חוק העונשין מגדיר במדויק מהי גרימת מוות ברשלנות:
------------------------------------------------------------------
חוק העונשין, תשל"ז-1977 [תיקון אחרון: 12/8/04] .
304. גרימת מוות ברשלנות [תיקון: תשנ"ה] [א/218]
הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו - מאסר שלוש שנים.
-------------------------------------------------------------------
"הגורם"
אדם הגורם, משמע תוך בצוע פעולה או אי בצועה של פעולה הנחוצה להצלת חיי אדם ו/או זהירות על חיי אדם, והיה צריך לצפות את סכנת החיים וזאת ככל אדם סביר באירוע ו/או פעולה, ולא נקט זהירות כאמור.
בכך לא נקט האדם בזהירות הדרושה, לשם הצלת האדם שחייו היו בסכנה.
דוגמא
נהג רכב נוהג במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, בשטח עירוני וליד בתי ספר וגני ילדים.
אדם בר דעת יודע כי ילד עלול להתפרץ לכביש ולכן צריך לצפות כי הנו עלול להיקלע לתרחיש שכזה. על כן חייב הנהג עפ"י חוק, ועל פי כל אמות מוסר, לנקוט בכל אמצעי סביר כדי למנוע אפשרות של תאונה, קרי פגיעה בנפש של ילד העלול להתפרץ לכביש, אף אם הילד נושא באשמה מסוימת לאירוע התאונה (הרי הנו ילד).
האירוע במתחם קבר יוסף
ביום 1/10/2000 וביום שלאחריו, נקלעו 11 לוחמים מצוות לוחמי מג"ב בחטיבת שכם, שהוצבו ע"י החטיבה במתחם, למצב בו צרו עליהם מאות פלשתינים, תוך תקיפת הלוחמים המבוצרים במתחם באש מנשק קל (לרבות מהשוטרים הפלשתינים ואחרים), בקבוקי תבערה, אבנים, צמיגים ואמצעי לחימה.
לאחר מספר שעות לחימה במתחם ובשעה 15:30 בדיוק, נפצע לוחם מג"ב מדחת יוסוף ז"ל מבית ג'אן בצווארו.
פציעתו הקשה של הלוחם דווחה לחטיבה במיידי והובהר כי אופי פציעתו מחייב את פינויו המיידי.
הלוחם איבד דם רב ולבסוף לאחר מספר שעות נפטר, כשהחובש בשטח מתריע כל מחצית השעה כי הפצוע חדל להגיב, ולאחר עיניו לא זזות, בהמשך פעימות לבו נחלשו ולבסוף חדל לנשום עצמאית.
כל העת חבריו לצוות זועקים על חייו ומודיעים לחטיבה ולכל הנוגעים בדבר, כי ההימנעות מפינויו המיידי ממתחם קבר יוסף במסוק ו/או נגמ"ש מהחטיבה הסמוכה, יגרום במפורש למותו.
עמדת תצפית חטיבתית הנמצאת כקילומטר מקבר יוסף
בכל העת צופים על מתחם הקבר צוותים מעמדת התצפית הסמוכה.
בעמדה נוכחים בזמן מסוים אלוף פיקוד מרכז יצחק איתן, מפקד האוגדה בני גנץ, יצחק דדון ומפקד חטיבת שכם יוסי אדירי. למחרת אף הגיעו למקום גם שאול מופז הרמטכ"ל ואהוד ברק ראש הממשלה דאז. גם אז אין הם מגיעים להחלטה לפנות ו/או לתגבר את 10 הלוחמים הנותרים במתחם ו/או להשיב באש באמצעות מסוקים ו/או כל אמצעי אחר, כדי להבריח הפלשתינים התוקפים.
הדמיון בנושא "הפקרת נפגע על פי פקודת התעבורה" וההשלכה על המקרה
פקודת התעבורה [תיקון אחרון: 10/8/04] .
64א. הפקרה אחרי פגיעה [תיקון:תשכ"ה(3), תשל"א, תש"ם]
(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר-על-תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.
נחזור לאותו נהג פוגע - כאמור, עפ"י סעיף 64א. (ב) לפק' התעבורה שלעיל, אם לא הגיש לנפגע עזרה, והיה ביכולתו להגישה, דינו תשע שנות מאסר (והיו לרשותם אמצעים מגוונים כמסוקי קרב, נגמשים וטנקים, אגב זוג מסוקי קוברה הוזנק מבסיס פלמחים אך היה זה לאחר קביעת מותו של מדחת יוסוף ז"ל).
האחריות והאשמה של שאול מופז ואהוד ברק
עפ"י תרגילי חילוץ ממתחם יוסף שתורגלו בחטיבה, זמן החילוץ ממתחם קבר יוסף לחטיבת שכם אורך לא יותר מעשר דקות.
משום מה החלטת הדרג המדיני (אהוד ברק), ועמו הסכמת (!) הדרג הצבאי להחלטה שאול מופז, הנה שלא לפנות את מדחת יוסוף הפצוע, על אף מצבו הקריטי ועל אף חובתם המוסרית וקוד השבועה בצה"ל לו נשבעו שני האחרונים, והוא לעשות הכל כדי להציל לוחם פצוע בשטח.
במקום זה הוחלט ע"י שאול מופז ואהוד ברק להשאיר את הלוחם הפצוע קשה בשטח ולחכות לסיוע פלשתיני בדמותו של ג'יבריל רג'וב, אשר היה במרחק רב ממקום האירוע (שהה בחברון).
כל זאת כששאר הלוחמים עדיין שרויים תחת מטר אש יעילה ומדויקת, שנורתה מעמדות החולשות על המתחם, המון זועם ומתלהם, אשר אט אט סוגר על 11 הלוחמים שבמתחם, תוך הבערת אש במתחם הקטן וחשיפת שאר עשרת הלוחמים הנותרים לסכנת חיים מיידית, ו/או לינץ כפי שארע לאנשי המילואים בעיר רמאללה.
סכום האירוע
שאול מופז ואהוד ברק משולים לאותו נהג רכב מתחילת המאמר.
שניהם היו צריכים לצפות את המוות של מדחת יוסוף ז"ל ולעשות הכל עפ"י החוק ועפ"י כל אמות מוסר צהליות וחברתיות, כדי לחלץ אותו ואת שאר הלוחמים במיידי ובכך למנוע את חשיפתם לסכנת חיים, אך הם לא עשו כן באותו היום בו נשקפה להם סכנת חיים.
מותו של לוחם אחד בלבד באירוע הנו מזל, אך צוות הלוחמים שנותר מתמודד עד היום בזוועות שחוו התמודדות נפשית קשה.
לבסוף, הלוחמים פונו במהלך אותו השבוע והפלשתינים שרפו את קבר יוסף.
השאלה הנשאלת : היכן היה שקול הדעת? לאן נעלם הערך העליון של הצלת לוחמים ופינויו המיידי של הלוחם שנפצע בשטח - מדוע לא הזדרזו הפיקוד הצבאי והמדיני לשם הצלת חייו?
לשיטתי, המדינה באמצעות היועמ"ש צריכה לברר האם ניתן להעמיד לדין את שאול מופז ואהוד ברק על גרימת מוות ברשלנות עובר לאירוע הנ"ל ולבדוק האם חל עליהם חסיון במקרה זה.
שאול מופז ואהוד ברק מסרבים עד היום להתראיין ו/או למסור דעתם בנושא קבר יוסף.
במשפט הפלילי שתיקת נאשם דינה כסיוע, דבר המחזק את החשדות כנגד הנאשם!
עתה חישבו קוראים יקרים :
א. האם כאזרחים מן השורה, הייתם נוהגים כמוהם?
ב. האם הנכם הולכים להצביע ו/או לתמוך במי מהם אי פעם?
ג. האם שאול מופז ואהוד ברק יכולים להוות גוף מייצג חברתי ו/או פוליטי לאחר מעשיהם?
ענב אורלב
תגובות ניתן לשלוח לענב אורלב - דוא"ל : tfast4u@walla.com
כותב המאמר הנו משפטן. ©
