לפני מספר שבועות סוקרה ידיעה על אישה המצויה בחודשים מתקדמים להריונה שהגישה מועמדות כמוכרת בגדים ברשת רמי-לי. בעל החנות, בתמימותו הרבה ענה לה ביושר שלדאבונו אינו יכול לקבלה לעבודה מאחר והריונה מתקדם. הוא נימק את החלטתו כך: עד שתרכוש את המיומנות הנדרשות היא תצא לחופשת לידה והוא יאלץ לבזבז משאבים נוספים לאיתור והכשרה של עובדת חדשה. במידה והיא תרצה לחזור הוא יהיה חייב לקבלה ולפטר את הבחורה שעדיין נמצאת בהכשרה. הנזק גדול מן התועלת.
את הסיום בוודאי אתם מכירים, נגד המעסיק הוגשה תביעה על ידי נציבת שוויון ההזדמנויות של משרד התמ"ת בסך 87,425 שקל.
גם אני בעד ילודה, כמו רבים מבעלי העסקים בישראל. גם המדינה בעד, כמדינה חפצת חיים העניין הדמוגרפי הוא בהחלט שיקול לשמירת חוסנה של ישראל. המדינה מאוד שמחה לעזור, אך לא על חשבונה. עסקניה הפוליטיים יגרפו את השבחים אך היא לא תישא בתוצאות. המעסיק ישלם.
עסק הוא יציר חלומו של אדם שהחליט להפוך את התמחותו או אהבתו לפרנסתו. בעל העסק הוא כמו עובד שכיר המבצע את כל פעולותיו למטרה אחת בסופו של יום. מקור הכנסה. עסק מטרתו רווח. לא הישרדות ולא הפסד. עליו לדאוג לרווחת עובדיו במטרה לספק להם תנאי עבודה הולמים כבני אדם, ותנאי עבודה יעילים להשגת תפוקות. לשני הצדדים יש אינטרס שהעסק יצליח. הצלחתו של העסק תהווה מקור הכנסה לשניהם, כך ההיגיון אומר... אך עם הזמן חל בלבול.
בעבר הרחוק נוצלו וקופחו עובדים. הם עבדו בתת תנאים קיבלו יחס משפיל ואף זכויותיהם נגזלו. ההסתדרות עמדה על רגליה וחוקקה חוקים לטובת העובד, חוקקה כל כך הרבה חוקים והטבות עד שהיא שכחה שהמעסיק אינו מדינת ישראל שממנו היא חפצה להחזיר את כספי המיסים לאזרחיה, אלא שהיא פונה אל העסקים הפרטיים, מערערת את יציבותם מכורח מעשיה וכפועל יוצא מערערת את ביטחונם של עובדיה. עסק שאינו רווחי נסגר וגם עובדיו ישלמו את המחיר.
עם כל הכבוד והפטריוטיזם, לא יוצרים הטבה בעוול. איך ניתן לחייב בעל עסק לבצע פעילות הנוגדת כלכלית את מטרתו? כל אחד מכם ישים עצמו במצבו של אותו מעסיק, האם הוא היה מקבל מראש החלטה שתוצאותיה פוגעות בו כלכלית? שקרן או טיפש מי שיאמר כן. החוכמה, אומרים לי כולם, זה לדעת מה לומר ומה לא. והנה, במקום להיות חכמים ולמצוא פתרונות אנו למדים להיות מתוחכמים ולהטיל את הבעיות לחצרותיהם של אחרים. רוצים דוגמאות נוספות? בבקשה.
אותה אישה הרה תתקבל לעבודה ותהא זכאית לבצע בדיקות רפואיות במהלך ההיריון, 40 שעות עומדות לרשותה בתגמול מלא. על ידי מי? על ידי המעסיק.
לאחר שהיולדת מחליטה על תאריך החזרה לעבודתה היא זכאית לשעת הנקה מדי יום עד ארבעה חודשים מהלידה. מי מממן? המעסיק.
כולנו בעד היולדת ואיננו מעוניינים חלילה לפגוע בהטבותיה. אך מי שצריך לממן זאת הוא הביטוח הלאומי. לא ייתכן שמטעמי נוחות מחליטים קברניטי המדינה וההסתדרות להיטיב עם העובד על חשבון המעסיק. המעסיק והעובד משלמים מדי חודש כספים רבים לביטוח לאומי. מטרת הביטוח היא ביטחון, אך כשבודקים את העניין, נשאלת השאלה, ביטחון למי?
מעסיקים ועובדים כאחד צריכים לדרוש את שינוי החוק. עובדים חכמים ישכילו להבין שעסק רווחי הוא מקור פרנסה משותפת. באופציה השנייה שני הצדדים יפסידו.
דרך אגב, זכות דמוקרטית נהדרת עמדה לרשותנו בבחירת ההנהגה ביום הבחירות. גם המדינה חשבה כך ונתנה לכל אזרחיה יום שבתון. מי מימן? תנחשו...
את הסיום בוודאי אתם מכירים, נגד המעסיק הוגשה תביעה על ידי נציבת שוויון ההזדמנויות של משרד התמ"ת בסך 87,425 שקל.
גם אני בעד ילודה, כמו רבים מבעלי העסקים בישראל. גם המדינה בעד, כמדינה חפצת חיים העניין הדמוגרפי הוא בהחלט שיקול לשמירת חוסנה של ישראל. המדינה מאוד שמחה לעזור, אך לא על חשבונה. עסקניה הפוליטיים יגרפו את השבחים אך היא לא תישא בתוצאות. המעסיק ישלם.
עסק הוא יציר חלומו של אדם שהחליט להפוך את התמחותו או אהבתו לפרנסתו. בעל העסק הוא כמו עובד שכיר המבצע את כל פעולותיו למטרה אחת בסופו של יום. מקור הכנסה. עסק מטרתו רווח. לא הישרדות ולא הפסד. עליו לדאוג לרווחת עובדיו במטרה לספק להם תנאי עבודה הולמים כבני אדם, ותנאי עבודה יעילים להשגת תפוקות. לשני הצדדים יש אינטרס שהעסק יצליח. הצלחתו של העסק תהווה מקור הכנסה לשניהם, כך ההיגיון אומר... אך עם הזמן חל בלבול.
בעבר הרחוק נוצלו וקופחו עובדים. הם עבדו בתת תנאים קיבלו יחס משפיל ואף זכויותיהם נגזלו. ההסתדרות עמדה על רגליה וחוקקה חוקים לטובת העובד, חוקקה כל כך הרבה חוקים והטבות עד שהיא שכחה שהמעסיק אינו מדינת ישראל שממנו היא חפצה להחזיר את כספי המיסים לאזרחיה, אלא שהיא פונה אל העסקים הפרטיים, מערערת את יציבותם מכורח מעשיה וכפועל יוצא מערערת את ביטחונם של עובדיה. עסק שאינו רווחי נסגר וגם עובדיו ישלמו את המחיר.
עם כל הכבוד והפטריוטיזם, לא יוצרים הטבה בעוול. איך ניתן לחייב בעל עסק לבצע פעילות הנוגדת כלכלית את מטרתו? כל אחד מכם ישים עצמו במצבו של אותו מעסיק, האם הוא היה מקבל מראש החלטה שתוצאותיה פוגעות בו כלכלית? שקרן או טיפש מי שיאמר כן. החוכמה, אומרים לי כולם, זה לדעת מה לומר ומה לא. והנה, במקום להיות חכמים ולמצוא פתרונות אנו למדים להיות מתוחכמים ולהטיל את הבעיות לחצרותיהם של אחרים. רוצים דוגמאות נוספות? בבקשה.
אותה אישה הרה תתקבל לעבודה ותהא זכאית לבצע בדיקות רפואיות במהלך ההיריון, 40 שעות עומדות לרשותה בתגמול מלא. על ידי מי? על ידי המעסיק.
לאחר שהיולדת מחליטה על תאריך החזרה לעבודתה היא זכאית לשעת הנקה מדי יום עד ארבעה חודשים מהלידה. מי מממן? המעסיק.
כולנו בעד היולדת ואיננו מעוניינים חלילה לפגוע בהטבותיה. אך מי שצריך לממן זאת הוא הביטוח הלאומי. לא ייתכן שמטעמי נוחות מחליטים קברניטי המדינה וההסתדרות להיטיב עם העובד על חשבון המעסיק. המעסיק והעובד משלמים מדי חודש כספים רבים לביטוח לאומי. מטרת הביטוח היא ביטחון, אך כשבודקים את העניין, נשאלת השאלה, ביטחון למי?
מעסיקים ועובדים כאחד צריכים לדרוש את שינוי החוק. עובדים חכמים ישכילו להבין שעסק רווחי הוא מקור פרנסה משותפת. באופציה השנייה שני הצדדים יפסידו.
דרך אגב, זכות דמוקרטית נהדרת עמדה לרשותנו בבחירת ההנהגה ביום הבחירות. גם המדינה חשבה כך ונתנה לכל אזרחיה יום שבתון. מי מימן? תנחשו...
* דורון בטשי, מנכ"ל שביט הדרכה, מרצה בכיר במקצועות שיווק, מכירות ויזמות עסקית. המאמר לעיל הינו חוות דעת אישית והינו תמצית הדברים.
http://www.shavitcom.co.il לתגובות : doron@shavitcom.co.il
http://www.shavitcom.co.il לתגובות : doron@shavitcom.co.il