"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס הפשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף" וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל רקני מהנקודה אמצעית ממש. והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש, והנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור א"ס קו אחר' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא. וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה.
ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם. קודם ארבעת העולמות הללו, היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם, שאין כוח אפיו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה באין סוף, כי אין שום שכל שנברא שיוכל להשיגו, היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם".
סוד הצמצום
לסוד הצמצום השלכות רחבות על החיים שלנו, לפני שהייתה מציאות פיסית של בני אדם , לפני שנוצר הכל, היה אור רוחני - אור אין סוף ( אא"ס ) והוא מילא את כל החלל העתידי. הסיבה לבריאה הייתה רצונו להוציא עצמו מהכוח אל הפועל. אור אינסוף בחר נקודה אמצעית שלו כביכול, ובה ריכז את עצמו בנקודה זו עד שנוצר חלל מסביב בצורת כדור ואור אינסוף מסביב לכדור זה חלל זה נקרא הצמצום הקמאי הראשוני. במקום אחר כתוב שהנקודה האמצעית התפוצצה ויצרה כלים לעולמות הרוחניים העתידים. זה המפץ הגדול ברמה הרוחנית.
מה אומר הצמצום? ולמה היה צריך להיות צמצום כזה? מהי המשמעות הרוחנית הזאת הנקראת צמצום ?
זה בעצם ההופעה הראשונה של אא"ס, הוא מופיע בתוך האין. הוא עושה אנטי תזה לאני שלו - מתוך משהו אין סופי ולא מוגבל הוא יוצר משהו אחר גבולי. מצב חדש שיש בו ואין בו (אני ואין) . בתוך החלל הזה יש בו אלוקות וכמסתכלים שואלים איפה האלוקות?
צמצום (מהרמח"ל)
אורו יתברך הוא אין-סופי בלי גבול ושיעור. הוא ממלא את הכל, ולעומתו לא תיתכן שום מציאות מלבדו -- "אפס זולתו". בראשית בריאת העולם, צמצם השי"ת עבורנו חלק מאורו, ונתן לו גבול ומידה, כדי לתת אפשרות קיום לבריאה ולנבראים, וכדי שאנו, הנבראים המוגבלים, נוכל להשיג משהו מהארתו. צמצום הוא מלשון כיסוי כלשון חז"ל: "וצימצמה את פניה" (בר"ר סוף פרק מה). כלומר: השי"ת מתכסה כלפינו, ומגלה לנו רק גילוים מוגבלים, אבל הוא עצמו - לא חל עליו צמצום וגבול. מידת ושיעור הצמצום, הם כדי לתת אפשרות להתהוות החושך, החומר, הגוף, והרע, היוצרים את האפשרות לעבוד את ה' מתוך מאבק ובחירה בין טוב ורע.
צמצום רשימו וקו
השי"ת צמצם את אורו שהוא בלי גבול ושיעור, ויצר בתוך האור האין-סופי את החלל, שהוא מקום מוגבל, שבו נשאר אור מצומצם בגבול ושיעור, כפי צורך בריאת העולמות. סביב המקום המוגבל הזה, נמצא האור האין-סופי כקדמותו, אשר לא חל עליו הצמצום והגבול. האור המצומצם נקרא רשימו, כי הוא רק כשיריים וכרושם קטן מהאור הבלחי מוגבל.
לתוך הרשימו הזה נכנס קו אור מהאור הבלתי מוגבל שסביב המקום המוגבל, כדי להגביר את אור הרשימו ולהשלימו. אם כן כבר בראשית הבריאה הושתתו שתי קצוות של הארה והסתר -- קו מאיר וצמצום-אור, שהם השורשים שלהתפשטות והגבלה, השפעה וצמצום השפעה, חסד ודין, ימין ושמאל, פנימיות וחיצוניות, אור וכלי, המשפיע המשלים והמקבל החסר הזקוק להשלמה, זכר ונקבה, רוח וחומר, נשמה וגוף, טוב ורע. כל אלה העניינים יוצרים, על ידי השיתוף של שתי הקצוות, את אפשרות יצירת האדם המורכב מגוף ונפש, חומר ורוח, הנותנים לאדם את אפשרות הבחירה בין טוב ורע, בין שליטת הנפש על הגוף, או להיפך ח"ו. כמובן, השלב הראשון של צמצום האור והארת הקו - הוא רק השורש הדק הראשון לכל אלה העניינים המשתלשלים מן השורש הזה שלב אחרי שלב.
זו היא מטרת ההשתלשלות והירידה, עולם אחרי עולם, צמצום אחרי צמצום - להכין את אפשרות עבודת הבחירה עבור האדם בעולמנו אנו, עולם ההסתר והחושך, החומר והגוף. נוצר מצב של להיות ולא להיות, מצב של הפכים, של יש ואין כאחד. הגבלה מתוך אין סופיות. מגביל עצמו בכדי לאפשר לנו לגלות אותו, כמו אותו מורה המסביר לתלמיד בהתאם לרמתו וליכולתו לקלוט, אבל הוא לא מגביל את ידיעותיו בשל כך. פרדוקס - אא"ס נעלם בכדי שנוכל לראותו.
אא"ס כל כך גדול שאי אפשר לראותו לכן בורא מציאות של חלל ריקני שבתוכו הוא מתחיל לפעול כל מיני פעולות דרך הספירות, ודרך הפעולות הללו מתחיל להתגלות לנו שיש מישהו מאחורי הקלעים. אנו מוגבלים ואיננו מסוגלים לקלוט משהו לא מוגבל, אבל יכולים להשיג חלק קטן ממנו דרך הפעולות שלו - וזה תפקידנו לגלותו דרך הפעולות שלו.
כאשר יש בחירה חופשית אפשר לבחור בטוב או ברע. הצמצום גרם לכך שיהיה פה מושג של רע, של דינים, של חושך, של מאבקים, של בחירה חופשית. הרעיון שעומד מאחורי הצמצום הוא לאפשר את הרוע בעולם. ז"א שבורא עולם יצר את המציאות הראשונה שהוא לא נמצא בה. אבל לאחר שברא את החלל הוא נותן תקווה למציאות, הוא לא משאיר את המציאות ריקנית וחלולה בלעדיו אלא מושך קו ישר מאא"ס שמחייה את החלל ומאירו. (החלל - נקבה, קו הישר - זכר המפרה אותה, כמו רחם שבתוכו משתלשל חבל הטבור ובקצהו הוולד).
השלכות לחיי יום יום
הקבלה תופסת את החלל כנקבה, לתוכה משתלשלים אח"כ עולמות עגולים אחד אחר השני,אין סוף של עולמות רוחניים הנקראים ספירות עיגולים. ובתוך החל נוצרים עולמות אחרים הנקראים אור יושר, עולמות יושר. הקבלה תופסת שמתהווה מערכת זכרית ומערכת נקבית בהתהוות העולמות. יש בכל אחד מאתנו גם את הזכר וגם את הנקבה. המימד הנקבי שלנו היא מימד ההכלה שלנו, והזכרי הוא מימד ההפריה שלנו. איך אנו יכולים להכיל את המציאות ואיך להפרות אותה זהו מושג הצמצום וקו האינסוף הנכנס בו.
צריכים להתבונן ולראות מתי אנו מאפשרים לעצמנו להיות בחלל, להיות באי ידיעה, בסימן שאלה, בחיפוש, להיות סובלניים באי ידיעה ולאפשר לאי ידיעה להיות חלק מאתנו ולהטמיע את החלל הזה. רק מתוך הריקנות יכול הזכר להפרות, רק אם אנחנו מסכימים להיות הנקבה החלולה, תבוא חלק מהנשמה שלנו ותפרה אותנו.
כל אירוע, כל מציאות היא זכרית ונקבית, לכל אירוע שני צדדי מטבע, ורוב בני האדם רואים רק צד אחד של המטבע - רובם רואים רק את הצמצום ולא את חבל האור המשתלשל כחבל הצלה. ברגע של צמצום, של אירוע מסוים המפץ הגדול הוא אתה! אתה צריך עכשיו להתפוצץ , למות כעין מוות רוחני, על מנת ליצור את הכלים, על מנת להכיל את האור המשתלשל.
אתה הוא נקודת המרכז שבתוך המשבר הזה. אתה הוא הצמצום הקמאי הראשוני שמתפוצץ אח"כ ובזה אתה מכין את הכלים להיוולדות למימד גבוה יותר. אבל אתה צריך להסכים להתפוצץ. אתה צריך להסכים לעבור את המשבר הזה ולא להתנגד ואתה צריך לצמוח ממנו.
מאת: הרב אליהו עזרד קורס לתורת הקבלה שיעור 1
הרב עזרד עסק בחקר שיטות הריפוי השונות במשך שנים, ולאחר שנות מחקר רבות יישם את תוצאות המחקר על מטופלים רבים. התוצאות היו מדהימות. לאור הצלחת השיטה, החליט הרב לייסד מכללה שבה ניתן יהיה ללמוד את הידע הרב שהצטבר במרוצת הדורות בנושא הרפואה היהודית.
ניתן לומר כי רוב השיטות ההוליסטיות לריפוי קיימות מזה שנים רבות במקורות יהודיים: שיטות כמו הילינג קבלי, ריפוי באמצעות סמלים קבליים, ריפוי בצבעים ובצלילים, ראיית הילות, דמיון מודרך, ריפוי מדיטטיבי, ריפוי על-ידי שחזור גלגולים ועוד. בנוסף לכל אלה, פיתח הרב עזרד שיאצו קבלי וטאי-צ'י קבלי.
