מתעוררת בגיל ה- 30 פלוס לאור שיחות עמוקות מההורים שרוצים את הטוב ביותר בשביל הילדים, הדוחקים בה שהגיע הזמן, שהשעון הביולוגי דופק, הזמן קצר והמלאכה מרובה אז יאללה לעבודה.
היא נרשמת בהמלצת קרובים, חברים ומכרים לאתר ההכרויות ונחשפת לעולם שלם של חוקים, לשפע של פניות ומחזרים, לומדת במשך הזמן לערוך סינונים משמעותיים. ואז נשאבת למעגל המסחרר של הפנויים/פנויות. מתאכזבת, מותשת, מנסה להבין.
שואלת את עצמה היכן היו אותם הימים שגבר היה מעוניין באישה שוזר תכנית של חיזורים עד שמשיג אותה וכשהיה מאוהב מיד הייתה מגיעה הצעת הנישואין המתבקשת. הכל היה ידוע, ברור, מובן.
מתי לאחרונה גילו כלפיה נימוסים בסיסיים שפעם היו חלק מזוגיות תקינה והיום זה בגדר נס לחוות אותם? - לפתוח עבורה את הדלת במכונית, להגיע לפגישה עם וורד או שושנה, לרצות להכיר באמת אותה כאדם עם עולם שלם, להראות התעניינות על-ידי שיחות טלפון, sms, מיילים חמודים.
אני זוכרת זוג אז לפני כ-20-30 שנים אשר נפגשו בטיול מאורגן בחו"ל, כעבור חודש חזרו לארץ ואותו הגבר מיד ביקש את ידה של האישה מאביה. היה כל-כך פשוט, החוקים היו ברורים.
היום אנחנו יותר חושבים ומנתחים, פחות זורמים וחווים.
ברור שזה מפחיד, כבר הייתה אכזבה, פגיעה ודחייה אבל זוהי אהבה, לקחת סיכון, להיות מספיק אמיץ ומאמין להשיג את שליבך חפץ.
מי אשם? נשים או גברים?
על שנינו מוטלת האחריות לחזור ולהעריך רומנטיקה ולתת הזדמנות נוספת לאהבה.
