינו יכול לסייע בהמרצת המבוטח לנהוג כראוי.
14. לא הוכח שההפסד העתידי של הנחת העדר תביעות בסך 526 ש"ח המופיע באישור שצורף לכתב התביעה, אכן נגרם בפועל.
15. ביהמ"ש מחייב את כלל לשלם לתובעת את הסך של 2,078 ש"ח.
נזיקין
תק 2206/07, גמליאל אתי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'
כב' השופט: ש' מנהיים
25.02.2009
העובדות:
1. מדובר בתביעה קטנה לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו למכוניתה של התובעת בתאונת דרכים.
2. התובעת דרשה וקיבלה תגמולי ביטוח בגין נזקי הרכוש מהמבטחת שלה (איילון חברה לביטוח בע"מ), והתביעה היא לפיצוי בגין יתרת הפסדיה.
3. ההפסדים הם השתתפות עצמית (בגין הנזק הישיר ובגין ירידת הערך) בסך כולל של 2,078 ש"ח, וכן הפסד הנחת העדר תביעות בסך 526 ש"ח. הפסדים אלה נתמכים באישור בכתב של "איילון" שצורף לכתב התביעה.
ההכרעה:
1. אין מדובר במצב שבו חברת הביטוח (כלל) לא קיבלה הודעה על התאונה מהמבוטח שלה (ממי שנהג מטעמו וברשותו של המבוטח שלה, שכן בוקר לא היה המבוטח של כלל ואינו בעל הרכב שבוטח על ידי כלל, אולם אין חולק שהוא קיבל כדין את הרשות לנהוג בו מהמבוטחת של כלל וכי נהיגתו מכוסה בביטוח שערכה כלל).
2. פערי העוצמה, כמו גם שיקולים נוספים ובהם העובדה שעיסוק בביטוח אפשרי רק מכח רשיון המוענק על ידי רשות מרשויות המדינה, מחייבים חברת ביטוח לנהוג בהגינות מוגברת.
3. חובה זו אינה חלה רק ביחסי המבטחת עם מבוטחיה, והיא חלה גם על יחסיה עם צדדים שלישיים שיש לה כלפיהם חבות מכח ביטוח שערכה.
4. כאשר מבטחת סבורה שמבוטחה אחראי רק לחלק מנזקי צד שלישי אולם מודה שאין הוא פטור כליל מאחריות, היא חייבת - ולו מכח חובת תום הלב - לשלם לצד השלישי, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, את החלק היחסי של נזקיו (בכפוף לשאלת גובה הנזק).
5. במקרה דנן לא רק שכלל לא שילמה מעולם מחצית מהנזק שאינו במחלוקת (כלומר מחצית מההשתתפות העצמית), אלא שהיא אף לא הציעה לתובעת לשלם לה מחצית מהנזק שאין עליו מחלוקת כהצעת פשרה. היא העדיפה לשלוח את התובעת למסע של הליך משפטי, שבו יש בדרך כלל יתרונות מובנים למבטח, בעיקר במישור העלות השולית. לא כך על מבטח הוגן לנהוג.
6. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע בסיפא שלו כי טענה שיכול המבטח לטעון כלפי המבוטח יכול הוא להעלות גם כלפי הצד השלישי.
7. גם הסוברים שסעיף 68 סיפא לחוק "קולט" לתוכו את טענות ההגנה שיש למבטח כלפי מבוטח שאינו משתף פעולה בבירור החבות הביטוחית, לא יקבלו טענה לפיה המבטח זוכה בפטור רחב יותר כלפי צד שלישי מזה שהיה זוכה לו אילו היתה בפניו תביעה של המבוטח עצמו.
8. לו היה בוקר גם התובע מול כלל, היתה כלל יכולה להתגונן רק בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק (וראו סעיף 38 לחוק הקובע כי בעניינים הנדונים בסעיף 24 אין תחולה לתרופות המבטח לפי דין אחר, וסעיף 39(ב) לחוק הקובע כי על הוראות סעיפים 22 - 24 אין להתנות אלא לטובת המבוטח או המוטב).
9. סעיף 24 קובע כי הפטור הניתן למבטח כאשר מבוטח מפר את חובותיו לפי סעיפים 22 או 23 הוא פטור מותנה ומידתי. הוא מותנה בכך שהפרת חובת המבוטח היא שהביאה לקיום חבות המבטח או להגדלתה בהשוואה לזו שהיתה קיימת אלמלא ההפרה, והוא מידתי משום שמידת הפטור כמידת הנזק שנגרם למבטח עקב ההפרה.
10. גם לפי הגישה שלפיה סעיף 68 סיפא כולל את סעיפים 22 עד 24 לחוק, כל שכלל יכולה לקבל הוא פטור כמידת הנזק שנגרם לה עקב התנהלותו של בוקר כאשר נמנע מלהתייצב לדיונים בתביעה.
11. כלל לא הוכיחה שניזוקה כתוצאה מסירובו של בוקר להתייצב לדיונים, ומקל וחומר שלא הוכיחה את מידת הנזק שנגרם.
12. כלל חייבת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח, ששיעורם כשיעור נזקי התובעת.
13. מטרתו של סעיף 24 היא להטיל סנקציה מידתית על מבוטח שאינו דואג לקיים חובותיו כלפי המבטח בקשר למקרה ביטוח. הסנקציה נועדה להמריץ את המבוטח לנהוג במבטח באופן ראוי. אין הגיון בהטלת הסנקציה הזו על הצד השלישי, משום שאין בכך כדי להמריץ את המבוטח להתנהגות ראויה ורצויה כאשר הצד השלישי אינו יכול לסייע בהמרצת המבוטח לנהוג כראוי.
14. לא הוכח שההפסד העתידי של הנחת העדר תביעות בסך 526 ש"ח המופיע באישור שצורף לכתב התביעה, אכן נגרם בפועל.
15. ביהמ"ש מחייב את כלל לשלם לתובעת את הסך של 2,078 ש"ח.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
