חינוך או אילוף 

בס"ד

"והגדת לבנך..." פיתוח הדור הבא, מהווה מוקד בעשייתנו החינוכית שלנו- אנשי החינוך ושל ההורים. חינוך נכון ואיתן זוקף קומתם של הילדים כדי שירצו ויחפצו לרכוש עוד ועוד יידע וחינוך תחושתי של הילד. תגובותיו, התייחסויותיו, נובעות מהדרך מהמתודה שהמורה משתמש, מורה טוב הוא מנהיג,

מנהיג המשפיע המוביל את הילדים ניחן במעלות ההבנה, החינוך וההתנהגות. ילד לא נולד ערכי רגוע, שקט ונבון, הוא מושפע כל הזמן מהדמות העומדת מולו, קורה שתלמידים בכיתה מסוימת, שקטים מתנהגים כיאות ללא הפרעות, פתאום אצל מורה אחר, או בשנה אחרת, אותה כיתה משנה פרצופה, מפריעים, משתוללים, התנהגות אלימה פיזית ומילולית, מה קרה ? הכיצד ?

ישנם כמה אלטרנטיבות בחנוך, חינוך או אילוף, מה ההבדל ביניהם ?

בשלב הראשוני - "האילוף" מהווה הצלחה, מתוך פחד, חשש מהמורה - הרי התנהגותם בהתאם, מורה יכול לאלף ילד כמו אילוף בעלי חיים. הילד יקשיב למורה לעיתים מרוב פחד ולעיתים מתוך הרגל - למורה מקשיבים. אך עם גדילתו של הילד, בהתפתחותו הנפשית, הפיזית והאינטלקטואלית הנער מבקש היגיון בכל מעשיו, או אז האילוף נמוג, נהרס ונעלם לו, החינוך מהווה מוקד להצלחה. אז מהו חינוך טוב ? מהם הדרכים בהם צריך מורה להשתמש כדי להקנות חינוך טוב ?

כאמור- חינוך שאינו אילוף, האם הקניית חינוך מותנה באופיו של המורה או שהמורה יכול ומסוגל להפנים כלים חינוכיים שונים ואחרים, האם המורה יכול לרכוש כלים חינוכיים - כדי להקנותם לילדים ? כמובן שכן , המורה לא נולד להיות מורה, עליו ללמוד לשנן ולתרגל כל הזמן כלים חינוכיים, המורה צריך להיות "תלמיד" כל חייו. לקרוא להשתלם ולהטמיע בתוכו רעיונות, כלים ודרכים חדשות בחינוך,נלמד מתוך עברו של עם ונתעדכן בכל חידושי התקופה שהרי הילדים משתנים כל הזמן, עלינו להתאים הכלים המתאימים לאותו דור כפי שמדגיש הרב קוק.

אגב, ניתן לבדוק , לאבחן, האם הכיתה הרגועה השקטה והנעימה לכאורה, הינה כיתה מחונכת או מאולפת, לעיתים קשה לנו לאבחן זאת אצל המורה "המאלף", באשר הם התרגלו לדרכו בעיצוב דמותם - דרך האילוף, במתכונת זו הם מתנהגים כיאות . במבחן תוצאות האמיתי, קורה כאשר המורה מתחלף, כאשר מורה אחר ששיטותיו כלי עבודתו שונים מ"המאלף", או אז בעיות המשמעת מרקיעות שחקים, תכונת האילוף נמוגה, היינו: "האילוף היעיל" אצל המורה המאלף נעלם, אך הערכים, ערכי תורה וערכי דרך ארץ, ערכים שבין אדם לחברו נעלמים מידית ברגע שהמסך יורד על המאלף.

אך החינוך, הדרך החינוכית הנכונה מוטמעת פנימה לתוך כל נימי נפשו של התלמיד, חינוך לערכים לכבוד למשל לכל אחד וכל אדם לכל חבר לכל ילד אחר, כאשר "הכבוד" חדור פנימה בילד, כאשר תכונה זו הוקנתה ברוגע, בשקט, בסבלנות, בהקשבה ובדוגמא אישית של המורה המחנך שהשכיל להחדיר לתלמיד הראוי הכבוד, או אז בכל סיטואציה בכל מצב התלמידים יתנהגו בכבוד הראוי, כאשר המחנך הטוב - הטמיע תכונה זו כדרך חיים .

השיתופיות למשל מהווה תכונה חשובה לרכישת הכבוד למשל, שיתוף הילד בכלי החינוך לרכישת הכבוד.

הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה מדגיש, כי חייב תלמיד לכבד את רבו, אך הרב חייב אף הוא לכבד את תלמידיו כדי לקרבן, השפעתו של המורה בעיצוב דמותו האיתנה והטובה של התלמיד תהה חשובה ומוצדקת יותר כאשר היא מעוגנת בכבודו של הילד. עלינו ליצור סיטואציות חינוכיות, דרכים מגוונות ומרתקות כדי להחדיר - להפנים תכונה זו בתוך נימי נפשו של הילד, כדי שבכל מצב הכבוד יפרח וישגשג. התהליך בהקניית ערכים כמו הכבוד למשל - איטי וממושך, אין שום סיכוי להקנות חינוך במהירות, בחופזה. כפי שמבהיר לנו הרבי מקוצק, יגעת ולא מצאת - גם האמן, כי רגעי היגיעה הם המציאה, התהליך מהווה מטרה בפני עצמה והוא חשוב מאוד, הוא יעד שאין לפסוח עליו.

חשוב שהתהליך יוקנה במגוון שיטות וכלים, כדי שהתכונה החינוכית תוחדר פנימה ברצון, במוטיבציה ובאהבה.

החינוך לאהבה, אף הוא מהווה מוקד חשוב ועקרוני בעיצוב פני הדור - אי אפשר ללמד "אהבה" כשיעור - אילוף, עלינו להקנות תכונה זו - רק מתוך חינוך נכון ממושך ומלווה בשפע חוויות, האהבה מודגשת מאוד ביהדות: "ואהבת את ה' אלוקיך..." אסור לנו ללמד אהבת ה' בדרך יבשה ובאילוף, הנתיבים להקניית מושג זה חייבים להיות מושכים, דינאמיים ובעלי משמעות... ומשולבים בחדווה וגיל.

אנו שומעים לא אחת מורים המתלוננים כי למרות הידע בתורה שבכתב ושבע"פ, הרי אין נטועה בהם אהבת הלימוד, האילוף לא יועיל לנו - בהקניית הדרך לאהבת תורה, היגיון השיתופיות, הכבוד, פיתוח החשיבה, כל אחד בהתאם ליכולתו, הדגשת נקודות החוזק - האור שבכל אחד יוסיפו ביטחון ודימוי עצמי גבוה והמה יסייעו למורה וההורה להקניית אהבת תורה,

אנו מצווים לאהוב את הגר, היתום והאלמנה, חשוב לחנך הילד להתייחס לדמויות אלה - מתוך אהבה, אין אפשרות בכל אופן ללמוד לאהוב אותם מתוך אילוף. כן... כן... כולנו מכירים את הכלל הגדול בתורה לפי רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך", האפשר ללמוד מתוך אילוף? או חובתנו לאהוב את החבר כאותה מידה שאני אוהב את עצמי - הכלים הדרושים לכך מעוגנים כולם בחינוך הנכון האיתן היציב והחכם.

בהביטנו על בוגרי החינוך, אנו יכולים להבחין מי מהם רכש כלים להתנהגותו מתוך חינוך נכון או בדרך האילוף, עלינו לזכור כל הזמן כי "במבחן התוצאות", התנהגותם של הילדים מחוץ לכותלי בית הספר תלויה בדרך בה רכשו הם מיומנויות ההתנהגות, "המאולף" אך יוצא מן הכלוב, מכיתתו יכול הוא להפתיע ובדרך כלל לרעה, "המחונך" שרכש כלי החינוך מתוך אהבה, כבוד, יחס, עידוד אופטימיות, אמפתיה, סובלנות, הקשבה, אינטליגנציה רגשית, מתוך קריאה, לימוד, הרחבת אופקים, יידע עולם, פיתוח והעצמה האישית, ובעיקר מתוך הקניית חכמה ודעת - או אז התנהגותו תמשיך להיות טובה ונבונה.

"המאולף" - חושש מהדמות המקרינה: פחד, חשש.

"המחונך" - מטמיע התכונות ומפגין אותם בעוצמה בחן וברגש בכל סיטואציה בה הוא נתקל בחייו.

הורים ומורים - הבה נפעיל החשיבה בכל עשייתנו אל מול הילדים, נזכור כי ההצלחה בחיים תלויה בנו בעיצוב פני הדור מצעירותו, נאמין כי אנו יכולים, מסוגלים וחייבים לגדל ולטפח דור טוב יותר, איכותי מהדור הנוכחי, הכל... הכל... תלוי בנו בהצבת המטרות הנכונות ובמציאת הכלים הדרכים, התהליכים להשגת היעדים.

נהפוך אותנו המורים וההורים למחנכים, כל מורה וכל הורה "מחנך" ולא "מאלף".