הגענו ארצה מגרמניה בשנת 1939 באניה גלילאה מטריאסט.ירדנו בנמל יפו לתוך סירות היות ולא היה רציף ,הורי נסעו למגדיאל היות ושם גרו קרובי משפחה
אצלם שהינו כ שבועיים אני הלכתי לגן לא ידעתי מילה עברית די מהר למדתי את השפה כך שיכולתי לשחק אם שאר הילדים,
לאחר שבועיים של חיפושים הורי מצאו בית בהרצליה אז לא היה שם לרחוב וקראו לאזור שכונת-מזרחי כיום זה רחוב הרב -קוק יש גם מספר 63,
על מגרש של שני דונם עמד בית בן חדר אחד, מטבח שרותים בחוץ ,היה בנוי מחסן,היות והבית היה קטן אני גרתי אצל קרוב משפחה בשם סמואל
בגן רשל,מר סמואל היה חקלאי היו לו שטחים בהם הוא גידל ירקות,השכנים שלו היו חדוה ומרטין גוטליב,להם יש שתי בנות ציונה ועדלה כמו כן
היתה לו רפת וסוס ועגלה הוא היה קבלן שיפוצים,לידם גרה משפחת באום היה להם לול עופות ולהם שני בנים אליעזר וישעיהו,הורי היו מבקרים אצלינו בגן-רשל כל שבוע
ובמהלך הזמן הם לקחו קבלן את משה דרנוב שהוסיף לבית עוד שני חדרים,אחרי-כן אני עברתי לגור איתם בבית,
תקופת הילדות שלי היתה התקופה הכי יפה שרק ניתן לדמין,ללא מחשבים ללא טלויזיה,וללא כל האליקטרוניקה שמשגעת את הנוער היום,אנחנו היינו
מאלתרים את המשחקים שלנו,כמו משחקי כדור,אך במקום אויר היינו דוחסים סמרטוטים,הקפות גולות (בנדורות) מחבואים תופסת ועוד,הורי שהיו אנשים
אמידים בגרמניה באו אז אם סכום נכבד אם אני זוכר נכון שלושת אלפים לירות שטרלינג,שלירה אחת היתה שלושה דולר,בתקופה הזו באו הרבה "יקס"
מגרמניה,את השפה הם לא הצליחו ללמוד ואנו דיברנו גרמנית בבית,הקמנו משק עופות את הלולים בנה לנו דוד טורצקי,שהיה נגר מעולה,הורי הביאו שני
ליפטים עם הרהיטים ובין היתר גם פריג"דר אך לנו טרם היה חשמל בבית,פנינו לחברת חשמל ברעננה ולמחרת בא עמוס גוטהרץ והיתקין לנו חשמל,
השכנים קיבלו אותנו מאד יפה וחינו כמשפחה אחת גדולה שזה אומר,כשהשכן היה הולך למושבה לקנייות הוא היה ניכנס אלינו לשאול אם אפשר להביא לנו משהו,
כמו-כן הורי הביאו איתם מדגרה ואנו היינו מדגירים ביצי רבייה עבור הסוכנות את האפרוחים היא היתה נותנת למושבים,אך גם אנחנו הידגרנו עבורינו,
היו לנו ארבעה לולים וכדי להאריך את היום היו מדליקים מנורות נפט בלול או כפי שזה ניקרא אז פנס רוח ,זה מנורת נפט אך מוגנת אם זכוכית שמידי פעם
צריך היה לנקות את הזכוכית מפיח, את המנורות היו מכבים בשעה אחד עשרה בערב כדי לאפשר לעןפות לאכול ובזמן ההמתנה אימי היתה אורגת סלים
לקניית מצרכים אותם היינו שולחים לשני דודי אחד בירושלים ואחד בחדרה.דודי בירושלים היה גר מול שיח ג"ראח ואני זוכר באחד הביקורים שלנו אצלם
עלה חמור על מוקש ,מאחורי ביתם היה שטח הפקר ובנין המשטרה שירת את הא"ום שהיה לצד הערבים ,
אנחנו גידלנו גם פרחים בחצר ולופה לאורך הגדר אם השכנים,את הלופה היינו קוטפים כאשר היא היתה יבשה מקלפים אותה ומוכרים,
זכורה לי תקפת הצנע כשהמוצרים הבסיסיים היו בנקודות היה פנקס אם תלושים והיינו קונים את אותם המוצרים בחלוקה,כשהייתי הולך לשוחט אם עופות עצרו אות
המשטרה הכלכלית לדעת מהיכן העופות רק לאחר שהם וידעו שיש לנו משק עופות הם הרפו ממני.ברחוב השרון היה מחסן תערובת בשם "אגרא"
אותו אבי יסד והיה יושב ראש שנים רבות שם קנו תערובת חברי אגרא שהיו רשומים בו,אני זוכר את גרסטל שהיה מערבב את החומרים באת שפיכה
ויהודה חממי היה מוביל את התערובת בשקים למשקים.סביב ללול היתה חצר מגודרת ברשת ובערב היינו מגרשים את העופות פנימה ללול.
לפני שקיבוץ גליל-ים עלה לקרקע השטח היה מעובד ע"י הערבים הם היו זורעים אבטיחים שגדלו בלי מים,בלילות היו התנים מסתובבים ואם
תרנגולת היתה יוצאת הם היו טורפים אותה,אנו היינו מסורתים בימי שישי בערב אבי היה לוקח אותי לבית הכנסת ובבית אבי היה עושה קידוש
ואת זה אני עושה עד היום כמו-כן גם בני,בקייץ היינו אוכלים ארוחת ערב על המרפסת ואז הייתי רואה איך התנים היו בלי פחד ניכנסים לחצרות
לחפש טרף,אנו גידלנו גם תרהגולות הודו ואווזים,לאווזים היתה בריכת מים וזה הוסיף לפורייות,אחרי שהוספנו שני חדרים לבית המחסן שימש
לבית אימון לאפרוחים אותם היינו מדגירים,בשלב מסוים הוצאנו את המדגרות וקנינו פרגיות בני שש שבועות ממשפחת פולווילר בכפר שמריהו,
בגיל חודשיים ניתן היה להבדיל בין הזכרים והנקבות ואת הזכרים היינו מפטמים ומוכרים אותם לבשר,
התקופה היא תקופת המנדט האנגלים שלטו ישראל ובשנת 1943 גליל-ים עלה על הקרקע אנו הילדים היינו מציקים לאנגלים בכל דרך אפשרית,
הם הגיעו לקיבוץ והקימו מחנה צבאיאם שני מגדלי ראדר היות וזו היתה תקופה שעולים בלתי לגלים עלו בכל דרך אפשרית לארץ העולים
הגיעו לשפיים להרצליה ונתניה על גג בית הספר העממי היכן שהיום ממוקמת העירייה היתה אזעקה וכל פעם שהיו מגיעים עולים היינו
צופרים כדי לאסוף את תושבי האזור לרדת לים ולשבש את דרכי הגישה לאנגלים,את החדר הנוסף אנחנו הישכרנו לאנשי ההגנה
בעבור תשלום למרות שידענו מה צפוי לנו אם ניתפס שם בחדר במשך הלילה היו מתקנים נשקים,האנגלים היו נוסעים בשירות ומאחור
הם נשאו מכונת יריה,במחנה הבריטי היו גם נשים ואני זוכר שחילת אחת היתה מידי פעם מבקרת אצלינו ואל זה אני ארכיב בהמשך,
במלחמת השחרור היו הרבה מתנדבים מחו"ל שנקראו מח"ל ובניהם גם בן דודי משודיה שהיה טכנאי רדיו,הוא בנה לי משדר מורס
על מצברים והוא לימד אותי להישתמש בו,בעזרת מכשיר המורס אני הייתי משבש את שידורי הראדר של הבריטים עד שיום אחד
נאמר לי שהברטים מחפשים אחר ההפרעןת
ואז ראיתי שמידי פעם היה עובר רכב צבאי אם אנטנות מצחיקות אז ביקשתי משני חברים לצאת לכביש משני צידי החצר להודיע לי מתאי
שהם עוברים.היה לנו אמצעי קשר שתי קופסאות שימורים כאשר חבל שפגט מרוח בחלב מתוח בינינו וכך תיקשרנו,
במלחמת השחרור היינו הנערים מגויסים להגנה אני ישבתי פעם אחת על מגדל המים שנמצא היום בחצר בית ספר ויצמן וצפיתי איך
שמפציצם את התחנה המרכזית של תל-אביב,
אנחנו היינו חבורה מאד מלוכדת בשכונה היינו משחקים ביחד אז קולנוע השרון שהיה הקולנוע היחיד במושבה היה מציג שלש פעמים בשבוע
כרטיס עלה שנים וחצי גרוש אני קיבלתי חמישה גרוש דמי כיס לשבוע אך הייתי הולך אחר הצהרים לעבוד אצל השכנים לנקות
אם טוריה את העשבים,והירוחתי שנים וחצי גרוש לשעה,זכור לי שבחורף אחד בגליל-ים אף בית שימוש שהיה ממוקם בחוץ ,
במלחמת העולם השניה אני ישבתי בבית שמעתי קול רעש אדיר רצתי החוצה וראיתי מטוס ספיטפייר בריטי מאחורי החצר תקוע עם האף בקרקע
נערה ערבייה שרעתה עדר פרות שוכבת כשחצי גוף עליון חסר רצתי לעבר המטוס לפני שהבריטים הגיעו אליו והוצאנו רובה אנגלי שהיה בו,
הרצליה של אז היתה מושבה קטנה כל אחד הכיר כל אחד אני זוכר שראש הועדה היה ש.ז. לוין אדם נאה לבוש בקפידה ,אני זוכר את בן-ציון מיכאלי
שהיה ארבע קדנציות,הוא היה בא אלינו לעיתים, אני זוכר את המכולת של משפחת וולף במושבה אצלם היינו קונים,את המכולת של משפחת לוי
ליד בנק לאומי אז.את תחנת אגד שהיתה היכן שהחנות של שמוליק היתה סקולוב פינת הס,בשר היינו קונים אצל יהודה ומוריץ נוסבאום,היתה לנו
אתון ועגלה את התערובת היינו מביאים בעצמינו היה לנו כלב בחצר בשם "אסתור" וכלבה קטנה בשם נורית שיום אחד קפצה מהעגלה ישר
מתחת לגלגלים ונדרסה למוות כמה בכיתי אליה, השכנים ברחוב היו מאד מלוכדים אני זוכר שמוצאי שבת היו עורכים קונצרטים אצל משפחת
מנדל גם ד"ר רייך היה בא הוא היה בעל אוסף נדיר של פרפרים,בשלב מסוים הוא עבר לגור בגליל-ים כאשר גליל-ים עלה על הקרקע הם עסקו
בדייג היתה להם ספינה בשיתוף אם קיבוץ פלמחים בשם פל-ים כמו כן הם היו מגדלים פרחים,הם חלשו על כל השטח שהיום נוה ישראל
רחוב הרב קוק למעשה נגמר בסיבוב גלי-ים לא היה כביש,היה ואדי שאנו קראנו לו גן-עדן היות וכשהבריכה עלתה על גדותיה המים היו
זורמים לואדי ואנו היינו מתרחצים שם,אני גם זוכר כשחפרו את הבאר היכן שהיה מוסך "ינוע" כשגילו מים הניחו צינור עד לשטח של הערבים
וממפל הזרם נעשה בור ואנו היינו מתרחצים בו,לנו הילדים לא היה אף פעם משעמם תעסוקה תמיד היתה לנו בגיל 17 דוביק כהן ואני קנינו רובה טוטו
והינו בשבתות הולכים לצוד יונים בפרדסים,היינו צדים גם תנים,ויום אחד ראינו תן לפנינו אני יריתי בו ופצעתי אותו,הוא רץ לעברינו ואז ממרחק מטרים ספורים
דוביק ירה בו והוא נפל,אך זה היה די מפחיד,בשנת 1952 היתחלתי לעבוד בקורפרטיב חוף-ים היינו כורים חול,זיפזיף וכורכר אני היתחלתי לעבוד על
טרקטור אופני היה גורר עגלה שלשה קוב את העגלה היינו מעמיסים באתים היינו יורדים לשפת הים בחוף הרצליה היינו נוסעים עד געש
לאחר שנים מספר אסור היה לכרות יותר בשפת הים אז עברנו לדיונות מאחורי אזור התעשיה היה מפעל בשם "עמצור" אני עברתי לעבוד על
בגר ויצאתי לדרום ליבנה שם עבדתי כמה שנים טובות ביחד אם משה צ"יפנסקי היה לנו טנדר סוסיתא אליו העמסתי חבית סולר ולמזלי בחורף
זה היה לי מאד לעזר היות ובדרך היה עלינו לעבור מעל גשר שהיה בדרך כלל מוצף במים ובגלל המשקל לא סטינו מהדרך, משם עברתי לעבוד
במחצבת כורכר באשדוד אז קיבלתי טרקטור שופל חדש 950 כלי גדול בעל קיבולת כף של 4 קוב זו היתה תקופה שבנו את נמל אשדוד
והניחו את פסי הרכבת לנמל אני העמסתי ערך 6000 טון כורכר ביום זה היה קל היות והטרקטור היה זריז ואני מאומן היטב היה טרקטור
נוסף בולדוזר שהיה מכין לי את החומר הוא היה חוצב אותו,מקלף שכבה אחר שכבה ומערם לערמה הוא בקושי היה מספיק להכין את הכמות
הדרושה,המחצבה היתה ממוקמת בקו אוירי מול המטוח של חיל האויר,כאשר המטוסים היו צוללים מעלי ויורים לעבר סדינים שהיו פרוסים
בין שני עמודים מטוס אחד היה בא מעלי מאותת לי באורות ולא הבנתי עד שבערב היה מצלצל אלי הבן של השכנים שלנו והיה שואל אותי עם
ראיתי את ההיבהוב? הוא היה גר במחנה יהודית בצפון זה היה שמעון גולדשמיט הוא היה מדריך טייס על סקיהוק. לאחר כמה ימים אני
יושב על הטרקטור מטוסים מעלי מנמיחי טוס אני מרגיש חבטה אדירה כל הטרקטור זז אני יוצא החוצה ורואה שעשרים מטר ממני
מונחת פצצת דמי קבורה בכורכר במזל שלא היו משאייות באותו רגע במחצבה אןרך הפצצה כמטר אחד קוטר שמונים ס"מ אני יצאתי
מהמחצבה עליתי לג"יפ שהיה נותן לנו שרות ונסעתי לכיוון התצפית,בתצפית ישבו קצינים בכירים וכשראו אותי מתקרב ירו רקטה אדומה
להזהיר אותי שאסור לי להיתקרב היות והמטווח בפעולה,אך אני המשכתי רקטה נוספת נורתה,התעלמתי גם ממנה,וכשהיגעתי לתצפית
נזף בי הקצין הממנה אך החויר לאחר שסיפרתי לו מה שקרה,הוא חזר איתי לראות וביקש ממני לא לדבר עלכך אם אף אחד,את התרמיל
הבאתי הביתה והוא משמש קעציץ עד היום הזה.
מקרה נוסף בו הייתי עד עבדתי בראשון ליד מחנה יהודית היה לי סיווג ביטחוני גבוה שם תע"ש היה מנסה את קני התותחים שטח פתוח
מקלט עומד בצד וכשהיה מתבצע ירי היו קוראים לי לרדת מהטרקטור לא תמיד ירדתי היות ואהבתי לראו איך הירי מתבצע.באחד הפעמים
שמעתי רעש מוזר ועשן עולה מהמקלט נסעתי למעלה ועיני חשכו,כניראה שלא סגרו היטב את בית הבליעה והפגז אף אחורה פתח חור עצום
במיקלט ןכל השישה שהיו בפנים היו מרוסקים,היה לי בטרקטור מכשיר אלחוט עלית על התדר שלהם וקראתי לעזרה מיד הגיעו שני
מסוקים אך חיי אדם אי אפשר היה כבר להציל,יותר מאוחר נודע לי שאלה היו תושבי הרצליה,ואם לא למדו את הלקח אז והציבו מחסום
העלייה למטווח ימים מספר לאחר מיכן עלה טרנזיט בעט הירי למעלה עבר מתחת לקנה בעט הירי החייל נהרג והטרנזיט עשה כמה
סלטות מההדף.
זכור לי שהיתי בקיבוץ חולדה בשנת 51 בהרצליה ירד שלג ודוביק שלח לי תמונה אני הייתי שולח לו רומנים הייתי שם שנה בערך
ונסענו שבת אחת לקיבוץ נען על גבי פלטפורמה רתומה לטרקטור באחת הירידות יוסי קורץ נהג בטרקטור לפני ירידה תלולה רצה
להוריד הילוך אך לא היצליח והטרקטור נסע בניוטרל במהירות גבוהה החברה נזרקו מהעגלה לכביש לא היו דפנות אני שכבתי
במרכז העגלה היות והמכנסים שלי ניתפשו במסמר בולט וזה הציל אותי,המזל לא היו מכוניות באותו הרגע אחרת זה יכל להיגמר באסון,
במלחמת ההתשה הצבא גייס את כל הציוד הטכני וגם לי לקחו את הטרקטור אך היה להם טנדר שברולט חדש אני היצעתי לבוס
שלי שהיה ליבל הולצמן להיות נהג צמוד וכח יישמר האוטו.הוא הסכים כמובן שהמשכורת שלי לא ניפגעה ואני הוצבתי בשלישות
ברמת גן,שבוע אחד הייתי שם והיה לי ג"וב מצוין אני נסעת י ביחד אם עוד אדם בבוקר לצפת ואחר הצהרים לבאר שבע היינו עושים
את מה שבדרך כלל הטלפרינטר עשה אך היות ואפשר לעלות עליו אנחנו נסענו ולמזלי הוא היה מדריך טיילים וכל פעם נסענו בדרך אחרת
לאחר כמה ימים הציבו אותי למחלקה שקראו לה אמל"ח אמצעי לחימה איתי נסעו עוד שלשה מומחים לבליסטיקה מהטכניון
כיוון הנסיעה היה סיני,
סיני בחודש יוני חום אימים ביום בלילה הטמפרטורה יורדה עד חמש מעלות,אני ישנתי בקבינה היות והאוטו היה רחב מאד ונוח ישבנו 4 איש בקבינה
ביום היינו נוסעים ובודקים ממה נפגעו כלי הרכב של המצרים ראיתי המון טנקים שרופים באגם המר ראינו טנק חדש עדיין על טרלר
ירדנו לבדוק ניסיתי להרים את הטובה אך לא הצלחתי קראתי לעזרה וביחד הרמנו וראינו בפנים 3חילים לי הם נראוכמו נערים
אמרנו להם לצאת ונתנו להם לברוח אני חיפשתי אחר משקפת לרעיית לילה אך לא מצעתי והימשחנו הלאה,היגענו לעמדת טילים
מאוישת העמדה ניראית כך,משטח עגול מכוסה בבטון אם דופן של מטר בערך לידו בונקר חצי באדמה מעל אנטנה מסתובבת
פתחנו את הדלת מצאנו בפנים 5 חילים רוסים,אחד מאיתנו שידע את השפה שבה אותם מיד ניטרלנו את הטילים ויצרנו קשר אם הצבא
מה לעשות אם הרוסים?ענו לנו תנו להם מים ושחררו אותם אנחנו לא רוצים לגרום לתקרית דיפלומטיט ואכן כך היה נתנו להם ללכת
במדבר אך את סופם לא אדע.לאחר כחודש אני שוחררתי אם הטנדר וחזרתי הביתה מלא חוויות,
לנו כנערים היה די משעמם בערבים לימים בנו את קולנע זיו-אור דוביק הקמץן תמיד רצה שאני אזמין אותו לסרט,וכך היה עד היום
הוא חייב לי שני סרטים בקייץ הערבים ארוכים לי היה טנדר סוסיתא באותו זמן אני היכרתי את עדינה שהיא כיום אשתי ואם ילדי
יהושע התחתן אם מרגלית דוביק התחתן אם מרים אך החעלולים שלנו לא היסתימו עם זה,צריך רהוט לגינה חשבנו מה עושים
שוקי ואני התישבנו באוטו ונסענו למלון ולידור,לקחנו 8 כסאות אלומניום ושני שולחנות"בהשאלה" מבלי שאף אחד שאל והבאנו
אןתם הביתה,משם נסענו למלון אכדיה שהיה בבניה ומצענו" 4 עציצים גדולים מאזבסט השניים שלי עדין בשימוש מה עושים
אם הדשא?צריל לכסאח אותו מצאנו בנוף-ים מכסחת דשא על המרפסת ניכנסתי לחצר עליתי על המרפסת הרמתי את המכסחת
שמתי אותה מאחור והביתה,ימי שישי בערב היינו גם לוקחים את הג"יפ של בן ציון דנילוב תמורת ג"ריקן דלק אותו לא היינו
בדיוק קונים,ערב אחד עמדתי אם הרכב ליד לוח מודעות בכניסה לגליל-ים ניגשתי לאוטובוס שדב חן-טוב היה נוהד עליו הוא היה
שייך לתע"ש והיכנסתי את הצינור ע"י שתי שאיפות הדלק היה זורם תוך שתי דקות המיכל היה מלא ופתאום נעצרת ניידת לידי
ואני מריח את ריח הבנזין נשפך אמרתי לשוקי בשפה שלנו לך תוציא את הצינור זה מלא,השוטרים כמובן לא הבינו ונסעו להם לדרכם,
אנחנו היינו קבוצה די מלוכדת של חברים היינו גונבים את הרכב של אהרון פורצלינה אךתמיד מחזירים אותו למקום,היינו לוקחים
את האוטו של זאב קנטרוביץ ממטע הבננות מגלגליים אותו לכיוון הבאסה מניעים אותו ונוסעים,בשנת 1958 עדינה ואני נישאנו
בדרום-אפריקה אביה רצה שנישאר שם אך אז היה האפרטהייד אני לא יכולתי לראות איך משפילים את הכושים שהם דם בשר ודם כמונו
ולא הייתי מוכן בשום פנים להישאר שם,יום אחד ראיתי שכושי נדרס על הכביש הלכתי לעזור לו אך שוטר מנע ממני מלהיתקרב
הוא דיר אלי בשפה שלא הבנתי זו היית אפריקנס,וגרר אותו לכיוון המדרכה ועזב אותו שם,בדרום אפריקה עדינה ואני עשינו
טייל מדהים אבא שלה קנה לנו מוריס מיינור כמובן הגה ימין ואיתו נסענו להר השולחן,ולאודסורן אזור החוות,שם יש לעדינה
בת דודה בעלת חווה לבנות יענה,את ירח הדבש בילינו שם,היתחברנו אם הרב המקומי ,אכלנו אננס לרוב,בקיצור משם
המשכנו לאנגליה וצרפת ןאחרי 5 חודשים של ירח דבש חזרה הבייתה.אבא של עדינה קנה לנו טרקטור "פרגודון35"
אדום ואנו קנינו כלים נילווים ועבדתי בחקלאות,אז גרנוברב קוק אם אימי אבי כבר לא היה בחיים,חכרנו את המגרש של השכנים
ונטענו בננות,גידלנו תרנגולות וקנינו טנדר סוסיתא ירוק.זכור לי יום אחד אני מגיע הביתה אם האוטו והכניסה לחצר היית חסומה
עמד שם קורונדו שחורה ובפנים ישב מפכ"ל המשטרה עמוס בן גוריון,שאלתי אותו מה קרה למכונית שלו?ענה לי לא מניעה,
היצעתו לו לקחת את הטנדר שלי הוא היה צריך להגיע לכפר שמריהו לאחר כמה שעות שוטר החזיר לי את האוטו ושלחו לי בינבינירה יפה כמתנה.
יהודה א
