לאחר אישור התיקון לחוק התקשורת (תיקון 40), נתקלים בעלי עסקים וחברות בבעיה בכל הנוגע לשמירה על קשר עם לקוחותיהם באמצעות דיוור אלקטרוני ויצירת קשר עם לקוחות פוטנציאליים. ניוזלטר עלול להיות מוגדר כ"דואר זבל", כל עוד משלוחו לא שומר על כללים ברורים וחוקיים.
דואר זבל הוא דואר הנשלח בתפוצה רחבה על ידי מפרסמים אל נמענים שלא נתנו את אישורם לקבלת דואר זה.
עם התרחבות השימוש בדואר אלקטרוני, מתייחס המושג "דואר זבל" (המכונה גם "ספאם" ו-Spam) בעיקר לדואר זבל אלקטרוני;
אך המושג נוצר עוד קודם לכן, ומתייחס לכל דרכי העברת המסרים: דואר, פקס, טלפון, מסרון sms וכיו"ב.
המושג "ספאם" מתייחס אל "הצפה" של תיבת-הדואר בכמות אדירה של מסרים פרסומיים הנשלחים על-ידי מפרסמים מתוך מניעים כלכליים. הודעות אלו נשלחות לרשימה גדולה של נמענים, ללא בקשה מצדם לקבלן.
ב-27 במאי 2008, אישרה הכנסת הצעה לתיקון חוק התקשורת (תיקון 40), האוסרת על עסקים ומפרסמים לשלוח אל לקוחות
(קיימים ופוטנציאליים), דבר פרסומת (המוגדר בחוק כ: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת") באמצעות פקס, דואר אלקטרוני, מערכת חיוג אוטומטי או מסרון (SMS), אלא אם כן הנמען הסכים לכך מראש בכתב או בשיחה מוקלטת.
בדברי ההסבר להצעת החוק [1] מוסבר המניע לחקיקתו:
"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני,
הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עלייה חדה.
יודגש כי התופעה והיקפה מצויים במגמת עלייה חדה (לפי נתונים שפרסמה נציבות האיחוד האירופי, בשנת 2003 עלה נפח הודעות
ה-spam המופצות באמצעות דואר אלקטרוני על 50% מכלל התעבורה העולמית של הודעות דואר אלקטרוני)".
התופעה מעוררת בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים ללא רשות והפצת וירוסים, פגיעה בהתפתחות המסחר האלקטרוני ופגיעה בעסקים ופרטיים בשל אובדן זמן והשקעת משאבים. למשל, בארה"ב הוערכו הנזקים שנגרמו בשנת 2004 כתוצאה מתופעת ה-ספאם בכ-10 מליארד דולר, נזקים הכוללים בין היתר את עלות רכישת ותחזוקת אמצעי הגנה מפני הספאם, עלויות כוח האדם לתחזוקת אותם אמצעים, המתבטאות בשעות עבודה ועוד. החוק החדש אשר נכנס לתוקף ב-27 בנובמבר 2008, קובע כי:
"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר,
בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת;"
הפרת הוראות התיקון לחוק הנה עבירה פלילית העשויה להגיע לקנסות גבוהים.
בנוסף, בסמכות בית המשפט לקבוע פיצויים (ללא הוכחת) נזק בגובה של עד 1,000 ש"ח עבור כל הודעה המתקבלת בניגוד לחוק.
אז איך בכל זאת ניתן לשלוח מסר פרסומי?
מסר פרסומי (כדוגמת ניוזלטר) מותר לשליחה רק כאשר הנמען נתן הסכמתו לכך. לדוגמא, בעת הקמת מועדון לקוחות בו הנמענים
נרשמים מיוזמתם לקבלת דיוור אלקטרוני.
בנוסף, במקרה בו נמען מוסר פרטיו במהלך רכישה או מו"מ לרכישה של שירות או מוצר, בידיעה שפרטיו ישמשו בעתיד לצורך דיוור פרסומי.
בכל מקרה, על השולח לרשום בכל הודעה את פרטי ההתקשרות עמו, על מנת לאפשר לנמען סירוב המשך קבלת הודעות נוספות.
[1]הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005, ה"ח 182 מיום 20 ביוני 2005
