מאת: אברהם פכטר - עו"ד
חייל אחד, יוצא דופן, מתוך עשרות שייצגו את יחידותיהם הצה"ליות, הצליח להפוך טכס חגיגי, המתקיים זה שנים בבית הנשיא - לוויכוח פומבי פוליטי עד כדי גלישה לזכויות יסוד כמו חופש הדיבור, הפגנה פוליטית או שליח כל מפוני גוש קטיף או שליח האל והשכינה בעצמה.
גם בעיתונות הכתובה וגם האלקטרונית, התעמקו בסוגייה עם מומחים למשפט, לצבא ואנשי ציבור על מהות ההפגנה ותוצאות המעשה. האם נהג כשורה, האם חרג מנוהלי הצבא ומנורמות התנהגות סבירות. היו רבים שטענו, שמאחר והוא הצדיע לרמטכ"ל ולשולחן הנשיאות - הרי שיצא ידי חובתו ולחיצת היד והיתה משנית ונתונה לשיקול דעתו.
הטוענים כך, מחמיצים את הנקודה העיקרית. אמנם, ההצדעה לבעל דרגה גבוהה יותר, בטכסים, באירועים צבאיים ואפילו בחיי היום יום במחנות צה"ל, מעוגנת בפקודות מטכ"ל ולחיצת היד היא בחירה - עדיין היא נשארת בגדר כללי נימוס מקובלים ואפילו צה"ליים, אם וכאשר הרמטכ"ל בטכס רשמי מושיט יד והחייל מסרב.
פקודות הצבא, מטבעם מכסים רק את המסגרת והעקרונות הכלליים של התנהלות והתנהגות החיילים והקצינים.
הפקודות לא מכסות את כלל ההתנהגות האנושית של החייל/קצין משך 24 שעות ביממה. הפתגם על "קצין וג'נטלמן" לא נולד במקרה, כלומר: הקצין לרבות חייל צריך לשלב בהתנהגותו גם את היותו אדם במסגרת צבאית וגם את ההתנהגות האזרחית של נימוס, מתן כבוד לזולת ולגבוהים ממנו בדרגה.
אותו חייל, חננאל ייצג בטכס את יחידתו הצה"לית, את חייליה ומפקדיה, ולא רק את עצמו בוודאי לא את מפוני גוש קטיף. אם נכונות העובדות שהוא הודיע מראש למפקדיו שיסרב ללחוץ את ידי הרמטכ"ל והם ביקשו להחליפו בחייל/ת אחר שייצגם בטכס והוא הבטיח שיתנהג כמצופה, הרי שבנוסף להתנהגותו הגסה והבוטה הוא גם שיקר והונה את מפקדיו.
במעשהו הבריוני והלא מנומס הוא פגע בחיילי היחידה וקציניה ועל כך עליו להיענש. חוצפתו של החייל שמאחוריו עומדים, כנראה גורמים קיצוניים, מקרב המפונים או המתנחלים גם מאיים בפניה לבג"צ על הדחתו.
אין מקום בסיטואציה זו, לא מבחינה משפטית ולא צה"לית, של התערבות בג"צ במהלך משמעתי ומנהלי הנעשה בתוך הצבא ובמסגרת סמכויותיו - ואין כל בסיס וסיכוי שבג"צ יתערב.
מה שהפניה או האולטימאטום שניתן לרמטכ"ל ולצה"ל ע"י החייל החצוף מצביעה, כי היה כאן מעשה במחשבה תחילה - ועל כך עליו להיענש וסעיפים אשמה לא חסרים - החל בהתנהגות בלתי הולמת פגיעה במשמעת הצבא ועד להפרת פקודות הצבא או התנהגות מבישה.
תארו לעצמכם, כי החייל בהגיעו לרמטכ"ל או לנשיא היה מסתובב עם הגב, במקום ללחוץ את היד - האם גם אז היה מדובר בחופש הביטוי או ההפגנה. לזכור, חייל בסדיר או איש מילואים בתפקיד, אסור להם להשתתף בהפגנות פוליטיות, לחתום על עצומות או להתראיין על נושאים פוליטיים, כל עוד הם במדים והוראות אלו אכן נמצאות בפקודות הצבא.
אם נכונות העובדות, כפי שפורסמו בעיתונות, כי החייל הפך לגיבור בקרב הציבור הקיצוני, עד כדי מברקי ברכה גם ממשפחת ד"ר גולדשטיין, המצב מדאיג.
אם נכונות השמועות כי החייל רואה עצמו כשליח המפונים ואולי השכינה או כגורם המאחד את עם ישראל - הבעיה כנראה סבוכה ומסוכנת הרבה יותר ממה שנראה כלפי חוץ.
בנסיבות אלה, העמדתו לדין משמעתי והדחתו מהיחידה ששלחה אותו לטכס ואותה בייש במעמד הממלכתי - נכונה סבירה ועומדת בכל הקריטריונים הצה"ליים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
