לא ברור אם סנוניות אלה מבשרות את האביב, ובכל מקרה ארוכה היא הדרך להכרה בעקרון ההשתתפות כעקרון יסוד במשפט המינהלי הישראלי, ואף רבה המלאכה הדרושה להטמעת עיקרון זה בהליכים הקיימים. בפרק הבא נבחן כמה גישות להסדרת ההשתתפות בדרך החקיקה, תוך הבאה בחשבון את הניסיון שנרכש בארצות הברית בסוגיה זו וכן את תנאי הארץ ותושביה. ד. לקראת מימוש עקרון השיתוף במשפט הישראלי בפרק זה נבקש לבחון אפשרויות לקידום העיקרון בדבר שיתוף הציבור בהליכי המינהל הציבורי בישראל. בראש ובראשונה ברצוננו להבחין בין עצם ההכרה בעקרון השיתוף כ"עקרון תשתית" (כלשונו של השופט חשין) במשפט המינהלי הישראלי, לבין פיתוח דרכים להגשמתו. 1. דרך ההלכה הפסוקה: השלכות ההכרה בעקרון השיתוף כ"עקרון תשתית" להערכתנו, אין להפריז בחשיבות ההכרה העקרונית בשיתוף הציבור בקבלת ההחלטות המינהלית הן בדרך של הבטחת מעבר דו-סטרי של מידע בין הרשות לציבור הן בדרך של שיתוף נציגים של קבוצות בציבור בין מקבלי ההחלטה. ההכרה ששיתוף הציבור אינה תביעה טורדנית של אזרחים נרגנים אלא מימושה של זכות המגלמת יתרונות לחברה בכללותה הופכת את עקרון שיתוהציבור לאחד מעקרונות היסוד המכוננים את המשפט המינהלי, כעקרון הפעולה בסמכות או כעקרון ההגינות. כפועל יוצא מהכרה עקרונית זו, ובהתאם לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי, הנחת המוצא הפרשנית - כמו זו הקיימת לגבי תחולת כללי הצדק הטבעי - תהיה שהחקיקה שמכוחה פועלות רשויות המינהל מניחה את קיומו של עקרון השיתוף, ולפיכך על הרשות המינהלית להראות הסמכה מפורשת או משתמעת ישירות מאופי הפעולה המינהלית המסוימת על מנת לשלול או להגביל את שיתוף הציבור בהליכיה. פרשנות של הוראות קיימות בחוקים שונים, כגון חוק התכנון והבניה (זכות ההתנגדות לתכניות שהופקדו) או חוק חופש המידע (מציאת האיזון הראוי בין חשיפה לגילוי מידע), תיעשה גם היא מתוך נקודת המוצא ששיתוף הציבור - לרבות מי שלא נפגע אישית מהחלטה ספציפית - הוא עיקרון מחייב. בהתאם, הנחת יסוד זו מעבירה באחת את נטל ההוכחה והשכנוע מהאזרחים לרשות המינהלית: במקום לדרוש מהמבקשים להשתתף לנמק את עניינם האישי בשיתוף, תהא הרשות המינהלית זו שצריכה לנמק מדוע מבקשת היא לחסום או להגביל את השתתפות הציבור. בית המשפט יבחן האם חסימת ההשתתפות היא סבירה ומידתית, ממש כפי שהוא בוחן את חוקיותה של כל פעולה מינהלית שהיא. אמות מידה כלליות אלה תיושמנה באופן שונה על רשויות שונות ועל סוגי פעולה שונים, בהתאם לאופי של כל רשות וכל פעולה. יש להניח שעם הזמן, תוך ניסוי, טעייה, משא ומתן, הסקת מסקנות, ולבסוף - ביקורת שיפוטית, ייווצרו כללי שיתוף יעילים וברורים. יתר על כן, על מנת לתת תוקף לעקרון השיתוף יש צורך לדאוג להטלת סנקציות ממשיות במקרה של היעדר מימוש ראוי של עקרון השיתוף. פסיקה קפדנית הפוסלת החלטות שהתקבלו ללא שיתוף הציבור - הן כאשר שיתוף הציבור נדרש במפורש בחוק המסמיך הן כאשר עובד ציבור סביר היה צריך ליזום את שיתוף הציבור - תיתן משנה תוקף לעיקרון זה ותפחית עד מאוד את התמריץ הקיים לעתים למהר ו"לקבוע עובדות בשטח" לפני ההתערבות השיפוטית. אכן, חיזוקו של עקרון השיתוף עשוי לבוא על חשבון הציפיות המוקנות שנוצרו בקרב חלק מהציבור בעקבות הבטחות שלטוניות שניתנו או מעשים נמהרים שנעשו בהתעלמות מהעיקרון. במקום ביצוע בעין של הבטחות אלה, יהיה מקום לשקול תשלום פיצוי מצד הרשות לנבטחיה. במילים אחרות, ההכרה בעקרון השיתוף כעקרון תשתית נותנת הזדמנות, וגם מטילה אחריות, על בתי המשפט לפתח את העיקרון ולממשו, ממש כפי שעשו במהלך השנים בפיתוח כללי ההליך המינהלי האחרים שהפכו עם השנים לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי. 2. לקראת מימוש עקרון השיתוף בחקיקה לרשויות החקיקה השונות - הכנסת, משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות - יש כלים לפתח את עקרון השיתוף ולהתאימו לאופי המיוחד של הליכי המינהל השונים. חקיקה שכזו תתייחס למגוון של אפיקי שיתוף, החל ממסירת מידע לציבור כבר בשלבים הראשונים של גיבוש ההחלטה, דרך קבלת מידע והיזון חוזר מהציבור במהלך גיבוש ההחלטה, דרך שיתוף נציגים מקרב הציבור בדיוני הרשות, ועד למינוי נציגי הציבור הרחב ונציגי קבוצות מיעוט כשותפים מלאים בגופים המוסמכים לקבל החלטות. השאלה העקרונית היא האם יש מקום לקבוע כללים רחבים לשיתוף הציבור, בדומה לכללים הקיימים במשפט האמריקני שנסקרו לעיל. לדעתנו התשובה היא שלילית וזאת מכמה סיבות: ראשית, המשפט המינהלי הישראלי אינו מעוגן בחוק כדוגמת ה-APA האמריקני המסדיר את הליכי קבלת ההחלטות ברשויות המינהל. אצלנו מדובר בהסדרים שחלקם יציר חקיקה חלקית או ממוקדת ברשויות מסוימות, כמו ביחס לרשויות המקומיות או ועדות לתכנון ובניה, וחלקם מבוססים על הלכה פסוקה. הצורך לקבוע כללים רחבים לשיתוף הציבור יהיה רלוונטי לכשייחקק חוק שיקבע את סדרי הדיון ברשויות המינהל הציבורי. שנית, כלל לא ברור שהסדר כללי הוא רצוי. סקירת המצב בארצות הברית לימדה אותנו על קשיים שהליכי השיתוף יוצרים ועל כישלונות בהשגת המטרות שהוצבו. הסדרים שנתפרים למטרייה ממוקדת, תוך הקפדה על בחירת המינון הנכון בין מנגנונים ליצירת הידברות בין הרשות לציבור וליצירת דרכים לשיתוף הציבור בהחלטה עצמה, נראים מעשיים ויעילים יותר. שהרי טיב הנושא, אופי הרשות המינהלית הקיימת, וסוגי האינטרסים הרלוונטיים משתנים מעניין לעניין. שלישית, גם אם קביעת כללים רחבים רצויה בסופו של תהליך, דומה כי עדיף להתחיל בהדרגה, תוך למידה מניסיון שיצטבר. יש להדגיש כי גם עיצוב כללי השיתוף בדרך של חקיקה (ראשית או משנית) הוא תהליך שמחייב שיתוף. לכן יש להתייעץ עם הציבור - לרבות קבוצות חלשות פוליטית - ישירות או באמצעות נציגיו ונציגותיו, בנוגע לכללים שיאפשרו השתתפות יעילה ומועילה לכל הצדדים הנוגעים בדבר. ברור כי אין לצפות מהכנסת או מהרשות המבצעת עצמה פעילות חקיקתית בנושא מבלי שהציבור מביע עניין בכך. ואכן, מה טעם בכללי שקיפות ותקשורת דו-סטרית אם לא נמצא ציבור בצדו השני של ערוץ התקשורת המעוניין לשמוע ולהשמיע? ואמנם, דפוסי הפעולה של החברה האזרחית בישראל מלמדים על מאמצים לתעל את המאבק להגנה על אינטרסים לעבר ההתדיינות בבית המשפט, ובשנים האחרונות גם למסדרונות הכנסת. ארגון אדם טבע ודין מקפיד להיאבק על פתיחת הליכי התכנון להשתתפות הציבור, אך ארגונים ציבוריים בולטים אחרים, כגון האגודה לזכויות האזרח, ועדאלה, משליכים יהבם בעיקר על בית המשפט ועל חברי כנסת אופוזיציוניים, וגם מאמציהם למנות נציגי קבוצות לא מיוצגות למשרות ולתפקידים שלטוניים מונע ממגמה להבטיח שיוויון ולא מתוך רצון ליצור ערוצי תקשורת עם מקבלי ההחלטות. לא ברור האם הארגונים האזרחיים בישראל מדירים רגליהם ממסדרונות הממשל ומעדיפים לפקוד את הכנסת ואת בית המשפט משום שהאחרונים מסבירים להם פנים יותר או משום שכך הם (הארגונים) נראים בעיני ציבוריהם כמי שעושים יותר. אין ספק שלארגונים כאלה קל יותר לפנות בקובלנה לחברי כנסת או בעתירה לבג"ץ מאשר להיכנס למשא ומתן עם רשות מינהלית, משא ומתן שמעצם טיבו מרמז גם על צורך להסכים לוויתורים ולקחת חלק באחריות להחלטה. מזווית ראייה זו מתחוור שבית משפט הפותח דלתותיו לרווחה לארגונים אזרחיים כ"עותרים ציבוריים" מקטין את התמריץ שלהם להפשיל שרוולים ולהקדיש משאבים לדיאלוג ארוך, מאומץ ומחייב עם הרשות. מאידך, ייתכן שהאשם טמון בחוסר נכונותן של רשויות המינהל לחלוק מידע עם הציבור ולשתפו בהחלטותיה. ייתכן שפתיחת הליכי קבלת ההחלטות ברשויות המינהל תתמרץ ארגונים קיימים, או ארגונים חדשים שיקומו מתוך הבנת הפוטנציאל הטמון במעורבות בהליכים המינהליים, לשים יהבם על אפיק פעולה זה. כמו שאלת הביצה והתרנגולת, דומה כי הדינמיקה הקיימת של היעדר שיתוף ברמת ההליך המינהלי היא פרי התבנית ההתנהגותית שנוצרה עם השנים. דינמיקה זו יכולה, וצריכה, להשתנות, והיא תשתנה באופן הדרגתי עם כפיית הפתיחות מחד, ועם הגברת הדרישה האזרחית לפתיחות מאידך. אנו מקווים שמאמר זה ישמש זרז הן לכפיית הפתיחות על הרשות המינהלית, הן להגברת הדרישה האזרחית לפתיחות כזו. 3. על יזמות חקיקה המבקשות לפגוע בשיתוף הציבור מדי פעם בפעם יוצא קצפן של רשויות הביצוע על הליכי מינהל המשתפים את הציבור. התלונה הרשמית היא על ה"סחבת" הנגרמת בשל מעורבות אזרחים המבקשים לעכב יזמות בתואנות שונות. הטעם האמיתי הוא במקרים רבים הרצון לקבוע עובדות בשטח לפי שיקול דעת השרים הממונים ולא תמיד מתוך ראייה רחבה וארוכת-טווח. כך היה בעבר עם חקיקת חוק הוועדה לבניה למגורים, וכך בעת כתיבת שורות אלה, על רקע ניסיונה של הממשלה להעביר בחקיקת בזק - במסגרת הצעת חוק ההסדרים במשק, תשס"ב-2001 - הקמתה של ועדה לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות "שתפעל להסרת חסמים ביורוקרטים ולקידום פרויקטים לאומיים", ועדה שתורכב אך ורק מנציגי ממשלה ודיוניה יתקיימו ביזמת ראש הממשלה ושר האוצר. על פי הטיעון שהצגנו במאמר זה, יזמות מסוג זה ראויות לכל גינוי. הן מנוגדות לרעיון הדמוקרטי ומתעלמות מחובת המדינה לתת לאזרחיה הזדמנות אמיתית להשפיע על רווחתם. הן מנוגדות ל"עקרונות התשתית" של השקיפות ושל שיתופו של הציבור בהליכי אישורן של תכניות. תוצאתן חמורה מבחינת המינהל התקין ואף מבחינת הקצאת המשאבים והנטל בחברה באופן שוויוני והוגן. עקיפת מוסדות - שהרכבן משקף מגוון רחב של אינטרסים תוך מתן ייצוג הולם לקהילות שונות - על-ידי גופים שאינם מבטיחים ייצוג כזה, מהווה כשלעצמה פגיעה בעקרון השוויון. יש ביזמות אלה משום פגיעה בעקרון ההליך ההוגן "due process", המחויב במסגרת ההליך המינהלי. מזווית מבט זו עולה גם הטענה כי חקיקה "עוקפת ציבור" ראויה לביקורת שיפוטית לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הליך קבלת החלטות שמטרתו או תוצאתו הינן שלילה של מנגנוני הגנה שתכליתם הגנה מפני פגיעה לא ראויה או לא מושכלת בקניין פרטי (כדוגמת הפקעה או התרת שימושים חריגים), שלילה של ייצוג של קבוצות מיעוט, או פגיעה באפשרותם של האזרחים להשתתף בקבלת ההחלטות הנוגעות לרווחתם, קורע את מה שכינה השופט גולדברג "'חגורת ביטחון' כנגד פגיעה 'העולה על הנדרש'". ודוק: השאלה אינה רק הפגיעה שהחוק פוגע ב"זכות האדם לסביבה נאותה," ואף לא בקניין, אלא בעיקר בפגיעה בזכות האדם הבסיסית להשתתפות אפקטיבית בהחלטות הנוגעות לרווחתו, שהיא הזכות המקנה תוכן אמיתי לרעיון הדמוקרטי במשטר של נציגים. ה. סיכום מאמר זה טוען בזכות ההכרה בעקרון שיתוף הציבור בהליכי המינהל כעקרון תשתית של המשפט המינהלי. הוא בוחן את היקף מימוש העיקרון במשפט המינהלי האמריקני ומשווה אותו עם המצוי במשפט הישראלי. אנו טוענים כי לאחר שנות תרדמה ארוכות החל בית המשפט העליון להתייחס ברצינות לעקרון השיתוף, גם אם לא תמיד קרא לו בשמו. אנו מוסיפים וטוענים כי ניתן לעשות עוד רבות - הן בפיתוח פסיקת בית המשפט הן בחקיקה - על מנת לקדם את עקרון השיתוף ומימושו. מובן כי ללא דרישה עקבית ועיקשת מהציבור להשתתף בהליכי קבלת ההחלטות המינהליות לא יתפתח עקרון השיתוף. מובן גם שבצד מתן ההזדמנות ואף הזכות להשתתף בהליך, מוטלת על המשתתפים האחריות שלא לעשות שימוש לרעה בזכות זו ולהפוך את ההזדמנות לשיתוף להזדמנות לשיתוק רשויות המינהל. ממילא תלוי פיתוחו של העיקרון בנכונות הציבור להשתתף באופן מועיל. חוסר אחריות או שימוש לרעה בזכות ההשתתפות תוביל בסופו של דבר לצמצומה.ג'ון לוק ותומס הובס:
הקדמה:
שני ההוגים הללו הניחו את התשתית למחשבה הליברלית המערבית.
ליברליזם:
1. העולם הליברלי מוגדר היום כעולם שמעמיד במרכז את היחיד- האינדווידואל ולכן נותן משקל מאד מרכזי לחירויות הפרט- אך במרכז נמצא היחיד.
2. מדינה כאינסטרומנט ולא כמהות. היום בשיח העכשווי האמריקאי שחלחל לישראל. אינדווידואל הוא מאד אידאליסט. ליברל מעמיד במרכז את היחיד, והמדינה צריכה להיות נטרלית. כל יחיד ניהל את חייו לעצמו.
3. יש בתפיסה הדמוקרטית הליברלית 2 וריאציות מרכזיות:
1) תפיסה ליברלית אינדווידואליסטית
2) סינתיזה ליברלית- רפובליקנית- נסיון לחבר בין דאגה לכה"א וחירויות הפרט עם אינטרס הכללי הציבורי- שיח רפובליקני.
ישראל: בחברה הישראלית הרבה יותר קשה לעשות סינתיזה בין תפיסה יהודית ההלכתית(דגש על מושג הציבור-לא פעם היחיד בטל בפני הציבור) לבין התפיסה הליברלית.
יכול אדם לבקר הקצנות אינדווידואליסטיות קפיטליסטיות- חופש האדם לעשות מה שהוא רוצה בכל תחום- מי אמר שזה ראוי? אנו חיים בחברה שלא רגישה לניואנסים- זה שאדם לא מקבל חלק ממה שאני אומר לא אומר שאני לא מסכים עם הכל.
4. התנ"ך כתשתית לליברליזם- בעולם האנגלו סקסי- ליברליזם הוא סיפור של אנגליה וארה"ב- אין ליברליזם בעולם האנגלו סקסי ללא תנ"ך- הליברליזם בא לעולם מתוך התנ"ך. ג'ון לוק- האב של העולם הליברלי- כתב את התיאוריה שלו מול התנ"ך- תפיסה פוליטית אל מול התנ"ך. אם שעת הלידה של הליברליזם הוא התנ"ך והוא אחד האבות- מה שטוב לעולם המערבי יכול להיות טוב גם לעם התנ"ך.
בישראל: תפיסה מוטעית בהבנת התנ"ך- אצל רבים בעולם האורתודוכסי והחרדי אומרים שכל הליברליזם כולו נובע מתפיסה מערבית- זה לא נכון. חילונים רבים שנדרשים לבחור צד בין העולם המערבי לדתי. אזי הם בוחרים בעולם הלא יהודי. אך זה לא נכון כי השורש של העולם המערבי הינו המקרא- זה לא אומר שלחילונים אין כל קשר למקרא בתפיסותיהם. הוראת המחשבה המדינית בישראל התעלמה בעבר מהמשקל העצום של התנ"ך במסורת האנגלו- סקסית- זה בא כתוצאה מביטול עצמי ומסוג של חילוניות- התייחסות שכזו היא מוטעת מיסודה.
ספרו של הובס הוא הלוויתן- הדיונים שלו אל מול המקרא היו הדיונים הפוליטיים שלו.
תומס הובס: (1588-1679)
כותב את "הלוויתן" ב-1651, שיא המאבק, הוצאתו של צ'רלס ה-1 להורג- על הרקע "המהפכה הפורטונית" (1649)- אידאולוג אשר פעל למען מלוכה אבסולוטית.
הבסיס לתפישות מודרניות- מהי פוליטיקה? מהי מדינה? - הסדרים מכוננים שלטון חוק ונורמות במדינה.
מסקנותיו הן אנטי ליברלות?מגמתו היא ממשל אבסולוטי אך הניח תשתית להנחות יסוד של חברה מערבית ליברלית (חופש ביטוי, אינדוודאליזם, שיוויון, זכויות טיבעיות- אוניברסליות, שלטון חוק, תפיסת קניין "כל אדם חייב שיהיה לו קניין על מנת שיהיה שלום, מדינה ככלי).
הוגה הסכמה של מצב טבע של אמנה חברתית.
התפיסה הבסיסית ההובסיאנית שנותנת משקל כה גדול לחומרנות האנושית- האדם רוצה למקסם רווחים והנאות ומפחד מדברים שמביאים לו סבל- תובנה זו פותחה בהמשך והיא חוזרת לתפיסות קלאסיות כמו אפיקורוס (תפיסות בעולם ההלניסטית- אשר אמר שהאדם הוא הדוניסט, מחפש הנאות וכמה שפחות סבל כי האדם הוא יצור מטריאליסטי והאלים לא מתערבים).
הובס אומר שב"א מתוך פחד מסוגלים להגיע למקומות אדירים. פחד הוא מכשיר חינוכי מדהים- אם אנשים חוששים ממשהו- הרבה פעמים יפנימו דברים אשר לא יפנימו מעולם.ברומן החשוב של ג'ורג אורוול-1984 שעוסק בחברה טוטליטרית ועוסק במחשבות של ב"א- הגיבור של הרומן וינסנט- עובר מסכת ארוכה של עינויים אך הגורם שמחנך אותו זה הנגיעה העמוקה בפחדים האולטימטיביים שלו. הפחד יכול להיות גורם שיגרום לאדם לשנות עמדות- בהתחלה זה בכפיה ואח"כ זה נורמה. פחד הוא מכשיר מחנך. באופן עקרוני החברות מושפעות מפחדים- החברה הישראלית עמדה הרבה פעמים בטרור והוא השפיע והכתיב את הבחירות.
התובנה ההובסיאנית שמדברת על הצורך בביטחון- ניתן לקחת זאת למחוזות אחרים- כמו פרויד שאמר שב"א בוחרים באמונה באלוהים כצורך נפשי- צורך בהגנה מפני הסבל הפיזי והבלתי נודע. פונים לאלוהים כשסובלים- כשמצליחים שוכחים אותו. ג'וליאני בניו יורק- התמודד עם בעיית אלימות וצמצמם אותה גם אם עשה זאת באמצעים דרקוניים- עדיין תמכו בו ללא יוצאי דופן, מוכנים לוותר למען בטחון.
סמכויות הריבון- מהם הסמכויות בידי הריבון עפ"י הובס? הוא לא שולל את האופציה הדמוקרטית (כנסת אנשים) אך הוא אומר שעדיף מלך אבסולוטי- אך גבולותיו אם הוא נכשל בסיפוק בטחון. אם הריבון נכשל בבטחון הוא איבד את הבסיס ללגיטימציה שניתנה לו.
האמנה החברתית כאמנה כללית לקהילה שלמה- ההסכמה הבסיסית לנורמות המשטריות שמגיעה מהציבור, מהאינדווידואל- זוהי הסכמה למערכת הכללית- לא לאדם הספציפי.
האפשרות למרוד- מה עושה אדם שהשליט גזר עליו עונש מוות כי הוא פגע במדינה- האם הוא ימרוד? באופן עקרוני עולה מהובס שהאפשרות למרוד היא מוגבלת רק בשמירה על בטחון הפרט לגבי מה שנוגע לחיים. בנוגע לחיים- מורדים. כל השאר- לא מורדים.
שיוויון- הובס סבור למשל שב"א נולדים שווים מטבעם, אין אדם שיכול לומר שאני מעל אחרים במצב הטבע כשאין מדינה.
מצב הטבע- מצב שבו האדם פועל על פי טבעו ללא המדינה. ב"א שפועלים עפ"י הטבע שלהם יהיו אידווידואליסטים וידאגו רק לעצמם. יש בודדים שיפעלו עפ"י חוק הטבע כמו אקווינס. אך רובם מתנהגים לפי החזק שורד (פרק י"ג)- מצב שבו ב"א כאינדווידואלים עושים מה שהם רוצים זוהי הפקרות ואין יציבות ונוצר פחד.ב"א חוששים מחוסר בטחון.
הלוויתן:
נק מרכזיות מהמקראה:
ג'ון לוק- (1632-1704)
האידיאולוג הגדול של המהפכה המפוארת והופך לאידיאולוג של המשטר- חיבורו:"שתי מסכתות של הממשל"-"על הממשל המדיני" - מצדיק רעיונית את המשטר הליברלי- משטר של הפרדת רשויות- מניח את הבסיס לשם ההוכחה, ההסבר והתוויית הדרך להשתתתו של משטר כזה.
בין הובס ללוק- יש הבדל רב בינהם. אך בשורה התחתונה- לוק הוא האדם החשוב לפיתוח תפיסות ליברליות ולא רוצה מלך אבסולוטי. את הנחות היסוד הלברליות הניח הובס. את האכסיומות הבסיסיות. הובס סבור למשל שב"א נולדים שווים מטבעם, אין אדם שיכול לומר שאני מעל אחרים במצב הטבע כשאין מדינה. מצב הטבע- מצב שבו האדם פועל על פי טבעו ללא המדינה. ב"א שפועלים עפ"י הטבע שלהם יהיו אידווידואליסטים וידאגו רק לעצמם. יש בודדים שיפעלו עפ"י חוק הטבע כמו אקווינס. אך רובם מתנהגים לפי החזק שורד (פרק י"ג)- מצב שבו ב"א כאינדווידואלים עושים מה שהם רוצים זוהי הפקרות ואין יציבות ונוצר פחד.ב"א חוששים מחוסר בטחון.
לוק דומה להובס למעט נקודה מרכזית שתפיסת הדמות הרציונלית שלו יש בה אלמנט יותר מוסרי. מצב הטבע הופך להיות יותר נעים כי יש אנשים אשר כן פועלים ברמה המוסרית.
לוק ממשיך את המורשת של חוק הטבע- בעולם הסטואנקי ואקווינסי משפיע על חוק הטבע. לוק מאמין שב"א בעלי יכולת להבין מה הקול המוסרי אומר להם- יש משהו של מוסר טבעי שקיים בתוך בה"א. הוא דומה לאקווינס. מה שלוק בשונה מאקווינס זה מושג יסוד: מושג הזכויות הטבעיות- הוא עושה טרנספורמציה, שינוי ממשוג של חוק הטבע לזכויות טבעיות. זכויות טבעיות= כל אדם מעצם היותו אדם יש לו זכויות טבעיות שאין זכות לקחת אותן ממנו. "כל אדם נברא בצלם".
מרכזיות הדת (המקרא)- לוק היה מושפע מהמורשת היהודית נוצרית, ובתפיסותיו נשמע הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוהים- לכל אדם יש זכויות. מעבר זה המהתפיסה היהודית- מקראית, דרך תפיסת חוק הטבע הסטואקנית, מתגלגל ללתפיסת הזכויות הטבעיות.
הזכויות הטבעיות שני מסלולים מרכזיים- 1. תפיסה דתית- לוק- ידבר על זכויות טבעיות הקשורות בקיומו של אלוהים, הבורא- נברא בצלם. העולם האמריקאי מדבר על רצון אלוהים בזכויות טבעיות השייכות לכל אדם. 2. תפיסה חילונית- אפשר לנתק מהפן התיאולוגי לפן הפוליטי- יש לאדם זכויות טבעיות נקודה- בלי קשר לשאלה אם יש או אין אלוהים= חילון תורת הזכויות הטבעיות יש ערך לחיי אדם נקודה- כל אדם באשר הוא אדם. היצור האנושי שונה מהיצורים האחרים. לאדם יש אינטיליגנציה- סוג של מחשבה.
אוניברסליזם ואידוודואליזם- תורתו של לוק בזכויות הטבעיות התפתחה לאמירות אוניברסליסטיות ואינדווידואליסטיות. כל אדם הוא חלק מהיקום, והוא נברא בצלם האלוהים- סטואיקני + היהדות+המורשת הפרוטסטנטית +נוצרית- כל אלו מתנקזים ללוק- ומשם זה הופך למשמעותי בעולם ה-18. ג'ון לוק הוא מהמשפיע על הזכויות הליברליות. את הפלטרפורמה נתן הובס אך לוק הוא החשוב.
שלושת צירי החרויות של לוק - לוק מעמיד 3 צמתים מרכזיים בתורת הזכויות הטבעיות של לוק- "שתי המסכתות על הממשל"- חירויות דתיות, כלכליות ופוליטיות.
חירויות האמונה-חופש דת= סובלנות דתית המסמך החשוב ביותר בהקשר זה שנכתב ע"י לוק בגלות "האיגרת הראשונה לסובלנות" אשר היא בעלת חשיבות עצומה לעולם הליברלי.
הבחנה בין כנסיה ומדינה: תפקיד הכנסיה- הוא לחנך, להשפיע- על מנת לגרום לאדם אושר נצחי- בדברים הקשורים לגאולת הנפש. תפקיד המדינה- לעומת זאת, הוא לא להתעסק בנפש אלא בגוף. כשעוסקים בעינייני הגוף ניתן להשתמש באמצעי כפייה. מדינה- היא מסגרת שכופה, אין דרך לתפקד במצב מדיני ללא כפיה, ולכן יש מקום למדינה לכפות על האזרחים- כפייה שלא פוגעת בחיים ובנכסים. מדינה זה לא מסגרת וולנטרית- אלא יש בה חוקים. כנסיה- אסור לה להשתמש באמצעי כפייה אלא היא יכולה לרק לשכנע ולחנך- אסור לה לכפות. כי איזו תועלת יש בכפיה לאמונה- הדברים נובעים מזיוף. אלוהים לא רוצה שתעבוד אותו בצורה מזוייפת- אלא הוא מחפש את לבך וכוונתך- אם אתה עושה משהו שאתה אנוס לעשות אותו אתה לא מתכוון לכך- אין טעם אמיתי בכך. מהי אינקוויזיציה לפי לוק? אינקוויזיציה זה מצב של כנסיה שמשתמשת בעוצמה של המדינה כדי לגאול את הנפש- כי לכנסיה אין עוצמה לכפות ע"י צבא ומשטרה. ע"מ שתוכל לעשות זאת היא צריכה שהמדינה תעזור לה. אך מדינה צריכה להיות בתחום שלה והכנסיה לחוד. הכנסיה משתמשת במדינה כדי לכפות על אמונה. אם כן לוק עושה לנו הפרדה עקרונית בין דת ומדינה הוא אומר שלא צריכה להיות הפרדה מלאה בין דת ומדינה- הוא רק דיבר בעצם על איסור רדיפה.הערה: לוק ההפרדה שהוא התכוון אליה היא שלא תהיה רדיפה דתית. הכיוון שהוא הולך אליו- שלא תהיה רדיפה- סובלנות בין דתות ושלא יפגעו בך ולא הזכיר חופש מדת. ברור שלוק מדבר קודם כל במושגים נוצרים- כהוא אומר שדת היא דתית וחוויה של אמונה- הוא מדבר בצורה נוצרית פרוטסטנטית.
גישה סובלנית- יחד עם זה הטיעונים של לוק הם אמירה של עידן ההשכלה- אמירה תבונית. אתה רוצה שאדם יזכה לעולם הבא? שכנע אותו- אל תכניע אותו. הוא מדבר גם בשפה אוניברסלית (אשר חלחלה יותר) וגם בשפה נוצרית. חברה לא רוצה כפייה אלא דיונים- אמירה של סובלנות בין דתית. הוא מבסס פה תפיסה של סובלנות דתית. מהיא סובלנות? זהו מצב בו יש אדם/ גורם שיש לו כוח לכפות לדרך מסוימת או לאמונה מסוימת והוא נמנע מלעשות זאת למרות שהוא סובל. הוא בוחר לסבול- למרות שאני סובל אני לא כופה. סובלן הוא לא פלורליסט. הסובלן סובל. כהורה יש לו כוח על ילדיו לא לעשות X- אני אפגע בכם והוא לא כופה- הוא סובלן. כדי להיות סובלן אתה צריך להיות משוכנע שהדרך שלך היא הנכונה ועדיין לא לכפות (סובלן= סבל). פלורליזם בניגוד לסובלנות זה כשאני לא משוכנע במאה אחוז שהאמת אצלי. הסובלן לעומת זאת משוכנע שהאמת אצלו. עולות כאן 2 אפשרויות: א.פלורליזם חלש= הוא חושב שהאמת אצלו, מקווה ומאמין- אך לא בטוח. הוא יודע שיכול להיות שהוא טועה. הוא יודע שיש אמת אך אף פעם לא משוכנע שהאמת אצלו אך הוא לא מבטל את מושג האמת. ב.פלורליסט חזק= אין אמת מוחלטת אלא יש אמיתות. אדם יכול לומר שהוא מחוייב לעקרונות שונים ואין לי קריטריון אחד מוחלט שאיתו אני עושה הררכיה. יש סתירות תמיד והתנגשויות. זוהי אמירה מודרניסטית. לעומת זאת אם אני חושב שהכל נרטיבי (סיפר על) ושאין אמת, הכל פרספקטיבות, הכל יחסי- אזי אני מבטל לחלוטין את מושג האמת ואז אני לורליסט חזק ורלטיביסט= תפיסה סופיסטית. אם אנו הולכים קדימה ניתן לומר, כי לוק מפתח באיגרת הראשונה עמדה סובלנית- הוא משוכנע שהנצרות הפרוטסטנטית צודקת וצריכה לסבול את הקתולית- זה בא בעקבות מלחמות הדת ולא לכפות. אך לוק שם גבולות לסובלנות- אסור אתיאיזם- אין לאתאיסט הגנה- יש לרדוף אתאיסטים. למה? אתאיסט פוגע במדינה עפ"י לוק. עפ"י הבנתו- חברה אנושית חייבות אמיתות דתיות כלשהן. לא רדיפה מסיבות דתיות אלא רדיפה מסיבות פוליטיות- רדיפה ע"י המדינה ולא הכנסיה. לוק מגן על חופש הדת (בין דתות שונות) אך לא מדת (רודף אתאיסטים). הוא מגן על היהדות. אם הכנסיה מפתחת תפיסה שפוגעת ביסוד של זכויות טבעיות (הריגת חפים מפשע או הודו- שריפת האלמנה כשאדם מת, אדם שהורג את אחותו כי חיללה את כבוד המשפחה)- כאן ניתן להתערב כי זו הנחה בסיסית שכל הדתות מחוייבות אליה. לאדם יש זכות לחיות- זוהי קומת הבסיס ומי שפוגע בזה יש הגבלות. גם לוק אומר לנו שיש תמיד גבולות לסובלנות. יש עדיין בעולם המערבי היום שלקח את דבריו של לוק- זכות של הקבוצה לתרבות ייחודית בעולם פלורליסטי של ריבוי עולמות- יש עדיין מקרים יוצאי דופן שיש גבולות לסובלנות כמו KKK- אלו גבולות הרב תרבותיות וגבולות הפלורליזם. כאשר נפגעות חירויות יסוד של אותה קבוצה- המדינה תשים לכך גבולות ותרדוף את אותה קבוצה- מתח בין פלורליזם וליברליזם והתנגשות- איפה שמים את הגבול? זה לא ברור וזה תלוי. פס"ד יודר- זכויות האיימיש לנהל חיים ייחודיים- אנשים לא לומדים עד גיל 18 אלא עד גיל 16. האם מותר להם זכויות ייחודיות? אצל האיימיש את שנת ההכרעה, והם מקבלים על עצמם את הדרך בה הם בחרו והקהילה מאפשרת להם לצאת.
חירות פוליטית - עפ"י לוק מאחר
קודם כל יש אינדווידואל ואח"כ יש מדינה אזי ברור שמדינה אין לה סמכות לפגוע בחירויות פוליטיות של ב"א. הריבון נזקק להסכמה של הציבור.
איך מונעים עריצות פוליטית? תורת הפרדת הרשויות (אביה הוא ג'ון לוק)- היא אומרת שיש 3 גורמים של ממשל: גורם שמחוקק את החוקים- הרשות המחוקקת, הגורם ששופט עפ"י החוקים- הרשות השופטת, הגורם אשר אחראים על הניהול- הרשות הפדרטיבית. אנו צריכים למנוע שכל הכוח יהיה בידי גורם אחד אבסולוטי ואז חירויות האדם יפגעו. לתורת הפרדת הרשויות יש שורשים דתיים ורפובליקניים (ספרטה- טובת המדינה- אם לא כל הכוח יהיה בידי גורם אחד). לעומת זאת המסורת היהודית דברה על כך שאסור שהפוליטיקה תשלוט על כל העולם: יש כהן, שופט, נביא, נביא מול מלך אשר הוא עבדו של אלוהים. זה בא ממקום דתי אך נותן מקום ליחיד (כרם נבות).
לוק לא מדבר על טובת הרפובליקה כמו שהוא מדבר על ההגנה על האינדווידואל- קידוש היחיד כאינדווידואל- אשר נשמר ע"י הפרדת הרשויות- זה מגיע מהמורשת הדתית והמסורת של המגנה קרטה האנגלית.
חירות קניין- קפיטליזם-
חופש הקניין עפ"י לוק גם הוא בא ממקום דתי במידה רבה. לוק מדבר על כך שהאדמה היא של אלוהים-אלוהים נתן את העולם לאדם במשותף. הוא נתן לאדם את האפ' לעבוד ולצור- כשהוא יוצר ובונה הוא ממלא את שליחותו וחובתו. ניתן להרגיש בניתוח של לוק את הפן הקלוויניסטי (לעשות כסף זה עבודת האל)- את הערך של קניין- אדם נדרש להתאמץ כדי לעבוד את אלוהים והעושר הוא ההשלכה- שירות האלוהים דרך העבודה- צבירת הכסף והנכסים אשר התפתח למחוזות קפיטליסטים.
קפיטליזם עפ"י לוק- זה קפיטליזם בו מרגישים את היצירה- מתוך כלכלת שוק דורסנית. התפיסה הקלווניסטית היא לעבוד. אריסטו תמך בקניין פרטי כי כשאדם משקיע מכשרונו הוא מטפח דברים אחרים. אך אין ספק שמי שרוצה לפתח ולבסס תפיסות ליברליות קפיטלסטיות יכול להתבסס במידה רבה על לוק. לוק מפתח תפיסה של ליברליסט של מרכז פוליטי.
שמאל- אנשים שבאים ממקום סוציליסטי- חברה צריכה להיות שוונית מבחינה כלכלית. שמאל- האדם הוא יצור חברתי. מכאן רעיון לפתח תפיסה חברתית שוויונית. הימין- בא ממקום קפיטליסטי, אך הוא גם שמרני במובן של ערכים מסורתיים, כבוד לדגל, פטריוטיזם. הימין הוא גם קפיטליסטי וגם שמאלי לאומי. פרק 4 של זיסר (לקרוא!!!) עוסק בשמאל מתון- סוציאל דמוקרטיה ובשמאל ליברלי. יכול להיות שמאל רדיקלי- מרקס- מהפכה של מעמד פועלים שיהיה רק מעמד אחד ולא יותר דיכוי ויכול להיות שמאל לא רדיקלי- סוציאל דמוקרטי- לקחת מהחזקים ולהעביר לחלשים- השארת השוק החופשי אך מצמצמים את הפערים בין המעמדות. היתרון בשמאל מתון שהוא שהוא מביא קבלות- המדינה תעזור לעניים ותשאיר את כלכלת השוק- לעזור לחלשים.
העולם הליברלי- אצל לוק- מעמיד במרכז לא את החברה והצדק החברתי אלא את האינדווידואל ואת החרויות שלו. אך מה החירות הכי חשובה? ניתן לומר כי חירות הקניין היא החשובה- הימין הליברלי דוגל בכך והוא יכול להתבסס על לוק- ימין של המרכז (כמו שינוי בישראל). יכול אדם אבל להיות שמאל ליברלי = ככשאני מדבר על חירויות יסוד, כל כבוד האדם- לא ניתן לדבר גבוהה גבוהה במקום שילדים אוכלים זבל ואז ניתן לקחת בכפייה ע"י מס הכנסה מאנשים אחרים- מהעשירים ולהעביר לעניים. לא ניתן ללמד על פלורליזם אם הילד לא אוכל. כולם מדברים על חרויות יסוד וליברליות- כמו שראינו על לוק. תפיסת הקניין של לוק הופכת להיות חשובה אצל הימין הליברלי- אם יש חופש קניין יש את כל האחרים. אך השמאל הליברלי אומר שלא זה הדבר הכי חשוב אלא כה"א ושוויון אזרחי בסיסי בין ה אזרחים ואין שוויון אם אין תנאי קיום מינימליים.
השוואה בין הובס ולוק:
הנחות יסוד אצל הובס ולוק: מושגים זהים
אידווידואליזם
שוויון
מצב טבע: בסיסי, שימוש בתבונה
האמנה החברתית: אמצעי מלאכותי ונוצר מצב מדיני
הובס- כל אדם אינדווידואל- אדם משתמש בתבונה רק כדי להעצים את ההשגים שלו (סופיסטים). ואז החזק מנצח הובס מדבר על כך שזה יתגלגל למלחמת כל בכל. ועל כן נעשה אמנה חברתית, אשר היא קובעת שנעשה מדינה, יהיה סדר ונורמות. אבל איזו מדינה? משטר אבסוטלוטי הוא העדיף. אם אני רוצה בטחון- רק מלך חזק יכול לספק זאת. והוא יעשה חוק וסדר.
לוק - לעומת זאת שונה רק ב-2 דברים: הוא מקבל הכל , אך הוא לא מקבל שהתבונה אצל הובס היא רק אינסטרומנטלית (איך אני יכול למקסם יצרים- אין בתבונה שום דבר מוסרי אלא רק פרקטי)- אצל לוק התבונה לעומת זאת היא מוסרית- בצורה מינימלית עפ"י חוק טבע. לרוב האנשים יש נטייה תבונית להיות מוסריים. אם כך, ברור שמצב הטבע לא יתגלגל לכדי קטסטרופה אצל לוק. אך לא ניתן להשאר רק במצב הטבע- יש צורך במדינה כי עדיין חלק מהאנשים הם לא בסדר ויש צורך בנורמות מוסכמות ולא בקפריזות. לוק לוקח בעצם את כל מה שאמר הובס למעט תפיסת התבונה ורעיון מצב הטבע האמנה החברתית שלו הן שונות. אם התבונה אצל לוק היא מוסרית אצל רוב האנשים אזי מצב הטבע לא יהיה קטסטרופי כי רוב האנשים הם בסדר. אזי האמנה החברתית שנעשה זה לא להחליף את מצב הטבע , אלא לשפר את הבעיות. אדם נולד אצל הובס עם חרויות טבעיות והוא מפחד מהם כי הוא לא רוצה קטסטרופה. הוא רוצה להקים מצב שינתנו חרויות בצורה מסודרת. אצל לוק זה דמוקרטיה ליברלית. לעומת הובס שזה משטר אבסולוטי.
לשניהם יש מושגים זהים: בדיבור על מצב טבע, אמנה חברתית
"אמנה חברתית" (שפינוזה, הובס, לוק, קאנט, רולס ורוסו- הוגי אמנה חברתית). תפיסה כזו של אמנה חברתית היא תפיסה חוזית, תפיסת ברית- תיאורית הסכמה. אמנה חברתית אומרת אמירה חשובה שב"א באופן מלאכותי עושים בניהם הסכמות שהם הבסיס למסגרת הפוליטית. הסכמות מכוננות קולקטיב. ההסכמה היא מחייבת- כי בני אדם הם כמו שותפים להסכם, לחוזה. הרעיון ההסכמי שמתחיל עם הובס ומושפע מהמקרא (בריתות עם האלוהים)- רעיון זה אומר אמירה דמוקרטית. ההסכמה היא מלמטה למעלה- מהאזרחים אל הריבון והיא נשענת על רצוננו החופשית, וההסכמה שלנו- הסכם בין בני חורין. הובס מפתח תפיסה שתומכת בשלטון אבסולוטי- אך הרעיון מכיל בתוכו אמירה דמוקרטית עמוקה. כי יש החלטה של בני חורין על מסגרת מדינית- כי ב"א רציונלים, בני חורין אינדווידואלים.
שפינוזה יצר את התפיסה שב"א החורין יצרו אמנה חברתית מתוך היותם בני חורין- ויוצרים כך חברה דמוקרטית. שפינוזה כהוגה פוליטי לוקח את הפלטפורמה של הובס ובונה אמנה הסכמית- אך הפתרון הוא לא מלך אבסולוטי אלא משטר דמוקרטי אשר יכול להאריך ימים. שפינוזה מסכים עם הובס שב"א לא מושפעים מתבונה מוסרית- ועל כן הוא יותר דומה להובס מאשר לוק דומה להובס. שפינוזה אומר שמי שרוצה יציבות- שיבחר במסגרת פוליטית דמוקרטית ולא במשטר עריצי אבסולוטי. יש תחושה בסיסית שהמדינה היא אנחנו וזה מחזק סוג של תחושה של יציבות על ידי הסכמה חברתית ועל כן יש כאן אמירה דמוקרטית.
תומס ג'פרסון- 1776- הכרזת העצמאות של תומס ג'פרסון- אשר הגיע מרעיון ההסכמה של הובס ולוק. אנו טוענים כי לב"א יש זכויות בסיסיות- זכות לחירות, קניין, לחיים. 3 הזכויות שעליהן הכריז לוק. חיפוש אחר האושר. השלטון יונק מההסכמה של העם ואם העם יחליט שהמלך הוא לא ראוי והוא עריץ- אז הם יכולים לצאת נגדו ולגרום להפלתו. מבחינת תפיסתם העצמית- הפנימו את רעיון של התיאורי ההסכמה- בארה"ב- הושפעה מתפיסות הסכמיות חברתיות- זה הקרין גם למקומות אחרים- בני אדם מחליטים ביחד להקים מדינה- כמו שהיה גם בא"י. הובס מאמין שפוליטיקה מתחילה מלמטה- מצב טבע, הסכמה חבררתית- זוהי פלטפורמה והדרך החשובה ביותר במחשבה המדינית הליברלית- תפיסות של הסכמה.
תפיסות אלו בארה"ב-הושפעו מתפיסות קלוויניסטיות- מחשבה פרוטנסטנית דברה על כך שיש ברית כמו שעם ישראל נוצרה בברית סיני- הם אמרו שעם ישראל זה אנחנו, והם כורתים ברית בינינו לבין עצמנו ובנינו לבין אלוהים- רעיון הברית המקראית משפיעה רבות על ארה"ב בהקמתה.
כל זה רעיון של הסכמה עם כל ההשלכות שלה."הובס - הלויתן" : "על קהילה יאמר- שיסודה במעשה כינון, כשהמון בני אדם באים לכלל הסכם וכורתים אמנה - כל אחד מהם עם כל אחד מהם "
נקודת המוצא - זה מעשה אקטיבי.
נקודת המוצא של סוקרטס - בן האדם יצורים מדיניים. אדם נולד לתוך קהילה. ולא צריך לעשות פעולה אקטיבית של הצטרפות. לאור זה המסקנה: ההסדרים הם הסדרים טבעיים.
הובס לעומת זאת, יוצא נקודת מוצא שבני האדם נולדו כפרטים אינדיווידואליים = וע"י אקט של רצון הם מוכנים לגור בתך מסגרת מדינית. האקט שבו קבוצה של פרטים הופכת להיות מסגרת מדינית נקרא "כינון" והמסגרת יוצרת אמנה.
יש פה מהלך של ביטוי רצון. קבוצת אנשים מתאגדים במסגרת קהילה ויוצרים ביניהם
איזו שהיא אמנה.והנה שיטת הרמב'ם תתאים לחלוקה שזכרנו לשני מחוזות אוטונומיים ולעניין חידוש הסמיכה אפשר לפטור זאת ע''י צו גירוש מן האוטונומיה ההלכתית וביצועו באוטונומיה השניה וזאת עד לחידוש הסמיכה ונמצא כי-המדינה שעתה משמשת גם כעיר בירה בהתאם ,ולכך יש יחלקה לשני מחוזות עיקריים ישראל ויהודה במחוז ישראל אפשר להנהיג משטר הדומה למשטר הנשיאותי של ארצות הברית ,ובמחוז יהודה יש להתאים את שיטת המשטר כפי מה שהערנו בחלק הראשון בעניין שינוי שיטת הממשל ונביא אותו שוב בכדי שהעניין יתבאר יותר הפדרציה הבלגית היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית[כפי שאנו הצענו שיטה דומה אלא שנוסף בית מחוקקים עליון שני הדמוקרטיה האריסטו-סוקראטית,ובמקום המונארכיה החוקתית,הלא הוא המונארכיה האפלאטונית כפי שהבאנו באריכות בכלל מאמרינו-וזו האחרונה הנז' כאן תתאים למחוז הנשיאותי ובכך חמשת הגישות המסבירות את היות ישראל מדינה יהודית: כל אחת מהן תמצא את מקומה בלא שתידחה זכות ההגדרה העצמית של חברתה
החוק - חוק הוא התוצר הסופי של המו"מ .עקרונות פרשניים אלה,הם המגשרים בין חקיקה ישנה לבין שינויים חברתיים
בראון&גרין www.plato-parmenides.area.co. il מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה www.plato-parmenides5.area.co. il
'http://plato-parmenides.blogspot.com/'הכלכלה המודרנית''http://translate.google.co.il/translate?hl=en&sl=iw&u=http://cafe.themarker.com/view.php%3Fu%3D248404%26y%3D2009%26m%3D3&ei=8QOsSa6cBpGI1QXd6MG7Ag&sa=X&oi=translate&resnum=10&ct=result&prev=/search%3Fq%3D%25D7%25A2%25D7%2590%25D7%2595%2527%25D7%25A5%2B%25D7%2590.%25D7%25A2%26hl%3Den%26rlz%3D1T4GGLJ_en-GBIL292IL293שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
הקדמה:
שני ההוגים הללו הניחו את התשתית למחשבה הליברלית המערבית.
ליברליזם:
1. העולם הליברלי מוגדר היום כעולם שמעמיד במרכז את היחיד- האינדווידואל ולכן נותן משקל מאד מרכזי לחירויות הפרט- אך במרכז נמצא היחיד.
2. מדינה כאינסטרומנט ולא כמהות. היום בשיח העכשווי האמריקאי שחלחל לישראל. אינדווידואל הוא מאד אידאליסט. ליברל מעמיד במרכז את היחיד, והמדינה צריכה להיות נטרלית. כל יחיד ניהל את חייו לעצמו.
3. יש בתפיסה הדמוקרטית הליברלית 2 וריאציות מרכזיות:
1) תפיסה ליברלית אינדווידואליסטית
2) סינתיזה ליברלית- רפובליקנית- נסיון לחבר בין דאגה לכה"א וחירויות הפרט עם אינטרס הכללי הציבורי- שיח רפובליקני.
ישראל: בחברה הישראלית הרבה יותר קשה לעשות סינתיזה בין תפיסה יהודית ההלכתית(דגש על מושג הציבור-לא פעם היחיד בטל בפני הציבור) לבין התפיסה הליברלית.
יכול אדם לבקר הקצנות אינדווידואליסטיות קפיטליסטיות- חופש האדם לעשות מה שהוא רוצה בכל תחום- מי אמר שזה ראוי? אנו חיים בחברה שלא רגישה לניואנסים- זה שאדם לא מקבל חלק ממה שאני אומר לא אומר שאני לא מסכים עם הכל.
4. התנ"ך כתשתית לליברליזם- בעולם האנגלו סקסי- ליברליזם הוא סיפור של אנגליה וארה"ב- אין ליברליזם בעולם האנגלו סקסי ללא תנ"ך- הליברליזם בא לעולם מתוך התנ"ך. ג'ון לוק- האב של העולם הליברלי- כתב את התיאוריה שלו מול התנ"ך- תפיסה פוליטית אל מול התנ"ך. אם שעת הלידה של הליברליזם הוא התנ"ך והוא אחד האבות- מה שטוב לעולם המערבי יכול להיות טוב גם לעם התנ"ך.
בישראל: תפיסה מוטעית בהבנת התנ"ך- אצל רבים בעולם האורתודוכסי והחרדי אומרים שכל הליברליזם כולו נובע מתפיסה מערבית- זה לא נכון. חילונים רבים שנדרשים לבחור צד בין העולם המערבי לדתי. אזי הם בוחרים בעולם הלא יהודי. אך זה לא נכון כי השורש של העולם המערבי הינו המקרא- זה לא אומר שלחילונים אין כל קשר למקרא בתפיסותיהם. הוראת המחשבה המדינית בישראל התעלמה בעבר מהמשקל העצום של התנ"ך במסורת האנגלו- סקסית- זה בא כתוצאה מביטול עצמי ומסוג של חילוניות- התייחסות שכזו היא מוטעת מיסודה.
ספרו של הובס הוא הלוויתן- הדיונים שלו אל מול המקרא היו הדיונים הפוליטיים שלו.
תומס הובס: (1588-1679)
כותב את "הלוויתן" ב-1651, שיא המאבק, הוצאתו של צ'רלס ה-1 להורג- על הרקע "המהפכה הפורטונית" (1649)- אידאולוג אשר פעל למען מלוכה אבסולוטית.
הבסיס לתפישות מודרניות- מהי פוליטיקה? מהי מדינה? - הסדרים מכוננים שלטון חוק ונורמות במדינה.
מסקנותיו הן אנטי ליברלות?מגמתו היא ממשל אבסולוטי אך הניח תשתית להנחות יסוד של חברה מערבית ליברלית (חופש ביטוי, אינדוודאליזם, שיוויון, זכויות טיבעיות- אוניברסליות, שלטון חוק, תפיסת קניין "כל אדם חייב שיהיה לו קניין על מנת שיהיה שלום, מדינה ככלי).
הוגה הסכמה של מצב טבע של אמנה חברתית.
התפיסה הבסיסית ההובסיאנית שנותנת משקל כה גדול לחומרנות האנושית- האדם רוצה למקסם רווחים והנאות ומפחד מדברים שמביאים לו סבל- תובנה זו פותחה בהמשך והיא חוזרת לתפיסות קלאסיות כמו אפיקורוס (תפיסות בעולם ההלניסטית- אשר אמר שהאדם הוא הדוניסט, מחפש הנאות וכמה שפחות סבל כי האדם הוא יצור מטריאליסטי והאלים לא מתערבים).
הובס אומר שב"א מתוך פחד מסוגלים להגיע למקומות אדירים. פחד הוא מכשיר חינוכי מדהים- אם אנשים חוששים ממשהו- הרבה פעמים יפנימו דברים אשר לא יפנימו מעולם.ברומן החשוב של ג'ורג אורוול-1984 שעוסק בחברה טוטליטרית ועוסק במחשבות של ב"א- הגיבור של הרומן וינסנט- עובר מסכת ארוכה של עינויים אך הגורם שמחנך אותו זה הנגיעה העמוקה בפחדים האולטימטיביים שלו. הפחד יכול להיות גורם שיגרום לאדם לשנות עמדות- בהתחלה זה בכפיה ואח"כ זה נורמה. פחד הוא מכשיר מחנך. באופן עקרוני החברות מושפעות מפחדים- החברה הישראלית עמדה הרבה פעמים בטרור והוא השפיע והכתיב את הבחירות.
התובנה ההובסיאנית שמדברת על הצורך בביטחון- ניתן לקחת זאת למחוזות אחרים- כמו פרויד שאמר שב"א בוחרים באמונה באלוהים כצורך נפשי- צורך בהגנה מפני הסבל הפיזי והבלתי נודע. פונים לאלוהים כשסובלים- כשמצליחים שוכחים אותו. ג'וליאני בניו יורק- התמודד עם בעיית אלימות וצמצמם אותה גם אם עשה זאת באמצעים דרקוניים- עדיין תמכו בו ללא יוצאי דופן, מוכנים לוותר למען בטחון.
סמכויות הריבון- מהם הסמכויות בידי הריבון עפ"י הובס? הוא לא שולל את האופציה הדמוקרטית (כנסת אנשים) אך הוא אומר שעדיף מלך אבסולוטי- אך גבולותיו אם הוא נכשל בסיפוק בטחון. אם הריבון נכשל בבטחון הוא איבד את הבסיס ללגיטימציה שניתנה לו.
האמנה החברתית כאמנה כללית לקהילה שלמה- ההסכמה הבסיסית לנורמות המשטריות שמגיעה מהציבור, מהאינדווידואל- זוהי הסכמה למערכת הכללית- לא לאדם הספציפי.
האפשרות למרוד- מה עושה אדם שהשליט גזר עליו עונש מוות כי הוא פגע במדינה- האם הוא ימרוד? באופן עקרוני עולה מהובס שהאפשרות למרוד היא מוגבלת רק בשמירה על בטחון הפרט לגבי מה שנוגע לחיים. בנוגע לחיים- מורדים. כל השאר- לא מורדים.
שיוויון- הובס סבור למשל שב"א נולדים שווים מטבעם, אין אדם שיכול לומר שאני מעל אחרים במצב הטבע כשאין מדינה.
מצב הטבע- מצב שבו האדם פועל על פי טבעו ללא המדינה. ב"א שפועלים עפ"י הטבע שלהם יהיו אידווידואליסטים וידאגו רק לעצמם. יש בודדים שיפעלו עפ"י חוק הטבע כמו אקווינס. אך רובם מתנהגים לפי החזק שורד (פרק י"ג)- מצב שבו ב"א כאינדווידואלים עושים מה שהם רוצים זוהי הפקרות ואין יציבות ונוצר פחד.ב"א חוששים מחוסר בטחון.
הלוויתן:
נק מרכזיות מהמקראה:
ג'ון לוק- (1632-1704)
האידיאולוג הגדול של המהפכה המפוארת והופך לאידיאולוג של המשטר- חיבורו:"שתי מסכתות של הממשל"-"על הממשל המדיני" - מצדיק רעיונית את המשטר הליברלי- משטר של הפרדת רשויות- מניח את הבסיס לשם ההוכחה, ההסבר והתוויית הדרך להשתתתו של משטר כזה.
בין הובס ללוק- יש הבדל רב בינהם. אך בשורה התחתונה- לוק הוא האדם החשוב לפיתוח תפיסות ליברליות ולא רוצה מלך אבסולוטי. את הנחות היסוד הלברליות הניח הובס. את האכסיומות הבסיסיות. הובס סבור למשל שב"א נולדים שווים מטבעם, אין אדם שיכול לומר שאני מעל אחרים במצב הטבע כשאין מדינה. מצב הטבע- מצב שבו האדם פועל על פי טבעו ללא המדינה. ב"א שפועלים עפ"י הטבע שלהם יהיו אידווידואליסטים וידאגו רק לעצמם. יש בודדים שיפעלו עפ"י חוק הטבע כמו אקווינס. אך רובם מתנהגים לפי החזק שורד (פרק י"ג)- מצב שבו ב"א כאינדווידואלים עושים מה שהם רוצים זוהי הפקרות ואין יציבות ונוצר פחד.ב"א חוששים מחוסר בטחון.
לוק דומה להובס למעט נקודה מרכזית שתפיסת הדמות הרציונלית שלו יש בה אלמנט יותר מוסרי. מצב הטבע הופך להיות יותר נעים כי יש אנשים אשר כן פועלים ברמה המוסרית.
לוק ממשיך את המורשת של חוק הטבע- בעולם הסטואנקי ואקווינסי משפיע על חוק הטבע. לוק מאמין שב"א בעלי יכולת להבין מה הקול המוסרי אומר להם- יש משהו של מוסר טבעי שקיים בתוך בה"א. הוא דומה לאקווינס. מה שלוק בשונה מאקווינס זה מושג יסוד: מושג הזכויות הטבעיות- הוא עושה טרנספורמציה, שינוי ממשוג של חוק הטבע לזכויות טבעיות. זכויות טבעיות= כל אדם מעצם היותו אדם יש לו זכויות טבעיות שאין זכות לקחת אותן ממנו. "כל אדם נברא בצלם".
מרכזיות הדת (המקרא)- לוק היה מושפע מהמורשת היהודית נוצרית, ובתפיסותיו נשמע הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוהים- לכל אדם יש זכויות. מעבר זה המהתפיסה היהודית- מקראית, דרך תפיסת חוק הטבע הסטואקנית, מתגלגל ללתפיסת הזכויות הטבעיות.
הזכויות הטבעיות שני מסלולים מרכזיים- 1. תפיסה דתית- לוק- ידבר על זכויות טבעיות הקשורות בקיומו של אלוהים, הבורא- נברא בצלם. העולם האמריקאי מדבר על רצון אלוהים בזכויות טבעיות השייכות לכל אדם. 2. תפיסה חילונית- אפשר לנתק מהפן התיאולוגי לפן הפוליטי- יש לאדם זכויות טבעיות נקודה- בלי קשר לשאלה אם יש או אין אלוהים= חילון תורת הזכויות הטבעיות יש ערך לחיי אדם נקודה- כל אדם באשר הוא אדם. היצור האנושי שונה מהיצורים האחרים. לאדם יש אינטיליגנציה- סוג של מחשבה.
אוניברסליזם ואידוודואליזם- תורתו של לוק בזכויות הטבעיות התפתחה לאמירות אוניברסליסטיות ואינדווידואליסטיות. כל אדם הוא חלק מהיקום, והוא נברא בצלם האלוהים- סטואיקני + היהדות+המורשת הפרוטסטנטית +נוצרית- כל אלו מתנקזים ללוק- ומשם זה הופך למשמעותי בעולם ה-18. ג'ון לוק הוא מהמשפיע על הזכויות הליברליות. את הפלטרפורמה נתן הובס אך לוק הוא החשוב.
שלושת צירי החרויות של לוק - לוק מעמיד 3 צמתים מרכזיים בתורת הזכויות הטבעיות של לוק- "שתי המסכתות על הממשל"- חירויות דתיות, כלכליות ופוליטיות.
חירויות האמונה-חופש דת= סובלנות דתית המסמך החשוב ביותר בהקשר זה שנכתב ע"י לוק בגלות "האיגרת הראשונה לסובלנות" אשר היא בעלת חשיבות עצומה לעולם הליברלי.
הבחנה בין כנסיה ומדינה: תפקיד הכנסיה- הוא לחנך, להשפיע- על מנת לגרום לאדם אושר נצחי- בדברים הקשורים לגאולת הנפש. תפקיד המדינה- לעומת זאת, הוא לא להתעסק בנפש אלא בגוף. כשעוסקים בעינייני הגוף ניתן להשתמש באמצעי כפייה. מדינה- היא מסגרת שכופה, אין דרך לתפקד במצב מדיני ללא כפיה, ולכן יש מקום למדינה לכפות על האזרחים- כפייה שלא פוגעת בחיים ובנכסים. מדינה זה לא מסגרת וולנטרית- אלא יש בה חוקים. כנסיה- אסור לה להשתמש באמצעי כפייה אלא היא יכולה לרק לשכנע ולחנך- אסור לה לכפות. כי איזו תועלת יש בכפיה לאמונה- הדברים נובעים מזיוף. אלוהים לא רוצה שתעבוד אותו בצורה מזוייפת- אלא הוא מחפש את לבך וכוונתך- אם אתה עושה משהו שאתה אנוס לעשות אותו אתה לא מתכוון לכך- אין טעם אמיתי בכך. מהי אינקוויזיציה לפי לוק? אינקוויזיציה זה מצב של כנסיה שמשתמשת בעוצמה של המדינה כדי לגאול את הנפש- כי לכנסיה אין עוצמה לכפות ע"י צבא ומשטרה. ע"מ שתוכל לעשות זאת היא צריכה שהמדינה תעזור לה. אך מדינה צריכה להיות בתחום שלה והכנסיה לחוד. הכנסיה משתמשת במדינה כדי לכפות על אמונה. אם כן לוק עושה לנו הפרדה עקרונית בין דת ומדינה הוא אומר שלא צריכה להיות הפרדה מלאה בין דת ומדינה- הוא רק דיבר בעצם על איסור רדיפה.הערה: לוק ההפרדה שהוא התכוון אליה היא שלא תהיה רדיפה דתית. הכיוון שהוא הולך אליו- שלא תהיה רדיפה- סובלנות בין דתות ושלא יפגעו בך ולא הזכיר חופש מדת. ברור שלוק מדבר קודם כל במושגים נוצרים- כהוא אומר שדת היא דתית וחוויה של אמונה- הוא מדבר בצורה נוצרית פרוטסטנטית.
גישה סובלנית- יחד עם זה הטיעונים של לוק הם אמירה של עידן ההשכלה- אמירה תבונית. אתה רוצה שאדם יזכה לעולם הבא? שכנע אותו- אל תכניע אותו. הוא מדבר גם בשפה אוניברסלית (אשר חלחלה יותר) וגם בשפה נוצרית. חברה לא רוצה כפייה אלא דיונים- אמירה של סובלנות בין דתית. הוא מבסס פה תפיסה של סובלנות דתית. מהיא סובלנות? זהו מצב בו יש אדם/ גורם שיש לו כוח לכפות לדרך מסוימת או לאמונה מסוימת והוא נמנע מלעשות זאת למרות שהוא סובל. הוא בוחר לסבול- למרות שאני סובל אני לא כופה. סובלן הוא לא פלורליסט. הסובלן סובל. כהורה יש לו כוח על ילדיו לא לעשות X- אני אפגע בכם והוא לא כופה- הוא סובלן. כדי להיות סובלן אתה צריך להיות משוכנע שהדרך שלך היא הנכונה ועדיין לא לכפות (סובלן= סבל). פלורליזם בניגוד לסובלנות זה כשאני לא משוכנע במאה אחוז שהאמת אצלי. הסובלן לעומת זאת משוכנע שהאמת אצלו. עולות כאן 2 אפשרויות: א.פלורליזם חלש= הוא חושב שהאמת אצלו, מקווה ומאמין- אך לא בטוח. הוא יודע שיכול להיות שהוא טועה. הוא יודע שיש אמת אך אף פעם לא משוכנע שהאמת אצלו אך הוא לא מבטל את מושג האמת. ב.פלורליסט חזק= אין אמת מוחלטת אלא יש אמיתות. אדם יכול לומר שהוא מחוייב לעקרונות שונים ואין לי קריטריון אחד מוחלט שאיתו אני עושה הררכיה. יש סתירות תמיד והתנגשויות. זוהי אמירה מודרניסטית. לעומת זאת אם אני חושב שהכל נרטיבי (סיפר על) ושאין אמת, הכל פרספקטיבות, הכל יחסי- אזי אני מבטל לחלוטין את מושג האמת ואז אני לורליסט חזק ורלטיביסט= תפיסה סופיסטית. אם אנו הולכים קדימה ניתן לומר, כי לוק מפתח באיגרת הראשונה עמדה סובלנית- הוא משוכנע שהנצרות הפרוטסטנטית צודקת וצריכה לסבול את הקתולית- זה בא בעקבות מלחמות הדת ולא לכפות. אך לוק שם גבולות לסובלנות- אסור אתיאיזם- אין לאתאיסט הגנה- יש לרדוף אתאיסטים. למה? אתאיסט פוגע במדינה עפ"י לוק. עפ"י הבנתו- חברה אנושית חייבות אמיתות דתיות כלשהן. לא רדיפה מסיבות דתיות אלא רדיפה מסיבות פוליטיות- רדיפה ע"י המדינה ולא הכנסיה. לוק מגן על חופש הדת (בין דתות שונות) אך לא מדת (רודף אתאיסטים). הוא מגן על היהדות. אם הכנסיה מפתחת תפיסה שפוגעת ביסוד של זכויות טבעיות (הריגת חפים מפשע או הודו- שריפת האלמנה כשאדם מת, אדם שהורג את אחותו כי חיללה את כבוד המשפחה)- כאן ניתן להתערב כי זו הנחה בסיסית שכל הדתות מחוייבות אליה. לאדם יש זכות לחיות- זוהי קומת הבסיס ומי שפוגע בזה יש הגבלות. גם לוק אומר לנו שיש תמיד גבולות לסובלנות. יש עדיין בעולם המערבי היום שלקח את דבריו של לוק- זכות של הקבוצה לתרבות ייחודית בעולם פלורליסטי של ריבוי עולמות- יש עדיין מקרים יוצאי דופן שיש גבולות לסובלנות כמו KKK- אלו גבולות הרב תרבותיות וגבולות הפלורליזם. כאשר נפגעות חירויות יסוד של אותה קבוצה- המדינה תשים לכך גבולות ותרדוף את אותה קבוצה- מתח בין פלורליזם וליברליזם והתנגשות- איפה שמים את הגבול? זה לא ברור וזה תלוי. פס"ד יודר- זכויות האיימיש לנהל חיים ייחודיים- אנשים לא לומדים עד גיל 18 אלא עד גיל 16. האם מותר להם זכויות ייחודיות? אצל האיימיש את שנת ההכרעה, והם מקבלים על עצמם את הדרך בה הם בחרו והקהילה מאפשרת להם לצאת.
חירות פוליטית - עפ"י לוק מאחר
קודם כל יש אינדווידואל ואח"כ יש מדינה אזי ברור שמדינה אין לה סמכות לפגוע בחירויות פוליטיות של ב"א. הריבון נזקק להסכמה של הציבור.
איך מונעים עריצות פוליטית? תורת הפרדת הרשויות (אביה הוא ג'ון לוק)- היא אומרת שיש 3 גורמים של ממשל: גורם שמחוקק את החוקים- הרשות המחוקקת, הגורם ששופט עפ"י החוקים- הרשות השופטת, הגורם אשר אחראים על הניהול- הרשות הפדרטיבית. אנו צריכים למנוע שכל הכוח יהיה בידי גורם אחד אבסולוטי ואז חירויות האדם יפגעו. לתורת הפרדת הרשויות יש שורשים דתיים ורפובליקניים (ספרטה- טובת המדינה- אם לא כל הכוח יהיה בידי גורם אחד). לעומת זאת המסורת היהודית דברה על כך שאסור שהפוליטיקה תשלוט על כל העולם: יש כהן, שופט, נביא, נביא מול מלך אשר הוא עבדו של אלוהים. זה בא ממקום דתי אך נותן מקום ליחיד (כרם נבות).
לוק לא מדבר על טובת הרפובליקה כמו שהוא מדבר על ההגנה על האינדווידואל- קידוש היחיד כאינדווידואל- אשר נשמר ע"י הפרדת הרשויות- זה מגיע מהמורשת הדתית והמסורת של המגנה קרטה האנגלית.
חירות קניין- קפיטליזם-
חופש הקניין עפ"י לוק גם הוא בא ממקום דתי במידה רבה. לוק מדבר על כך שהאדמה היא של אלוהים-אלוהים נתן את העולם לאדם במשותף. הוא נתן לאדם את האפ' לעבוד ולצור- כשהוא יוצר ובונה הוא ממלא את שליחותו וחובתו. ניתן להרגיש בניתוח של לוק את הפן הקלוויניסטי (לעשות כסף זה עבודת האל)- את הערך של קניין- אדם נדרש להתאמץ כדי לעבוד את אלוהים והעושר הוא ההשלכה- שירות האלוהים דרך העבודה- צבירת הכסף והנכסים אשר התפתח למחוזות קפיטליסטים.
קפיטליזם עפ"י לוק- זה קפיטליזם בו מרגישים את היצירה- מתוך כלכלת שוק דורסנית. התפיסה הקלווניסטית היא לעבוד. אריסטו תמך בקניין פרטי כי כשאדם משקיע מכשרונו הוא מטפח דברים אחרים. אך אין ספק שמי שרוצה לפתח ולבסס תפיסות ליברליות קפיטלסטיות יכול להתבסס במידה רבה על לוק. לוק מפתח תפיסה של ליברליסט של מרכז פוליטי.
שמאל- אנשים שבאים ממקום סוציליסטי- חברה צריכה להיות שוונית מבחינה כלכלית. שמאל- האדם הוא יצור חברתי. מכאן רעיון לפתח תפיסה חברתית שוויונית. הימין- בא ממקום קפיטליסטי, אך הוא גם שמרני במובן של ערכים מסורתיים, כבוד לדגל, פטריוטיזם. הימין הוא גם קפיטליסטי וגם שמאלי לאומי. פרק 4 של זיסר (לקרוא!!!) עוסק בשמאל מתון- סוציאל דמוקרטיה ובשמאל ליברלי. יכול להיות שמאל רדיקלי- מרקס- מהפכה של מעמד פועלים שיהיה רק מעמד אחד ולא יותר דיכוי ויכול להיות שמאל לא רדיקלי- סוציאל דמוקרטי- לקחת מהחזקים ולהעביר לחלשים- השארת השוק החופשי אך מצמצמים את הפערים בין המעמדות. היתרון בשמאל מתון שהוא שהוא מביא קבלות- המדינה תעזור לעניים ותשאיר את כלכלת השוק- לעזור לחלשים.
העולם הליברלי- אצל לוק- מעמיד במרכז לא את החברה והצדק החברתי אלא את האינדווידואל ואת החרויות שלו. אך מה החירות הכי חשובה? ניתן לומר כי חירות הקניין היא החשובה- הימין הליברלי דוגל בכך והוא יכול להתבסס על לוק- ימין של המרכז (כמו שינוי בישראל). יכול אדם אבל להיות שמאל ליברלי = ככשאני מדבר על חירויות יסוד, כל כבוד האדם- לא ניתן לדבר גבוהה גבוהה במקום שילדים אוכלים זבל ואז ניתן לקחת בכפייה ע"י מס הכנסה מאנשים אחרים- מהעשירים ולהעביר לעניים. לא ניתן ללמד על פלורליזם אם הילד לא אוכל. כולם מדברים על חרויות יסוד וליברליות- כמו שראינו על לוק. תפיסת הקניין של לוק הופכת להיות חשובה אצל הימין הליברלי- אם יש חופש קניין יש את כל האחרים. אך השמאל הליברלי אומר שלא זה הדבר הכי חשוב אלא כה"א ושוויון אזרחי בסיסי בין ה אזרחים ואין שוויון אם אין תנאי קיום מינימליים.
השוואה בין הובס ולוק:
הנחות יסוד אצל הובס ולוק: מושגים זהים
אידווידואליזם
שוויון
מצב טבע: בסיסי, שימוש בתבונה
האמנה החברתית: אמצעי מלאכותי ונוצר מצב מדיני
הובס- כל אדם אינדווידואל- אדם משתמש בתבונה רק כדי להעצים את ההשגים שלו (סופיסטים). ואז החזק מנצח הובס מדבר על כך שזה יתגלגל למלחמת כל בכל. ועל כן נעשה אמנה חברתית, אשר היא קובעת שנעשה מדינה, יהיה סדר ונורמות. אבל איזו מדינה? משטר אבסוטלוטי הוא העדיף. אם אני רוצה בטחון- רק מלך חזק יכול לספק זאת. והוא יעשה חוק וסדר.
לוק - לעומת זאת שונה רק ב-2 דברים: הוא מקבל הכל , אך הוא לא מקבל שהתבונה אצל הובס היא רק אינסטרומנטלית (איך אני יכול למקסם יצרים- אין בתבונה שום דבר מוסרי אלא רק פרקטי)- אצל לוק התבונה לעומת זאת היא מוסרית- בצורה מינימלית עפ"י חוק טבע. לרוב האנשים יש נטייה תבונית להיות מוסריים. אם כך, ברור שמצב הטבע לא יתגלגל לכדי קטסטרופה אצל לוק. אך לא ניתן להשאר רק במצב הטבע- יש צורך במדינה כי עדיין חלק מהאנשים הם לא בסדר ויש צורך בנורמות מוסכמות ולא בקפריזות. לוק לוקח בעצם את כל מה שאמר הובס למעט תפיסת התבונה ורעיון מצב הטבע האמנה החברתית שלו הן שונות. אם התבונה אצל לוק היא מוסרית אצל רוב האנשים אזי מצב הטבע לא יהיה קטסטרופי כי רוב האנשים הם בסדר. אזי האמנה החברתית שנעשה זה לא להחליף את מצב הטבע , אלא לשפר את הבעיות. אדם נולד אצל הובס עם חרויות טבעיות והוא מפחד מהם כי הוא לא רוצה קטסטרופה. הוא רוצה להקים מצב שינתנו חרויות בצורה מסודרת. אצל לוק זה דמוקרטיה ליברלית. לעומת הובס שזה משטר אבסולוטי.
לשניהם יש מושגים זהים: בדיבור על מצב טבע, אמנה חברתית
"אמנה חברתית" (שפינוזה, הובס, לוק, קאנט, רולס ורוסו- הוגי אמנה חברתית). תפיסה כזו של אמנה חברתית היא תפיסה חוזית, תפיסת ברית- תיאורית הסכמה. אמנה חברתית אומרת אמירה חשובה שב"א באופן מלאכותי עושים בניהם הסכמות שהם הבסיס למסגרת הפוליטית. הסכמות מכוננות קולקטיב. ההסכמה היא מחייבת- כי בני אדם הם כמו שותפים להסכם, לחוזה. הרעיון ההסכמי שמתחיל עם הובס ומושפע מהמקרא (בריתות עם האלוהים)- רעיון זה אומר אמירה דמוקרטית. ההסכמה היא מלמטה למעלה- מהאזרחים אל הריבון והיא נשענת על רצוננו החופשית, וההסכמה שלנו- הסכם בין בני חורין. הובס מפתח תפיסה שתומכת בשלטון אבסולוטי- אך הרעיון מכיל בתוכו אמירה דמוקרטית עמוקה. כי יש החלטה של בני חורין על מסגרת מדינית- כי ב"א רציונלים, בני חורין אינדווידואלים.
שפינוזה יצר את התפיסה שב"א החורין יצרו אמנה חברתית מתוך היותם בני חורין- ויוצרים כך חברה דמוקרטית. שפינוזה כהוגה פוליטי לוקח את הפלטפורמה של הובס ובונה אמנה הסכמית- אך הפתרון הוא לא מלך אבסולוטי אלא משטר דמוקרטי אשר יכול להאריך ימים. שפינוזה מסכים עם הובס שב"א לא מושפעים מתבונה מוסרית- ועל כן הוא יותר דומה להובס מאשר לוק דומה להובס. שפינוזה אומר שמי שרוצה יציבות- שיבחר במסגרת פוליטית דמוקרטית ולא במשטר עריצי אבסולוטי. יש תחושה בסיסית שהמדינה היא אנחנו וזה מחזק סוג של תחושה של יציבות על ידי הסכמה חברתית ועל כן יש כאן אמירה דמוקרטית.
תומס ג'פרסון- 1776- הכרזת העצמאות של תומס ג'פרסון- אשר הגיע מרעיון ההסכמה של הובס ולוק. אנו טוענים כי לב"א יש זכויות בסיסיות- זכות לחירות, קניין, לחיים. 3 הזכויות שעליהן הכריז לוק. חיפוש אחר האושר. השלטון יונק מההסכמה של העם ואם העם יחליט שהמלך הוא לא ראוי והוא עריץ- אז הם יכולים לצאת נגדו ולגרום להפלתו. מבחינת תפיסתם העצמית- הפנימו את רעיון של התיאורי ההסכמה- בארה"ב- הושפעה מתפיסות הסכמיות חברתיות- זה הקרין גם למקומות אחרים- בני אדם מחליטים ביחד להקים מדינה- כמו שהיה גם בא"י. הובס מאמין שפוליטיקה מתחילה מלמטה- מצב טבע, הסכמה חבררתית- זוהי פלטפורמה והדרך החשובה ביותר במחשבה המדינית הליברלית- תפיסות של הסכמה.
תפיסות אלו בארה"ב-הושפעו מתפיסות קלוויניסטיות- מחשבה פרוטנסטנית דברה על כך שיש ברית כמו שעם ישראל נוצרה בברית סיני- הם אמרו שעם ישראל זה אנחנו, והם כורתים ברית בינינו לבין עצמנו ובנינו לבין אלוהים- רעיון הברית המקראית משפיעה רבות על ארה"ב בהקמתה.
כל זה רעיון של הסכמה עם כל ההשלכות שלה."הובס - הלויתן" : "על קהילה יאמר- שיסודה במעשה כינון, כשהמון בני אדם באים לכלל הסכם וכורתים אמנה - כל אחד מהם עם כל אחד מהם "
נקודת המוצא - זה מעשה אקטיבי.
נקודת המוצא של סוקרטס - בן האדם יצורים מדיניים. אדם נולד לתוך קהילה. ולא צריך לעשות פעולה אקטיבית של הצטרפות. לאור זה המסקנה: ההסדרים הם הסדרים טבעיים.
הובס לעומת זאת, יוצא נקודת מוצא שבני האדם נולדו כפרטים אינדיווידואליים = וע"י אקט של רצון הם מוכנים לגור בתך מסגרת מדינית. האקט שבו קבוצה של פרטים הופכת להיות מסגרת מדינית נקרא "כינון" והמסגרת יוצרת אמנה.
יש פה מהלך של ביטוי רצון. קבוצת אנשים מתאגדים במסגרת קהילה ויוצרים ביניהם
איזו שהיא אמנה.והנה שיטת הרמב'ם תתאים לחלוקה שזכרנו לשני מחוזות אוטונומיים ולעניין חידוש הסמיכה אפשר לפטור זאת ע''י צו גירוש מן האוטונומיה ההלכתית וביצועו באוטונומיה השניה וזאת עד לחידוש הסמיכה ונמצא כי-המדינה שעתה משמשת גם כעיר בירה בהתאם ,ולכך יש יחלקה לשני מחוזות עיקריים ישראל ויהודה במחוז ישראל אפשר להנהיג משטר הדומה למשטר הנשיאותי של ארצות הברית ,ובמחוז יהודה יש להתאים את שיטת המשטר כפי מה שהערנו בחלק הראשון בעניין שינוי שיטת הממשל ונביא אותו שוב בכדי שהעניין יתבאר יותר הפדרציה הבלגית היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית[כפי שאנו הצענו שיטה דומה אלא שנוסף בית מחוקקים עליון שני הדמוקרטיה האריסטו-סוקראטית,ובמקום המונארכיה החוקתית,הלא הוא המונארכיה האפלאטונית כפי שהבאנו באריכות בכלל מאמרינו-וזו האחרונה הנז' כאן תתאים למחוז הנשיאותי ובכך חמשת הגישות המסבירות את היות ישראל מדינה יהודית: כל אחת מהן תמצא את מקומה בלא שתידחה זכות ההגדרה העצמית של חברתה
החוק - חוק הוא התוצר הסופי של המו"מ .עקרונות פרשניים אלה,הם המגשרים בין חקיקה ישנה לבין שינויים חברתיים
בראון&גרין www.plato-parmenides.area.co. il מאמר ארבע הקדמות המבוא לחוקה www.plato-parmenides5.area.co. il
'http://plato-parmenides.blogspot.com/'הכלכלה המודרנית''http://translate.google.co.il/translate?hl=en&sl=iw&u=http://cafe.themarker.com/view.php%3Fu%3D248404%26y%3D2009%26m%3D3&ei=8QOsSa6cBpGI1QXd6MG7Ag&sa=X&oi=translate&resnum=10&ct=result&prev=/search%3Fq%3D%25D7%25A2%25D7%2590%25D7%2595%2527%25D7%25A5%2B%25D7%2590.%25D7%25A2%26hl%3Den%26rlz%3D1T4GGLJ_en-GBIL292IL293שילוב מערכת משפט פדראלית גלובאלית לענייני החוקה הבינ'ל ה2
