\מהו חוק\ 

' . .\מהו חוק יש חוק דתי, פיסיקלי, מתמטי - וכשנשאל מהו חוק, לא נשאל מהו החוק המשפטי ? לכן יש לשים לב לשאלת סוקרטס: "מהו חוק?" (במאמר - מינוס או על החוק) תשובתו: חוק לא נבדל מחוק, כולם הם אותו הדבר בעצמו. כל אחד מהם "חוק" בדומה לחברו, ולא זה במידה יתרה וזה פחותה. כלומר - כשאני משתמש במילה "חוק בהקשר המשפטי או הפיסיקלי - זה בדיוק אותו דבר. המלה חוק היא אותו דבר במשמעות של המשפט, הדת, הפיזיקה וכו'. אם נתמקד בחוק הפיסיקלי - למה אנחנו רואים את אותה תופעה - כגרביטציה? כי כל בני האדם מזהים את המציאות באותה מערכת חושים. תמונת המציאות שלנו נבנית ע"י החושים, אנו מזהים את המציאות הטבעית בעזרת החושים - וכיוון שהחושים זהים אנו מגיעים לתוצאה זהה. איננו יכולים לטעות בעיבוד נתוני החושים = לכן חוקי הפיזיקה נכונים בכל מקום. לתפיסת סוקרטס החוק הוא מושג אחיד - מבטא סוג מסוים של סדר, שמאפיין אותו - שהוא סדר כפוי, בין אם כפוי על התודעה שלנו מצד החושים, ובן אם כפוי מצד התבונה - כמו החוקים להם קראנו חוקים משפטיים. נקודת המוצא של סוקרטס - מאחר והמדינה היא הכרח תבוני - ז"א שהתבונה האנושית גורמת לנו להבין שכשאין מסגרת מסודרת לחברה אנושית- אין אפשרות לקיום חברה אנושית? וממילא המדינה נחשבת להכרח תבוני. כמו שאדם מחפש אוויר- המדינה היא הכרח תבוני בלעדיה החברה לא יכולה להתקיים. מאחר וחברה ומדינה צריכות לפעול ע"פ הסדרים מסוימים - גם הסדרים אילו הם תבוניים. כל בר דעת יבין שאם המסגרת המדינית לא תאמץ את אותם הסדרים היא לא תוכל להתקיים בפועל. ומאחר והם תבוניים, המשמעות - כל חברה אנושית שמפעילה את התבונה - תפעיל את אותם הסדרים בדיוק, במגבלה שהבדלים גיאוגרפיים יובילו לשינויים - שהם שינויים תבוניים. דוגמא: בכל המקומות בעולם שיש מחסור במים - אמורים להגיע לאותה תוצאה בנוגע לשימוש במים חוק הוא הסדר תבוני לפי סוקרטס. אם השנים התברר שהתפיסה הסוקרטית מובילה לכך שלא יערערו על החוק - וזה מוביל לדיקטטורה. כי אם החוק הוא דבר מוכתב והכרחי - ואדם לא יכול לערער על החוק - ממילא אי אפשר לערער על מי שיוצר החוק - וזה מוביל לדיקטטורה. (קרל פופר בספרו THE OPEN SOCIETY AND ITS ANEMY - מראה שיסודות הדיקטטורה התחילו באפלטון, וסוקרטס העצים אותן) שהבינו ששיטת סוקרטס הובילה לדיקטטורה היה צריך לחפש פיתרון אחר עקרונות במשפט בינ"ל פומבי המשפט הבינ"ל הפומבי הוא פרי האינטראקציה בין מדינות, ולו שלושה מקורות עיקריים: משפט בינ"ל מנהגי - מנהג אשר התגבש לידי נורמות מחייבות לאחר שנים רבות (בעיקר בתחום של זכויות אדם ודיני מלחמה). אמנות בין מדינות - ה-WTO הוא תוצר של אמנה(ות) בין מדינות. החלטות של טריבונלים משפטיים, אשר נוצרו מכוח אמנות. למשל ערכאות השיפוט של ה-WTO. הגישה השלטת במשפט הישראלי היא המשפט הדואלי. משפט בינ"ל הסכמי אינו נקלט למשפט הפנימי הישראלי אלא אם הוא אושרר בחוק הכנסת. אולם הקליטה של משפט בינ"ל מנהגי היא קליטה ישירה. ישנה הלכה משפטית (ראה בע"א 522/70 וגם א' ברק, פרשנות במשפט חלק ב' עמ' 576), שכאשר יש דילמה פרשנית בנוגע לאמנה ולא נעשה כל מעשה של הכנסת לאשרר אותה, תהייה פרשנות ראויה באותם קווים של האמנה. ההצטרפות לאמנה בינ"ל נעשית בשני שלבים: החתימה על האמנה (בידי הרשות המבצעת - השר הרלוונטי), והאשרור בידי הרשות המחוקקת. מה הפועל היוצא שהמדינה היא תוצר של כינון, שהמדינה היא תוצר של הסכמה (אמנה) - פרק ב'- מדינת ישראל גישות שונות: השיחות: כאשר מתחילות השיחות ישנם שני שלבים: שלב ההסכמה על העקרונות הבסיסיים של ההסדר ולאחר מכן הסכמה על הפרטים שנובעים מהעקרונות הללו. שלב הנוסחה: ההסכמה על העקרונות הבסיסיים של ההסדר, בשלב זה יש מלים כגון: "קוים מנחים", "מסגרת", "סידרת אידאות", "נוסחה". שלב הפרטים: ההסכמה על הפרטים שנובעים מן העקרונות הנ"ל. זהו שלב הרבה יותר פורמלי, בד"כ יש מודעות ציבורית (לא הכרחי לגבי הקדם מו"מ). מאפייני הנוסחה: 1. כוללניות. 2. איזון. 3. גמישות. כוללניות: הרעיון המרכזי הוא ניסיון לתת מענה לכל הבעיות העיקריות. הנוסחה מציגה את המסגרת, הקווים הכלליים, אך לא כולל את הכל, זה ירשם בנוסחה אך מראש נקבע כי ידחה לשלב אחר בשיחות. ישנם מוקדים שהם בעצם מוקשים, הם נדחים ולבסוף אינם מתקיימים. אך ישנם דברים בנוסחה שאח"כ לא נוגעים בהם. זה העוגן של ההסדר. איזון: הנוסחה צריכה לשקף איזון, כל צד נותן ומקבל. גמישות: אם הקדם הוא מעורפל, הנוסחה צריכה להיות ברורה ובעלת גמישות, ישנן שתי גישות להשיג נוסחה: 1. דדוקטיביות- הרעיון להתחיל מהבסיס מהמסגרת. 2. אינדוקטיביות- צעד אחר צעד. הטכניקה שמתבקשת מאליה לבעיות מסובכות ומורכבות היא האינדוקטיבית, במקרים שיש אי- אמון בין הצדדים, הצעד אחר צעד יוצר אמון (ללוות את המו"מ בצעדים בוני אמון). שלב הפרטים: אחרי הגדרת הנוסחה, התוכן של הנוסחה, עיבוד הפרטים נעשה בשלב זה. שלב זה מגדיר את הקשיים: המורכבות היא הדבר הראשון שמסבך, הכנסת מומחים למו"מ מגדיל את המו"מ, המשלחות גדלות, המו"מ הפנימי בתוך המשלחת גדל, דעות שונות ולאו דווקא במשלחות. פירוט - נכנסים לפירוט הדברים, צריכים להיות חד משמעיים, נוקשים וברורים. מנוהל ע"י מומחים, הסמכות שלהם נמוכה יותר, נדרשים לאישור, זה מסורבל. מי שגיבש את הנוסחה חוזר הביתה בד"כ משנה עמדה, בתוך המו"מ הם נתונים במגע ישיר עם הצד השני, וברגע שהם חוזרים הביתה הלחץ מגיע מהבית, קבוצות הלחץ בחברה משפיעות עליהם והם משנים עמדות ואפילו נכנסים לפרטים, הפער גדל שוב. צד אחד או שני הצדדים מבינים שהזדמנות זו לא תחזור, לכן יש דרישות לשינוי ברגע זה. "רגע האמת" - התחלת הפרטים והסיכום גורמים ל"פיק בירכיים". הסכמים מסכם את תוצאת המו"מ, אך כאשר מסתכלים על הסכמים יש לו מגוון אדיר של מונחים: חוזה - treaty, אמנה - charter, final act, פרוטוקול, חילופי אגרות, הצהרות. מונחים אלה מבטאים הסכמים אך בצורה שונה ולצרכים שונים, מבנה שונה, סגנון, סודיים או מפורסמים. ישנם 4 שיקולים שיכולים להשפיע על צורות ההסכם: שיקול של מחויבות למשפט הבינ"ל, קשור במידת הלגאליות של המחויבות. שיקולים שקשורים למידת החשיבות שרוצים לייחס להסכם. שיקולים שקשורים בנוחיות. שיקולים שקשורים בכבוד, יוקרה. שני הצדדים דורשים הסכם מחייב באופן לגאלי, או להפך. לכן שהצדדים רוצים הסכם מחייב ברגולציה המשפטית הבינ"ל הם יקראו לכך הסכם - treaty המסוכם בין מדינות בצורה כתובה ונשלט ע"י חוזה. נרשם באו"ם כחוזה ביניהם. משפט בינ"ל - מערכת עקרונות ונורמות שרוב המדינות כן מחשיבות. רוב ההסכמים הבינ"ל הם לא חוזים. במקרה ויש רצון לקיים חוזה אך לא פורמלי, לצדדים יש אינטרס להדגיש את החשיבות. כשהסכם נקרא "חוזה" יש חשיבות בעולם הדיפלומטי למילה "חוזה", זה יותר מחייב. "חוזה" שאינו חוזה, או נקרא "חוזה" כביכול, סגנון ההסכם הוא כמו חוזה. לדוגמא: אמנת רומא - 1958, החוקה הבסיסית ל"איחוד האירופי" היום, אך היא אינה חוזה לגאלי גם אם הסכם כזה אינו יוצר מחויבות לגאלית הוא יוצר מחויבות פוליטית שהיא לא פחות חשובה. כאשר הדגש הוא על הנוחות - הסכמים לא פורמאליים, הסכמים שהם חוזים שאינם מנוסחים כחוזים. הסכמים לא פורמאליים, הסכם מנוסח כהלכה אך אינו מפורסם כלל, ע"מ להימנע מבעיה מסוימת, מניעה ממורכבות של הסכם, ללא פרוצדורות של הסכם, אין כבילה לכללי הטקס והגינונים. "חילופי אגרות", מתאים לקטגוריה זו, "מזכרי הבנות". ניסיון להימנע מתהליך של אשרור, תהליך פורמאלי שצריך להתקבל בכנסת, או במשאל עם. צריך הסכמה בבית, לפעמים הסכמים בינ"ל גורמים בעיות כשמגיעים ל"אשרור". הסכם כזה אינו מחייב בעת החלפת שלטון במדינה בגלל שלא אושרר. האופן הכללי שהם באים לידי ביטוי הם בכך שההסכם הוא של רשות מבצעת, executive agreement- הסכמי רשות מבצעת. כאשר יש רצון להימנע מפומביות - לדוגמא: המחלוקת בין ארגנטינה ואנגליה על אי פוקלנד, 1971, לפני המלחמה הארגנטינאים לא רצו לפרסם, הבריטים חששו שבבריטניה יבקרו אותם על כך שהסכימו לדבר וחס וחלילה יוביל אותם לויתורים. 1. הצהרה משותפת על כך הם חתמו בראשי תיבות של ראשי המשלחת, אין לה מעמד של הסכם פורמאלי. 2. חילופי אגרות שהתייחסו אל ההצהרה המשותפת, כל אחד מהם העלה הסתייגויות שהיו להם. כאשר הכבוד עומד במרכז: באופן מובן מאליו כאשר מדובר במו"מ רגיש והפומביות שלו היא בלתי נמנעת, יש ניסיון להימנע מלהביך צד כלשהו בצורה בוטה, למשל: צד שעושה ויתורים רבים. שפה - שפת ההסכם, חשיבות גבוהה לכך, מאז 1945 עניין השפה נעשה דומיננטי ומקובל שההסכמים נכתבים בשפות של הנושאים ונותנים. כל "ורסיה" נחשבת זהה במידה שווה או אוטנטית במידה שווה. ישנן חסרונות דיפלומטיים לכך משום ששפות שונות של אותו הסכם יהוו בסיס לאינטרפרטציות שונות. לכן נוהגים להוסיף עותק בשפה ניטראלית, אנגלית בד"כ כדי שעותק זה יהווה גרסת פירושים בויכוח על סעיפים. אותיות קטנות - רגישות השפה פונה לכיוון הסגנון, אחד הצדדים נוטה לקבל על עצמו הסכם שפוגע בכבודו, האותיות הקטנות בהסכם פותרות בעיה זו. לדוגמא: הסכם ז'נבה על אפגניסטן 1988, הסובייטים חששו מהאותיות הקטנות, העיתונאות גרמה להם לפחד פן יעלו על סעיפים אלו. הנסיגה הוגדרה רק באותיות הקטנות כדי לשמור על כבודם. למקם ויתורים מביכים בפרוטוקולים, הערות פרשניות, מכתבי צד, נספחים, מצד אחד זה כתוב ומחייב אך מאידך, להמעיט מהאש שזה יכול לגרור ואפילו באותיות הקטנות. כאשר יש עיסוק במכתבי לוואי יכול להיות מצב שצד אחד לא יקיים אותם מתוך גישה כי הם לא חלק מההסכם. לשון דיפלומטית - euphemism - במובן היצירתי מאפשרת ויתורים, נותן להימנע מבעיות הכבוד. הסכמים קשורים אבל נפרדים - הסכם מניב הסכם. "קמפ- דיוויד" הניב שני הסכמים: הסכם השלום עם מצרים ו"מסגרת לשלום במזה"ת". דיפלומטיה דו צדדית: כללי - הכוונה לדיפלומטיה של מדינה מול מדינה באמצעות משלחת, שגריר, עוצב באמנת וינה VCDR, זה כולל את המגעים בין שתי מדינות כמגע ישיר בין ראשי מדינות או שגרירים. המערכת הווסטפאלית מרבית הזמן מתאפיינת בדיפלומטיה דו צדדית. רוב הזמן הדיפלומטיה היא דו צדדית, רק במאה ה- 20 היא רב צדדית. (דיפלומטיה רב צדדית באה לידי ביטוי בארגון בינ"ל). אמנת וינה VCDR (ליחסים קונסולאריים ודיפלומטים) 1961, הדיפלומטיה קיבלה את המעמד שלה בד"כ בצורת חסינות, זכויות יתר בכל מה שקשור למערכת המשפט הפלילי, האזרחי. המשפט הבינ"ל מורכב מהפרקטיות ולכן מדינות רואות את עצמן מחויבות לו. אמנת וינה ריכזה את כל המנהגים הללו, ריכזה חומר להבהיר אותו, לקדד אותו במסגרת של אמנה רב צדדית. תחילת התהליך היה של האו"ם ב- 1949, כאשר הועדה של האו"ם שמה את זה על סדר היום לאחר שיוגוסלביה התלוננה ב- 1953 על החסינות הדיפלומטית הרוסית, זה צבר תאוצה לאחר תלונה זו. הבעיה האמיתית בה עסקה אמנת וינה: עד האמנה הוגדרו ההנחות המשפטיות עפ"י הנוהג הקיים, לאחר מלה"ע השניה מדינות המערב החלו לפחד מהגדרה זו: 1. שאפשרה שימוש לא נאות בכוח החוק, יתרה מזו אפשר פגיעה בנציגויות ושימוש בהן לרעה. 2. גידול במספר המדינות בעולם, מדינות חדשות חסרות מסורת דיפלומטית, ככל שהתהליך מואץ היה חשש מהבנת החוקים. 3. כל הכללים הנהוגים היו מיועדים לקהילות קטנות , סגל מנה בעבר 200 איש ולאחר שנות החמישים בבירה אירופית ממוצעת גדל הסגל ל- 4000 איש שיש לגביו זכויות וחובות. באפריל 1961 סוכמה אמנת וינה ליחסים דיפלומטים, מעמדו של הדיפלומט, זכויותיו וחובותיו יקבלו צידוק אך ורק בהתאם לפונקציות שאותן הוא צריך למלא. לפני כן החסינות הדיפלומטית התבססה על שני עקרונות: 1. עקרון האקסטרה טריטוריאליות, קובעת ששטחה של השגרירות ומעונות הדיפלומטים הם בבחינת שטח ריבוני של המדינה השולחת, הגם שהם נמצאים בפועל בתחום המדינה המארחת. בתוקף חסינות זו חל איסור לפגוע ברכוש, במסמכים, בדואר הדיפלומטי של השגרירות או הנציגות הדיפלומטית ובערוצי התקשורת שבינה לבין ארץ האם. 2. חסינות אישית - מקנה לדיפלומט חופש תנועה, פטור מבדיקות מכס וביטחון וגם מפני שיפוט פלילי ואזרחי במדינה שבה הוא מואמן, לבד ממקרים מיוחדים המוסדרים בין הממשלות. עקרונות אלה נקבעים על בסיס מדוקדק של הדדיות ולתועלתה של הקהילה הבינ"ל כולה. עם זאת, למרות החסינות המונעת את העמדתו לדין, מצווה כל דיפלומט לקיים את חוקיה של המדינה שאליה הוא מואמן. שני עקרונות אלו הוצאו מאמנת וינה. האקסטרה טריטוריאליות היא לא סיבה לריבונות אלא תוצאה של החסינות, לכן לא פלא שהחסינות שיקבל הדיפלומט היא עפ"י שיקול פונקציונאלי. הפונקציות של המשלחת הדיפלומטית מתוך אמנת וינה: ייצוג של המדינה השולחת. הגנה של האינטרסים של המדינה השולחת ואזרחיה. מו"מ עם המדינה המארחת. הקידום של יחסים ידידותיים, פיתוח של יחסים כלכליים, תרבותיים ועוד. העברה של מידע בין שתי מדינות. הרפורמציה בשוויץ: 2 שמויות חשובות במאה ה-16: יאן צווינגלי וז'אן קאוולין. צווינגלי חתר להפוך את הקהילה הנוצרית לב"י נוצרים- החזרה לתנ"ך היהודי לברית הישנה. הוא טען כי עם ישראל בתק' השופטים יצרו סוג של פדרציה של איחוד של שבטים שונים ללא מלך- אשר מלכם היה אלוהים- מלכות שמיים. ויצרו של קהילה דתית פוליטית כאשר הרעיון החשוב במרכז היה רעיון הברית בין ב"י לבין האלוהים. הוא מסיק מרעיון הברית תפיסות של קהילה עם מאפיינים דמוקרטיים- לא בעל בית חזק ריכוזי ששולט בחרה. זה לא מקרי ששוויץ עדה היום היא דוגמא למסגרת הכי פחות ריכוזית של שת"פ קבועים במערכת. אלו הפכו לרעיונות של אנטי עריצות. הקריאה הפרוטסנטנטית הזו נוסח צווניגלי חדרה עד קלווין. קלווין הקים קהילה דתית פרוטסטנטית בז'נווה. הקהילה לוותה ע"י זקני העדה. יש נסיון חשוב לאזן בין האינדווידואליות- האדם כיחיד מול האלוהים לבין חשיבות הפעולה במגרת הקהילה. חשובה גם טובת הקהילה. אך זה לא בא ממקום של כנסיה הררכית אלא מתוך הסכמת הציבור. מלמד קלווין על פשטות, צניעות, התנזרות. לא רק בקוד לבוש אלא אדם צנוע אשר מסתפק במועט. לא באופן ספרטני אבל. התפיסה הקלוויניסטית מדברת על פרה- דסטינציה- יעוד מראש. אלוהים מייעד בני אדם מסויימים לקללה ולברכה- תפיסה דטרמיניסטית(פאולוס). אלוהים קובע מראש מי יזכה ואנחנו זכינו. דרך החיים של הקהילה שלו היא הראויה. אדם מבטל עצמו אל מול רצון האלוהים- לא SELF MADE MAN. לא ממקום של תועלת עצמית אלא בה ממקום מה חובתי. בעצם קלווין בונה קהילה של נזירים בלי תפיסה קתולית (אשר דברה שיש אנשים יוצאי דופן שהם נזירים ורוב הקהילה הנוצרית יכולה לחיות חיים רגילים). גם לותר וגם קלווין מאפשרים לכמרים להנשא. בעיניהם עצם הדרישה להמנע מיחסי מין- כי אני יכול- זוהי תפיסה שנובעת מגאווה. הרעיון שאנו מצפים מאדם שיהיה על- אדם- היא לא הגיונית ומתיימרת. כשאני הופך כומר למורה רוחני וכשאתה מצמצם את הפער בין הכומר לאדם הפשוט- היא חשובה. כנגד התפיסה הגאוותית. לפי קאלווין- בכל תחומי החיים העשייה אינה בעבור עצמי, או בני ביתי. הכומר הוא מורה דרך- דרך דמוקרטית ורואיה. מקס וובר- אנשר טוען שבמקומות שהקלוויניסטים היו חזקים מבחינה כלכלית- הקפיטליזם עלה בצורה משמעית. למה? אם יש לך מוטיבציה דתית לעבוד קשה אך אסור לך לבזבז זאת על בילויים אלא טובת הקהילה- צומח הון. אם המוטיבציה הינה דתית אז מבחינת העוצמה היא כפולה ומכופלת. התוצר לוואי הינו הון עתק. IN GOD WE TRUST על הדולר באה מקלווין- הדולר בא מקדושה אלוהית. אתה לא רואה בעשיית כסף עבירה אלא אתה רואה בכך מצווה- עשיית כסף זה לעבוד את אלוהים אך זה לא נוגד את העובדה שאתה צריך לחיות בפשטות. מה שקרה בדור השני של הקלוויניזם (אחריו)- עלתה שאלה הפסיכולוגית- איך אני יכול לדעת שאלוהים בחר בי? לא בוודאות. לפעמים יכול להיות לי סימן- אם אני רוצה סימן אם אלוהים בחר בי- אם אני עובד קשה ומצליח אזי אלוהים לא היה רוצה שאני אצליח אם לא הייתי מצליח- זהו סימן= ההצלחה. יש כאן 2 מוטיבציות לעשיית כסף: המוטיבציה הדתית (עשה כסף אך אל תבזבז אותו) דתית ופסיכולוגית (אני רוצה סימן לכך שאני נבחר וע"כ אני צריך לעבוד קשה כדי להצליח וכך אראה שאני נבחרתי). תומס ג'פרסון- 1776- הכרזת העצמאות של תומס ג'פרסון- אשר הגיע מרעיון ההסכמה של הובס ולוק. אנו טוענים כי לב"א יש זכויות בסיסיות- זכות לחירות, קניין, לחיים. 3 הזכויות שעליהן הכריז לוק. חיפוש אחר האושר. השלטון יונק מההסכמה של העם ואם העם יחליט שהמלך הוא לא ראוי והוא עריץ- אז הם יכולים לצאת נגדו ולגרום להפלתו. מבחינת תפיסתם העצמית- הפנימו את רעיון של התיאורי ההסכמה- בארה"ב- הושפעה מתפיסות הסכמיות חברתיות- זה הקרין גם למקומות אחרים- בני אדם מחליטים ביחד להקים מדינה- כמו שהיה גם בא"י. הובס מאמין שפוליטיקה מתחילה מלמטה- מצב טבע, הסכמה חבררתית- זוהי פלטפורמה והדרך החשובה ביותר במחשבה המדינית הליברלית- תפיסות של הסכמה. תפיסות אלו בארה"ב-הושפעו מתפיסות קלוויניסטיות- מחשבה פרוטנסטנית דברה על כך שיש ברית כמו שעם ישראל נוצרה בברית סיני- הם אמרו שעם ישראל זה אנחנו, והם כורתים ברית בינינו לבין עצמנו ובנינו לבין אלוהים- רעיון הברית המקראית משפיעה רבות על ארה"ב בהקמתה. כל זה רעיון של הסכמה עם כל ההשלכות שלה. מונטסקייה התפיסה הזו של לוק מתגלגלת למשנה של מונטסקייה בחיבורו "רוח החוקים". מונטסקייה לא המציא את התורה של הפרדת רשויות אלא הוא יונק זאת מלוק. מונטסקייה משנה את התפיסה ואת המונחים וגם את הפרספקטיבה. מונטסקיה הוא בין לוק לשפינוזה- חשוב למונטסקייה תפיסות רפובליקניות- הוא מדבר על כך שחירות זה לא הפקרות. מונטסקיה היה גם הוגה דעות וגם סוציולוג. מונטסקייה טען תובנה עמוקה מאריסטו- כי לא אותו משטר מתאים לכל חברה- צריך להבין כל חברה לפי הייחודיות שלה- ולכן הספר נקרא "רוח החוקים"- מע' של נורמות וכללים שמתאימה לתק' וחברה. יש חב' שלא מתאים להם להיות רפוב' אלא מתאים לה מלך. הוא מעריך רפוב'- אזרח תורם למדינה- יש חירויות אך עד גבול מסויים- אין פחד אלא אתה בן חורין אך זו עדיין לא הפקרות. יש 3 אפ' לממשל עפ"י מונטסקייה: רפוב', מונרכיה ועריצות. ההיפך מרפוב' זה עריצות- הוא מתנגד לכך- אין לחנך דרך פחד לדעתו (הובס). הוא אומר שזה לא ראוי אך לעיתים יש חברות אשר זקוקות לחברה שזקוקה לסדר לעריצות. לעיתים אין ברירה אלא עריצות. אך רפוב' היא העדיפה המושתתת על חירות. מונריכה מבוססת על כבוד. עריצות מבוססת על פחד. מונרכיה היא בינונית מבחינת עדיפות. המצב הכי טוב: רפוב'. הפרדת רשויות- לוק ומונטסקיה מדברים על תורת הפרדת רשויות שהופכת לנכס של המחשבה הפוליטית. אך איזו הפרדת רשויות? לא מוחלטת! לא רוצים רשויות עצמאיות לחלוטין. הפרדת רשויות יכולה להעשות בווריאציות שונות (דגם פרלמנטרי- כמו ישראל ובריטניה- אין הפרדה, ארה"ב- יש הפרדה בין המחוקקת למבצעת). ברוך שפינוזה שפינוזה חי באמסטרדם, חיים חופשיים יחסית, לעומת חייו האנוסים בספרד. מהר מאד מצא עצמו בעימות עם הקהילה היהודית והנשק שהקהילה השתמשה נגדו הוא החרם. הוא נאלץ לחיות חיים של בדידות וקיבל הגנה של פטרונים נוצרים וכתב חיבורים חשובים. שפינוזה הוא אחד מ-2 ההוגים היהודים (הרמב"ם) המשפיעים- הוא הושפע מהרמב"ם- לעיתים הוא מקצין אותו ולעיתים הוא יוצא כנגדו. התפיסות הבסיסיות של שפינוזה: האמין בפנתאיזם- אחדות האלוהים והטבע. אלוהים הוא הטבע. התפיסות הללו השפיעו על הרומנטיקה- זרם תרבותי באנגליה, באיטליה, גרמניה במאה ה-19. תק' הרומנטיקה מעמידה במרכז התלהבות חווייתית מהטבע- שירת הלל לחוויות מול הטבע. המשורר הרומנטיים המפורסמים והמוזיקאים הרומנטיקנים- הושפעו מהטבע- יש משהו אלוהי בטבע. אדם אחוז התלהבות מיסטית מול האלוהים- פן דתי. גם בחסידות יש תורות פנתאיסטיות דומות- אלוהים נמצא בכל דבר- הקדשת האלוהים. אם אלוהים הוא הטבע אזי ברור שכל העולם היהודי קורס כיוון ש- 3 הצירים המרכזיים ביהדות זה: אל, עולם ואדם (המשולש). הזיקה בין האל לעולם היא דרך בריאה- אלהים ברא את העולם. הזיקה שבין אדם לאלוהים היא התגלות. בין אדם עולם זה גאולה. אם אלוהים הוא הטבע אזי אין בריאה- איך אלוהים יכול לברוא משהו אם הוא הדבר, העולם. אזי מעולם לא הייתה בריאה. אין ניסים, אין פריצת גבולות טבע, פרט לעולם עצמו. אלוהים ששובר את החוקים של הטבע ומתגלה- אין דבר כזה. שפינוזה לוקח את הרמב"ם וזורק את כל המעצורים (הרמב"ם פתח מסלול כעולם רציונלי ועולם כמנהגו נוהג אך שפינוזה מרחיק לכת). הוא אומר אין בריאה, אין תורה מהשמיים לקהילה דתית של המאה ה-19- אין פלא שהחרימו אותו. הוא כותב בכפל לשון- וכל פעם שרוצה לתקוף את הנצרות הוא תוקף את היהדות. אך הוא לא יכול לתקוף ישירות את הנצרות כי אחרת מי יגן עליו- אופורטוניסט (רצה שהנוצרים יגנו עליו אך בפן האזוטרי הוא מבקר אותם). התורה לדעתו היא חוקה מדינית שהמטרות שלה רפובליקניות?יצירת חברה אזרחית (הרמב"ם). מי נתן את התורה? משה. ואז משה השליך זאת על אלוהים באקט חכם (גם מקיאוולי עדיף לציית לחוקי האלוהים כי זה עוזר למטרות החברה- דת כאמצעי - והרמב"ם דיבר על קומה ארצית ואלוהית). שפינוזה אומר מבחינה פוליטית- הוא מפתח משנה שהיא אב טיפוס ששונה מהדגם הליברלי של לוק- רפובליקניזם ליברלי (לוק לעומת זאת מדבר על ליברליזם אידווידואליסטי). שפינוזה רוצה שייהיה את חופש המחשבה הפילוסופי- ברור שזה מתאים רק למעט ורוב האנשים אינם אינטלקוטואלים המונעים ע"י התבונה אלא ע"י האמצעים. אם אין מסגרת פוליטית חזקה יש אנכיה וחייבת להיות מדינה ויש לעשותה מדינה ראויה. מדינה ראויה היא רפובליקה (כמו בהולנד)- הרעיון הבסיסי הוא טובת הציבור, חינוך אזרחי ראוי (כל זה הוא לומד ממקיאוולי ואת זה הוא מחבר להובס.- רפובליקה צריכה להיות חזקה, ולכן רפובליקנית. נובע מכך מתח- בין חופש המחשבה לטובת המדינה (בין שמלמדים הפילוסופים לבין עוצמתה וכוחה של המדינה). הוא מיישב את המתח: המדינה צריכה לתת מרחב לאזרחים ללמוד, לחשוב, חופש הדעה, מצפון- חופש מחשבה אך עם גבולות. אם משהו רוצה לפגוע בכך יש לבלום אותו- איזונים של שיקולים רפובליקנים של טובת המדינה לבין שיקולים ליברליים של חירויות הפרט והמחשבה- איזונים ובלמים. שפינוזה יותר רפובליקני ולכן יהיה הרבה יותר נגד חופש המחשבה. שפינוזה מציג אופציה שעולם המערבי ליברלי שכח. העולם המערבי נהיה הרבה יותר אינדוודואליסטי- קודם יש יחידים ורק במקרים מיוחדים של להעדיף את האינטרס של המדינה. אך שפינוזה לא אומר ש"בראשית היה האינדווידואל"- אלא הוא אומר שישנה חשיבות למחוקקים ולקהילה הפוליטית. הוא יותר רפובליקני ופחות ליברלי. אך עדין יש סינתיזה בין הליברליות לרפובליקניות אצל שפינוזה (ברק כיום מנסה ללמד אותנו שאין סינתיזה אלא רק ליברליזם- לטובת חירויות הפרט).המשתתפים במשפט הבינ' הפומבי - המדינה - קיימים 3 מודלים: 1. מודל המדינה האירופי, המדינה הטבעית - טרום המשפט הבינ' - המדינות הראשונות נוצרו באירופה ואלו מדינות שאינן דורשות הגדרה (ברור למשפט הבינ' כי המדינה קיימת). הגדרת המדינה עפ"י מודל זה: א) אוכלוסייה לאומית דומיננטית. ב) ריבונות חיובית (יכולת לשלוט ולספק את צורכי אזרחיה). ג) ריבונות שלילית ( שטחה אינה נדרש ע"י מדינה אחרת) ד. אימפריה (לא כולן). 2. מודל המדינה שנוצרה ע"י המשפט הבינ' וע"פ אמנה -במאה ה- 19 הספרדים בדר' אמריקה מורדים ומקבלים עצמאות. האם מדינות המורכבות ממס' לאומים, מדינות עניות, שאין להן ריבונות חיובית, שוות ערך למדינות הטבעיות באירופה? בדרום אמריקה מנוסחת אמנת מונטווידאו (1933) הקובעת את התנאים להגדרת מדינה: א) אוכלוסייה קבועה.. ב) טריטוריה קבועה, ג) ממשלה אפקטיבית. ד) יכולת לקיים יחסי חוץ עם מדינה אחרת. יש לשים לב כי לא נדרש תנאי של אוכלוסייה לאומית דומיננטית ולא נדרש התנאי של ריבונות שלילית. 3. המודל האפריקאי - עקרון ההגדרה העצמית - עפ"י המודל: אסור לאף מדינה להתערב בתוך פנים מדינה אחרת. למדינה אין קיום טבעי וקיומה מתבטא אך ורק בהכרה בינ'. בנוסף, אין הכרה בזכות פרישה של לאומים למדינות קטנות. יש לזכור כי ב- 1960 עת הוחלט על פסלות האימפריה, נשארו מושבות כדוגמת קונגו אשר אינן יכול לנהל את חייהן ולספק צורכי אזרחיהן ללא כל תוכן פנימי של ממשלה אפקטיבית ומה שנשאר זו רק המסגרת. הערה: קיימות מדינות עם אוכלוסייה קטנה, או אוכלוסייה שאינה קבועה או ללא ממשלה אפקטיבית ועדיין המשפט הבינ' מכיר בהן כמדינות מן המניין בחבר הלאומים. נוריץ (הר' הפלסטינאית) - האם לרשות מעמד של מדינה? דעת הרוב - לא דנו בשאלה כי היא פוליטית. ממשלת ישראל צריכה להכריע בנושא ומאחר והוכח שמ"י אינה מכירה בה, לא מהווה הרשות מדינה. דעת מיעוט - יש לבחון את הנושא עפ"י אמנת מונטווידאו. (אוכלוסייה קבועה, טריטוריה קבועה, ממשלה אפקטיבית, יכולת לקיים יחסי חוץ - עפ"י הסכמי אוסלו אסור לרשות לקיים יחסי חוץ אך לאמיתו של דבר מתקיימים יחסי חוץ. חשוב! - יש להבדיל בין ההכרה בקיומה של המדינה להכרה בממשלה של אותה מדינה. מדינה יכולה להיות מדינה אף אם הממשל בה אינו לגיטימי ואינו זוכה להכרה כדוגמת סין טייוואן. יצירת מדינות חדשות - הדרכים ליצירת מדינות: 1. התפרקות השלטון הקולוניאלי. 2. פרישה ממדינה שאיננה אימפריה אם במלחמה כדוגמת אריטריאה מאתיופיה ואם בהסכמה כדוגמת יגוסלביה מצ'כוסלובקיה. 3. התפרקות מדינת האם כדוגמת ברה"מ. 4.. מיזוג בין שני מדינות כדוגמת גרמניה המערבית והמזרחית. חשוב! - המשפט הבינ' אינו חושב שקיימות רק מדינות או כלום. קיימים ישויות טריטוריאליות פוליטיות שהמשפט הבינ' מתייחס אליהן למרות שאינן מהוות מדינה. מעין מדינות - 1. פדרציה וקונפדרציה - הדרגה הנמוכה ביותר של התאגדות. קבוצה של מס' מדינות שהתאגדו בהסכם הכולל לפחות 3 מאפיינים: א. הסכם בין המרכיבים. ב. מסחר חופשי (שוק משותף). ג. ענייני חוץ וביטחון בידי ממשל מרכזי. המשפט הבינ' לא מתייחס לעניינים התוך פנימיים של הפדרציה אלא רק ליחסי החוץ שלה. LA GRAND ופס"ד HABANA - קיימת אמנה בינ' הקובעת שכשמדינה עוצרת אזרח זר היא מחויבת לאפשר לו להיפגש עם הקונסול של מדינתו. האמריקאים התעלמו מהכלל הנ"ל מאחר ומי שמבצע את המאסר הינו השלטון המקומי של כל מדינה. ביה"ד הבינ' קובע שאינו מכיר בשלטון המקומי אלא בפדרציה עצמה. 2. הונג קונג - מושבה בריטית עד שנת 1997 עת הוחזרה לסין, בתנאי שסין תאפשר לה לשמור על מידה מסוימת של עצמאות. הונג קונג שמרה על ייצוג בינ' במוסדות בינ' ולמרות שאינה מדינה המשפט הבינ' מתייחס אליה ככזו. 3. מדינות שבדרך - קבוצה של מדינות שהקהילה הבינ' מכירה בכך שהן עומדות להיות מדינות וראוי שתהיינה. המנהג ומדינה חדשה- מדינה חדשה מחויבת למנהגים שקדמו להקמתה גם ללא הסכמה מפורשת (הפוזיטיביסטים: חייבת להיות הסכמה מפורשת). "המוחה הקבוע" - U.K. V. NORWAY FISHERES CASE - מדינה המבחינה בהתגבשותו של מנהג ומודיעה מפורשות שאינה מסכימה לו - אינה מחויבת לו. (כלל זה לא חל על מדינות חדשות). נגיסה במרכיבים של היסוד האוב' של המנהג: 1. מרכיב הכלליות: פרו נ' קולומביה - שליט פרו ביקש מקלט מדיני בשגרירות קולומביה. קולומביה יודעת שאם יוציאוהו מחוץ לשגרירות ייתפס ע"י פרו. הקולו' טוענים לקיומו של מנהג אזורי במרכז ודרום אמריקה לפיו ניתן להוציא מהמדינה ללא פגע שליט שמבקש מקלט מדיני. ביה"ד לא שולל את האפשרות לקיומו של מנהג אזורי (למרות שבמקרה הנ"ל לא הצליחו להוכיח את קיומו). 2. מרכיב הממושכות: המדף היבשתי - ביה"ד מקבל טענה לפיה אמנה יכולה להפוך למנהג ותחייב גם מדינות שבכוונה לא חתמו עליה. בנוסף, אמנה יכולה תיאורטית להפוך למנהג תוך תק' של 9 שנים בלבד. 3. מרכיב העקביות: ניקרגואה נ' ארה"ב - ארה"ב אינה מרוצה שבניקרגואה עולה לשלטון ממשלה הנתמכת ע"י ברה"מ, ומממנת הקמת מחתרת. ניקר' תובעת את ארה"ב בביה"ד הבינ'. עליה להוכיח קיומו של מנהג האוסר התערבות בכוח של מדינה שכנה מתוך מטרה להחליף את המשטר. ביה"'ד: למרות שיש מדינות רבות המתערבות בכוח בנעשה במדינות שכנות, עדיין המנהג הבינ' קובע שהתערבות זו אסורה. התנהגותן של מדינות באופן כללי תהיה תואמת למנהג וכל סטייה תחשב כהפרה ולא כיוצרת מנהג חדש. ע"מ לזהות סטייה מהכלל יש להראות שלמדינה המתנהגת שלא לפי הכלל יש תרוץ. (האפשרות לסטות מהמנהג ע"י תרוץ מהווה נגיסה בעקרון העקביות).מעמד מנהג למשפט בינלאומי. כדי שמנהג יצור נורמה: 1 התנהגות 2. OPINYO YORIS , אנשים עושים כי חושבים כי כך צריך להתנהג במשפט בינלאומי. פס"ד The Paquete Habana, בית קבע שאסור לקחת אניות דיג כשלל, ככלל מחייב במשפט בינלאומי. בחננו את סוגי הראיות, כמה חזקה כל ראיה, לפי דעת המרצה , שמצטרף לדעת המיעוט, לא הייתה כאן התנהגות. מנהג-COSTOM התנהגות מבלי OPINYO YORIS יש התנהגות מתוך רצון טוב, המונח לא מוצלח, אבל זה המונח המקובל. התקדים אינו יוצר משפט, אלא ראיה . ראיות 1. מה החשיבות של הראיות, 2. החשיבות היחסית: מה חשוב יותר ומה פחות. אין תשובה נכונה בפסק הדין סדר חשיבות בכל הראיות, וזה משונה. יש סוגי ראיות שמתאימים לצורה של מנהג וחלק פחות.פס"ד במשפט בינלאומי אין שום סדר קבוע. מה שיצר OPENYO YORIS זוהי כוונת המדינה 1. אם עושה כי מחויבת מתוך משפט בינלאומי. 2. האם עושה זאת מתוך רצון טוב, דבר שלא מהמשפט הבינלאומי. החוק לא עושה כלום. למעט, שלפי חוק המדינה צריך לנהוג כך. צריך לבדוק לגופו של עניין. מינהג כמה שאלות בקביעה האם הראיות מראות מנהג או לא? שאלה 1 - סוג הראיות, סוג ההתנהגות וכמה טובות הראיות שאלה איזה סוג התנהגות, ניתן לראותם בלי OPENYO YORIS ויש שלא, האם מתוך מחויבות או נוחות. שאלה 2 : כמה אנו צריכים לראות ההתנהגות, לכמה זמן נראה ההתנהגות, כדי שתיצור נורמה מחייבת. שאלות 3 : בין אלו מדינות נראה את ההתנהגות הזאת בפס"ד The Paquete Habana ראינו דוגמאות ממספר מדינות מאירופה. שאלה 4 קונסיסטנטיות, מדינה מקיימת במקרה אחד ובמקרה אחר בצורה שונה. שהיא מרגישה שהיא לא חייבת, פעלה לפי ג'סטה וחושבת שכעת אינה חייבת. אין כללים ברורים. שתי נקודות לתשומת לב לגבי מינהג 1 יכול להיות מינהג שאינו כלל עולמי, א. מינהג אזורי, ב. יש גם כלל שחל על כל המדינות אבל הם יודעים שיש מדינה אחת שלא מוכנה לקבל מינהג זה. ניתוח כלכלי של המשפט הבינ' - POSNER & GOLD SMITH - מדינות יתנהגו באותה צורה ונזהה מנהג כאשר: 1. קיים צירוף אינטרסים של המדינות. 2. כפיה של מדינה חזקה על מדינה חלשה להתנהג בצורה מסוימת, 3. תיאום (אדישות) - אדישות להתנהגות אך רצון שכולם יהיו כפופים לאותה התנהגות. "לא קיים מצב שמדינה תאמין למדינות האחרות ותוותר על האינטרסים שלה או תתנהג בניגוד לאינטרס הראשי שלה (לדעתי, למעשה אין כל סתירה שכן מדינה יכולה לפעול בניגוד לאינטרס האישי שלה מתוך הכרה בחשיבות של שמירה על אינטרס אחר ומתוך רצון שבמקרה הפוך האינטרס החשוב יגן עליה). ביהמ"ש כמקדם ערכי מוסר -FILARTIGA V. PENA IRALA U.S.C.A : למרות שמדינות רבות נוקטות בעינויים עדיין קיים מנהג בינ' האוסר זאת. מנהג בינ' אינו מושתת רק על הסכמה, קיימים יסודות של משפט טבעי שמדינות לא יסבלו הפרתם. נשק גרעיני- חוו"ד של ביה"ד: אין אמנה הקובעת איסור שימוש בנשק גרעיני (קיימת אמנה שאוסרת הפצתו), אך יש לזכור כי בעבר שלום העולם נשמר דווקא עקב מאזן האימה הכרוך בהחזקת נשק גרעיני. למרות שנשק גרעיני הינו דבר איום אין הוא יכול לקבוע שבמצב שמדינה נמצאת לפני כלייה יחול עליה איסור להגן על עצמה. * לסיכום - כעקרון, המנהג דורש קיום יסוד אוב' וסוב' המעידים על הסכמה אך במקביל מערב ביה"ד 2 עקרונות: 1. עקרון היעילות- ביה"ד מכוון לכיוון היעיל אף אם תשתית המנהג רעועה. 2. עקרונות מוסריים בסיסיים (משפט הטבע) מהווים מנהג גם אם אין הסכמה. אמנות - אמנת וינה בדבר דיני אמנות 1969 - מכונה אמנת האמנות ומהווה מעין ח' החוזים של הסכמים בינ'. מכילה הוראות חוק דיספוזיטיביות. ס' 2 לאמנה - אמנה = "הסכם בינ' שנכרת בכתב בין מדינות בכפוף למשפט הבינ'". * סוגי אמנות - 1) בילטרלית, 2) מולטילטרלית, 3) אמנת חוזה - עוסקת בשאלה עסקית או מסחרית. 4) אמנת חוק - מתיימרת לייצג נורמה חברתית. 5. אמנה הסכמית/קונסטיטוטיבית - יוצרת חוק חדש. 6) אמנה דקלרטיבית - מצהירה על מנהג קיים. חשוב: ככלל מדינות מחויבות רק לאמנות להן הסכימו מפורשות. אך אמנה דקלר' מחייבת את המדינות כולן גם אלה שלא הסכימו מפורשות. יתכן מצב שאמנה הסכמית תהפוך במהלך חייה לאמנה הצהרתית, אם תקיים את מרכיבי המנהג ואז תחייב גם מדינות שלא הסכימו לה. * הבעיות אותן פותרת האמנה- 1. גורמת לשת"פ ולתמיכה של המערכות המקומיות בכל מדינה. 2. גורמת למערכת ציפיות משותפת בין הצדדים, 3. מעידה על רצינות הצדדים (גמ"ד). * כללי האמנה - 1. דרישת הכתב - מהותית וראייתית - הכתב מטרתו להבטיח גמ"ד ומסוימות. 2. בין מדינות, ארב"ל וכו'. * שלבי החיים של האמנה - 1. הצגת טיוטה - באמנות מולטילט', בפני ועידה בינ'. 2. אימוץ האמנה - א. ס' 7 ו- 9 - ברוב של 2/3 ממשתתפי הועידה שלא מחייב בשלב זה את המדינה. ב. ס' 18 - הא' נפתחת לחתימת נציגי המדינות. החתימה איננה מחייבת אך עצם החתימה קובע שהמדינה מתחייבת לא לחתור תחת עקרונות האמנה. ג. ס' 11 - אשרור או הצטרפות (הליך פנימי בכל מדינה. ד. תחילת חיי האמנה - בד"כ נדרש סף מינימום בכל אמנה לאישור. חשוב: - ריבוי השלבים מפחית את חששן של המדינות. * הסתייגויות - מחד, אם נתיר הסתייגויות גורפות ניצור ריבוי אמנות. מאידך, אם נאסור הסתייגויות לא יצטרפו מדינות. בכדי לפתור דילמה זו קיימות מס' אפשרויות: 1. כשהאמנה קובעת שההסתייגות אסורה בכלל או מס' ספציפי אזי ההסתייגות אסורה ומותרת רק הצהרה בדבר פרשנות. 2. כשהאמנה שותקת - ניתן להסתייג רק בהסכמת כל המדינות האחרות. במקרה כזה האמנה תחול בין המדינות וההסתייגות תחול אוטומטית כלפי המסתייג. אם מדינה שמנגד לא מביעה התנגדות תוך 12 ח' - רואים אותה כמסכימה להסתייגות. אם המדינה הביעה התנגדות זכותה לקבוע שס' מסוים או האמנה בכללותה אינה חלה ביחסיה עם המדינה המסתייגת. 3. כשהאמנה מתירה הסתייגות - ההסתייגות מותרת ללא קבלת הסכמה. * הערה - בעניינים "שאינם חשובים" בכוחה של האמנה לשנות מנהג ולמעשה ליצור מנהג חדש אולם בדברים מהותיים הקשורים במנהג הטבע המהווים הלכה למעשה מעין חוקים על חוקתיים להם כפופים כולם מכוחו של המנהג אין בכוחה של האמנה לשנות את המנהג. * הוראות שנועדו לוודא הסכמה: 1. ס' 34 - "אמנה אינה יוצרת התחייבות או זכות למדינה שלישית ללא הסכמתה" 2. ס' 50 - מקום שהסכמה של מדינה הושגה בשיחוד נציגה, רשאית המדינה לבטל הסכמתה. 3. ס' 39 - אמנה יכול שתתוקן בהסכם בין בעלות האמנה (מקדם צירוף של מדינות לאמנה). 4. ס' 44 - ההסכם המתוקן אינו מחייב מדינה שהיא בעלת האמנה ואינה מתקשרת בהסכם המתוקן (מדינה חדשה - מחויבת להסכם המתוקן (מבוצע בד"כ בפרוטוקול בו מתחייבות רק המדינות שהסכימו לתיקון) 5. ס' 54 - סיום חיי האמנה או התלייתה - בהתקיים אחד מ-2 תנאים: א. הסכמת כל המדינות ב. בהתאם להוראות המדינה. 6. ס' 56 - פרישה של מדינה או התליית האמנה - רק אם כתוב מפורשות באמנה או משתמע ממנה.. (בד"כ קיים מנגנון המאפשר פרישה בהודעה חד-צדדית או בפז"מ מראש - ע"מ לא להניא מדינות מלהצטרף.) * הפרת אמנה - הפרה יסודית של אמנה דו"צ מזכה את הצד השני בביטול ואילו הפרה יסודית של אמנה רב צדדית מזכה בביטול האמנה רק כלפי הצד המפר. (האמנה ממשיכה להתקיים אך חדלה להתקיים כלפי הצד המפר). אם האמנה עוסקת בזכ' אדם גם לצד הנפגע אין זכות ביטול. * פרשנות האמנה - ס' 31 ו- 32 - אמנה תפורש: בתום לב ועפ"י המשמעות הרגילה של מילותיה והקשרן, ורק אח"כ בהתאם לתכליתה (בעזרת טיוטות, הצעות ומזכרים המהווים את כוונת המחוקק. כללים אלו נועדו להקטין את הסיכוי למחלוקת, ולהפיג את החששות של הצדדים לאמנה. ס' 53 - אמנה הסותרת כלל בל יעבור של המשפט הבינ' שממנו אין לגרוע- בטלה! (בד"כ ממשפט הטבע - סחר בבני אדם, עינויים..). **חשוב! בעצרת האו"ם עלתה הצעה לפיה כל אמנה בלתי שוויונית בטלה. הצעה זו נדחתה עקב התנגדות המעצמות שמצבן היה מורע (לעומת החלשות / חדשות) וזאת למרות שזה רעיון יפה מבחינה אוטופית. (יתרה מזאת: מי יקבע מהו שוויון? פורמלי או מהותי? אריסטו:"שיוויון הינו יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים". דוג' לחוסר שיוויון: הא' לאיסור הפצת נשק גרעיני הנותנת מונופול למד' הוותיקות, זכ' הוטו של החב' הקבועות במועה"ב). לסיכום- מנהג ואמנה - בעבר, היקף היחסים המשפטיים בין מדינות היה מצומצם ומוסדר באמצעות המנהג למרות הקשיים בהסכמה על עצם קיומו, היקפו ותחולתו. לאחר מלחה"ע ה- 2, מעבר לכלי משפטי בהיר וברור מורכב הרבה יותר והוא האמנה המהווה הסכם בכתב בין מדינות ובצידו מחויבות משפטית לפעול בדרך מסוימת. האמנות הדקלרטיביות מהוות קודיפיקציה של המנהג ומחייבות גם מדינות שאינן חתומות עליהן, ולצידן אמנות חדשות אשר ייתכן ועם הזמן יהפכו אף הן למנהג. בניגוד לאמנה הדורשת הסכמה, המנהג חל כלפי כולי עלמא, אינו דורש הסכמה, מחייב את כל המדינות, ונסוג רק מפני חוק חרוט מקומי הסותר אותו מפורשות / סעיף 2 לאמנת האמנות - סעיף הגדרות, מגדיר אמנה. (א) "המונח אמנה - הסכם בינ"ל שנכרת בכתב בין מדינות הכפוף למשב"ל, בין שהוא מגולם במסמך יחיד ובין 2 מסמכים או יותר הקשורים זה בזה, ויהיו כינויו המיוחד אשר יהיה." הסכם בינ"ל - הסכם כנדרש בחוק החוזים, קשר משפטי הנובע מהסכמה, לפחות 2 צדדים והסכמה חופשית. בין מדינות - הוזכר לעיל. כפוף למשב"ל - האם יתכן הסכם שמקיים את שני התנאים לעיל שאינו כפוף למשב"ל? כן. יתכן מצב שנלמד מנסיבות הענין שברור שהמדינות לא רוצות להחיל משב"ל . סעיף ברור או משתמע . יתכן הסכם בין מדינות שיכנס לתחום המשב"ל הפרטי. לכן לא ניקח כמובן מאליו שזה כפוף למשב"ל ונבדוק את זה . בכתב - באותם חוזים שנדרש בהם כתב בעצם רוצים לראות רצינות וגמירות דעת. כמו בדיני חוזים. הצהרה חד צדדית יכולה להיות גם בעל פה, זה בסדר ומחייב אך בגלל שזה לא בכתב, זה לא יחשב כאמנה בינ"ל ובאופן עקרוני אמנת וינה לא תחול. מסמך אחד או יותר - זה אומר שיכולה להיווצר אמנה גם מחילופי מאמרים שיהוו ביחד אמנה בינ"ל. יהיה כינויו אשר יהיה - יש הרבה כינויים לאמנות, הכינוי לא חשוב , העיקר זה המהות. סעיף 3 לאמנת האמנות - הסכמים שאינם בתחום אמנה זו. אם יש הסכם שאינו בין מדינה למדינה , למשל ארב"לים, או אם אינו בכתב זה לא אמנה אך זה לא פוגע בתוקף המשפטי של ההסכמים הללו (ס"'ק א) בשינויים המחויבים יחולו הוראות אמנת האמנות גם על הסכמים כאלה. (ס"ק ב) ז"א אמנת וינה אינה הסדר אך ורק להגדרת אמנה בסעיף 2. זה לא סותר את סעיף 2 אלא אומר לא להשתמש בכללים שבסעיף 2 באופן שלילי, ז"א אל תטען שזה לא עונה על תנאי סעיף 2 ולכן לא חלים כללים מהאמנה בשינויים המחויבים. ס"ק ג: אם יש הסכם בינ"ל עם הרבה צדדים, חלקם מדינות וחלקם ארב"לים , ככל שההסכם הוא בין מדינות הוא נחשב לאמנה. נניח שרוסיה, ארה"ב, האו"ם והאיחוד האירופי כורתים הסכם בינ"ל . רוסיה וארה"ב הן מדינות, או"ם ואיחוד אירופי - ארב"לים . אז בין ארה"ב לרוסיה זה יחשב כאמנה. (בין הארב"לים יחולו הכללים הרלבנטיים). הסכמי אוסלו אינם אמנה בינ"ל, הוא כן בכתב אך לא בין שתי מדינות ואפילו לא בין מדינה לבין ארב"ל (יש טענה שאומרת שאש"ף הוא כן ארב"ל) .על אף סעיף 3(ג) לא מהווה הסדר שלילי, אי אפשר להתנער מהעקרונות הכלליים של אמנה וההסכם הזה כפוף לעקרונות המשב"ל. סעיף 34 לאמנת האמנות - "אמנה אינה יוצרת התחייבות או זכות למדינה שלישית בלא הסכמתה." האם קיימים חריגים לכלל זה? חוקת רומא או מגילת האו"ם שרוב מדינות העולם חברות באו"ם, אך יש שם סעיף 2(6) שאומר שלארגון יש יכולת לנקוט בצעדים גם כנגד מדינות שאינן חברות ככל שמדובר בנושאים של שלום ובטחון הבינ"ל . בעצם גם חוקת רומא וגם מגילת האו"ם הן אמנות שיוצרות משטר מקיף מבחינה בינ"ל. דוגמא נוספת לפוטנציאל לחול על מי שלא הצטרף: על איך נוצר מנהג. אחת הדרכים ליצור מנהג זה שהרבה יצטרפו לאמנה ואין זה יכול לחייב מדינות שלא הצטרפו אבל שתקו . גם זה חריג לסעיף 34. סעיף 80+ סעיף 102 למגילת האו"ם - סעיף פרוצדוראלי. אמנות צריכות להימסר לאו"ם לשם רישום ולשם סבסוד. זוהי דרישה פרוצדוראלית בלבד, אם ההסכם לא מוגש זה לא גורע מתוקפו. אם ההסכמים לא נרשמו ולא הוגשו לאו"ם ויש סכסוך, צד אחד לא יוכל לתבוע בבה"ד את הצד השני על הפרת אמנה. האו"ם מפרסם את האמנות הללו. איך מתקשרים באמנה? בעצם בכך דרך אפשרית שמביעה הסכמה. אבל הדרכים הנפוצות הן אשרור או חתימה .כאן מפורטות כל הדרכים האפשריות. ישראל מצטרפת בדר"כ באשרור, אותו מאשרת הממשלה. סעיף 18 לאמנת האמנות - למה ישראל משכה את חתימתה מהאמנה שהרי רק אשרור מחייב? מה המשמעות המשפטית - את זה מסדיר סעיף 18. הסעיף אומר שאם מדינה חתמה על אמנה למרות שהיא לא מחויבת, זה מזכיר זיכרון דברים או תום לב, כי בחתימתך אתה מביע רצון להתקשר בעתיד, אז אם אתה מביע רצון אתה עדין לא מחויב אף אל תעשה פעולות שיכשילו את האמנה. מה משמעות החתימה? חוקת רומא - בהתחלה ארה"ב וישראל חתמו . ב- 2003 ממשל בוש החליט שלא רק שהוא לא מצטרף , אלא הולך לעשות הכול כדי לסכל פעולה עולה של בה"ד. חוקקים בארה"ב חוקים שמסמיכים את הממשל האמריקאי לכרות הסכמים עם מדינות למנוע שיתוף פעולה עם בה"ד , למשל לא להסגיר אנשים לבה"ד, וזה נועד למעשה לצמצם את השפעתו של בה"ד הבינ"ל הפלילי. ישראל באותו יום גם היא משכה את חתימתה. סעיף 18(ב) - מדבר על מצב שמדינה אשררה אבל האמנה עדין לא בתוקף, או שנכנסה לתוקף מאוחר יותר או שהאמנה אומרת שרק כשיהיו X מדינות היא תכנס לתוקף . כתוב באמנה עצמה מדינות יצטרפו על ידי אשרור אך יש אמנות שמצטרפים אליהן על ידי חתימה אבל מדינה יכולה להוסיף סייג שהיא מצטרפת על ידי אשרור. יש עוד שלב שלא נזכר בסעיף 18- שלב הקודם לחתימה. בשלב המו"מ אפילו שעדין לא חתמו היתה הצעה לומר שמרגע שהמדינה נכנסת למו"מ היא מחויבת לא לסכל את המטרה העיקרית. הצעה זו נפלה והשלב הקריטי הוא שלב החתימה כי חששו שמדינות יחששו להכנס למו"מ ולכן אמרו שרק בשלב החתימה. לקרוא סעיפים 48-52 לאמנת האמנות שמדברים על פגמים ברצון, במקרים של תרמית, כפיה, טעות. חריג אחד בולט לחופש ההתקשרות באמנות - מדינות יכולות להסכים על הכל, חריג אחד בולט הוא החריג של סעיף 53 - JUS KOGENS . יש דברים שלא ניתנים להתנאה , סחר בעבדים ,אפליה גזעית, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות. לא ניתן לחתום על אמנה בין שתי מדינות שחותמות על פשעי מלחמה (ג'ינוסאיד). סעיף 53 לאמנת האמנות: כל המדינות חייבות לפעול כדי שלאמנה של JUS KOGENS לא יהיה אפקט ושום השפעה והמדינות צריכות לפעול במרץ לפעול כנגד. סעיף 64 לאמנת האמנות: גם אם JUS KOGENS נ וצר באופן מאוחר לחוזה האמנה בטלה. אם היו אמנות לסחר בעבדים מרגע שמתהווה JUS KOGENS שלפיו סחר בעבדים הוא כלל בר יעבור, יש פה בטלות מוחלטת. סעיף 27 לאמנת האמנות: אומר שדין פנימי לא יכול להיות צידוק לאי ביצוע של אמנה. כלל זה אינו פוגע בסעיף 46 שאומר שהעובדה שמדינה שלחה נציג שאינו מוסמך או שחרג מסמכות כדי לצרף אותה לאמנה, נניח לדוגמא שבמדינת ישראל שר החקלאות מתחייב לאמנה בתחום החקלאות. נניח ששולחים אותו- סעיף 46 אומר שזה לא יכול לשמש להשתחררות מהאמנה אלא יש סיפא לסעיף 46 שאומר אלא אם כן יש העדר סמכות או הפרה זו הייתה גלויה ונוגעת בכלל בעל חשיבות יסודית בדין הפנימי, והפרה גלויה אם היא נראית בעליל, אם היא נראית מדינה סבירה. נניח שהמדינה הסבירה יודעת ששר בטחון לא יכול לחייב מדינה בנושאים חקלאיים . דוגמא קיצונית : ילד בן 15 מופיע באו"ם ואומר שהוא חותם על אמנה בנושא חקלאות. זה איזה שהוא חריג אך הוא נוגע למצבים בולטים וקיצוניים. בהקשר של ישראל יש כלל חוקתי אחד שהוא יכול להיות רלבנטי - תיקון משנת 2000 שאומר שהסכמים שמדינת ישראל כורתת בהם היא מוסרת שטחים שחל בהם הדין הישראלי ( רמת הגולן וירושלים) יעשה על ידי הכנסת וברוב של 61. נניח שראש הממשלה כורת הסכם עם סוריה ומעביר שטחים . במקרה כזה יתעורר סעיף 46. מה שיכולה להיות טענה שהסורים היו צריכים לדעת על זה כי זה כלל חשוב. הוא לא בטוח שסעיף 46 ייושם , אין מקרים כאלה. כל שלב שהוא לקוי מבחינת הסמכות להצטרפות לאמנה.2. מה הוא מינהג ומהו אמנה יש שני סוגים אמנות יש שני סוגים אמנות 1, LEGE FERANDA - דין יוצר, יוצרות משפט, להבא, כך יהיה הדין. 2. LEGE LATA - דין רצוי , אמנות המסכמות הדין הקיים, אינן יוצרות מנהג חדש יוצרות טקסט למנהג שהיה קודם. יתכנו אמנות שהן שילוב גם יוצרות וגם מסכמות, יכול להיות שגם בסיכום יש השפעה. האמנה מחייבת את שני הצדדים ולא משנה אם האמנה יוצרת משפט חדש או מתארת מצב שהיה קודם. אם מדינה זרה, שלא הסכימה לקבל האמנה זה לא מחייב. LEGE LATA - אינו מחייב מדינה זו כמו אמנה אבל יוצר התנהגות כמו מינהג. פס"ד קונטיננטל שלף, NORTH SEA CONTINENTAL SHELF 1969 ("מדף משפטי" או "עוגן משפטי"), סכסוך בין גרמניה ודנמרק והולנד. לא הייתה צד לאמנה. מהי משמעות של אמנה כשגרמניה אינה צד לאמנה לכן ניסו לבדוק מה מתוך האמנה הוא LEGE LATA או LEGE FERANDA . אפילו הקימו באו"ם ALC , ועדה משפטית בינלאומית. ALC , ועדה משפטית בינלאומית (לסכם אמנות בכל התחומים הוועדה הוקמה לפי אמנת האו"ם, צריכה לסכם אמנות בכל תחומים כדי למנוע אי הבנות. למה עשו: המנהג מעורפל,לפעמים אין די ראיות ,לא תמיד כל מנהג מכוסה. עבודת ALC חשובה הרבה מוניטין לא רק למדינות שחושבות שהסיכום טוב, אלא למדינות שאינם צד לאמנה. הנושאים ALC טיפל: 1. משפט ימי 2. דיני אמנות-כניסה, תוקף 3. דיני חסינות-שגרירים 4. מאות נושאים טכניים ניסו לחקות הצלחת ALC בדיני מלחמה-לא הצליחו כמה המדינה חייבת להתנגד הם צריכים לשמור את זה כל הזמן ולאורך כל השנים ומה קורה אם יצאה הנחיה של ALC האם המדינה תתנגד לאחר הוצאת הראיה החדשה, זוהי עובדה ראייתית והמדינה עדיין יכולה להתנגד. אם יש סתירה בין אמנה שכולם מסכמים לגביה ויש מנהג שלא מסתדר למראית עין עם האמנה. יש כמה כללים להסתדר עם הסתירה הזו, מחוקת בית דין בינלאומי בהאג דרך 1 - הסדר ב 38 קובע חשיבות, אמנה גובר על מינהג הסדר: 1. אמנה. 2. מינהג. 3. עקרונות משפט כללי. 4. ספרי מלומדים. לכן, הכלל הראשון של סעיף 38 הוא בעייתי וצריך להפעיל כללים נוספים. דרך 2 -. LEX SPECIALIS DEROGAT GENERALI משפט ספציפי גובר על כללי יש כלל ספציפי שהוא חריג ויש כלל ספציפי שהוא יישום משפט ספציפי- יישום מסויים של כלל, חל על פחות מקרים. דרך 3 - המאוחר גובר על המוקדם אמנת חדשה גוברת על מנהג או להפך אם הייתה אמנה חדשה היא מבטלת אמנה שסתרה מינהג. דרך 4 - בדר"כ אנו מניחים שאמנה לא באה לבטל מנהג. ומינהג לא מבטל אמנה, אבל זה סותר את 3. אנו מנסים לצמצם פרשנות של אמנה ושל מינהג כדי למנוע סתירות עד כאן 4 דרכים וכל דרך יכולה להוביל למסקנה אחרת שיתכן והיו הפוכות שלושה סוגי אמנות סוג 1- אמנות שיוצרות נורמות "כללי רב צדדי" GENERAL - אמנות שרושמות כללים, אסור לעשות - מותר לעשות??. סוג 2- אמנות שמקימות מנגנון לשתוף פעולה יש גוף חדש שיקרא??. והוא יקבע כך וכך ?. . יוצר מנגנון או פתרון אירגוני. אמנות, כמו מגילת האו"ם,נותנות מנגנון לשיתוף פעולה. אבל נותן הנחיות אסור לפתור סכסוכים במלחמה אלא להגנה עצמית , אמנות שיוצרות נורמות. סוג 3- אמנות בין מדינות שהם כמו חוזים חוזים, למשל הסכם שלום . מבוא למשפט בינ"ל, אבי בל, 01.07.03 (עמ' 23-26) אמנות אמנה יכולה לשאת כמה שמות ותלוי בכוונת הצדדים. יתכנו הסכמים פוליטיים. יש כמה כללים לכל האמנות: רובם מפרשים המקור לכך הוא אמנת וינה על אמנות 1969 הסכם וינה : DE LEGE LATA לא יוצר מנהג חדש אלא מסכם משפט מנהגי שהיה קודם לכן. בפועל אמנת וינה מחייבת כל חוק ממשפט בינלאומי. אמנת וינה- עוסק בדברים טכניים: אישרור, קבלה, נציגות , מי רשאי לחתום בשם המדינה, מה קורה לפני החתימה מי מוסמך לייצג המדינה, מהי חתימה ומתי חתימה מחייבת,- מתי יש צורך באישרור, מה מחייב חתימה או אישרור. ההבדל בין חתימה לאישרור אם יש צורך באישרור לתוקף, זה מחייב . למשל אמנה בימ"ש בינלאומי פלילי, לא רק החתימה מחייבת, דרוש גם אישרור של המדינה. ישראל לא אישררה את האמנה עם חתימה , האמנה לא נכנסה לתוקף עבור ישראל, כיוון שאין אישרור. אישרור הוא טכני , הצגה כלפי העולם, הצגה פומבית אם מדינה חתמה על אמנה ולא אישררה ולא הודיעה שהיא מבטלת את האמנה, היא צריכה לכבד האמנה. על המדינה להכחיש את חתימתה על ההסכם, וזה משחרר את המדינה על כך שאינה מכבדת את מטרות האמנה. הסכם וינה, אמנות כתובות בין מדינות ,אין הסכם בינלאומי בין עם ועם, רק בין מדינות . אבל יתכנו שחקנים אחרים כמו ארגונים בינלאומיים וכן חשיבות שאמנה תחול על מדינות. כל המדינות מסכימות שהסכם וינה רק משחזר את המנהג ולא יוצר. DE LEGE LATA האו"ם אינו חתום על הסכם וינה כי האו"ם אינו מדינה שאר מקורות לסמכות במשפט בינלאומי מנהג אמנה עקרונות המשפט וראיה למשפט קיים - החשוב. עקרונות המשפט , שני סוגים חשובים 1. עקרונות משפט בתוך המדינה 2. עקרונות משפט מתוך משפט בינלאומי עקרונות משפט בתוך המדינה איך לפרש חוזה, חובת תום לב. עיקר לחוזים ולקניין, שאלות של ריבונות. עקרונות משפט מתוך משפט בינלאומי עקרון בינ"ל, יש לקיים הבטחות, ועקרון זה הוא חלק מהמשפט עצמו והוא מחייב. שאלה: אם יש הסכם פוליטי ולא משפטי, האם הוא מחייב את המדינות, בגלל הכלל הזה. תשובה: יש הטוענים כן. "יש לקיים הבטחות" המונח החשוב ביותר לכוח הוא JUS COGENS, זכות קוגנטי לא ניתן לשנות או להפר , זהו כלל חזק במשפט בינלאומי ולא יכול להיות מתנגד או מסתייג. למשל : איסור על רצח עם זהו משפט קוגנטי . אבל תפיסות מוסריות משתנות התחלת השיעור פס"ד קונטיננטל- מדף משפטי, עמ' 24 סכסוך בין כמה מדינות על חלק של הים הקרוב לחוף. יש כללים מי הריבון בים שקרוב לחוף . ולא היה ברור מיהו הריבון, כלל רגיל לריבון בים הוא מרחק מהחוף . אבל יש בעיות שבתוך המרחב הזה קיימות שתי מדינות ואיך נפתור. לפי פסק הדין 3 מדינות שכנות וכל הים בריבונות של יותר ממדינה אחת. יש שטחים חופפים שכל מדינה טוענת ריבונות, הפריסה היא גם הצידה, 12 מייל (הכלל הקודם היה 9 מייל) . זה יצר התנגשות. דנמרק והולנד היו חתומות על הסכם שבמקרים כאלו EQUITY SYSTEM לפי קו שנסמן באמצע, כך שתהיה חלוקה שווה. גרמניה-טענת יחסיות אבל לכך היה כלל מתחרה שאינו חלק מהאמנה, וזוהי טענת גרמניה, טענת יחסיות, כל מדינה מקבלת שטח יחסית לאורך החוף שלה. לפי יחסיות גרמניה הייתה צריכה לקבל שטח גדול בים בגלל מבנה החוף. כל מדינה רצתה להפעיל כלל אחר . הולנד ודנמרק, טענו, שתי טענות כפולות זה חלק מאמנה, אמנם גרמניה לא חתומה אבל זה חלק ממשפט מינהלי. 2 טענות: טענה 1 - להתייחס לאמנה דלג לאטה,DE LEGE LATA משחזר את הדין הקיים, אינו יוצרת מנהג חדש. טענה 2 - ניתן להתייחס לאמנה DE LEGE FERANDA , יוצר משפט חדש, שלאחר האמנה הפך לכלל מינהגי , שכל המדינות מכבדות. השאלה האם האמנה מחייבת צדדים שאינם חלק ממנה. כדי שאמנה תחייב היא צריכה להיות חלק מהמשפט הבינלאומי. כי לצד שלא חתם עליו, האמנה יכולה לחייב. צריך לעיין בהיסטוריה, מה המדינות עשו לפני האמנה ומה עשו אחרי האמנה, לפני האמנה: אין הוכחות שהתנהגו לפי כלל לפני האמנה, אפילו אחרי האמנה, לא ברור שהשתמשו בכלל זה מה גם שלא חלף זמן, לכן לא ניתן לראות כמנהג. פס"ד זה מפורסם בגלל דעת בית המשפט בעניין הסתייגות . הולנד ודנמרק- טענו שסעיף 6 מחייב, גרמניה טענה שכלל 6 אינו מחייבו. בית המשפט קיבל טענת גרמניה שסעיף 6 לא מחייב, אבל איך ממשיכים מכאן - לפי בימ"ש בהאג אם הצדדים מסכימים בית המשפט יכול להתחיל לדון ולתת הכרעתו, בתוך ההסכם המיוחד ניסחו את השאלות שבית המשפט צריך לענות, לאחר סיום השאלות כשהגיעו לכלל או לקבל את סעיף 6 או לדחותו. אבל לא נקבע איך ממשיכים, ומכאן סמכות בימ"ש זה הוא כבורר ולא כשופט. בסופו של דבר, פתרו בהסכם מיוחד חדש לריבונות בים ולא דרך בית המשפט. פס"ד זה חשוב קשר בין אמנה למנהג להחליט אם מחייב כמנהג או כאמנה. אמנות בכלל יש לאמנות הרבה שמות בהם יכולה להופיע : אמנה, חוזה, מיזכר, מגילה, פרוטוקול. אבל צריך להיות כהסכם משפטי כדי שיחייב. יש הסכמים בין מדינות שאינם הסכמים משפטיים אלא פוליטיים. מנהג היה נראה עד עכשיו כמעורפל ,וכנ"ל גם אמנות עם טקסט שיכול להיות שנוי במחלוקת סמכויות המדינה - 1. ריבונות המדינה - שני מאפיינים: א. מימד חיובי - כוחה המשפטי של המדינה על כל שטחה, ב. מימד שלילי - איסור על המדינות האחרות להתערב בנעשה בשטחה. 2. סמכות פלילית (חריג למימד השלילי) - סמכות פלילית של מדינה היא לגבי הנעשה בתוך תחומה אולם ישנם תנאים מסוימים בהם תוכל המדינה להפעיל את סמכותה הפלילית בגבולות רחבים יותר. (סמכות שיפוט טריטוריאלית עפ"י מקום המעשה גם אם בוצע במדינה אחרת ( רוזנשטיין - כל מעשיו בישראל אך עסקאות הסמים מיושמות בארה"ב ולכן די בכך ע"מ להקנות לארה"ב סמכות טריטו' על מעשיו. קיימים 3 סוגי סמכויות: א. סמכות השיפוט - לשפוט את המעשה. ב. סמכות האכיפה - לעצור, לאסור, לקנוס וכו'. למדינה אין סמכות להפעיל סמכות זו מחוץ לתחומה. הפתרון: הסכמי הסגרה בין מדינות. ג. סמכות החקיקה- סמכות לקבוע נורמות. ח' העונשין בס' 13 - דיני העונשין של ישראל יחולו גם על עבירות חוץ כנגד ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או סודותיה. סמכות זו כוללת גם עבירות נגד ישראלי או יהודי אפילו אם המעשה איננו אסור במקום בו נעשה. אך סמכות האכיפה עדיין בידי המדינה בה נעשה המעשה (ס' 14 לח' העונשין) התנאים לקיומו של הסעיף: פליליות כפולה, אין סייג לאחריות הפלילית באף אחת מהמדינות, איסור על סיכון כפול או הרשעה כפולה ואם ייגזר עונש יהיה זה הקל שבין 2 המדינות. ס' 15 לח' העונשין: יחולו על עבירות חוץ מסוג פשע או עוון שנעברו ע"י אזרח ישראלי. ס' זה מעניק כבוד למערכת המשפט של המדינה בה נעשתה העבירה. אלי מיימון- רצח וביתר את אשתו בתאילנד הוא עותר ומבקש שישראל תבקש את הסגרתו וכך ימנע מעונש מוות. העליון: כשהמעשה המהווה עבירה לפי דיני העונשין מתבצע בשטח מדינה זרה התפיסה העקרונית היא שאותה מדינה אחראית לאכוף את החוק הפלילי בשטחה. ס' 16 לח' העונשין - עבירות נ' משפט העמים - סמכות אוניברסלית שחלה על סוג עבירות שלגביהן כל מדינה יכולה להפעיל סמכות גם אם אין לה זיקה למקרה. (לדוג': עבירות של פירטיות ועבדות. לפיראט אין ארץ בו הוא מבצע את העבירה ולכן המדינה הראשונה ששמה ידו עליו היא שתשפוט ואתו. העבדים אינם אזרחים וצריך לתת אפשרות לענישה ללא כל קשר או זיקה לאירוע). באותה עת לא היו אמנות והכללים חלו במשפט המנהגי. ס' 146 לאמנת ג'נבה ה- 4 - הכלל : או שתשפוט או שתסגיר למדינה שרוצה לשפוט. המשפט הבינ' מעניק סמכות לכל מדינה בעולם לשפוט קבוצה מוגדרת של עבירות כדוגמת: האמנה למניעת פשע של חטיפת מטוסים והאמנה למניעת השמדת עם. פס"ד אייכמן - מדינת ישראל לא הייתה קיימת בזמן הפשעים ולכאורה אין לה זיקות. עליון: קיים חוק ישראלי לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם וחוק ישראלי גובר על משפט בינ'. בנוסף, גם לפי כללי המשפט הבינ' על אותו סוג של עבירות שביצע אייכמן תמיד הייתה סמכות שיפוט אונ', קרי משפט מנהגי. חשוב! - מדינה שיש לה זיקה ומוכנה לשפוט תבקש הסגרה. מכאן, שהסמכות הבינ' הינה סמכות מחליפה כשאין מדינה כזו. אריאל שרון (93)- הבלגים מתקנים את חוק העונשין שלהם כך שמאפשר שיפוט אונ' כמעט מוחלט על עבירות של פשעי מלחמה. קרי, כל אדם יכול להגיש תלונה בגין הפרה של דיני המלחמה אף אם אינו אזרח בלגי ואף אם הפגיעה לא נעשתה בבלגיה. הדבר הביא לשורה ארוכה של תובעים מכל מיני מדינות. הגיעה תלונה כנגד שרון על הטבח בסברה ושתילה. מ"י התנגדה לסמכות השפיטה מהטעמים הבאים: 1. לרוה"מ ישראלי יש חסינות ולא יכול להיות נדון בפני מדינה זרה. 2. סיכון כפול - שרון עמד בפני ועדת חקירה. 3. שרון לא נמצא בבלגיה וסמכות שיפוט בינ' היא למדינה התופסת. הבלגים הבינו שסמכות השיפוט הבינ' עברה מצדק מחליף לצדק אונ' בו לעולם כולו יש אינטרס לשפוט. טעמי סמכות השיפוט - בצדק מחליף: קדימות למדינה בה נעשה הפשע, סיכון כפול מהווה טענת הגנה, חסינות קיימת, נדרשת נוכחות. בצדק אונ': אין קדימות, סיכון כפול לא מהווה טענת הגנה אין חסינות. לכאורה הצדק האונ' מפעיל סמכות שיפוט מקורית קרי, נורמות שיפוט עצמאיות. אולם, בתיק אחר שהתנהל בבלגיה, נתבע שר החוץ של קונגו וקונגו תובעת את בלגיה בביה"ד הבינ'. נקבע: הפעלת סמכות שיפוט אונ' כפופה לחסינות ובנוסף אין לשפוט אדם שלא נוכח בטריטוריה כלל. מכאן, סמכות שיפוט אונ' מהווה סמכות שיפוט מחליפה ולא סמכות שיפוט מקורית. מסקנה: הצדק האונ' מתקיים רק בביה"ד הבינ' ולא במדינות עצמן שם סמכות השיפוט הינה סמכות בינ' מחליפה בלבד.. מעמד ירושלים- הריבון האחרון היתה האימפ' העותמאנית. המנדט הבריטי (1922) לא הקנה ריבונות אלא מנדט לניהול בלבד. בהחלטת האו"ם (47) הומלץ על חלוקת א"י והקמת 2 מדינות בא"י המערבית: כוח לאומי לישוב היהודי ובית לאומי לישוב הערבי. לגבי י-ם הומלצה ריבונות בינ"ל, בניהול האו"ם. (לא קיים תקדים כזה - ובפועל לא התממש). הסכמי שביתת הנשק (הפסקת ירי) בין ירדן לישראל (1949) יצרו מצב בו ישראל שולטת במע' י-ם וירדן במז' (החזיק עד 1967). 1950 - ירדן מספחת בצורה לא חוקית את איו"ש וי-ם (לא חוקי מאחר ולא הייתה הריבון הקודם, השטח לא הוקנה לה אלא לישות ערבית עצמאית, כיבוש אינו מוכר במשפט הבינ"ל). בפועל, מכירות רוב מדינות העולם בלגיטימיות השליטה הישראלית במערב י-ם בהתאם להסכם שביתת הנשק ורואות בו שטח כבוש שחלה עליו אמנת ג'נבה ה-4 שמגדירה זכויות כובש-נכבש. אולם, מבחינה משפטית אף פעם לא היתה הכרה גורפת בריבונות ישראל במערב י-ם. ישראל קבעה בחקיקה כי י-ם בירתה וכי מוסדות השלטון צריכים לשבת בה. * ב-1967- כבשה ישראל את החלק המז' של העיר והחילה עליו את חוק השיפוט והמנהל הישראלים. תושבי מז' י-ם קיבלו מעמד של תושבי קבע (מסיבה דמוגרפית) הניתן לביטול ע"י החלטה מנהלית בלבד (אזרחות - רק בהליך שיפוטי). הם זכאים לביטוח לאומי, חופש תנועה בארץ, יציאה וכניסה לארץ, הצבעה לרשות העיר. * ב- 1980- ח"י י-ם קובע כי י-ם המאוחדת היא בירת ישראל לנצח (ניתן לשינוי רק ברוב מיוחד). החוק זכה לגינוי המדינות הזרות (בטענה שאינו חוקי) ועזיבת השגרירויות את י-ם. (הקונסוליה האמריקאית במז' העיר אינה רוצה להכיר במדינה הפלשתינאית ולכן אינה מגדירה עצמה כשגרירות למרות שהיא מתפקדת ככזו בפועל , ואינה כפופה לשגרירות בת"א). * ב- 1988 - ירדן מודיעה על ניתוק מהגדה המערבית, מסירה כל תביעה לריבונות על השטח ומעבירה אותו לאש"פ אשר מכריז הכרזה חד-צדדית (אינה מהווה מקור בינ"ל להכרה במדינה) על הקמת מדינת פלשתין (שאינה עונה לתנאים של מדינה). ב-1993 - במסגרת הסכם אוסלו ויתר אש"ף על הכללת י-ם במסגרת הסדרי הביניים. ישראל מצידה, הסכימה כי סוגיה זו תיפתר בהסדר הקבע, וכי תושבי מז' י-ם יוכלו להשתתף בבחירות לרשות. ב- 1995: הסכם השלום בין ישראל לירדן - ירושלים נכללה בהסכם השלום בין המדינות. הצהרה של ישראל על הכרה במעמד המיוחד של ירדן במקומות הקדושים בי-ם. * כל הסכם שלום עתידי שישנה את גבולות ישראל או את תחולת המשפט הישראלי מחייב אשרור של הכנסת. מעמדה של י-ם - דיעות שונות: 1) הדעה הישראלית - לגבי מערב העיר: העדר ריבון לגיטימי מאז 1922(לתורכים אין תביעות לשוב), רכישת הריבונות מתוך הגנה עצמית ובהתאם לחלוקה (1947). לגבי מז' העיר: כיבוש כאקט של הגנה עצמית. ולכן, אנו הריבון הלגיטימי הראשון.. 2) הקהילה הבינלאומית - החלטת האו"ם לעניין החלוקה עדיין חלה. הריבונות על י-ם תלויה ועומדת עד להסדר קבע סופי עם הפלשתינאים (באוסלו הובן שי-ם היא המוקש העיקרי) - רואה בשטח י-ם המז' שטח כבוד שחלה עליו אמנת ג'נבה. 3) הדעה הפלשתינאית - אין מקום לישות יהודית במערב י-ם (ובכל א"י) וכולה שייכת לערבים. 4) מעמד י-ם תלוי בהחלטת האו"ם (1947) ועליה להישאר בריבונות בינלאומית.ארגונים בינ"ל: מדינות הן ביטוי מושלם לאישיות משפטית, ארב"ל הן ביטוי נוסף לגופים שיש להם אישיות משפטית בינ"ל. זה אומר יכולת להצטרף לאמנות, יכולת לתבוע ולהיתבע במוסדות שיפוט בינ"ל, אפילו יכולת לנהל טריטוריה ( לא שליטה) דוגמא: ארגון האום מקבל לידיו ניהול של טריטוריה, למשל בקונגו לאחרונה, בהאיטי - מקרים בהם כוחות אום במצבי משבר בעקבות החלטה של מועצת הביטחון קבלו לידם שטח ומי שאחראי על השטח הוא האום. מלחמת העולם שניה ביוזמת ארה"ב הוקם האו"ם. למועצת הביטחון -סמכות ביצועית, לפי פרק 7 למגילת/אמנת האו"ם . האסיפה הכללית רשאית רק לדון בדברים. תת אירגונים שהוקמו לצד האו"ם, בנוסף: בית משפט בינלאומי חדש לצדק בהאג ?ACG (רכוז בעמ' 33) 1. למעשה בורר על הדברים ששתי המדינות נתנו סמכות לבית המשפט הבינלאומי 2. לתת חוות דעת כללית משפטית, לא מחייבת. ארגונים אזוריים שהופכים לשחקנים ראשיים. השוק האירופאי, כיום, האיחוד האירופאי,(עמ' 27-31) לארגון עצמו יש אישיות בינלאומית. נאט"ו האיחוד הערבי שינוי מוסדי, שינוי תפיסתי לא קרה,עדיין קיימת עניין של כסף וכוח צבאי. עדיין השיטה כמעט ולא השתנתה. בעקבות זאת היו גם שינויים מהותיים בתוכן משפט בינלאומי 1. הסכם גאט , הסכם הכללי על סחר (עמ' 33) התפתח ל WTO ארגון בינלאומי לסחר (עמ' 35) א. יצר מסגרת לסחר בינלאומי ב. שינוי גדול בדיני מלחמה שני סוגי מלחמה (דיני מלחמה 37*43) jus in bello 1 - לפני מלחמה. 2. jus ad bellum - מתי מותר ואסור להיכנס למלחמה. שני סעיפים למגילת האו"ם סעיף 2 ,4 אסור להשתמש בכוח בסכסוך בינלאומי סעיף 51 מותר להשתמש בכוח כהגנה עצמית . לגבי jus in bello - קבלו אמנות ג'נבה עם 4 סעיפים לגבי דיני מלחמה (עמ' 39). אבל היום: אין מלחמות, אין שמוש בכח, אלא הגנה עצמית, או שמירה על השלום או התנגדות מקומית, ולכן לא יודעים מתי חל. לכן הוסיפו, אמנת ג'נבה , פרוטוקול 1 ו- 2 , לדון בסכסוכים פנימיים, בתוך מדינות ולא בין מדינות. פרוטוקול 1 - הוסיף הגנה לצד אחד בלבד בתוך הסכסוכים אלו, הוא מגן על תקיפת מורדים בתוך מדינה שלא מצייתים למשפט בינלאומי דיני מלחמה. ארה"ב לא קבלה לא את פרוטוקול 1 ולא 2. 1 למשל, היה מחייב את ישראל להתנהג כלפי ארגונים פלסטיניים. דיני זכויות אדם התפתח אחרי מלחמת העולם השניה , כללים להתייחסות מדינה כלפי אזרחיה. כיום, לפי מדינות אירופה, יתכן קונצנזוס ללא הסכמה. מקורות של המשפט הבינלאומי עקרון 1 - מהם הסמכות ומקור ליצור דברים מסויים המקור לסמכות למועצת הביטחון- מגילת האום סעיף 7 הטקסט הוא המקור , דברים מודפסים שמהווים ראיה. מגילת האו"ם מכירה בסמכות שהייתה קיימת ,הסעיף הוא מקור ראייתי אבל לא המקור לסמכות כי המקור היה קיים קודם לכן. המקור הוא המנהג . יש בלבול בין שני הסעיפים ,מקור לסמכות ולא מקור לראייה. למשל סעיף מחוקת בית הדין של האג, לא ידוע אם מדבר על מקור לסמכות או לראיה. בית דין בינ"ל בהאג, ארגון שהוקם ע"י האו"ם, הסכמה של המדינות לקבל את סמכותו , לכן הוא יותר בורר מאשר בית משפט. סעיף 38 מחוקה של בית דין בינל בהאג (עמ' 11) מתמצת המצב המשפטי שהיה קיים קודם לכן. סעיף 38 יוצר מצב שמחייב רק את בית הדין הזה .סעיף זה מתקבל כראיה נוספת לעניין המשפט הבינ"ל ,הוא ראיה מצויינת לשאר העולם, מתמצת המצב לשאר האירגונים. הסבר: מקור יכול לחייב ויכול להוות ראיה. סעיף 38 מהחוקה של בית דין בינ"ל בהאג תתכן פסיקה לפי הסכם פרטי ולא בינ"ל כללי, בין הצדדים. כי כאן הגורם הוא בורר. ארבעת העקרונות, מניין מקורות המשפט, לפי סעיף 38 לבית הדין הבינלאומי בהאג (עמ' 11) עקרון 1. אמנה, הסכמים בינלאומיים מפורשים בכתב מהו כללי ומהו פרטי, יש אמנות שנועדו: א. לעולם כולו (מגילת האום) ב. ויש אמנות לעניינים מצומצמים, הסכם שלום עקרון 2 - מנהג בינלאומי בענין שנוהג שנתקבל כחלק ממשפט בינלאומי המדינות מקבלות על עצמם מבחינת דין, מבינות שהמנהג הוא נוהג כמשפט בינלאומי. מקור לא מפורש חלק ממנהג בינלאומי. עקרון 3 - עקרונות משפט כללי שמוכר ע"י אומות בנות תרבות ואותם נמצא בדינים הפנימיים של אותן מדינות. אם יש סתירה בין מדינות, נלך לפי איך שהיו נוהגים רוב המדינות. ככל שהמחלוקת גדולה לא ניתן להשתמש בשיטה זו. עקרון 4, החלטות בית דין וסופרים לבחינת כללי עזר למשפט- לפי ספרי מלומדים זוהי ראיה שיכולה לשמש אחרים. Restatement (אינם אמנה) סעיף 102 מקורות שיוצרים משפט (3 סוגים-למטה) סעיף 103 מקור שהוא ראיה A.L.I AMERICAN LAW INSTITUTE, . ספר שאינו יוצר משפט, הספר לא יוצא ע"י מחוקק , תקציר וסיכום של חומר קיים ,אבל עם הזמן הפך למקור, כיוצר משפט. סעיף 102 בRE שלושה סוגים של מקורות 1. מינהג 2. אמנות, דברים מוסכמים: 3. דברים שמסיקים מעקרונות המשפט. ראינו כבר בסעיף 38 אבל הסדר שונה בסעיף 38 האמנות הם ראשונים וב RE המנהג חשוב. למעט הסדר אין כמעט הבדל בין 102 ו 38. לפי מחברי RE דעות מלומדים זוהי ראיה ולא יוצר מקור משפט (לא נכלל ע"י ALI בסעיף 102. גם מאחורי 38 ו 102 ,קיים רצון לזהות רצון של המדינות. רצון המדינות הוא יוצר המשפט או ע"י הסכמה מפורשת (דרך אמנה , דרך מנהג, או דרך עקרונות משפטיים שנהוגים במדינות מתורבתות). עדיין ויכוח, מהיכן מקור הלגיטימיות של המשפט הבינלאומי, אם המקור הוא רצון מדינות תועלתני או משפט טבעי. המקור הראשון של מינהג. אמנות, חשוב יותר לפי סדר מקובל וגם לוגית הוא ראשון, הסכמה מפורשת ,כי רצון המדינות יוצר משפט בינלאומי ואין דבר טוב יותר שמשקף רצון כמו אמנה. אבל נתחיל עם מינהג שדרכו נבין אח"כ האמנות מתי מינהג יוצר נורמה - מינהג בסעיף 102 יש שני אלמנטים למינהג 1. התנהגות/התנהלות מסויימת. 2. התנהגות שהכלל מחייב OPINYO YORIS USAGE מנהג שמתואר , התנהגות/התנהלות שלא מתוך הבנה שהמשפט מחייב כך. התנהגות ללא OPINYO YORIS. CUSTOM - מינהג בפני עצמו, התנהגות + OPINYO YORIS מנהג ו- jus cogens (זכות קוגנטית) פסק הדין, The Paquete Habana, (1900) בית המשפט העליון, ארה"ב) עמוד 14 בפסק דין זה הבחנה בין מנהג - קוסטום, כולל אופניו יורס. התנהגות, יוסג', התנהגות שלא מתוך הבנה שמשפט בינלאומי מחייב. וכן מושג קומיטי, התנהגות בלי אופיניו יורס. השאלה היא האם הדגים והספינות הם שלל והאם ניתן להחרימם. לא האם ניתן לעצור אלא האם ניתן להחרים. בית המשפט בודק יש כאן מינהג - הכלל, ספינות דייגים בחופים, היו מחוץ למסגרת מלחמתית .לפי בית המשפט מאמץ את המינהג. השאלה המשפטית האם יש מינהג שאסור להחרים ספינות דיג במלחמה מהסוג הזה. כתקדימים הובאו: 1. הסכמים בין מדינות. 2. דעות המלומדים. 3. חוקים פנימיים של המדינות. 4. הוראות פנימיות של המדינות (לפעמים מתוך הצי, לפעמים מהמלך, לפעמים מדיני מלחמה) . 5. פסקי דין. מי נגד מי, ארה"ב ובעלי הספינות ארה"ב מקבלת משפט בינלאומי כחלק ממשפט הפנימי בארה"ב ולכן העניין נדון בבית משפט אמריקאי, חלק מחוקה אמריקאית . לפי דעת המיעוט , COMITY , נדיבות. ולכן לפי דעת המיעוט, כל המקורות הם נדיבות ע"י המדינות ולא כלל מדיני, לפי דעת המיעוט זהו רצון טוב לכבד זאת ועל כן הוא לא מחייב ולכן הוא USAGE . לפי דעת המיעוט , הרצון לכבד ספינות דייג מתוך רצון טוב ולא OPINYO YORIS . הוא לא מתייחס לדעת מלומדים כמנהג. מהם המקורות של משפט בינלאומי 1. מינהג 2. הסכמים 3. עקרונות המשפט במדינות מתורבתות. בית המשפט לא כל כך סומך על התשובה שזה מנהג ובית המשפט מטשטש בין USAGE ל- CUSTOME, והופך USAGE ל- CUSTOME. יכול להיות ש- COMITY הוא מינוח לא מתאים OPINYO YORIS- הסיבה שאנו מקבלים את זה על עצמנו כיוון שזה מהמשפט הבינלאומי. לא כל הסכם הוא ראיה טובה למינהג הסכם יכול להיות ראיה טובה למינהג ,צורות של הסכמים 1. הסכם מסכם מצב משפטי 2. אמנות יוצרות מינהג חדש. שאלת הזמן: כמה זמן עובר עד שהופך מנהג, כאן הולכים 500 שנה לאחור . אבל כמה זמן התנהגות צריכה להיות כדי להפוך למינהג. ארב"ל יכולים לשאת גם באחריות על מעשיהם כי יש להם אישיות משפטית. ארב"ל - אמנסטי, אשף, הצלב האדום - אינו ארגון בינ"ל . ארב"ל הוא ארגון שיחידת היסוד שלו היא מדינה. מורכב ממדינות. דוגמאות בולטות חוץ מהאום: ארגון הסחר העולמי, ארגון הבריאות העולמי, ארגון העבודה הבינ"ל, ארגון יצרניות הנפט. יש ארגונים אזורם: ארגון מדינות אמריקה וכו'. הדוגמאות שאינן ארב"ל הם ארגונים שמשפטית הם עמותות, יכול להיות שנוסדו באיזו מדינה , פועלים במיושר הבינ"ל. יש היום כתיבה לא מעטה על התפקידים של NJOS ארגונים לא ממשלתיים, יש להם יותר שיתוף באום, למשל יד שרה מישראל- ארגון לא ממשלתי ישראלי ראשון שהתקבל כבעל מעמד באו"ם, זה קרה לפני כחודשים בהצבעה. היות ובמסגרת האו"ם יש דיונים חברתיים כלכלים, יד שרה קבל מעמד באופן שיש לו זכות להגיש חוו"ד ולהשתתף בדיונים, בגלל שהוא ארגון שעוזר בצורה שווה ליהודים וערבים. תפקיד הארב"ל הולך וגובר במשב"ל המודרני, יש הרבה מחקרים שטוענים בעמם שהעולם הולך לקראת שחיקה בתפקיד שממלאות מדינות על חשבון הרבה יותר כוח לארב"ל. חשוב להבין שיש להם השפעה גוברת והולכת, הרבה מאד החלטות לא יכולות להתקבל היום ברמת המדינות דוגמא: ענף הטקסטיל בארץ היה משגשג בעיירות בדרום , היום כמעט אין יצור טקסטיל בארץ , הכול נעשה בחו"ל משום ששם העבודה יותר זולה . ניתוח משפטי - מה פתאום שזה יעבור מפה לשם? מ"י אמרה שמעוניינת שתהיה עבודה בענף אז הטילה מכסים גבוהים על בגוד מחו"ל. החליטה להפחית את המכסים למרות שזה לרעתה כי מ"י הצטרפה לארגון הסחר העולמי שמחייב מדינות בהדרגה להפחית נכסים, בעד שכל מדינה תתמחה במה שהיא טובה בו. זה אומר שהממשלה לא באמת יכולה לעזור למפעלים הכוח היום בידי ארגון הסחר הבינ"ל. טענה מעניינת בהקשר הזה: למה כדאי לקנות נעלי ספורט מסין? העבודה זולה, כי מי שעובד שם זה ילדים, ארגון הסחר העולמי אמר בהתחלה התמחות, באו ארגוני זכויות אדם וטענו להפרה, ארגון הסחר אמר שמשהו אחר צריך לדאוג לזכויות, היא דואגת לסחר. הטענה היום שיש יותר כוח לארב"ל ומתייחסים אליו כאל מדינה, לכן צריך לדאוג להכול כולל זכויות. ארב"ל ( מסורתי) רוב הארב"ל , ז"א יש קבצה גדולה מאד של מדינות וכל החלטה שמתקבלת צריכה להתקבל בהסכמה של כולם, אם זה מצב בעצם לכל מדינה הכי קטנה יש זכות וטו גם ארב"ל לא מהווים מהפיכה גדולה כל כך, מדינות בעצם לא ויתרו על דבר. אבל במשב"ל המודרני יותר החלטות מתקבלות לא בקונצנזוס אלא בצורה של רוב, בדר"כ רוב מיוחד אבל עדין זה אומר שמדינה פעם אחת מחליטה להצטרף לארב"ל כי זה כדאי לה, אבל ברגע שהצטרפה חלק מהיכולת של המדינה לשלוט על ההחלטות פוקעת כי יכולה להיות במיעוט ועדין ההחלטה תתקבל וגם תחייב אותה. יש היום יותר ארב"ל על לאומיים - SUPER NATIONAL' הדוגמא הטובה היא האיחוד האירופי, זה יכול להיות גם מעט מדינות, המדינות מקימות מוסדות כגון נציבות ( כמו ממשלה), בי,ד שיכולים לשבת בהן פקידם והמדינות מסכימות שהחלטות מסוימות יתקבלו במוסדות האלה. ז"א הם בעצם יוצרם גוף חדש, מעין גולם שקם על יוצרו,לא מערב נציגי מדינות , שיחליטו החלטות שיכולות לחייב את כולם . בעצם מוסרות חלק מהריבונות שלהם לגוף חיצוני. הקהילה האירופית רצתה חופש מעבר סחורות - קבעו מספר קוים מנחם, מי שיישם את זה יהיה בי"ד עצמאי שישבו בו שופטם, נציבות. בעצם מותר על קבלת החלטות בועידות של כל המדינות אלא קובע גוף שיחליט