הדרך בה אנו מבינים ביטוי זה נובעת משני דחפים שונים:-
1. אחידות
2. איחוד
הדחף לאחידות או שוויוניות נובע מכמה וכמה סיבות ובעיקרם הקושי בהכרה בייחודיות והאינדיבידואליות. החברה, כחברה, מתקשה להתמודד עם אינדיבידואליות ובנוסף לכך קיים הקושי של האינדיבידואל להיות שונה וייחודי.
הדחף לאיחוד נובע מהחיפוש המתמיד אחר המשלים האנרגטי או כפי שאנו מכנים זאת, החצי השני. הזכר מחפש את הנקבה ואילו הנקבה את הזכר.
אולם באף אחד מהדחפים הר"מ אין את המענה למושג אחדות. אחדות הינה תולדה של החיבור, ההתאמה והסינתזה שבין שתי המהויות המתקיימות בכל אינדיבידואל, המהות הנשמתית והמהות הפיזית. שתי מהויות אלו מהוות את האחד ואת האחר, החיבור וההתאמה ביניהם מהווים את משמעות המושג אחדות.
ראוי להבין כי אין אחדות יכולה להתקיים אלא בדרך זו בלבד! אחדות בין אינדיבידואלים שונים אינה יכולה להתקיים מעצם היותם שונים ונפרדים הן ברמת הנשמה החווה והן ברמת הגוף המכיל. על כן אחדות שכזו מהווה אחידות או איחוד, זו וגם זו אינם סינתזה אלא תחליף. מכך נקל להבין כי אחדות הינה מושג פנימי ולא חיצוני, אחדות ניתנת להשגה רק בין האדם לבין עצמו ולא בשום דרך או תחליף חיצוני עם אדם אחר.
עשוי להתקבל הרושם כי בתהליך של אחדות צריכה להתקיים כניעה של מהות אחת למען השנייה, למעשה אין זה כך כלל וכלל. אחדות כמושג אינו יכול לבטא כניעה, נהפוך הוא, מכאן שאותה סינתזה הינה הדרך שבה כל אחד משתי המהויות מגיע לכדי ביטוי עצמי מלא מתוך התאמה מלאה לשני.
למרות שהבריאה יצרה ניגוד אינטרסים חד וברור בין שתי מהויות אלו, היא גם יצרה את הדרך שבה האחדות והסינתזה ביניהם תתקיים במלואה. הדרך שבה האחד מקיים את חוויתו הנבחרת מתוך ודרך האחר כפועל יוצא של בחירת האחר מהווה חיבור מתוך בחירה ומתוך אחדות.
כל עוד קיימת תינגודת וכל עוד מתקיים ניגוד אינטרסים, לא מתקיימת אחדות וכאשר המושג הזה אינו מתקיים, מתקיים תהליך המבקש תחליפים, אותם תחליפים שציינתי לעיל.
אם והובן ההבדל שבין אחדות לבין אחידות או איחוד, ראוי לבחון את המשמעות הפראקטית של נושא זה כמתבטא בחיינו.
ראשית יש לזכור כי הבסיס לכל הם ארבעת היסודות של בריאה זו המתחלקים לשניים:-
? היסודות הדומיננטיים - מים ואדמה, אינדיקציה לכך ניתן למצוא בפרק א' של ספר בראשית (כל הפרק עוסק במים ובאדמה)
? היסודות המשרתים - אש ואוויר.
בנוסף יש לזכור כי הקטבים (זכר ונקבה) מחולקים אף הם לפי יסודות ובהתאם. נקבה - מים ואדמה, זכר - אש ואוויר.
כאשר ההבנה כי כל אדם מורכב משני קטבים - זכר ונקבה - הרי שברור שמשמעות האיחוד מתחיל בסינתזה שבין קטבים אלו, סינתזה המחברת את כל ארבעת היסודות לכדי שלמות. בהסתכלות רחבה יראה הדבר כך:-
גבר - חיצוניותו תהיה זכרית - אש ואוויר, ואילו פנימיותו תהיה נקבית - מים ואדמה. מאחר והקוטב הזכרי מורכב מהיסודות המשרתים - אש ואוויר, הרי שהנטייה של הגברים לתת ולהעניק ברורה.
אשה - חיצוניותה נקבית - מים ואדמה, ואילו פנימיותה זכרית - אש ואוויר. מאחר והקוטב הנקבי מורכב מהיסודות הדומיננטיים - מים ואדמה - הרי שנטייתה של האשה לקבל ולהתרצות ברורה אף היא.
אם כך הרי שאחדות אצל הגבר תיווצר כאשר חיצוניותו - זכר, תשרת את פנימיותו - נקבה. ואילו אצל האשה תתקיים אחדות כאשר פנימיותה - זכר, תשרת את חיצוניותה - נקבה.
במילים אחרות במקום הנהירה של הגברים אחר הנשים המייצרים איחוד בין שני אינדיבידואלים, או במקום המשיכה של הנשים את הגברים ששוב מייצר איחוד בין שני אינדיבידואלים, יצור כל אינדיבידואל אחדות עם עצמו. אחדות שלמה זו תאפשר איחוד בין שני אינדיבידואלים מתוך שלמות אישית שאינה מחפשת להשלים את החסר דרך האחר. איחוד זו שאנו מכנים בשם זוגיות, הינו איחוד המתקיים על בסיס של שלמות אישית, זו תהיה זוגיות יציבה ומפרה. אחרת, כפי שזה קורה במציאות, כל אחד מבני הזוג מחפש את המשלים האנרגטי שלו אצל בן / בת זוגו ומתעלם מהקיים בעצמו. ברור שמצב זה יוצר חולשה של הפנימיות בכל אחד משני בני הזוג מאחר והתחליף הינו חיצוני. הזנחה זו הינה הזנחה רוחנית שכן התחליפים החיצוניים הינם פיזיים, כאשר האדם מתעורר לגלות כי פנימיותו הוזנחה, מתחיל תהליך של שבר שלרוב מוביל לפרדה מתוך הבנה מוטעית שהפגם הינו בבן / בת הזוג או בחיבור המשותף. למעשה הפגם הוא בחוסר האחדות האישית של כל אחד מהם.
יש וניתן לראות זאת ממקום נוסף, או בזווית נוספת:-
בעת ירידתה של נשמה לחוויה מתקיימת הבחירה לגבי מהות החוויה ומכלולה, ברור אם כך כי כל אשר נבחר להחוות וכל השותפים בחוויה נלקחו בחשבון וצוותו באופן מדויק. אם כך הרי שכל מה שמתקיים כאן מהווה למעשה קיום ממשי של תיכנון מוקדם ופרטני, אילו היה התכנון כולל אחדות בין חווים שונים מן הסתם החוויה הנבחרת היתה זהה / דומה ולא היה כל קושי בחיבור בין החווים את אותה אחדות. למעשה קיומה של אחדות בין בני אדם אינו תהליך פשוט שכן יש בו שינוי וויתור הדדי על מנת ליצור את המכנה המשותף שיאפשר אחדות זו. אילו "כוונת המשורר" מלכתחילה היה לאחדות מסוג זה היו נוצרים חווים בעלי התאמה חוויתית שלא היתה מצריכה ויתורים לשם האחדות. בדומה לשני חלקי פזל אשר ההתאמה קיימת בהם מעצם צורתם הבסיסית מבלי שיהיה צורך לעשות בהם שינוי, לעומת שני חלקים שאינם תואמים ואשר נדרת התאמה פיזית על מנת שניתן יהיה לחברם.
כלומר אילו כוונת הבריאה היתה ליצור מצבי אחדות בין אינדיבידואלים שונים, הם היו מגיעים מלכתחילה עם התאמה כזו. העובדה שאין אינדיבידואל אחד דומה לשני ואין ברמת החוויה שלהם מעבר לשיתוף פעולה והקרנה הדדית לשם לימוד, מצביעה על העובדה שאיחוד אינו מכוון אלא לאדם עם עצמו.
האיחוד היחיד שאפשרי בין שני אינדיבידואלים שונים הוא כאשר מתקיים מפגש בין שני חלקי נשמה תואמים - מושג שאנו מכירים בשם "נשמות תאומות". איחוד זה שהינו איחוד אנרגטי הינו כל כך מורכב וקשה ועל כן הוא גם נדיר בתכיפותו.
ראוי לזכור, תמיד, כ בעיני הבריאה כל חוויה הינה בבחינת בריאה שלמה העומדת בפני עצמה כאשר כל האינטראקציות המתקיימות בה הינן לשם ולמען קיומה של אותה בריאה אחת ויחידה.
באהבה רבה
רובי
