איך מלמדים את טכניקת אלכסנדר 

איך מלמדים את טכניקת אלכסנדר? - או - מה קורה בשיעור?

כתבתי לפני איזה זמן מאמר שהתחיל כך: "הדרך כי תסופר, לא זו הדרך, השם כי יינקב, לא הוא המפורש" ובסופו של דבר לא ממש הסברתי למה הכוונה. אז אני מקווה שההקדמה למה שאכתוב כאן תבהיר אגב-אורחא (איזה ביטוי יפה) את הביטוי הזה.

ככה: אני רוצה לכתוב קצת על מה שקורה בשיעור, אבל אין שום תחליף לעבודה אחד-על-אחד עם מורה, ושום מלים לא יצליחו למסור במדויק - ואפשר שאפילו בקירוב - את מה שנמסר במהלך השיעור. זה צריך להיות ברור מהתחלה (זה אמור להסביר לפחות חלקית את הביטוי שלעיל, "הדרך" וגו').

דבר חשוב ראשון שצריך לקלוט כשבאים לשיטת אלכסנדר הוא שלא מדובר בטיפול. אני כבר לא מתעקש לתקן את מי שאומר בנוכחותי "טיפול" או מטפל", גם כי המלים לא נורא חשובות, וגם כי זה לא שווה הרבה; זה שהדובר יתקן את עצמו לא אומר שהוא מבין מה ההבדל, ודאי וודאי אם לא נחשף לטכניקה.

זה עסק קשה, כי אלף, התלמיד נכנס לחדר שיש בו כמה כסאות ומעין שולחן טיפולים, ויש בכך כדי ליצור קונוטציה מיידית של חדר טיפולים. לתלמידים רבים לוקח זמן - זה עניין אינדיבידואלי, כמובן - עד שהם עושים את הסוויץ' בראש ועוברים להלך-רוח של למידה. בית, הרוב המכריע של השיטות והטכניקות בשוק הן תרפיות כאלה או אחרות, והמפגש צריך להיות בעל אופי 'התעמלותי' כדי שיהיה ברור שמדובר בשיעור. גם אז, במקרים רבים העבודה העיקרית נעשית במהלך המפגש, ואילו באלכסנדר זה הפוך. מיד אגיע לכך.

בין יתר הדברים שמקשים על העניין ישנו נושא העשייה. אני רוצה לצטט כאן קטע מדברי פ"מ אלכסנדר באחת ההרצאות שלו (תרגום שלי): "... אם אבקש ממנה לקום ולצאת מהכסא, היא תעשה משהו כדי לקום, כי בביה"ס ובמשך כל חייה היא לומדה - כמו הוריה והורי-הוריה לפניה - שכאשר לומדים משהו, חייבים להצמיד לכך עשייה..." לתלמידים רבים קשה לקבל שבשיעור הם לא נדרשים לעשות דבר; אדרבא, הם נדרשים להימנע ככל האפשר מלעשות משהו!

אז מה קורה בשיעור? בשיעור, המורה (תרשו לי להשתמש בלשון נקבה, כי בבית הספר בו למדתי הייתי הזכר היחיד) בוחנת את התלמיד/ה, מזהה איך הם מחזיקים את עצמם ומה הם עושים, מלמדת אותם להפסיק עשייה שגויה בפרט ועשייה בכלל, מראה להם מהו הנכון על-פי הידע שלה בטכניקה ונסיונה, מלמדת אותם מושגים כגון בקרה או שליטה ראשונית, בלימה, הוראת כיוונים, הערכה תחושתית, כיוונים מנוגדים וכן הלאה. העבודה נעשית על פעולות יומיומיות "רגילות" לגמרי, מתוך מגמה ללמוד איך לפעול באורח חסכוני, בריא ומדויק. ככל שהלימוד מתקדם מומלץ לתלמיד/ה לקחת את מה שהם לומדים ולהתנסות בו בפעילותם היומיומית מחוץ לשיעורים, כדי להכניס את הטכניקה לחיי היומיום. השיעורים הופכים בהדרגה למקום בו אנחנו "חוזרים למקורות", משפרים את הדיוק, מתקנים ניואנסים ובעיקר לומדים עוד ועוד על עצמנו. אבל תלמידים שרוצים להפיק את המירב מהלימודים, כדאי מאד שיקחו את זה לחיים שלהם.

כשהרעיון הוא פשוט זה:

ללמוד איך להשתמש בעצמנו.