חיוב במזונות אזרחיים מכוח דיני החוזים 

תמ"ש 16821/04, א.ח.מ. נ' א.ח.י.

כב' השופטת ע' מילר

עו"ד יובל רמי לתובעות; עו"ד איילת בן גור כהן לנתבע

15.03.2009

העובדות:
ביום 24.3.04 הגישה התובעת תביעת מזונות אישה וקטינה ותביעה רכושית. בפסק דין מיום 31.5.07 הנתבע חויב בהשלמת מזונות האישה בסך 1,000 ש"ח לחודש, במזונות הקטינה בסך 1,800 ש"ח לחודש, במדור האשה והקטינה בסך 670$ לחודש. במועד זה ניתן גם פסק דין בתביעה הרכושית. הנתבע ערער על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בטענה שהאישה אינה יהודיה. הערעור התקבל, ביהמ"ש המחוזי קבע "אין זה נכון להשאיר על כנו את פסק דינו של ביהמ"ש קמא, המבוסס רובו ככולו על חיובים מן הדין העברי". על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון (כב' השופטת ארבל) קיבל את הערעור בקובעו כדלקמן: "א. בהתייחס לחיוב בתשלומי המזונות והמדור, יוותר פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו עד מתן פסק דינו המחודש בנושא". ביום 14.1.08 נישואי הצדדים הותרו בהסכמה ע"י סגן הנשיא, כב' השופט שנהב. הצדדים הגישו כתבי בי"ד מתוקנים בתובענה ובנוסף הגיש הנתבע תובענה שכותרתה "ביטול מזונות אשה, כולל ביטול רטרואקטיבי".

החלטה:
א. עסקינן בבעל יהודי ובאישה שאינה יהודיה, אשר נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים ברוסיה. מבחינת תוקף הנישואין וההתחשבות בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי, אין חשיבות לעובדה, שמדובר בנישואי תערובת. על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי תוקף הנישואין נקבע עפ"י הדין הרוסי, שהוא הדין הלאומי של הצדדים במועד כריתת הנישואין.
ב. במקרה דנן, מקום מושבם המשותף של הצדדים בעת הגשת התביעה הינו בישראל. הדין העברי אינו מכיר בחובת בעל יהודי לזון את אשתו הנוכריה. אף חוק המזונות אינו מטיל על בעל חבות במזונות אשתו, כאשר יש לו דין אישי והדין האישי פוטר אותו. במקרה שלפנינו האשה אינה זכאית למזונות על פי הדין האישי וגם לא על פי חוק המזונות. לפיכך, יש לבחון את טענת התובעת לפיה הנתבע חייב במזונותיה מכח הדינים האזרחיים.
ג. בית המשפט העליון פסק בעבר, כי ניתן להשתית החבות במזונות על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. במקרה דנן, אין בעובדות כדי לקבוע נזקקות מוכחת שכן התובעת עובדת ומשתכרת. לפיכך אין מקום לקבוע את זכאותה למזונות מהנתבע על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אשר לדיני החוזים, בית המשפט העליון עיגן את זכותה של האשה למזונות על בסיס היחסים החוזיים שנוצרים, הלכה למעשה, בין בני זוג. על פי נקודת מבט זו אין בוחנים את השאלה אם בני הזוג היו נשואים, ואין גוזרים את דין המזונות מדין הנישואין. הבחינה היא של אומד דעתם של הצדדים וכוונתם הסובייקטיבית, והיא מתמקדת בציפיות הסבירות שפיתחו זה כלפי זה. הבחינה בודקת אם דיני החוזים מכירים בחובת מזונות בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים ונפרדו. לדעת כב' הנשיא ברק, כאשר בני זוג מחליטים להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל הם כורתים ביניהם הסכם לחיות יחד כנשואים. הסכם זה ממלא אחר התנאים הנדרשים לתוקפו של חוזה עפ"י דיני החוזים. אם נערך חוזה מפורש בין הצדדים ייקבעו הזכויות והחובות עפ"י הסכמתם המפורשת של הצדדים. אם אין הסכם מפורש דיני החוזים קובעים, כי בצד הזכויות והחובות המפורשות והמשתמעות עומדות זכויות וחובות נוספות. בעבר הן כונו זכויות וחובות מכללא, וכיום מדובר בתניות, אשר עקרון תום הלב מחייב אותן ואשר בלעדיהן החוזה חסר אותן. ה"מזונות" בהקשר זה אינם זהים למזונות על פי הדין האישי, המזונות הם מזונות אזרחיים ומהווים את תוכן החוזה שבין הצדדים, מהווים את תוכן התמיכה הכספית של בן זוג האחד באחר, נועדו לאפשר את רמת החיים לבן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה.
ד. במקרה דנן הבעל יהודי, נשא את אשתו הנוכריה בנישואין אזרחיים. הנישואין תקפים על פי המשפט הבינלאומי הפרטי. על פי הדין האישי של הבעל אין הכרה בנישואין ויש מקום להעמיד בפני האשה את דרך החוזה. על אף תקפות הנישואין על פי החוק הבינלאומי הפרטי, יש להחיל את דיני החוזים על מקרה כזה. בשים לב לפוטנציאל השתכרותו של הבעל ובהתחשב בהשתכרותה של האישה נקבע כי מזונותיה יעמדו על סך 1,000 ש"ח לחודש עד להתרת הנישואין, בנוסף חייב הנתבע לספק מדור לאשתו.

התביעה נתקבלה