היסטוריית הפילוסופיה והמדע בראי רוח התקופה התרבותית-חלק א
(לזכרו של ג'ורדנו ברונו אשר הקריב את חייו על קידוש חופש המחשבה ,הדעה והביטוי,חייו ומותו לא היו לשווא, ועמידתו עד מוות על זכות התיאוריה שלו ,לא תישכח.)
כפי שנראה במהלך מאמר זה: לרוחה של כל תקופה,להיבטים רגשיים ופסיכולוגיים הייתה השפעה רבה ,הן על התכנים אשר בהם האמינו ,והן על הדרך בה התייחסו לתכנים אילו ולאילו שכפרו בהם,כתוצר לוואי, הייתה לכך גם השפעה מהותית על כיוון וקצב התקדמות הפילוסופיה,האמנות והמדע במהלך תקופות בהיסטוריה שלנו,לכן ננסה להבין,קודם כל,את השפעת הגורמים הפסיכולוגיים על התיאוריות שאנו יוצרים,בכלל,והאמונה בחיינו בפרט.
תפקיד האמונה בחיינו,הסיבות לאמונה והצורך באמונה.
כדי להבין את תפקיד האמונה בפסיכולוגיה של בני אדם בפרט ,וביצירת תיאוריות מדעיות ופילוסופיות בכלל,עלינו להבין קודם כל את מקום ותפקיד האמונה בחיינו,משמע לנסות ולענות ,על אילו צרכים פסיכולוגיים עמוקים ואחרים היא באה לענות.
ויליאם ג'יימס(1842-1910) טען ,שהאמונה מקורה ברגש והיא ממלאה צרכים רגשיים.
לדעתו, יש ערך והסבר לאמונת האדם באלוהים,גם מבלי תלות בהנחת קיומו של האלוהים.
גישתו היא פסיכולוגית ,והאובייקט המרכזי של המחקר שהוא מציג הוא הרגש.
לפי ג'יימס, קיימים מספר צרכים לפיהם האדם מחליט אם לקבל אמונה מסוימת או תיאוריה מסוימת או לדחותה,הדבר כולל גם אמונה וגם כל הבנה תיאורטית אחרת.
1.צרכים תיאורטיים –נובעים מכך שהאדם רוצה להגיע לידיעה והבנה של העולם.
2.צרכים פרקטיים-האדם פעיל לצורך הישרדות ושיפור תנאי חייו,בייחוד באמצעות ידע.
3.צרכים רגשיים-האמונה מספקת אמת ומטרה טוטאליות הכורכות התמסרות מוחלטת ,
הסתמכות מוחלטת, והבטחה לביטחון,עליונות וכוח בתמורה להן.
בעיקרון,אנו בהחלט מקבלים את עמדתו של ג'יימס בכללותה,אם נתמצת את הדברים, לדעתנו, לא רק האמונה ,אלא מאגר האנושי בכללותו ,באים לשרת שתי מטרות מרכזיות:
א. לאפשר ידיעה,הבנה,התמודדות ושליטה טובים יותר מול העולם הסובב אותנו.
ב. לתת הרגשה של רגיעה ושל קומפטנטיות מול מציאות מורכבת,מאיינת ומפחידה.
אנו מסכימים עם ג'יימס באשר לצרכים העיקריים אשר אותם בא הידע למלא ,ויחד עם זאת רוצים להרחיב בהקשר לנושא הצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים האחרים שביסוד יצירת אמונה או תיאוריה אחרת,שכן הדבר יאפשר לנו לבסס טיעונים מרכזיים בהמשך.
באשר לצרכים הרגשיים המניעים את האדם לחפש תיאוריה הנותנת תשובות לכל,הרי שהם נובעים מכך שהאדם נאלץ לפעול בחיי היום יום בתוך תנאי חוסר וודאות וחוסר ידע הגורמים לו לפחדים וחרדות, מול מציאות בלתי ידועה,מסתורית ומאיימת.
מעיקרה ,ההגדרה של ג'יימס לאמונה ,היא כמספקת צרכים פסיכולוגיים לשלווה,רגיעה ושקט נפשי,לדעתו, תפיסה הופכת לאמונה רק אם היא מבטלת ,בדרך כלל,את הסימנים היום יומיים של חרדה וחוסר נחת.
בהקשר לכך ,נפנה תשומת לב לתופעה, כי אפילו טכניקות השכנוע של המטיפים הדתיים מתבססות על ניסיון מניפולטיבי ליצור מתח בלתי נסבל אצל מאזיניהם, ובעקבותיו הקלה דרמטית ,המושגת, על פי דבריהם, באמצעות האמונה,אפקט זה נועד לשכנע את המאזין המוטרד או החרד לאמץ את האמונה הדתית כדרך להשגת גאולה אישית ושלוות נפש.
הדת,להבדיל מהמדע ,אינה עורכת לעצמה בדיקה אמפירית ,ולכל היותר היא בודקת עצמה בהיבט העקביות הלוגית בלבד,קבלתה הבלתי מעורערת נובעת ,בדרך כלל, יותר מסיבות רגשיות עמוקות,משמע ממימוש צרכים רגשיים עמוקים לביטחון,שלווה ותחושת מוגנות.
בעיקרה ,היא באה גם לשרת את הצרכים הנרקיסיסטיים והמגלומניים של המאמין:האחר הגרנדיוזי,משמע האלוהים,מתחבר לאני הגרנדיוזי של האדם המאמין ויחד הם יוצרים לכאורה יחידה שלטת ובלתי מנוצחת של ברית נרקיסיסטית.
מנגנון זה משחרר את האדם מתחושת קטנותו,אפסותו ,בדידותו וחוסר האונים שלו בעולם.
ככל שהאדם חרד יותר ובלתי מגובש בתחושת הזהות והאוטונומיה שלו ,כך הוא נתון לסערות רגשיות עזות יותר,הניסיון הקליני מלמד שאנשים בעלי ארגון אישיות בלתי בשל או גבולי מחפשים את האחר האידיאלי בכדי להעריץ ולהוקיר אותו,ואז בשילוב העצמי האידיאלי הם יוצרים מערכת של יחסי אובייקט אידיאליים, כביכול,הנקראת בשם "ברית נרקיסיסטית".ההגנה המרכזית שמתגבשת במסגרת יחסי אובייקט חלקיים ,ולעיתים גם מאוד מוטים וחסרי שיפוט אילו,היא אידיאליזציה פרימיטיבית,והגנה ראשונית זו מנתקת את האדם הלא בשל מתחושות קשות של ריקנות,דוולואציה,זעם ראשוני ודיכאון מתמשך.
זוהי הסיבה שבגללה רבים כל כך פונים אל כתות שונות ו"גורואים" שונים, שמציעים ברית נרקיסיסטית, לכל מאמין ודורש ,וזאת באמצעות הכרזה על עצמם כיודעי כל ומורים רוחניים שמסוגלים לגאול ולהושיע את חבר הכת המאמין,וזאת באמצעות האדרה עצמית שלהם ,שמתבצעת בדרכים מניפולטיביות שונות, ומאומצת באדיקות על ידי המאמינים.
הרווח למייסד הכת הוא לרוב כלכלי ומיני כאחד,שכן חברי, ובייחוד חברות הכת ,משרתים אותו בכל המובנים,לעיתים מספר ילדי המנהיג מגיע לעשרות ואף מאות,כך שהדבר משרת גם צורך אבולוציוני להתרבות במספרים גדולים,הרווח לחברי הכת הוא בעיקרו רווח פסיכולוגי ,הנובע מעצם הברית הנרקיסיסטית ותחושות הביטחון והשלווה הנובעות ממנה.
הדת אמנם התקדמה והתפתחה במשך השנים הרבה מעבר לסגידה עיוורת ,אך למרות זאת יש לה מכנה משותף עם הכת ועם הברית הנרקיסיסטית הכרוכה בה ,גם על פי תיאוריה זו של הדת ,עצמי הוא אידיאלי-משמע,האדם הוא נזר הבריאה והיצור התבוני היחידי ביקום.
מחשבה זו דומה לדרך חשיבתו והתייחסותו לעולם של תינוק, הנמצא בשלב האומניפוטנטי ואז חושב שהוא מלך האלים ,הנמצא במרומי האולימפוס, ואין גבול ליכולותיו וכוחו.
במקביל לתפיסה זו של מקום האדם בין היצורים הברואים ,הרי שבתרבויות העולם הישן,כולל בימי הביניים, רווחה הדעה כי גם הארץ, משכנו של האדם, נמצאת במרכז היקום,ומבין גרמי השמיים רק היא גדולה ומספיקה למשכן יצורים חיים.
הכוכבים נחשבו ליסודות שמימיים קטנים ושוליים התלויים בשמיים כמו מובייל ענוג ומקיפים בעדנה חרישית וצלילי פעמונים את כדור הארץ(אולי בכדי לעזור ל"תינוק" האנושי להירדם בנקל, למשמע סיפורי אגדות מיתולוגיים ועם חיוך על השפתיים).
במקביל למיתוס של האחר האידיאלי, נוצרה התיאוריה על האל(האחר הכול יכול,הבלתי מוגבל והאידיאלי),שברא את האדם, כנזר הבריאה, והעניק לו את חוכמתו המוחלטת.
האסכולה הרציונאליסטית ,שהחלה להתגבש החל מהתקופה ההלניסטית על ידי אריסטו, הקנתה לאדם את האידיאות ,שהן היסוד האלוהי והתבוני,ובאמצעותו הוא אמור היה להכיר את היקום באופן אבסולוטי,ממש כמו שהאלוהים מכירו,ולהפוך בכך לאידיאלי מעצם טיבו.
לאדם יוחס גם משקל מכריע בעיצוב וקביעת גורל היקום כולו,ובעצם עלייתו בסולם הרוחניות והמוסריות ובחירתו ברוחני ,במוסרי ובנעלה ביכולתו אף להעלות את כדור הארץ ,ואיתו את כל היקום, לספירות גבוהות,נעלות ואלוהיות יותר.
ניתן ,אם כן ,לראות כבר מעצם סיפור הבריאה התנ"כי ,כי האדם רואה את עצמו כנבדל,שונה ומיוחד מכל שאר הברואים ביקום ,וכמו כן מוגן על ידי דמות יודעת כל ואומניפוטנטיית, דמות אשר מספקת לו את הידע הוודאי והשלם בדבר זהותו והיעוד שלו בעולם,ובדבר ההתנהגות הנכונה אשר תבטיח לו שלוות נפש ואושר בעולמנו וביקום כולו.
על פי אילו קריטריונים ותחת אילו בקרות נוצרו המיתולוגיות הדתיות?
כאשר אבותינו יצרו את המיתולוגיה הדתית ,הם עשו זאת מתוך יצירה חסרת בקרה פילוסופית ומטפיזית ,זוהי יצירה שכללה ישים אומניפוטנטיים ובלתי סבירים בעליל (מנקודת ההשקפה של התורה האבולוציונית או הפשטות המטפיזית) ,זוהי יצירה סיפורית מיתולוגית שהיא השלכתית, נרקיסיסטית,אומניפוטנטיית והגנתית מטבעה הנובעת מתוך צרכים פסיכולוגיים עמוקים להיות מוגנים,נחשבים ומרכזיים בתוך יקום ענק ומאיים.
צרכים אילו הם כה חזקים ודומיננטיים ,עד שלשם סיפוקם היינו מוכנים ,וחלקנו מוכנים לכך אפילו עד היום ,לוותר ,במידה רבה, על חוש הביקורת ואף על חוש ההיגיון שלנו.
הבהרנו כבר את הסיפוק הפסיכולוגי המושג דרך הדת לצורך הפרימיטיבי באידיאליזציה פרימיטיבית ובברית נרקיסיסטית, עם האובייקט האידיאלי שהוא האובייקט האלוהי,אך נראה שהדת מספקת אובייקט אלוהי שמשמש אותנו אפילו מעבר לכך,לצורך מרכזי נוסף.
באשר למהות הצורך:נראה כי בני האדם רבים עוברים תהליך היפרדות בלתי שלם ולא מספיק הדרגתי מדמויות הוריהם,גמילה קשה זו מהתלות בהורים יוצרת חוסר ביטחון עמוק וצורך באובייקטים מעבריים(transitional objects)מושג חשוב שהגה דונלד ויניקוט.
אם כן,האמונה באל מקנה לאדם את התחושה כי הוא אינו לבד בעולם וכי דמות הורית מיטיבה ורבת כוח עדיין עומדת לצידו ולשירותו, ולכן האל, מהווה אובייקט מעברי ראשון במעלה, המלווה אותנו לאורך כל משברי חיינו (מלווה אותנו תמיד ושומר עלינו תמיד).
לדעתנו, כולנו זקוקים לאמונה ,וכל אחד מוצא לו,בסופו של דבר,אמונה התואמת את מידת ביקורתו השכלית ואת מבנהו הנפשי, למעשה גם אני,כמו רוב בני האדם,איני חף מאמונה.
כמו כן, ברצוני להדגיש שאינני מתנגד לאמונה ולא מתבייש להצהיר שגם אני עצמי מאמין, בין השאר, שלכל אחד מאיתנו יעוד בעולם, ולעיתים גם מאמין בקיומן של ישויות מתקדמות ונאורות מאיתנו,ואפילו מאמין באפשרות ,שיתכן בהחלט, שהייתה או עדיין קיימת התערבות חיצונית כלשהי, שהשפיעה ,או עדיין משפיעה על מהלך ההיסטוריה.
אני גם חושב שבאמונה היהודית בפרט, ישנה חוכמה רבה באשר לדרך חיים נכונה ובאשר לדיני אדם וחברו והומניזם, אשר ממנה יכול ללמוד ולהפיק תועלת כל אדם מרגיש וחושב.
אינני מתכחש חלילה ליהדותי ואני אף גאה בה ובהומניזם שבה ואפילו מקיים מסורות מסוימות,אני גם גאה בשפה העברית, שהיא ,לדעתי, השפה המתקדמת והמשוכללת ביותר שהומצאה אי פעם,אני גם נוהג לעיתים לחשוב על אמרות חכמינו ואף לצטט פסוקים מהתנ"ך אשר לטעמי הם נפלאים בחוכמתם ועושרם הלשוני.
יחד עם זאת ,מה שאני מנסה להדגיש הוא שאין שום הצדקה לטעון כי שרשי הדת,דת כלשהי ,ותהיה חכמה ומתקדמת כאשר תהיה ,נעוצים בידע ,לוגיקה טהורה או מדע.
כמו שאני מתנגד לעירוב של מדינה ודת ,כך ,שלדעתי, חוקי המדינה וחוקתה יכולים אמנם להתבסס על ערכי היהדות ,אך עדיין חייבים להיות עדכניים ואוטונומיים ולהיחקק על ידי כנסת ישראל הנוכחית ולא על פי הסנהדרין,כך אני מתנגד גם לעירוב הדת עם המדע או עם הפילוסופיה בכללותה,כולל הלוגיקה.
כל הניסיונות להוכיח את קיום האלוהים על בסיס לוגי או אמפירי, הם ניסיונות נואלים ולוקים בחסר ,הבסיס האקסיומטי לדת היא פשוט האמונה ,כמו שכבר ציין תומאס אקווינס שיוזכר בהמשך, הדת איננה צריכה ,למעשה, דבר מעבר לכך.
על בסיס זה, איש באמונתו יחיה, ויש לכבד כל אדם מאמין באשר הוא.
כאמור,רובנו מאמינים בישות עליונה זו או אחרת,וכל אדם צובע אותה בגוונים קצת שונים בהתאם לעולמו הפנימי הייחודי ובהתאם לביקורתו השכלית.
לדעתי ,ככל שהאדם מפותח יותר כך ישות זו הופכת להיות יותר אוניברסאלית ומופשטת .
גם האמונה שכל אחד מאיתנו חייב להיות הוא עצמו, במובן העמוק והמחייב של המילה, ולנסות ,כמיטב יכולתו, לממש את הפוטנציאל ,אשר בו צייד אותו הטבע,וזאת למען התקדמות האנושות בכלל ואושרו האישי בפרט-היא עדיין אמונה מופשטת מסוג זה.
האמונה מחזקת ומעשירה,ובלעדי אמונה כלשהי היינו,כנראה,רגועים פחות,ויותר מתקשים לתפקד היטב ולהגיע אל ההישגים הגדולים אליהם הגענו כיחידים,כעמים וכתרבויות.
יחד עם זאת ,מה שחשוב שנזכור היטב ,הוא ,שאין בסיס לוגי,פילוסופי או מדעי המוכיח את עצם קיום האל או ישות עליונה או מיסטית כלשהי,הבסיס לכך היא רק האמונה.
היינו שמחים אם היה בסיס אמפירי כזה,להוכחת קיום ישויות עליונות או ,לחלופין,קיומם של חוצנים ותופעות על טבעיות בכלל,אך למרות מאמצינו הוא עדיין לא בנמצא.
לכן ,מותר ואף רצוי להאמין ,אך יש להניח את האמונה במקום הראוי לה,כנובעת בשלב זה ממקורות נפשיים ורגשיים עמוקים, ואולי גם ממהותו הנסתרת של היקום שהוא אכן ברובו עדיין חידה בעינינו ולא לנסות להוכיח אותה על פי המדע או הפילוסופיה,כולל הלוגיקה.
לסיכום,אינני שולל כלל את אפשרות קיומם של יצורים עילאיים החיצוניים לעולמנו, אלוהות מופשטת,כוחות על טבעיים,תופעות על חושיות ,תופעות מיסטיות וכיו"ב.
כמו שכבר ציינתי אני מודע לכך שכל הידע המצוי ברשותנו הוא רק אי קטן בתוך כל האוקיינוס המסתורי והעצום של הנעלם האופף אותנו.
יחד עם זאת ,חשוב לזכור, כי כל עוד התופעות האלו לא עומדות בקריטריונים אמפיריים ,משמע לא נצפו באופן שניתן לשחזרו,לא נבדקו מחקרית תחת קריטריונים מדעיים מוסכמים,לא עמדו תחת עיקרון ההפרכה,לא תועדו באופן מקובל ומוסכם על הקהילייה המדעית, ולא הוסברו או נובאו ונחקרו על ידי תיאוריה מדעית מוסכמת ומקובלת על ידי קהיליית המדענים ומתוך מתודה מדעית אין הם ראויים עדיין ,לצערנו, להשתייך למדע.
תולדות האמונה הדתית ,והיחס בין המונותיאיזם לבין האמונות הקדומות יותר באלים ובטבע.
כבר בתחילת התהוות התרבויות הגדולות, רווחו בהן תיאוריות דתיות שונות ,אשר העמידו את האדם במרכז וכגולת הכותרת של הבריאה,וראו את כל שאר היקום כחפץ שנברא למענו ולשימושו. התיאוריות המרכזיות שבהן היו התיאוריות המיתולוגיות והדתיות.
כל התיאוריות מסוג זה ,הדגישו את קיום יצורי על קונקרטיים ,פחות או יותר, שיצרו אותנו ואת עולמנו, ואשר קובעים את גורלנו גם מעבר למעשה הבריאה,בתחילה נוצרו בתרבויות המרכזיות מיתוסים שכללו ,רובם ככולם,אלים ואלילים רבים.
בשלב מסוים ,לפני כ2500 שנים ,היה בחלק מהתרבויות מעבר לאמונה באל אחד-אמונה שנקראה ,משום כך, בשם מונותיאיזם.
האוחזים באמונה זו של מונותיאיזם טוענים כי המעבר מאלילים לאל אחד הינו מהפכני ומהותי ועושים הבחנה חדה בינם לבין האוחזים באמונה באלים רבים אשר אותם הם מגמדים ומכנים בשם עובדי אלילים או עכו"ם-עובדי כוכבים ומזלות.
בהתאם לכך,מקובל עדיין לחשוב כי האמונה המונותיאיסטית שונה ברמה העקרונית מכל האמונות הפרימיטיביות שקדמו לה,ויש העושים אבחנה מאוד ברורה וחותכת בין עובדי האלילים והמזלות לבין המונותיאיסטים הנחשבים לנאורים ומתקדמים בהרבה יותר.
אנו איננו מקבלים זאת לגבי המונותיאיזם הפשוט והקונקרטי ,וסבורים כי מבחינת ההיבט המטפיזי והמדעי, אין הבדל מהותי בין האמונה באל קונקרטי אחד לבין האמונה באלים רבים שכן בשני המקרים מדובר בישים מיתולוגיים מורכבים ביותר, אשר אין לנו כל מושג לגבי דרך היווצרותם ואין לנו כל עדות חושית לגבי עצם קיומם.
במחשבה שנייה, אם ישנה כבר ישות תחומה ומוגבלת כמו האל הקונקרטי המדבר ואף נראה על ידי יחידי סגולה מסוימים, מדוע שלא יהיו עוד רבים שכמותו?
אנו מניחים את עצם קיומו ,לא מתוך מבחן ההיגיון וכללים מנחים לגבי יצירת יש מטפיזי ובטח שלא מתוך ידע סביר או הגיוני הנוגע לאופן יצירת חיים בדרך אבולוציונית.
למעשה, כמו שכבר הוסבר ,דמות האל היחיד שעוברת האנשה,מדברת,עושה ניסים ונפלאות או לחלופין מענישה ונוקמת, אינה שונה מהותית מדמויות האלים של המיתולוגיה הרומית או היוונית,למשל,לעומתה תפיסות רוחניות מתקדמות הן שונות בתכלית.
גם חלק מהטקסים המהווים את עבודת האל בדתות המונותיאיסטיות ,למרות שעברו תהליך התפתחותי ,וכיום, כבר אינם כוללים הקרבת קורבנות, אינם שונים מהותית מטקסים של דתות פגאניות או אליליות אחרות ששלטו בתקופות קדומות וקיימות גם כיום.
לכן ההבחנה בין נאור ומתקדם לבין פרימיטיבי צריכה להיות בין אל רוחני ומופשט לבין אל קונקרטי,ולא בין אל אחד(מונותיאיזם) לבין אלים רבים.
אמונה מול פילוסופיה:הרציונאליזם ויחסו לדת,התייחסותנו לרציונאליזם.
עד תקופת ימי הביניים רווחה האמונה, כי ניתן להוכיח את הכרחיות קיום האל באמצעות הלוגיקה ולכן חשבו שיש להשתית את האמונה הדתית על המדע,הלוגיקה והפילוסופיה.
רק בשלהי התקופה היו פילוסופים כמו תומס אקווינס(1224-1272) שהעזו לטעון כי הגישה הרציונאלית או המדעית זקוקה לידיעה האמפירית ואילו האמונה אינה זקוקה לידיעה,ואפילו להיפך הוא הנכון,ידיעה עלולה לשבש את האמונה .
על פי אקווינס ,האמונה מתבססת על רצון טוב בלבד,ניתן להפעיל בתוכה לוגיקה,אך הנחות היסוד שבה אינן מבוססות על ידיעה מדעית,אלא על אמונה דוגמאטית שבה אנו אוחזים לא מתוך אילוץ כלשהו אלא אך ורק מתוך בחירה ורצון.
אם כן, נקודת המוצא הבלתי מעורערת של האמונה איננה ברת בדיקה ממהותה,ואינה נובעת מהכרח עובדתי או לוגי ,כזה או אחר, שמוביל להנחה בדבר קיום האל.
הפיזיקה מבוססת, אם כ,ן על נתוני החושים והניסוי האמפירי, בשילוב התיאוריה והשפה הפורמאלית הלוגית והמתמטית,ולעומתה התיאולוגיה מבוססת על דוגמה ראשונית ובלתי מבוססת ,המשולבת בלוגיקה ומיתולוגיה מתלווה, שבאות לבסס את הדוגמה הדתית.
בלי הדוגמה הראשונית הזאת ,המבוססת על התגלות או חזיונות שחוו יחידים ,תהיה לנו כאן רק מערכת דמיונית מיתולוגית וחסרת ביסוס אפיסטמולוגי,אמפירי או אחר כלשהו.
מסתבר שלמרות זאת,הדוגמה הדתית חדרה בעבר לפילוסופיה,סוג של תיאוריה פילוסופית ואף מדעית, אשר שילבה בתוכה יסודות מתוך הדת היה ,כאמור,זרם הרציונאליזם.
נובע מכך, כי למעשה ,ואולי קצת במובלע, הרציונליזם האורתודוקסי הוא זרם פילוסופי טהור ,רק לכאורה ,שכן הוא מהווה בראש ובראשונה,שלוחת לוואי של האמונה הדתית.
רציונאליזם היא למעשה האמונה כי האדם יכול לתפוס את המהות שבשורש כל תופעות העולם ולהגיע לידע שלם,אונטולוגי ,אלוהי ממש, על היקום בכללותו .
את זאת ביכולתו לעשות ,לכאורה,בעזרת האידיאות שהאל נטע בתוכו,המכילות בתוכן ידע שלם,וודאי ומוחלט על מהות היקום כולו וכל האובייקטים המצויים בתוכו.
מסתבר שלאחיזה ברציונאליזם ישנם אפקטים פסיכולוגיים תומכים ניכרים.
כאשר נוצרת תמונת עולם רציונאליסטית –מתלווה אליה תחושה של עונג,הקלה,שלווה ומנוחה.
כל החושות העונג הללו נוצרות כתוצאה מהתחושה שביכולתנו להבין את היקום,לדעת אותו ולהכיר את כל צפונותיו באופן אבסולוטי.
בלעדי תחושה זאת ,מכלול מסתרי היקום טוענים אותנו כל הזמן במגוון תחושות שרובן אינן נעימות ,למעשה חלקן הגדול אפילו מציפות אותנו בחרדה,והן מטרידות ומאיימות.
כתוצאה מכך,הצורך התיאורטי הכללי ,הקיים בנו, תובע מאיתנו שנהפוך את המורכבות העצומה של התופעות המתגלות לחושינו,לדבר פשוט ומובן יותר.
אותו ארגון מחודש גורם גם לכך ,שמעתה ואילך ניזקק להרבה פחות אנרגיה מנטאלית בכדי לעקוב אחר מגוון האירועים המסתוריים המקיפים אותנו,ניטען בפחות תחושות שליליות, ונרגיש הרבה יותר קומפטנטיים ובעלי הבנה ושליטה.
בנוסף לרווחים פסיכולוגיים אילו, הרציונאליזם סיפק לנו את התחושה האומניפוטנטיית המשכרת, כי נוכל להגיע לידע וודאי ומוחלט על היקום ואף לשלוט ביקום ולקבוע את גורלו בזכות התודעה שניתנה לנו על ידי האל יחד עם האידיאות הטמונות בתוכה.
באשר לעמדתנו כלפי הרציונאליזם ,הרי שאין אנו יוצאים כנגד העמדה שניתן למצוא חוקים כלליים לתופעות השונות או שניתן להבין באמצעות השכל את מכלול עולם התופעות הסובב אותנו,אנו אפילו מציעים בהמשך,עמדה של רציונאליזם אבולוציוני.
אנו יוצאים רק נגד ההנחה המובלעת שהתקיימה ברציונאליזם הקלאסי :שניתן להגיע לידע ודאי ומוחלט, ושמקורו של ידע זה הוא בישות אלוהית.
התיאוריות הרציונליסטיות המסורתיות החזיקו,במובלע או במפורש, בהנחה, כי האל עומד בשורש כל התופעות ,הוא זה המאפשר לנו לתפוס את האמת המוחלטת והוא זה שמאפשר לנו בהשראתו גם להגיע לחקר החוקים הכלליים התקפים ביקום.
אנו ,כאמור,מציעים דגם רציונאליסטי שונה,הוא אמנם טוען כי ביכולתנו להבין ולדעת את העולם באופן מספק באמצעות ההיגיון והשכל, אך המקור לידע במודל זה הוא שונה -הבנת העולם מתאפשרת ,לא מתוך וודאות שהוקנתה על ידי האל, אלא מתוך תהליך אבולוציוני ופרגמאטי שעודד ותגמל ,באספקט הישרדותי, תהליכים של הבנה וידע תקפים על העולם.
הבנה וידע אילו התגבשו הן מתוך עיקרון ההישרדות של המותאמים ביותר, והתקיים כאן למעשה,תהליך ברירה טבעית שהן עברו,כישויות בפני עצמן,יחד איתנו,הפונדקאים שלהן, הן התפתחו, ולמעשה גם מתפתחות ללא הרף גם מתוך נטייה אבולוציונית שהתפתחה בנו לחקרנות ולמידה בלתי נלאות המוסיפות לנו ,ללא הרף, הבנה וידע על העולם סביבנו.
אם כן ,אנו מציעים מודל של רציונאליזם אבולוציוני, שאמנם אינו מאפשר לנו להגיע לידע וודאי במובן האונטולוגי, אך ,מאידך,מאפשר לנו הן הבנה והן ידע בעלי תקפות ובהירות מדהימים,והכול פרי התפתחותנו והתפתחותן האבולוציונית המדהימה שהביאה אותנו עד הלום ושתקוותנו היא שהיא תמשיך להוליך אותנו להישגים מדהימים אפילו יותר.
כיוון תולדות התפתחות התיאוריות הדתיות והמדעיות המרכזיות:מעבר מאגוצנטריות ושימוש בתיאוריות מרגיעות -לתיאוריות מדויקות יותר ומטרידות הרבה יותר.
באופן כללי ,ניתן לאפיין את התפתחות המדע, במהלך ההיסטוריה האנושית הידועה לנו, כמעבר מאגוצנטריות ,ושימוש בתיאוריות מרגיעות ובעלות ערך מתגמל פסיכולוגי ,אך לוקות בהיבט הפשטות והפוריות האמפירית שלהן,לתיאוריות מדויקות יותר ותואמות יותר את התופעות הנצפות בהיבט האמפירי, אך מטרידות ומעיקות הרבה יותר בהיבט הנפשי ,שכן הינן מדגישות יותר את קטנות האדם ושוליותו בתוך המערך הכולל של היקום.
בתקופות הקדומות ,נראה שדי היה בכך שהידע היה מספק בהיבט הפרקטי או בהיבט הרגשי-פסיכולוגי בכדי שבכל אחד משני המקרים,ייווצר אישור אישי ותרבותי לתקפות לא מעורערת ,לכאורה, של המושגים או התיאוריות שעמדו בשורש ידע זה.
במקרים אילו, האדם אפילו האמין ,בדרך כלל, שאין המדובר כאן רק בהשערות או המצאות מתגמלות בלבד, אלא שהמדובר הוא בידע אמיתי ובלתי ניתן לערעור על העולם.
לעיתים נוצרה אפילו התנגשות בין שתי המטרות הללו: הפרקטית -מדעית --והרגשית -פסיכולוגית,הדבר קרה בייחוד באותם תחומים בהם האדם הרגיש חוסר אונים מוחלט.
חוסר אונים זה נבע מחוסר ידע מועיל ותקף וגם מחוסר יכולת להשיג ידע הולם בגלל קוצר ידה של האנושות באותה התקופה,ואז,בלית ברירה,ובהיעדר כל כיוון הולם, המציא האדם מושגים מיתולוגיים שתפקידם היה להחזיר לו את תחושת השליטה והביטחון.
מושגים מיתולוגיים דתיים אילו התאפיינו בדרך כלל במימד מיתולוגי ואגוצנטרי בולט,והציבו את האדם במרכז השליטה בעולם והיקום ואת מושגי האלוהות או השטניות כמכוונים את עולמו ופעולתו של האדם.
למשל,בתקופת מגיפת הדבר(1350) אשר בה מתו מיליוני בני אדם,הייתה באירופה תחושת חוסר אונים וחרדה גדולה, כי לא ידעו אז כלל מה גורם למגיפת הדבר(לא היה עדיין כל ידע על חיידקים ווירוסים) וממילא, לא הייתה כל דרך להתמודד איתה .
אוזלת היד הובילה ליצירה מיתולוגית ,שטענה כי מגיפת הדבר היא תוצאת פעולת השטן אשר רוצה להשמיד את בני האדם, כהני הדת גויסו אז לפעילות אינטנסיבית של גירוש, והיו אמורים לגייס את תמיכת כוחות האל הטוב ועוזריו המלאכים למאבק בשטן והרשע.
הדבר ממש לא הוכיח את עצמו מבחינה פרקטית,אנשים המשיכו למות בהמוניהם, אך תחושת המצוקה ואוזלת היד עודדו המשך אחיזה בתיאוריה זו ביתר שאת,למרות שהוכיחה עצמה בהיבט הפרקטי והאמפירי כלא יותר מאשר קנה קש רצוץ וכוסות רוח למת.
מה שמעניין הוא ,שדווקא במצבים שכאילו של מצוקה וחוסר וודאות קשים, אנשים לא זונחים תיאוריות דתיות ואפילו נאחזים בהן ביתר שאת, ככל שהמצב מחמיר.
ידוע ,כי אנשים שסובלים מבלבול זהות וחרדה רבה ,נוטים לחזור בתשובה,והדבר קיים בשכיחות גבוהה יותר גם אצל אנשים העוסקים במקצועות ברי סיכון ,אשר בהם ישנה אמנם אפשרות להמריא גבוה ומהר ,אך קיימת גם סכנת צניחה והתרסקות ,מקצועות כגון טייס שתלוי במטוס, או אמן מופיע,כגון זמר או שחקן,שתלוי מאוד ברייטינג ובדעת הקהל.
על כך אמר כבר קארל מרקס כי הדת הפשטנית והקונקרטית היא האופיום של ההמונים.
אם כן,מאזן חשוב המאפיין שימוש בתיאוריות ,הוא המאזן בין שימוש בתיאוריות המבוססות על אמונה דתית פשטנית במובנה המיתולוגי לבין תיאוריות חסכוניות הרבה יותר,אשר אינן כורכות ישים מיתולוגיים בלתי סבירים,אך מאידך מספקות פחות תשובות.
ניתן לומר כי קיים רצף התפתחותי בין התיאוריות השונות ,כאשר בשלבים המתקדמים יותר ישנן תיאוריות אשר באות בראש ובראשונה לתת ידע מדויק על העולם על סמך מטפיזיקה סבירה ופשוטה,ובשלבים מוקדמים וראשוניים יותר ישנן אחרות ,אשר באות ,בראש ובראשונה,לספק צרכים פסיכולוגיים,תוך שימוש במטפיזיקה בלתי סבירה ועמוסת תכנים מיתולוגיים ,הן לרוב לא בדוקות מחקרית,אך מצד שני מרגיעות ומאדירות להפליא.
אם אנו בוחנים באופן כללי את תולדות התיאוריות האנושיות באלפי השנים האחרונות,הרי שניתן לראות הסתמנות של שלבי התקדמות בכיוון שציינו,משמע,לכיוון הפשוט והאמפירי ,אם כי ההתקדמות אינה רציפה,לעיתים היא ספיראלית, ובימי הביניים אף הייתה נסיגה של הפילוסופיה והמדע הרבה שנים אחורה, אפילו ביחס לתרבויות העתיקות, וזאת לתוך חשיכה שספק אם הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית,ונקווה מאוד שלא תחזור בקרוב.
תקופת ימי הביניים התאפיינה באחיזה וכפייה בלתי מתפשרת של תיאורית האל ובהשלטתה על המדע והחשיבה בכלל,מה בכלל אפשר שליטה מוחלטת שכזו?.
ההשתלטות התאפשרה באמצעות גישה דיקטטורית,אלימה ואכזרית ביותר מצד הכנסייה אשר שללה בכוח הזרוע וההפחדה (ולא מתוך עמדה של ויכוח פתוח ומאמצי שכנוע )כל ניסיון תיאורטי שונה או סותר להסביר את מהות העולם והיקום.
כמו שנאמר ,היכן שנגמרות המילים ונגמר כוח השכנוע וההיגיון ,שם מתחילות המכות...
כללית,ניתן לבחון לאורך ההיסטוריה לאן כיוונה בכל אחת מן התקופות המרכזיות התרבות השלטת,וניתן לעקוב גם אחר המאבק המתמיד בין שתי המגמות(המתגמלת פסיכולוגית והמדויקת אמפירית)בתרבויות ובתקופות שונות, ובמקביל ניתן לבדוק גם את מידת החופש שהתאפשרה בהן לדעה שונה,ולביקורת ספקנית על בסיס אמפירי או לוגי פילוסופי.
למעשה ,גם כיום ישנם זרמים דתיים,חלקם פנאטיים ואלימים,וגם כיום ישנן תיאוריות מיסטיות ואחרות הבאות לספק, בראש ובראשונה, צרכים פסיכולוגיים וכל זאת לצד תיאוריות אחרות,מתקדמות יותר המביאות איתן התקדמות מדעית ,פראקטית וטכנולוגית מדהימה.
אפילו בתוך הפילוסופיה,זרמים כגון הפוזיטיביזם הלוגי,הרציונאליזם וכל התורות המוחלטות, באו לתת מענה לצורך הרגשי,לדעת באופן מוחלט את העולם ובכך לספק צורך רב עוצמה,ובכך הן הקבילו לדת, שהיא ,אחרי הכול, גם כן תיאוריה טוטאלית מסוג שכזה.
לעומת זאת, תיאוריות אחרות צנועות יותר ופשוטות יותר,שעומדות במבחן המטפיזי והאמפירי כאחד, הן אילו שהצעידו אותנו ,ועוד תצעדנה אותנו לעבר הקדמה הטכנולוגית והמדעית של ימינו, ולתקוותנו גם לעבר עידן הארה שלישי,עידן ההבנה המדעית.
ננסה לעשות הקבלה בין צרכים נפשיים לצרכים תיאורטיים,ומתוך כך הקבלה בין התפתחות רגשית לבין התפתחות תיאורטית,ויחד איתה גם הקבלה בין האדם הפתולוגי לתיאורטיקן הפתולוגי ובין האדם הבשל לתיאורטיקן הבשל.
כאשר אנו מדברים על צרכי העצמי הבסיסיים של האדם ,הרי שהם מתחלקים לשניים.
צורך אחד הוא שבאמת יכירו אותי,משמע יהיו אמפאטיים לרגשותיי הבסיסיים ויתנו לי שיקופים מדויקים,ובמקביל לכך קיים גם הצורך שאני אכיר באמת את העולם.
הצורך השני הוא הצורך להאדרה. הצורך לקבל משובים חיוביים,מעריצים ומחמיאים מהסביבה,והצורך למצוא אובייקטים אידיאליים שניתן לסמוך עליהם ולהעריצם.
שני הצרכים באים במקביל, ויכולים בהחלט להשלים זה את זה.הבלבול ביניהם נובע כתוצאה מכך שבני אדם רוצים להאמין כי המשובים מהסוג השני,הסוג המאדיר,ראויים להימנות תמיד, גם בין משובים מהסוג הראשון -משמע להיות גם תמיד אמיתיים...
יתרה מכך, אנחנו לא רק מצפים באופן פאסיבי מהאובייקט שיכיר אותנו כמות שאנחנו ובו בזמן גם יאדיר אותנו,אלא שאנו עושים מאמצים אקטיביים בכדי לגרום לו לכך.
ניתן לומר כי זו אחת המוטיבציות הבסיסיות ורבות העוצמה ביותר של בני האדם.
ניתן לומר ,כי גם בתיאוריות שאנו יוצרים ,נמצאות הנגזרות של שני צרכים בסיסיים אילו.
כמו שאנו רוצים שיכירו אותנו באמת ,כך אנו רוצים גם שהתיאוריות שלנו יובילו אותנו להכרה אמיתית של עצמנו ושל העולם,וכמו שאנו רוצים להאדיר ושיאדירו אותנו כך אנו רוצים את האחר האלוהי והכול יכול שיאדיר אותנו וישמור עלינו, ובכל אופן יקנה לנו מעמד ייחודי ושולט ביקום,וזאת באמצעות יסודות מתאימים שקיימים בתורות הטוטאליות.
נראה כי ככל שהאדם מרגיש בתוכו כי הוא חלש,חסר ערך וחסר אונים,וככל שדימויו העצמי נמוך יותר, כך הוא נזקק יותר לתיאוריות מאדירות המציבות אותו במרכז העולם(אני גרנדיוזי) או רותמות לצידו את האחר האומניפוטנטי הניצב במרכז היקום ושולט בו(אחר גרנדיוזי= בד"כ אלוהים,או יסודות אלוהיים מובלעים המקנים ידע מוחלט).
תיאוריות כאילו באות מעיקרן לספק צרכים פסיכולוגיים עמוקים ובסיסיים ביותר, ומשום כך אין לנו כל נטייה לוותר עליהן על סמך הפרכות אמפיריות.
במקרים אילו, אנו בדרך כלל כל כך נזקקים ומקובעים שאנו לא נותנים אפילו לעובדות לבלבל אותנו,וגם אם יבוא מישהו וייצור תיאוריה סותרת הרי שהנטייה תהיה לדחותו.
הדבר מקביל לסגנון ההתמודדות של אישיות לא בשלה המקריבה,כהגדרת אוטו קרנברג(1928), את הסתגלותה ואת הראייה האובייקטיבית שלה ,לטובת ההגנתיות הפתולוגית המשרתת את צרכיה העמוקים ביותר(sacrifice adaptation for defense ).
קרנברג טען כי אנשים אילו מקריבים את האדפטיביות שלהם ,ומסתבר שגם את תהליך הצמיחה הרגשי שלהם, לטובת ההגנות ,משום שהם חלשים מדי ומאורגנים ברמה נמוכה מדי ,מכדי להתמודד בדרך בשלה עם המציאויות הפנימית והחיצונית והכאב הכרוך בהן.
דוגמא לאמונה שלא השתנתה במהלך הדורות,למרות שעלו עובדות מאוד חזקות שסתרו אותה ,היא ,למשל, הדעה שרווחה משך אלפי שנים כי אלוהי ישראל שומר על מאמיניו ועל כל עמו ישראל,דעה זו הופרכה באופן בוטה,דרמטי וקטסטרופאלי בתקופת השואה.
לא היה עוד עם אחר בהיסטוריה האנושית שסבל,עונה ונרצח בהיקפי ענק של מיליוני אנשים כמו עמנו,והדבר אמור גם לגבי תקופת השואה וגם לגבי מאות השנים האחרונות.
והנה,הפלא ופלא,גם לאחר השואה הומצאו הסברים מסוגים שונים ,המשמרים את האמונה באל מיטיב ואף מחזקות אותה,אלא שנעשתה התאמה של האמונה לעובדות הקשות והועלתה הסברה ,שהאל ,כבר לא שומר כאן ,דווקא, על היחיד, אלא על כל עמו ישראל.
בין הסברים אילו, ישנם הסברים מקוממים ביותר ,שבכל הקשור לשואה,המדובר הוא בעונש שנענשו בני ישראל על אי קיום מצוות או על ההיטמעות בגויים.
הסבר מקביל ,טוען, שתפקידה ההיסטורי של השואה היה להוביל להקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית ,ייחודית המשמרת אותנו כעם נבדל ועצמאי ולהשיב לעמנו את הכוח והאוטונומיה שהיו לו בעבר("אלוהים" אכן מצא כאן דרך הומאנית ואף מעודנת לכך).
אילו הם הסברים שהם על גבול הכחשת השואה או הכחשת הנוראות הסתמית שבה ,אנשים דתיים או ציוניים הרי לא מתו במחנות ההשמדה פחות מחילוניים,ואיתם מתו צוענים,חריגים למיניהם וכ20 מיליון רוסים,נראה כי תקומת המדינה בהחלט לא הייתה הקריטריון של הנאצים,לראות בנאצים שליחי האלוהים ,מסתמן כעיוות נורא מאין כמותו. מה שהנחה אותם ,היה ,אך ורק, הקריטריון של תורת הגזע,והרשע הטהור בהתגלמותו .
למרות זאת,משום שהסברים אילו ניתנו בשם הדת, אין מי שמעיז ומתקומם נגדם או אפילו מגדירם כהסתה ומוציא אותם מחוץ לחוק ,הן משום פגיעה בזכר הנספים ,והן משום היתר משתמע של שפיכת דם חילוניים או מתבוללים, בעתיד,לצורך מטרות מופרכות כלשהן .
לעומת הקיבעון המחשבתי והתיאורטי שהומחש לעיל,ישנם גם מקרים רבים,אשר בהם אנשים או תרבויות ,עוברים תהליך של בשילה מתוכו הם עוברים לראות את העולם בדרך אשר היא יותר מאוזנת ואובייקטיבית.
תהליך זה אינו קורה,למרבית הצער,לכל האנשים,ישנם אנשים רבים,הנשארים לעד ברמת ארגון לא בשלה,פרימיטיבית וראשונית,נאחזים בהגנות ראשוניות כגון אידיאליזציה,דה ולואציה, פיצול,הכחשה והשלכה אשר גורמות לעיוותים בשיפוט ואף בבוחן המציאות שלהם,וממילא גם סגנון חייהם וגם התיאוריות שלהם ישקפו את פרימיטיביות אישיותם.
לעיתים ניתן לראות הקבלה בין האדם הפתולוגי לתיאורטיקן הפתולוגי בדרך בה הם מקריבים תפיסת המציאות הנכונה שלהם והסתגלותם לטובת הקיבעון וההגנות הנוקשות.
האדם הבלתי בשל נאחז באגוצנטריות ,גרנדיוזיות ומגלומניה-התיאורטיקן הבלתי בשל נאחז באלוהות הקונקרטית והפשטנית ,הלבשת תיאוריות מיתולוגיות שרירותיות על היקום,היאחזות בדוגמות כאמיתות מוחלטות לכאורה וגישות נוקשות ואגוצנטריות.
האדם הבלתי בשל נאחז בפיצול בין טוב ורע,רואה את כל הטוב בתוכו ומשליך את כל הרע על זולתו,הוא אינו מוכן להעמיד עצמו למבחן הביקורת,הספק והעימות עם מגרעות.
התיאורטיקן הבלתי בשל יוצר דיכוטומיה דומה בין האדם לבין הטבע:רואה אותנו כבעלי יסוד אלוהי,השונה מהותית מכל עולם החי הסובב אותנו,כולל נשמה אלוהית הטבועה בנו ורק בנו,ולעומת זאת מיחס לשאר היצורים החיים ,באשר הם ביקום, יסוד מכאני ונטול נשמה בלבד(ולא נותן לעובדה כי גם להם מוח וקורטקס הדומים לשלנו לבלבל אותו)
האדם הבלתי בשל מכחיש את עצם מוגבלויותיו ואת עצם היותו מועד לטעויות.
התיאורטיקן הבלתי בשל מכחיש את עצם היות כל התיאוריות שלנו השערות בלבד המועמדות להתברר בבוא זמנן כבלתי מספקות וראויות להחלפה.
האם ניתן גם להקביל בין התפתחות והתקדמות התיאוריות המדעיות במהלך אלפי השנים האחרונות ,להתפתחותו והתקדמותו של כל אדם במהלך גדילתו ובשילתו?
נראה שכן,בדומה לתהליך ההתקדמות ההדרגתי של המדע במהלך ההיסטוריה, קיים גם תהליך התפתחות והתארגנות אישית אשר עובר האדם ,מינקות ועד בשלות, במהלך התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית השלובות זו בזו.
המעבר הכללי והנורמטיבי אותו עובר כל אדם בריא בנפשו הוא עלייה הדרגתית ועקבית ברמת ההתארגנות והבשילה הרגשית והקוגניטיבית, ויחד איתה ,מעבר הדרגתי מאגוצנטריות ותחושת אומניפוטנטייות לאובייקטיביות,ראייה מפוכחת והסתגלות לסביבה.
במקביל,ככל שהאדם מרגיש חזק, בעל ערך וקומפטנטי כך הוא יכול לפנות אל תיאוריות חדשות אשר הן יותר אדפטיביות,מדויקות ולא מוטות על ידי צרכים ופחדים פסיכולוגיים.
הדבר מקביל לעלייה בכוחות האגו ולירידה במפלס החרדה אצל בעל האישיות הבוגרת ויחד איתן התפתחות היכולת לראות את עצמו ואת הסביבה באופן יותר מפוכח וריאלי.
בדרך כלל ,תהליך כזה מגדיל את יכולת הפרט להסתגל לנסיבות משתנות ומשום כך הוא רצוי ומבורך גם במובן האישי,גם במובן הקבוצתי וגם במובן האבולוציוני.
במקביל, גם התיאוריות המתקדמות יותר ,הן המדעיות והן היום יומיות ,אינן נזקקות למונחים מיתולוגיים כגון אלים,בני שטן,נשמות וכיו"ב,או למונחים מיסטיים כגון כוחות מאגיים, ומשום כך קל יותר להסבירן במינוחים פיזיים או מטפיזיים כלליים ופשוטים.
לסיכום,עם העלייה בכישורים השכליים והעלייה בתחושות הביטחון והקומפטנטיות ועם הירידה ברמת החרדה והבלבול ניתן לעבור לתפיסה אובייקטיבית יותר ואגוצנטרית פחות של העולם הסובב אותנו ,הן ברמה האישית והן ברמה התיאורטית.
בחינת תיאוריות מרכזיות בימינו מבחינת מאפייני אגוצנטריות מול אובייקטיביות
התיאוריה האטומי סטית נראית ,לכאורה, אולי המדויקת והפורה ביותר שנוצרה אי פעם במישור המטפיזי, והיא מאפשרת לנו ניבויים מדויקים ויפים הן בתחום הכימיה והן בתחום הפיזיקה, ולמרות זאת, אפילו בה, ישנו יסוד אגוצנטרי מסוים, מעצם הגדרת אטום כבלתי ניתן לפירוק,הגדרה שאין לה כל סימוכין לוגיים או אמפיריים,ומדוע הוא הוגדר כך?
מכיוון שאנו והכדור עליו אנו יושבים עשויים, לכאורה, מאטומים, שהם אבני הבנייה הקטנות ביותר הידועות לנו כיום ,אנו נוטים לשער כי האטומים הם גם אבני הבנייה הבסיסיות של היקום ,שאינן יכולות להתפרק עוד,וגם אם אנו יודעים כיום כי הוא עשוי להתפרק, הרי שאנו מחשיבים עדיין את התוצרים לחסרי משמעות מיוחדת משל עצמם.
גם עצם העובדה שהמצאנו את פצצת האטום המבוססת על ביקוע האטום לא הובילה להפרכת תפיסת האטום, כבלתי ניתן לחלוקה(למרות שאין הבנה אמיתית של עקרונות פעולתה של הפצצה האטומית ,מלבד אמירה עמומה, על כוחות תאחיזה שמשתחררים).
יש להבין כי האטום נחשב לבלתי ניתן לפירוק ,לא מתוך אילוץ לוגי או הבנתי,ואפילו להיפך –ראייתו כחלקיק בסיסי ובלתי ניתן לפירוק, אפילו מגבילה את חשיבתנו והבנתנו שלא לצורך,אך מצד שני ,תפיסה זו הופכת את היקום לכאורה לנגיש יותר וברור יותר ומעמידה אותנו הבנויים לכאורה מהאטומים ,אבני הבנייה הבסיסיות של היקום, במרכזו.
מאידך ,אם נחשוב על סדרות של רמות גודל של כדורים טבעיים ,שבהם כל סדרה מייצגת סדר גודל,כגון אטומים, ובכול סדר גודל מתקיימות אינטראקציות העונות לחוקיות מסוימת ,ואם נניח כי סדרות אילו מאופיינות בסדרי גודל שהולכים וקטנים הרבה מעבר לסדר הגודל של אטום, ומהצד השני הולכים וגדלים הרבה מעבר לסדר הגודל של המגה גלקסיות,נראה כי הדבר ממקם אותנו, הבנויים מאטומים ,על רצף סדרי גודל של כדורים טבעיים, שרק את מזערו נוכל בכלל לקלוט,ואשר אנו נמצאים עליו במקום שהוא כלל לא ברור ולא מוגדר, וזאת מכיוון שאיננו יודעים כיום את גבולות הסדרה הזאת של הכדורים.
במצב זה ,במקום להרגיש מרכזיים ומלכי היקום כולו, נרגיש פתאום כנקודה מאוד זעירה בתוך רצף ענק ,לא ידוע ולא מוכר, ומתוך כך גם מגמד,ממזער,מאיין ומבהיל מאין כמוהו.
כך ,למעשה, גם תיאורית האטום ,היא בין השאר בעלת אפקט פסיכולוגי מרגיע ופשטני ונגזרת בין השאר גם מאותה אגוצנטריות הטבועה עד היום בכל תיאוריה שיצרנו.
הרציונאל להנחת חוסר היכולת של האטום להתפרק הוא כזה:אם אכן האדם הוא במרכז וכל היקום נבנה לכבודו,על פיו וסביבו ,הרי שגם החלקיקים הבסיסיים המרכיבים אותנו (משמע האטומים)חייבים לכאורה להיות החלקיקים הבסיסיים המרכיבים את כל היקום וממילא אי אפשר לפרקם או לחלקם למרכיבים שהם בסיסיים יותר.
מגבלתה וחוסר נחיצותה של תפיסה זו ,אינה באה בסתירה, לעובדה, כי המטפיזיקה של האטום והאלקטרון,היא אולי המטפיזיקה הפורה והמתקדמת ביותר שיצרנו עד היום ,ומתוך כך,בפירוש,אסור לוותר עליה ,מאידך,בשלב זה יש לבצע בה פשוט התאמה ,שיכלול וניפוי של הנחות יסוד מיותרות ,כך שתתאים למטפיזיקה החדשה שניצור ולפרדיגמה החדשה.
ניתן להוכיח בנקל כי במקביל לאגוצנטריות הטבועה בהנחת האטום הרי שגם כמעט כל התיאוריות האחרות המצויות כיום בידינו, נגועות אף הן בנגע האגוצנטריות.
דוגמא נוספת:אם נתייחס לתיאוריות אסטרופיזיות מקובלות ,הרי שגם תיאורית המפץ הגדול,היא תיאוריה די אגוצנטרית ,המנסה להחיל תופעת פיצוץ ,מאוד מקומית וספציפית שהתרחשה באזורנו,על היקום כולו,אסטרונומים צפו התרחקות של כוכבים בגלקסיה שלנו מכדור הארץ,ואולי גם התרחקות של גלקסיות אחרות מהגלקסיה שלנו,ומכאן הסיקו כי היקום כולו התרכז בנקודה אחת,ואז חל פיצוץ גדול,הגורם לכל חלקיו להתרחק זה מזה .
אם ננסה לדמיין תמונה רחבה וכוללת יותר של היקום ,הרי ,שבהחלט, יתכן, שגם אם אכן ישנה התרחקות מאיתנו ,ואפילו ברמה של גלקסיות, הרי שמדובר בתופעה מקומית בלבד בסביבתנו הקרובה בלבד(המגה גלקסיה שלנו), אשר אינה חלה על כלל הגלקסיות,ובהחלט לא על מכלול מבני העל אשר הגלקסיות הידועות לנו עשויות להיות חלקי יסוד בתוכם.
בהחלט ייתכן שבמקומות אחרים ובסדרי גודל אחרים, ישנן תופעות של התכנסות או סטביליות דווקא,אלא שאנו ,בשלב זה ,איננו יכולים לצפות בתופעות אילו.
ראינו, אם כן,שגם שתי תיאוריות הנחשבות כיום למרכזיות ומתקדמות ביותר(ובחרנו בהן שרירותית בלבד ורק לצורך המחשה) עדיין מתאפיינות באלמנט אגוצנטרי ניכר.
נעבור עכשיו להתייחסות מפורטת ומוחשית יותר לגבי התקופות המרכזיות השונות, החל מהעולם העתיק ועד לימינו בהיבט נאורות והתקדמות פילוסופית ומדעית.
התייחסותנו לכל תקופה תהיה על פי המאפיינים המרכזיים אשר אליהם התייחסנו במאמר.
התקופה ההלניסטית- הישגיה ומהותה
התקופה ההלניסטית הייתה למעשה תקופה חשובה,פורה מאוד בהיבט הפילוסופי, ומוארת, אשר בה נקבעו היסודות המדעיים והפילוסופיים של תקופתנו.
מה שקובע אם תקופה מסוימת היא חשוכה או מוארת הוא לאו דווקא אם קיימות בתוכה או לא קיימות תיאוריות מיתולוגיות או דתיות במקביל לתיאוריות מדעיות ופילוסופיות ,אלא, בעיקר, קובעת את מידת המוארות של תקופה מידת הסובלנות שניתנת בה לתיאוריות ולרעיונות שונים,ומידת הפתיחות הקיימת בה לסגנון חשיבה שונה וחדשני.
על פי קריטריון זה ,למעשה,דווקא התקופה ההלניסטית והרומית שהתאפיינה בעבודת אלילים הייתה הרבה יותר סובלנית,מאפשרת ומתקדמת מבחינה פילוסופית ,אומנותית ומדעית מתקופת ימי הביניים המונותיאיסטית שבאה בעקבותיה.
במובן זה, הייתה זו תקופה מוארת ויצירתית ביותר, אשר אותה נכנה בשם עידן ההארה הראשון,וזאת לאור ההתקדמות המרשימה בהבנת העולם שהושגה במסגרתה.
תקופת הרנסאנס,שבאה לאחר ימי הביניים,לא הייתה אנטי דתית במהותה ,אלא באה בעקר בכדי להחזיר סובלנות ופלורליזם אילו ובכך היוותה למעשה את עידן ההארה השני.
נסקור דרך דוגמאות מייצגות,מעט מהישגי התקופה ההלניסטית,ונראה כיצד הם משפיעים על רעיונותינו עד היום,(במאמר שיוצג על המטפיזיקה ניתן למצוא מגוון דוגמאות נוספות).
אריסטו ,למשל,יצר בתקופה ההלניסטית מסורת שהטביעה את חותמה על כל ההתפתחויות הפילוסופיות והמדעיות שבאו אחריה.
הוא טען ,למשל,כי הנפש בנויה משלושה חלקים:החלק הצמחי,החלק החיוני והחלק השכלי.
החלק הצמחי קשור לתזונה ותהליכי החיים,החיוני קשור לתנועה והשכלי אחראי לעיקרון הרציונאלי.
(יש לציין כי רעיונות אילו מזכירים מאוד את מעשה המרכבה של המוח:החלק הצמחי מקביל לגזע המוח,החלק החיוני למערכת הלימבית והחלק השכלי מקביל לקורטקס.)
טענה נוספת ,שטען אריסטו, היא, שהעולם הוא בעל סדר טוב,ושדבר זה נובע מכך שכל דבר ביקום שואף להתקדם אל המצב האפשרי הטוב ביותר עבורו.
(הדבר מקביל לתיאוריות אבולוציוניות שטוענות שהישים שואפים להתארגנות סטבילית)
אריסטו הצליח גם להראות ,שבראש המדע נמצאים משפטים שאמיתותם מוחלטת,אילו הן מחשבות ואקסיומות שהמחשבה הוגה כבר מלידה ואינה יכולה להגות אחרת.
אריסטו טען גם ,כי לכל עצם ולכל מושג, ישנה מהות הקובעת את טיבו ואת דרך פעולתו.
התכונה המהותית אינה יכולה להבדיל בין הפרטים השונים באותה קבוצה מושגית או באותו סוג או מין ,אלא רק בינם לבין השאר.
על רקע זה מתאפשרת גם המשגתם.הגדרת המושג מכילה את התכונות המהותיות בלבד.
אריסטו טען גם שאם מוצג פרטי כלשהו שייך למושג כלשהו ,הרי שבהכרח תופענה בו התכונות המהותיות.
למשל,אם כל אדם- הוא בן תמותה.במקרה זה, גם איש יווני(מקרה פרטי של אדם)-יהיה בהכרח, גם הוא, בן תמותה.
המהות ,למעשה, דחקה בשלב זה גם את הסבר התנועה של עצמים שונים במרחב לתוך הקופסא החתומה והבלתי מתפשרת של חלק ממהות העצם.
בכך היא השאירה את התנהגות העצמים ואת המרחב שבין העצמים למרות האל המחדיר בהם מהות זו.(אפילו ניוטון הלך במידה מסוימת בכיוון זה ויש לכן בתיאוריה שלו במובלע את האידיאליזם והרציונאליזם במובנם הדתי והמסורתי.)
יחד עם מגבלות אילו אריסטו יצר תיאוריה מתקדמת ומקדמת הכורכת בקרבה הבנה לוגית ומושגית מתקדמת ביותר ,תיאוריה שהיוותה בסיס במשך אלפי שנים להמשך הדיון על מושגים,מהויות, אידיאות, ,תורת הקבוצות ,הגדרות ותחומי הגדרה של קבוצות וכיו"ב.
בחלק השני נדון בתקופות הבאות,כולל תקופתנו אנו,וגם בהערכת ההתקדמות בעתיד.
W
