לזבל חוקים משלו 

לזבל חוקים משלו
10 חוקים לזבלן המתחיל
גבית ינאי

אם אתם באמת רוצים להחמיא לי, אתם מוזמנים להסתכל לי לתוך העיניים ולהגיד:
"בואי'הנה... את חתיכת זבלנית...!"
ככה אני אדע שמישהו באמת יודע להעריך אותי.
מאז ומתמיד אהבתי זבל. אני לא מדברת על קליפות ביצים ולחם יבש, אבל אם הם בתוך הערימה שנגזר עלי לנבור בה, לא זה מה שישבור אותי.
האמת, כשמדובר בזבל, קשה להניא אותי מלחטט בו.
גם אם אני בשיא הלחץ, ממהרת לישיבה בבגדי 'אלף', אין מצב שאני לא אדפוק ברקס, כשמולי מתנשאת... ערימה. חוק מספר אחד בזבל, זה המומנטום. הישיבה יכולה לחכות והזבל... לא.
כאן ועכשיו. כמו שיש חוק 'שברת-שילמת', ככה אומר הסעיף הראשון בחוק הזבל:
'ראית-לקחת'. אחר-כך זה לא יהיה. או שמישהו יקדים אותך, כי להזכירך אתה לא הזבלן היחיד, או שהמשאית הזאת, המפלצת עם הזרוע שמרימה כל חלקה טובה של זבל, תשיג אותך ותרחיק אותו עד לאתר האשפה, זה שפעם קראו לו כולם בשם העממי 'מזבל'ה'.
וכשהוא כבר שם, הוא משחק אותה קשה להשגה ולעומת הרבה גברים, גם מצליח לא להישבר ומתחמק ממך...
אחת הפנטזיות של זבלנים כמוני, היא טנדר צמוד, או לפחות ג'יפ קטן.
אפילו שיהיה חבוט כולו, יד רביעית מקבלן, עדיין נוכל להעמיס עליו את כל מה שנקרה בדרכנו, בלי לחשבן לריפוד ובלי לערוך חישובים הנדסיים איך להכניס ארבעה פילים לפולקסווגן, או במילים אחרות- שולחן לסוזוקי. אבל באופן תמוה, אצל רוב הזבלנים הפנטזיה הזו לא מתגשמת. גם אם אנחנו נוסעים באוטו ישן, במקרה הטוב יש בו מקום לארגז קטן על הספסל האחורי ואפילו על הגגון אנחנו מתקמצנים... מה שמביא אותנו לשני חוקים נוספים:
פק"ל סדין בבגאז' - לימים בהם הזבל התנפל עליכם רגע אחרי ששטפתם את האוטו וגם לעולם אל תגיד "זה לא נכנס באוטו". כמו שלא משאירים פצוע של האויב בשטח, ככה, עם הרבה כבוד, עושים מקום לזבל. עם הזמן, תגלו שהגודל לא קובע... אפשר להוריד את הספסל האחורי, לתלות משולש על העץ שמציץ לכם מהבגאז' וכשאין ברירה להחזיק את ההגה ביד אחת ובשנייה לתמוך את הזבל שקשרתם למעלה.
זבל טוב יכול להיות כל דבר. מצמח לגינה ועד שטיח לסלון. זה לא אומר שתמיד צריך לגלות שזה מהזבל. כלומר מותר לגלות, אבל לא לכולם. לא שזה בושה, רק שבפעם האחרונה, כשאמרתי לדודה הפולנייה שלי שהכורסה שהיא יושבת עליה מהזבל, היא כמעט נחנקה. אם לומר ת'אמת, גם זה לא כל-כך נורא, זה אפילו היה יכול להיות מצחיק, אם היא לא הייתה משפריצה לי על השטיח את הקפה שבדיוק לגמה...
אם לא נועדת להיות זבלן, אל תתעקש על זה. הנה, יש לי חברה
שנורא מנסה להיות זבלנית, אבל לא הולך לה.
"ראיתי!" היא משוויצה בפני רגע אחרי שחלפנו על פני ערימת זבל "היה שם עציץ שבור!"
"נכון" אני עונה לה בטון מורתי משהו "אבל היה שם גם צמח ענק, ציפור גן-עדן עם שורשים..."
"איזה ציפור גן-עדן?!" היא עונה לי בהתרסה, תשובה שעלתה לה ביוקר כשחזרנו לראות אם צדקתי, והעמסנו את הצמח הענק על הג'יפ המצוחצח שלה...
"את נועדת לקנות חדש..." אני מנסה להסביר לה בעדינות "את הזבל תשאירי לי."
אם אתה מקצוען בתחביב הזה, כדאי שתדע באיזה ימים ובאילו שעות אוספים את הזבל, נתונים שגורמים לי לא פעם לשנות את ציר הנסיעה שלי לעבודה למשל. כל שכונה והזבל שלה. ניסיון ועבודת שטח, יגלו לך מי מחזיק גנן שבא פעם בשבוע ומי האנשים שעושים סדר בבית רק בפסח.
אין כמו פסח! חג האביב, המצות, החירות וה...זבל. כשכולם עסוקים בניקיונות, אני חוגגת. ערימות של 'שי לחג' מחכות לי בכל פינה - שמשייה, כסא, ארונית, ספרים, עציצים... מי צריך תלושים? יצאתם מה-זה בסדר איתי. לא חסכתם.
כשמדובר בזבל, אין בושה! מה שכן, יש מצבים מביכים.
לפני כמה שבועות חטפתי קיטונות מאישה שחשבה שזרקתי זבל ליד פתח ביתה. זה היה כשעצרתי את הרכב והעמסתי עליו שרכים שכנראה נזרקו שם בלילה. רק אחרי שקצת נרגעה מכעסה, הבינה שבעוונותיי, אני מהאוספים ולא מהזורקים... וכל המציל זבל בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו.
אחד הזיכרונות שהותירו בי את חותמם בביקורי ביפן, היה מן הסתם... הזבל. כמו שוודאי הבנתם, לטיפוס שטחי שכמוני זה עשה הרבה יותר טוב מכל ביקור במוזיאון. הזבל ביפן ממוין על-ידי אזרחים נאמנים. ביום שלישי ושישי - זבל שמיועד לשריפה, ביום רביעי -זבל שאינו נשרף כמו פלסטיק למשל וביום חמישי-פחיות ובקבוקי זכוכית. והכל ארוז בערימה מסודרת, שכל אתר יד שנייה באינטרנט היה גאה לפרסם אצלו את הפריטים הללו, חלקם נראים כאילו עוד לא פגה תקופת האחריות שלהם...
אם רק העיניים שלי היו קצת יותר מלוכסנות והייתי קצת יותר מרובעת מהיפנים, הייתי מסוגלת לחיות שם, עם חיוך תמידי על הפנים.
אבל אני פה ושמחה בחלקי עם הזבל המקומי.
לאחרונה הוספתי הצעת חוק חדשה לעצמי: תמיד תתנדבי לעזור לחבר שעובר דירה. זה קרה אחרי שחברה שלי עברה דירה פעמיים השנה. כל מה שהייתי צריכה לעשות, זה להיות על ידה ו... ערימות של זבל ברמה נחתו עלי. רק מי שמכתת רגליו כדי למצוא זבל, יודע להעריך את הכיף בזה שהזבל מגיע אליך. משהו בסדר גודל של ההר בא אל משה... רק שההר לא באמת בא והזבל כן. לאותו סעיף חברים, אפשר להוסיף גם חבר שעובד בחנות שזורקת עליך מידי פעם את מה שלא נמכר או נשבר,
חבר מפיק שיקרא לך לפנות תפאורה ישנה, או חבר מעצב גינות שיעשה את הכל בשביל לשכנע את בעלי הבית לזרוק צמחים שווים ולא רק כדי לתכנן להם גינה חדשה...
חברים שלי יודעים שכשהם במצוקה, תקועים עם איזו ספה ישנה, טלפון אחד ואני שם.
הגבר שישן איתי כל לילה במיטה, הרוויח. טוב, ברור שבגלל עוד סיבות... אבל בעיקר הוא זכה באישה חסכנית. כמה גברים אתם מכירים ששואלים את האישה שלהם: "מה מצאת היום?" ולא מתכוונים למה שמצאה לעצמה בקניון, מה שאומר שהיא גיהצה את האמ-אמא של כרטיס האשראי שלהם...
למרות אהבתי לזבל, יעידו שכניי כי הבית שלנו לא נראה מזבלה.
אחד החוקים, ולו למען שלום בית, הוא לשלב את הזבל בבית באלגנטיות, באופן שייראה כאילו זה מקומו הטבעי כבר שנים...
מריצה ישנה תהפוך תוך דקות לעציץ ומסגרת מוזהבת שמצאתם יכולה לשמש מתקן תלייה למפתחות. יצירתיות היא מילת המפתח. זה גם היתרון שבזבל. אף אחד לא יגיד לך לא לצבוע, לא לשבור, או לא לקלקל את הזבל שמצאת. וזבל אמיתי אי-אפשר לקלקל, אפשר רק לשבח אותו.
אתם בטח חושבים לעצמכם - כל אחד והשריטה שלו...
יש כאלה שאומרים שאפשר לעשות זהב מזבל. אחרים גם יודעים לעשות את זה. לי הזבל עושה ריגושים...
אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לך ש'אתה זבל של בן-אדם', לפני שאתה מתפרץ עליו, תספור עד עשר, או לפחות תחשוב פעמיים.
גם אם לא רואים עליו, יש מצב שהוא זבלן כמוני ש...
בסך הכל החמיא לך.
* * *
גבית ינאי - צילום וכתיבה.
צילום הריון, ילדים ומשפחה, צילום קטלוגים, צילומי תדמית ועוד...
כתיבה עיתונאית, שיווקית, כתבות תדמית, ביוגרפיה, עריכה לשונית
ועוד...
אתר: www.gev.co.il