ובכן, מסתבר כי לא היה עליי לחשוש וכי בניגוד לסברתי הראשונית, כי גם אם ספר, כזה או אחר, מקודם באמצעים טורדניים ופסולים, הרי עדיין, ייתכן בהחלט, שהוא ספר מעולה - וזאת ההוכחה לכך.
בספר זה, מגוללת הסופרת את סיפור-חייה, בשני קווים מקבילים: זכרונות-ילדותה, בשכונת ואדי סאליב של שנות החמישים (ובישראל הישנה בכלל), הכוללים - מטבע-הדברים - לא מעט פרטים, הנראים כיום אקזוטיים ובלתי-מובנים בעליל (מוכר-קרח??). ביד-אמן, מקימה היא לפנינו את תמונת-החברה בישראל של אז, פשוט באמצעות תיאור זכרונותיה האישיים = קריאה מענגת בפירוש.
לצד זה, מתאר קו-העלילה השני בספרה, את חיי-נישואיה לגבר יהודי עשיר מברצלונה, במרוצת שנות השבעים, נסיונותיה להסתגל לחיים, במקום בו יש צורך להשתמש, בסכין ובמזלג(!), על-מנת לאכול תפוז (Are they for real??) והתמודדותם המשותפת, עם תלאות-החיים. וגם שם, הקריאה קולחת ומענגת.
לצד זה, עליי לציין בצער, את השגיאות הדקדוקיות המרובות-מספור, הפוגמות קשות בחוויית-הקריאה: שוב ושוב, "יש לי את"... "אין לי את"... "האבא" וכיו"ב - שעל דעתי בנגע לכל אלה כבר כתבתי. חבל, שספר כה נהדר מכל בחינה אחרת, נמצא נפגם, בפרט טכני במהותו, שכה קל היה, למעשה, לתקנו. בהחלט לא מזיק היה, לבית ההוצאה של "ידיעות אחרונות", לגייס לעריכה אדם, היודע את מלאכתו.
"כל בית צריך מרפסת", מאת רינה פרנק-מיטרני, עריכה: מאיה דבש, עורך אחראי: דב איכנולד, הוצאת "משכל" מבית "ידיעות אחרונות - ספרי חמד", שנת 2005 - ISBN 965-511-612-3
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
