ביום 03.03.08 ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין, ת.א. (נצרת) 630/06 שוקרון אברהם נ' המגן חברה לביטוח, שהוא לטעמי מהחשובים שניתנו לאחרונה בישראל, ובו פורש התנאי הראשון להלכת אלסוחה הידועה, גם למקרים בהם נגרם לנפגע עיקרי נזק משני, ואין שום קרבה ראשונית או שניונית, חברית או ידידותית. להלן סקירה מורחבת של פסק הדין:
ביום 5.4.94 עת נהג התובע ברכב במסגרת עבודתו, פגע במהלך ניסיון לעקוף רכב אחר, באופנוע במסלול הנגדי. רכבו של התובע פגע חזיתית באופנוע ושני רוכביו נהרגו במקום (להלן: אירוע התאונה).
בית המשפט המחוזי פתח את פסק דינו בקובעו, כי התובע דכאן הנו בגדר ניזוק עיקרי, הנזק שנגרם לו כאן, הנזק הנפשי, נגרם כתוצאה מהתאונה והאמור מצוי בתחום הסיכונים שיוצר שימוש ברכב, על פי הפלתד.
לחילופין, ציין ביהמש, גם אם חלה כאן הלכת אלסוחה (קרי נהג הרכב הוא נפגע משני לעניין נכותו הנפשית) , זה המקום, בנסיבות העניין , להרחבתה ( קרי אף על פי כי אין קרבת משפחה בין נהג הרכב לבין רוכבי האופנוע ואף לא היכרות מוקדמת, זכאי נהג הרכב לפיצויים על נכותו הנפשית) .
סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע כי נפגע הוא: אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים....
החוק ממשיך ומגדיר תאונת דרכים מהי:
מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה....
מכאן, ארבעה יסודות נדרשים וצריכים שיתקיימו במאורע על-מנת שזה יהווה תאונת דרכים ויחסה תחת הוראות חוק הפלתד:
נזק גוף, קשר סיבתי בין נזק זה לבין שימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה.
חוק הפלתד מוסיף לגבי שניים מיסודות אלה:
נזק גוף- מוות, חבלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים.
שימוש ברכב מנועי- נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו....
המאורע נשוא מאמרי זה, התקיים, כאמור, עת נהג התובע ברכב וניסה לעקוף רכב אחר, התנגש חזיתית באופנוע אשר הגיע מהמסלול הנגדי, דבר שהביא למותם של שני רוכבי האופנוע במקום.
אין חולק, כי נסיבות אלה מקיימות את דרישת השימוש ברכב מנועי ולמטרות תחבורה. אף דרישת קיומו של נזק מתקיימת, באשר התובע הוכר, על-ידי הוועדה הרפואית שליד המל"ל, כבעל נכות נפשית בשיעור 100 אחוז, כאשר ליקוי נפשי נחשב אף הוא נזק גוף, כפי הגדרת החוק, כאמור לעיל.
גדר המחלוקת סבב סביב השאלה, האם הנזק הנפשי ממנו סובל התובע נגרם עקב השימוש ברכב, דרישה הכוללת קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי גם יחד.
שאלת קיומו של קשר סיבתי עובדתי נבחנת לפי אמת המידה של הסיבה-בלעדיה-אין, כאן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השימוש ברכב לבין הנזק הנפשי שנגרם לתובע.
מכאן, כל שנותר לבחינה הינו דבר קיומו של קשר סיבתי משפטי.
ביהמש העליון פסק בעבר כי המבחן העיקרי הראוי לבדיקת קשר סיבתי במסגרת חוק הפיצויים הינו מבחן הסיכון, היינו האם התוצאה המזיקה הינה בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המזיק:
התובע במקרה הנ"ל מצוי בשני מישורים:
א. כניזוק, נפגע עיקרי שנפגע ישירות, בהיבט הנפשי עקב תאונת דרכים במשמעות חוק הפלת"ד ללא קשר להלכת אלסוחה.
מכאן, עת נקבע שהתובע הינו נפגע ישיר, הרי שמתקיים קשר סיבתי משפטי בין אירוע התאונה לבין הנזק הנפשי שנגרם לו, משכך אין כל צורך בבחינת התקיימות התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה, מאחר והמקרה דנן אינו חוסה תחת כנפיה.
ב. במעגל הסיכון המשני - מכוח חוק הפלתד, במבחני הלכת אלסוחה, התנאים שנקבעו שם והרציונאלים שהובילו להתוויית הלכה זו; בהרחבתה הנדרשת כאן.
בפסק-הדין בעניין אלסוחה נקבע כי, הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים גם כאשר מדובר בפגיעה נפשית בקרוב מדרגה ראשונה של מי שנפגע במישרין בתאונה. מדובר בסיכון המצוי בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המזיק, זאת בהתקיים ארבעה תנאים לאורם תיבחן האחריות לפיצוי בגין אותו נזק נפשי:
1. זהות התובע-
נקבע כי נכון לאותו שלב תתאפשר תביעה כזו רק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, אך הותר פתח להגמשת התנאי בדבר זהות התובע וקרבתו לנפגע, במקרים עתידיים יוצאי דופן (כדוגמת נשוא מאמר זה).
2. התרשמות ישירה מהאירוע המזיק-
כך נקבע, כי צפיות הנזק הנפשי גוברת ככל שהתובע קרוב לאירוע המזיק וחווה אותו בחושיו, אך לא נשללה אפשרות ההכרה אף במקרים בהם נזקו של התובע נגרם על-ידי קבלת אינפורמציה מכלי שני, כאשר הדבר יוכרע על-פי מבחן הצפיות.
3. מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק-
בהקשר זה נקבע, יש להעדיף את הקירבה הסיבתית והוכחתו הברורה של נזק נפשי ממשי ומוגדר, לא בהכרח קירבת הזמן או המקום.
4 . מידת הפגיעה-
נקבע, כי נזקו של הניזוק המשני צריך שיהא בגדר תגובה נפשית מהותית- כגון מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש- על-מנת שנזק זה ייחשב בר פיצוי.
נפקותם של התנאים הנ"ל לענייננו:
בנסיבות המקרה, אין מחלוקת בדבר התקיימות שלושת התנאים האחרונים.
התובע נהג, כאמור, ברכבו, עת ניסה לעקוף רכב אחר ותוך כך התנגש באופנוע שהגיע מהמסלול הנגדי, בעקבות התנגשות חזיתית זו, נהרגו שני רוכבי האופנוע במקום, מכאן אין כל שאלה בדבר התרשמותו הישירה של התובע מן האירוע או בדבר מידת קרבתו במקום ובזמן.
אשר לנזק הנפשי שנגרם לתובע, הרי שהתיעוד הרפואי שהוצג בפני כבוד ביהמש העיד, כי מעת התרחשות התאונה סובל התובע ממחלת נפש, המתבטאת בתהליך סכיזופרני מסוג פרנואידי. כן אובחן כסובל מהפרעה אפקטיבית דיכאונית עם מרכיבים פסיכוטיים, אושפז מספר פעמים, ניסה להתאבד.
לאמור, במקרים יוצאי דופן, ניתן להכיר בנזקו הנפשי של תובע כבר פיצוי, אף כאשר נזק זה נגרם כתוצאה מפגיעתו של אחר, שאינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה, ובמקרנו, אף ללא כל היכרות מוקדמת.
דוגמא להגמשת התנאי בדבר זהות התובע ומתן פיצוי אף בגין נזק נפשי שנגרם בעקבות פגיעתו של אחר, שאינו קרוב משפחה כלל, ניתן למצוא בפסק הדין של כב' השופטת פרוקצ'יה, ביושבה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בעניין ת.א. (ים) 428/92 אסתר אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, (להלן: פסק דין אמר).
בפסק-דין אמר, נדונה תביעתה של מי שהייתה חברתו של המנוח שנהרג בתאונה, התובעת הגיעה למקום התאונה יחד עם אחי המנוח, מספר דקות לאחר התאונה וחזתה במראות הקשים של חברה מוטל שם, ניסתה בעצמה לחלצו אך ללא הצלחה, בעקבות האמור לקתה התובעת בזעזוע נפשי קשה ביותר, המומחה שם העריך את נכותה הנפשית הצמיתה של התובעת ב-20%.
ביהמש ראה לקבל את תביעת התובעת, אף שאינה עומדת באופן פורמאלי בתנאי של זהות התובע.
ביהמש שם העדיף החלתו של מבחן מהותי הבודק איכותו ומהותו של הקשר בין הנפגע לבין האחר שניזוק בנפשו, להבדיל מבחינת המסגרת הפורמאלית המתארת את הקשר בין השניים, זאת בציינו כי בפרשת אלסוחה נותר פתח להרחבת קשת הנפגעים המשניים וכי זהו המקרה המתאים להרחבת ההלכה.
לא למותר להוסיף ולהזכיר בהקשר זה אף את פסק-דינו של כב' נשיא ביהמש המחוזי בבאר-שבע, השופט לרון זל, בעניין ת.א. (בש) 2024/95 אלקתנאני נ' סהר חברה לביטוח בעמ ואח', (להלן: פסק-דין אלקתנאני), שם דובר על תביעתו של מי שנפגע בתאונת דרכים, בה אף נהרג בן-דודו של התובע, כאשר לאחר התאונה נגרמה לתובע נכות נפשית בשיעור 30 אחוז.
ביהמש שם קיבל את התביעה בפוסקו, כי אין זה ראוי לפצל בין הנכות הנפשית שנגרמה לתובע ושמקורה בפגיעתו הוא עצמו בתאונה לבין נכותו הנפשית שמקורה בחוויה הטראומטית של גרימת מותו של בן-דודו.
מקרנו שונה מן הדוגמאות הנל בחדשנותו בכך שאין שום קירבה (לא ראשונה, לא שנייה, לא חברית ולא ידידותית) בין הנפגע העיקרי לבין הנפגע המשני.
בפרשת חטיב (3798/95) נפסק כי הלכת אלסוחה חלה גם על מי שנפגע בעצמו בתאונה ולא רק על מי שלא היה מעורב בתאונה .
לכן אין בסיס לטענת נפגעים עיקריים, לפיה אין תחולה להלכת אלסוחה רק משום שהם עצמם היו מעורבים בתאונה.
באם הנפגע העיקרי לא ייטען, כי הנזק הנפשי נגרם לו עקב הפגיעה הגופנית והישירה שנגרמה לו, אלא עקב כך שהוא נחשף לפגיעתם של הנפגעים (נפקות למקרנו -מותם של שני אנשים), תחול הלכת אלסוחה, קרי עמידה בתנאיה.
לדידו של ביהמ"ש, נסיבות המקרה בתיק נשוא מאמר זה הינן חריגות וקיצוניות עד כי מצדיקות הן פיתוח הלכת אלסוחה והכרה בנזקו הנפשי של התובע אף שאינו עומד בתנאי בדבר קירבה משפחתית מדרגה ראשונה לנפגעים.
התובע הפך מעת התרחשות התאונה, לנכה 100 אחוז, לחולה נפש הסובל מתהליך סכיזופרני מסוג פרנואידי, לא ישן בלילות, גילה מחשבות של יחס רדיפה, חשב על התאבדות, אושפז בכפייה מספר פעמים, גילה סימנים פסיכוטיים פעילים כולל מחשבות שווא ביזאריות והפרעות בתפיסה מסוג הזיות שמיעה, ירידה משמעותית בתפקוד, ניסה להתאבד,סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית.
סוף דבר, במקרים מסוימים ביהמ"ש יכול לקבוע כי ניזוק עיקרי, קרי נפגע ישיר עיקרי, יהיה זכאי לפיצוי נפשי ללא כל קשר להלכת אלסוחה אלא מכח החוק, חוק הפלתד, לחילופין כנפגע נפשי משני תוך החלת והרחבת הלכת אלסוחה למקרה דנן, כמבואר ומפורט לעיל.
כל זאת אף אם אין היכרות מוקדמת בין הנפגע העיקרי לבין הנפגע המשני.
האם בהרחבתו של תנאי הקרבה בין הנפגע העיקרי לבין הנפגע המשני, לא רוקן כבוד ביהמ"ש המחוזי תנאי זה מתוכן??
דור ויינברג עורך דין
