התרנגולים-הקדמה.
להקת ה"תרנגולים" שעליה תיסוב ותסובב עבודת מחקר זוהתמקמה בתחילת שנות הששים בישראל במקום ייחודי בשילוב המוסיקה והדרמה. מדובר בשילוב ברמת הג'סטה שמושפע מזרמים מחוליים ודרמטיים שונים, שיוצר מבע "תרנגולי" ייחודי.
בהיבט התאטרלי של ?התרנגולים - , אופן המשחק אינו תואם אף סוגה מרכזית בתיאוריות המשחק השלטות, אלא מוצא דרך ביניים בין המיוזיקל, הקברט, תאטרון התנועה, וחבורות הזמר.
תמר יובל, חברת הלהקה של 1999 (השלישית במניין גלגוליה של הלהקה), מעידה כי למיטב זיכרונה פולני השתמשה בבימוי הקטע "משעמם" בשפת בימוי סטניסלבסקאית בכל הנוגע לבימוי ראליסטי של מצב נפשי של הדמות, הזדהות וקבלה של השחקן עם דמותו וכן הלאה. בכל אשר נוגע לקברט יובל גורסת זיקה ברורה בין המבע התרנגולי אליו בשל המינימליזם של התנועה ובשל הישירות וחוסר הקיר הרביעי. יובל שוללת קשר לתאטרון תנועה וגם למיוזיקל ברובד הנראטיבי היות ואין במבע התרנגולי עלילה אחת שכולה מושרת אלא פיסות פיסות של עלילות שרובן ככולן מושרות. באשר לחבורות הזמר יובל גורסת שאולי פולני ,אשר אוהבת מאד את הז'אנר הנ"ל, הייתה מעונינת להגביר את הזיקה בינו לבין הלהקה בעיקר בשל חוסר האגו וה"יחד" המאפיינים אותו ז'אנר. לפי יובל קסמה לפולני תפיסת ההנאה והצניעות של חבורת הזמר והיא הטיפה להגשמתה במסגרת הלהקה ועודדה חיפוש אחר אפקט מזמין, פתוח ותמים בהופעתם של הבימנים .
פולני מעידה כי בזיווג של מוסיקה ומימיקה בלהקה האמורה, המימיקה ועבודת הגוף מתארות את הרובד החיצוני-גם אם רגשי ?של האדם, בעוד השירה, הווקליזה, והמוסיקה מביעות את הבלתי ממשי שנוצר משאיפות, השקפות ואופן ביטוי אישי של רעיונות שונים של היוצרת, המלחינים, הכותבים, ובעיקר, כפי שיידון בהמשך-של הבימנים עצמם.
י.אלדמע , בימן נוסף מצוות "התרנגולים" הצעיר מספר כי השירים המרגשים יותר כמו "אליפלט" ,"שיר אהבה לים" ,"בראשית", לא נכללו בתכנית של 99' עקב סיבות מסחריות ופולני הורתה לעכב את הוצאת הרגש אל החוץ לטובת המתיקות שאמורה הייתה לתעל רגשות וסרקזם אל הקהל בדרך ייחודית. אלדמע טוען כי הרגש לא יצא לרוב אל הקהל בסופו של דבר.
יובל מספרת כי לעתים האינטונציה הווקאלית הייתה בקונטראסט לתנועה ולעתים בהתאמה ובתזמון. המתח במופע היה נעוץ לעתים בפער בין התנועה לקול. יובל מביאה לדוגמא את הבימוי והכוריאוגרפיה של הקטע "כבוד עצמי"
בו הדמויות "מרביצות מכות" לעתים גם בתנועה איטית, בניגוד למוסיקה בעלת האופי הקאמרי המעודן, וזאת לעומת הקטע "השמלה הסגולה" בה הייתה התאמה מוחלטת בין התנועה למוסיקה. יובל טוענת כי "כבוד עצמי" היה קטע פחות משחקי ויותר תנועתי גרידא.
חובה לציין בנקודה זו כי לסוגה ה"תרנגולית" אין זהות למיוזיקל. בעוד שהמיוזיקל נבנה על שלד סיפורי אחד שמקבל נרטיב ורבאלי ונרטיב מוסיקלי, ?התרנגולים - מרכיבים מופע בעל נרטיב רופף מבחינה נושאית אך כל יחידה מופעית טומנת בחובה משמעות עצמאית מבחינת כל הפנים האומנותיים שבה: מוסיקה, תנועה, שירה, משחק.
ירון אלדמע מעיד כי מבחינת בנייה אנרגטית של המופע הייתה מצדה של פולני בנייה הגיונית וקפדנית של סדר המופע כאשר היא מושפעת מקריטריונים של הגיון פנימי ואישי שלה שמביאים לחלוקה שוויונית וסוציאליסטית של תפקידים לחברי הלהקה.
יובל מוסיפה כי הקריטריונים קשורים להתחשבות בבימנים ולקצב הפנימי של היחידות המופעיות, כולל קטעי המעבר שאינם לפי רוב מילוליים.
במאמרו של שמעון לב ארי "הצ'יזבטרון-הלהקה הצבאית של הפלמ"ח", הוא מצטט את ר. בן יוסף מעל המשמר :
"פעם אמר לי בונים (במאי הלהקה-ג. ט.)'להקת הצ'יזבטרון לא שאלה צורות משחק שגרתיות מהתאטרון המקצועי-היא חתרה בכל מאודה לסגנון עצמי' ".
הצ'יזבטרון, אמה מולדתה של להקת התרנגולים השפיעה על "בתה" גם בשאיפה לפיתוח סגנון עצמי ייחודי.
מיכה נס טוען בראיון עמו:
"הבסיס של המבע הוא דווקא בצ'יזבטרון וכונן על ידי שמואל בונים. בונים הושפע מההווי של ה"קומפאניון דה לה שאנסון" , פרר ז'אק ואיב מונטאן. הדבר ניכר בהוספת התנועה הקלילה למוסיקה ובחן הנון שאלאנטי בסגנון הצרפתי?. בונים שהעמיד כוראוגרפיה לשלמה המלך ושלמי הסנדלר מראה קווים דומים לעבודתה של פולני ב"התרנגולים"".
חיים חפר,מנציגיו הבולטים של דור הפלמ"ח מבחינת היצירה שבו, משייך את "התרנגולים" להמשך ישיר של אותו דור חלוצי לוחם:
"חיים נחמן חפר מתקשה להבין איך אפשר לטעון שאין מורשת..'הלא בראשית היה הצ'יזבטרון,הוא קבע קו וסגנון.ממנו נולדו להקת הנח"ל והלהקות הצבאיות האחרות,ושלישיית גשר הירקון,והגשש החיוור והתרנגולים.אז מה זה אם לא מורשת תרבותית?".
הבימן הוא הכלי התאטרלי החשוב ביותר במופע ה"תרנגולי". הוא/היא הצינור בו יוצקים היוצרים (המחבר, המלחין, המעבד, הבמאית) את תכני השיר והוא מוציא את הרעיונות השיריים באמצעות ג'סטות תנועתיות, התייחסות משחקית כמעט לכל פואנטה שירית ומימיקת פנים מתוחכמת יחסית. כאן למעשה מתבטא באופן חותך הפן התאטרלי של "התרנגולים": אלמנט תאטרלי אקטיבי שמקבל אסמכתא לפעול כמשוב על נרטיב שירי, מוסיקלי ורעיוני.
יובל מספרת כי הבימן קיבל הרגשה של חלק בלתי נפרד מהמארג של המופע, בד בבד עם חלקים אינטגרלים טכניים כתאורה ותלבושות שמגויסים לקידום המטרה הסופית- המופע כפי שנראה בעיני רוחה של פולני. יובל מעידה כי פולני דרשה מהלהקה לשיר יחד באותו אופן שבו היו מבצעים שיר כסולנים וכן כי המופיע הוא הכלי בו השיר ניעור לחיים.
יובל מוסיפה כי האישיות כמבצע יחיד של הבימן הייתה נבלעת בחבורה וכן כי לדעתה , בשל תפיסה זו ,פולני לא הייתה מסתדרת עם כוכבי תאטרון שירה/ בידור של היום בקונספט התרנגולי.
י.אלדמע מוסיף כי המופע היה חשוב יותר מן הבימנים ושם הולם עבורו היה
"סשה ארגוב בביצוע התרנגולים". הוא טוען כי האגו האומנותי של זמננו לא תאם את האמונה של פולני שעדיין מחזיקה בהקשר זה במוסכמות של תחילת שנות הששים.
גם ברכט תמך באלמנט האקטיבי של תנועת המופיע ובגישה על פיה המוזיקה יכולה ,לא פחות מהטקסט, להכתיב את הפירוש לחוויה האנושית:
Without representing psychological states ,music can not"
only illustrate but also create a basic gestus ,an attitude toward the events presented on stage .music can therefore determine an interpretation of human interactions; and it becomes gestic through its 'rhythmic fixing of the text'
by providing a formal constraint.?
ג'ון קייג' מציע אופן צפייה והצגה אחרים:
"התאטרון מפעיל חושים בממדים ציבוריים(ראייה ,שמיעה) ואינטימיים(שאר החושים).מוסיקה בתאטרון צריכה להיות בזמנים ולא במקצבים .כל יצירה יכולה להיות תאטרלית אם מסתכלים. כל חוויית שמיעה וראייה יכולה להיות תאטרלית("חלון פתוח").חווית התאטרון לא צריכה להיות ממוקדת בנקודה אחת".
קייג' ,שמאמין בחוסר הפרדה בין מציאות לאמנות , "פותח" את חווית הצפייה בתאטרון לנקודות רבות ב"ממדים ציבוריים". המבע ה"תרנגולי" מתבטא גם באופן שבו נקודות ההתייחסות הבימתיות הן רבות, מגוונות ולא תלויות בכל גורם אומנותי באופן בלעדי: הטקסט, המשחק, הג'סטה והמוסיקה מתקיימות בד בבד ואין למבע ה"תרנגולי" קיום ללא תשלובת מעין זאת.
מורתה לתנועה של פולני, נועה אשכול, מתארת את דרך עבודתה של היוצרת כך:
"נעמי פולני תופעה ארצישראלית ייחודית בתחום התאטרון?דרך הבימוי המקורית של נעמי משלבת שפה(שירה), מוסיקה (עיבודים מוסיקליים) ותנועה (כוריאוגרפיה ובימוי)".
כבר עתה ניתן לראות את המורכבות החמקמקה של דרך היצירה של פולני: התופעה שאליה מתייחסת אשכול מתרחשת בתחום התאטרון, אך דרך הבימוי מורכבת משפה, מוסיקה ותנועה. אם נצא מנקודת מוצא כי תאטרון באשר הוא אינו זקוק לתנאים מוקדמים כשפה, מוסיקה, ותנועה כהכרחיים לקיומו ,הרי שעל פי אשכול התאטרון של פולני מורכב באופן ייחודי, ויוצר מבע "ייחודי" שייקרא להלן המבע "התרנגולי".
פרק שני: להקת "התרנגולים".
רשימה זו מצויה מעל גבי עטיפת התקליט הראשון:
"להקת 'התרנגולים' היא קבוצת בחורים יוצאי להקות צבאיות, המופיעים בתכנית שירים ופזמונים. חברי הלהקה, שמונה במספרם, הם: יורם גאון, חנן גולדבלאט, עמירם ספקטור ,ישראל פוליאקוב ותובל פטר -יוצאי להקת הנח?ל. צבי גרטל ויוסי צמח-יוצאי להקת גייסות שריון, וישעיהו לוי-מלהקת פיקוד המרכז. הקבוצה מודרכת על ידי נעמי פולני.
מקבץ השירים אשר בתכניתם זו, מכיל ברובו שירים שהושרו כבר על במות שונות בארץ, העיבוד התזמורתי לתקליט זה נעשה על ידי משה וילנסקי."
להקת "התרנגולים" הוקמה בשנת 1960 ע"י נעמי פולני כתוצאה מרעיון שהגה יוסי בנאי, לצרף יחדיו כמה מכוכבי הלהקות הצבאיות שהיוו אז את הפנתאון של המוסיקה הקלה הישראלית ולהפוך אותם לחבורה מזמרת, מתנועעת ומשחקת כגון ה"פרר ז'אק" הצרפתיים ומעט כמו "בצל ירוק" בסוף שנות החמישים בארץ.
התכנית הראשונה ערכה את הופעת הבכורה שלה במאי 1961 ובמסגרתה השתתפו הבימנים הבאים: יהורם גאון, תובל פטר, עמירם ספקטור, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב ,צביקה גרטל, יוסי צמח ושייקה לוי. את השם "התרנגולים" הגה דן בן אמוץ. על העיבודים המוסיקליים הופקד משה וילנסקי בעוד כל שאר העבודה היוצרת, מלבד כתיבת השירים עצמם, הונחה על כתפי נעמי פולני.
מנשה סעד, עורך מוסיקלי ברדיו ירושלים טוען כי
"צורת העבודה היא המשך ופיתוח של הלהקות הצבאיות עד אז בנוסף להשפעות הצרפתיות".
השפעות פרנקופיליות ניכרות בשיר "חולשה של בת", שיר המבוסס על שירו של הצוות הצרפתי ה"פרר ז'אק" וכך גם "הסיירים". "אין כמו יפו בלילות" הוא שיר של פ.לוריס, "כבוד עצמי" הולחן על ידי ג.לאפארג' ו"אוהבי הטבע" הולחן ע"י פ.פיליפ. כל השירים הללו שייכים לתכנית הראשונה של הלהקה. ה"פרר ז'אק" הייתה כאמור להקה עם מאפיינים בימתיים והשפיעה מאד על הכיוון הבימתי המיוחד של התרנגולים.
פולני גורסת בראיון עמה כי ה"פרר ז'אק" עסקו בעניינים סוציאלים על אנשים פשוטים בקטעים תיאטרלים. סדר עריכת התמליל והשילוב המנגינתי וזה הביצועי של הצוות הצרפתי משפיעים על פולני. האיכותיות משכה את היוצרת לקחת את ה"פרר ז'אק" כמודל. עם זאת גורסת פולני כי ה"פרר ז'אק" לא השקיעו בעשייה תאטרלית. פולני צפתה בהם אישית פעם אחת.
שאר השירים בתכנית הראשונה היו: "שיר התרנגול", "שיר השוק", "זמר אהבה לים", "הגנרל המכסיקני קסטנייטס", "כבוד עצמי", "זאת מרחוב פנורמה", "בראשית", "האם אמרו לך פעם", "ערב במסחה", "שיר החמור" ו"אליפלט".
נעמי פולני, ילידת 1927, כוכבת הלהקה הצבאית הראשונה- ה"צ'יזבטרון" (1948-9) בה היו חברים גם שייקה אופיר,רבקה קרמר,גדעון זינגר,אוהלה הלוי,יואל זילברג,זהרירה חריפאי,שלמה בר שביט בפיקודו של חיים חפר שגם כתב את מרבית שיריה ללחנים של וילנסקי, ארגוב,מאיר נוי ודוד זהבי (לפי פולני הצ'יזבטרון דווקא לא היו ה"גרסא דינקותא" של התרנגולים) קיבלה על עצמה את משימת ההמשך לבימוי הלהקות הצבאיות-
בימוי הלהקה "הצבאית האזרחית" הראשונה-"התרנגולים", להקה שנוצרה בצלמה של הלהקה הצרפתית-והוסיפה גוונים ייחודיים משלה כפי שמאזכר אשר נהור בביקורתו במעריב יום לאחר מופע הבכורה:
"לא ארכיב על עיני זכוכית מגדלת כדי לגלות השפעות זרות, למשל, של האחים ז'אק הצרפתים".
העבודה על התכנית ארכה כשנה ב1961 בתל אביב.
פולני לא קיימה בחינות כניסה פתוחות לקהל. בהיותה במאית מנוסה מן הלהקות הצבאיות, היא שאבה כשרונות מאותן הלהקות, וכך קל יותר היה לה להשליט את הלך רוחה האומנותי והייחודי על חיילים משוחררים הרגילים לשיטת העבודה החצי מיליטריסטית עוד מימי הלהקה.
מיכה נס מתאר את עבודת פולני עם הבימנים כעבודה בלהקה צבאית עם משתתפים צעירים בהקפדה קשה על כל פרט, קטן כגדול, ודיוק מקצועי מפתיע שלא כמו אצל בונים שידע בעיקר לבנות על המשתתפים ולהוציא מהם, כשרון שניכר כאשר עליזה רוזן החליפה בהדרכתו את רחל אטאס בשלמה המלך ושלמי הסנדלר .
מנשה סעד טוען כי :" לא קמה מאז עוד להקה שכוונה, הומצאה והוזנה במתכונת הלהקה הצבאית. מאז עד היום אמן מופיע לא יכול להיות מוגבל מבחינת תנועה ולהיות חלק ממערכת מסונכרנת".
כהערת שוליים שמעידה על האבסורדיות השורה לעתים על מחזורי הזמן בחזרה של אופנות אציין את הלהקות החד מיניות שהשתלטו על המוסיקה העולמית בסוף העשור האחרון ומשלבות בתוכן אלמנטים של כוריאוגרפיה אחידה בנוסף לשירה אחידה.
יוסי חרסונסקי, במאמרו "איזה יופי של תרנגולים" ,לאחר הצפייה בשחזור/ עיבוד המופע בפסטיבל ישראל 1999 מתנגד לגישתו של סעד:
"הקטעים מתומצתים והתנועה היא אנטי תזה לתנועה האחידה הסימטרית והמגושמת של הלהקות הצבאיות לדורותיהן."
להלן סדר הקטעים התכנית הראשונה(כותר ללא סוגריים הוא שם השיר בתוכנייה המקורית, ואילו כותר בסוגריים העגולים הנו שם השיר מעל גבי עטיפת התקליט, בסוגריים הרבועים התמלילן והמלחין):
חלק א':
קורא בקול התרנגול(שיר לתרנגול) [חפר/ארגוב] - שיר חדש לתכנית.
פגשתיך בשדה תלתן [שמר/שמר] - שיר של "בצל ירוק".
האם האם [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
הסיירים [חפר/סרג' גינזברג] - שיר של להקה צבאית.
אליפלט [אלתרמן/ארגוב] - כנ"ל.
שיר החמור [אלמגור/ ארגוב] - לא ידוע.
אוהבי הטבע. [חפר/פייר פיליפ/סרג' ולרי]- שיר של להקה צבאית.
חלק ב':
השוק (שיר השוק) [שמר/שמר] - שיר של מועדון "השעות הקטנות" בצפת.
זמר אהבה לים [אליעז/ארגוב] - לא ידוע.
אין כמו יפו (אין כמו יפו בלילות) [חפר/לוריס] - שיר של רביעיית מועדון התאטרון.
כבוד עצמי [חפר/לאפארג'] - כנ"ל.
פנורמה (זאת מרחוב פנורמה) [חפר/עממי מקסיקני] - כנ"ל.
חלק ג':
בראשית [חפר/ארגוב] - שיר של "בצל ירוק".
הגנרל (הגנרל המקסיקני קסטנייטס) [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
הזייפנים- לא ידוע.
איריס ונורית [אטקין/ארגוב] - לא ידוע.
ערב במסחה [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
חולשה של בת [חפר/קונסטנטין] - לא ידוע.
הצוות הראשון החזיק מעמד בשלמותו רק לאלבום אחד, פולני טוענת בראיון למעריב ביולי 1963 כי פירוק הלהקה ואי מיסודה הוא דבר רצוי המונע סרבול ובעיות כלכליות.
הוא עבר שינויים והציג פנים חצי חדשות לקראת הבכורה ביולי 1963 והתקליט השני באותה שנה, שהציג צוות שני שכלל את:
עליזה רוזן, דבורה דקובסקי(דותן), ליאור ייני, גבריאל בנאי, שייקה לוי, ישראל (פולי) פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר ויגאל קלאוס.
השירים בתכנית השנייה שהתווספו לרפרטואר הקודם היו:
הכל זהב [חפר/ארגוב]
אם תרצי [חפר/ארגוב]
הורה אהבה [חפר/ ארגוב]
משעמם [חפר/ ארגוב]
כשאת אומרת לא [אלמגור/ ארגוב]
שיר אהבה חיילי [חפר/ ארגוב]
שיר החתולים [ע.הלל/ ארגוב]
שיר השכונה [חפר/ארגוב]
שיר הצהובים [חפר/ ארגוב]
יוסי ילד שלי מוצלח [ע.הלל /ארגוב]
מיכה נס מותח קו מבדיל בין תכנית א' לבין תכנית ב':
"הקבוצה השנייה לדעתי הייתה ברמה נמוכה יותר מזו הראשונה. אין זאת בגלל פולני אלא בגלל תסמונת המופע השני. לא היה אותו חשמל בקרב הקהל. אולי בקבוצה השנייה היה נסיון יתר להתחכמות. התנועה הייתה פחות מעניינת ופחות נקייה. עם זאת גם תכנית ב' הציגה תנועתיות הרבה מעל לממוצעא המקובל באותם ימים בארץ".
נעמי פולני כותבת על התכנית השנייה בהקדמה לדיסק של"התרנגולים החדשים", מופע מיוחד לפסטיבל ישראל 1999:
"עתה חוברו השירים במיוחד לתכנית הלהקה, שהייתה ערוכה בשלושה חלקים: שירי שכונה, שירי אהבה ושירים בצבע. האמרגן בפעם זו: אברהם דשא (פשנל). משך החזרות: שניים עשר חודשים. מרבית השירים (בשתי התכניות) חוברו על ידי חיים חפר. בין הכותבים גם דן אלמגור, ע.הלל ,נעמי שמר. את המוסיקה חיבר תמיד סשה ארגוב...".
מבחינה תמטית, ניתן לראות כי החלוקה המדוברת בתכנית השניה באה ללמדנו על מחשבה מקדימה של פולני על המנטאליות אותה היא רוצה להפיץ בקרב צופיה-לא נרטיב מסודר, אלא מעין קו מרכזי הממסגר את הצופה במסגרת מסוימת שרק ?התרנגולים - על ייחודם יכולים ליצור.
מלבד החזרות הממושמעות ,המורשת של הלהקות הצבאיות השפיעה רבות על אופי הצוות. הן הסוגה הבידורית והן השילוב העממי של מוסיקה, שירה וריקוד בישראל צמחו ממורשת הלהקות הצבאיות של תחילת חיי האומה עת שתפקידן היה לבדר את הלוחמים ותו לא. האמצעים לבידור מעין זה לא הוגבלו במחסומים ז'אנריים למיניהם.
אופי הבימנים כאנשים היה קשור באופן הדוק למשחק וכך התפתח עתידם המקצועי- בנוסף לליאור ייני רק יהורם גאון פנה לכיוון הזמר, גם אם היה מהשחקנים המבוקשים ביותר בקולנוע ובטלוויזיה במשך שנים. הן חברי "הגשש החיוור", הן ליאור ייני עצמו (לאן נעלם דניאל ווקס?),עליזה רוזן (תאטרון החאן) וחנן גולדבלט התקדמו כשחקנים בממסד התרבותי הישראלי. לגאון הצטרפה בקרירת שירה די אזוטרית מצדה רק דבורה דותן.
כך נראתה מפת הבידור בארץ עם תחילת שנות הששים: "בצל ירוק" עם אורי זוהר, חיים טופול, גליה טופול ועוד נפרדו מהשטח, "החמאם" ביפו שהונהג על ידי בן אמוץ וחפר בקברט סאטירי עדיין פעל, מועדון ה"שעות הקטנות" ו"עשרת הצדיקים" של נעמי וגדעון שמר שעדיין פעלו בצפת עם שייקה לוי ואחרים, "הסמבטיון" עם מוטק'ה בן זאב, ברלינסקי, אריק איינשטיין, להקות צבאיות, וגם מעט תכניות אישיות של אורי זוהר. במצב זה של הבידור בארץ נכנס לתמונה אברהם דשא( פשנל) שטיפח את ?התרנגולים - , בעיקר בתכנית השנייה והעלה אותם לדרגות הצלחה מסחררות.
מנשה סעד קובע כי " 'התרנגולים' היוו מאז אבן דרך חשובה מאד בפזמון הישראלי" .
יורם רותם, עורך מוסיקלי בגלי צה"ל כותב בהקדמה לאלבום האוסף לשנת החמישים למדינה גדלנו יחד:
"ל 'תרנגולים' נודעת השפעה עצומה על דמותו של הפזמון הישראלי הן בתחום העיבוד והביצוע והן בתחום ההגשה וההעמדה".
?התרנגולים - הופיעו ברחבי הארץ בלי הגברה היות והן התנאים המקצועיים לא אפשרו סאונד לשבעה אנשים והן כי מיקרופונים ניידים לא היו בנמצא וכך השירה הייתה עלולה להעלם בשל התנועה המתמדת על הבמה.
להקת ה"תרנגולים" שעליה תיסוב ותסובב עבודת מחקר זוהתמקמה בתחילת שנות הששים בישראל במקום ייחודי בשילוב המוסיקה והדרמה. מדובר בשילוב ברמת הג'סטה שמושפע מזרמים מחוליים ודרמטיים שונים, שיוצר מבע "תרנגולי" ייחודי.
בהיבט התאטרלי של ?התרנגולים - , אופן המשחק אינו תואם אף סוגה מרכזית בתיאוריות המשחק השלטות, אלא מוצא דרך ביניים בין המיוזיקל, הקברט, תאטרון התנועה, וחבורות הזמר.
תמר יובל, חברת הלהקה של 1999 (השלישית במניין גלגוליה של הלהקה), מעידה כי למיטב זיכרונה פולני השתמשה בבימוי הקטע "משעמם" בשפת בימוי סטניסלבסקאית בכל הנוגע לבימוי ראליסטי של מצב נפשי של הדמות, הזדהות וקבלה של השחקן עם דמותו וכן הלאה. בכל אשר נוגע לקברט יובל גורסת זיקה ברורה בין המבע התרנגולי אליו בשל המינימליזם של התנועה ובשל הישירות וחוסר הקיר הרביעי. יובל שוללת קשר לתאטרון תנועה וגם למיוזיקל ברובד הנראטיבי היות ואין במבע התרנגולי עלילה אחת שכולה מושרת אלא פיסות פיסות של עלילות שרובן ככולן מושרות. באשר לחבורות הזמר יובל גורסת שאולי פולני ,אשר אוהבת מאד את הז'אנר הנ"ל, הייתה מעונינת להגביר את הזיקה בינו לבין הלהקה בעיקר בשל חוסר האגו וה"יחד" המאפיינים אותו ז'אנר. לפי יובל קסמה לפולני תפיסת ההנאה והצניעות של חבורת הזמר והיא הטיפה להגשמתה במסגרת הלהקה ועודדה חיפוש אחר אפקט מזמין, פתוח ותמים בהופעתם של הבימנים .
פולני מעידה כי בזיווג של מוסיקה ומימיקה בלהקה האמורה, המימיקה ועבודת הגוף מתארות את הרובד החיצוני-גם אם רגשי ?של האדם, בעוד השירה, הווקליזה, והמוסיקה מביעות את הבלתי ממשי שנוצר משאיפות, השקפות ואופן ביטוי אישי של רעיונות שונים של היוצרת, המלחינים, הכותבים, ובעיקר, כפי שיידון בהמשך-של הבימנים עצמם.
י.אלדמע , בימן נוסף מצוות "התרנגולים" הצעיר מספר כי השירים המרגשים יותר כמו "אליפלט" ,"שיר אהבה לים" ,"בראשית", לא נכללו בתכנית של 99' עקב סיבות מסחריות ופולני הורתה לעכב את הוצאת הרגש אל החוץ לטובת המתיקות שאמורה הייתה לתעל רגשות וסרקזם אל הקהל בדרך ייחודית. אלדמע טוען כי הרגש לא יצא לרוב אל הקהל בסופו של דבר.
יובל מספרת כי לעתים האינטונציה הווקאלית הייתה בקונטראסט לתנועה ולעתים בהתאמה ובתזמון. המתח במופע היה נעוץ לעתים בפער בין התנועה לקול. יובל מביאה לדוגמא את הבימוי והכוריאוגרפיה של הקטע "כבוד עצמי"
בו הדמויות "מרביצות מכות" לעתים גם בתנועה איטית, בניגוד למוסיקה בעלת האופי הקאמרי המעודן, וזאת לעומת הקטע "השמלה הסגולה" בה הייתה התאמה מוחלטת בין התנועה למוסיקה. יובל טוענת כי "כבוד עצמי" היה קטע פחות משחקי ויותר תנועתי גרידא.
חובה לציין בנקודה זו כי לסוגה ה"תרנגולית" אין זהות למיוזיקל. בעוד שהמיוזיקל נבנה על שלד סיפורי אחד שמקבל נרטיב ורבאלי ונרטיב מוסיקלי, ?התרנגולים - מרכיבים מופע בעל נרטיב רופף מבחינה נושאית אך כל יחידה מופעית טומנת בחובה משמעות עצמאית מבחינת כל הפנים האומנותיים שבה: מוסיקה, תנועה, שירה, משחק.
ירון אלדמע מעיד כי מבחינת בנייה אנרגטית של המופע הייתה מצדה של פולני בנייה הגיונית וקפדנית של סדר המופע כאשר היא מושפעת מקריטריונים של הגיון פנימי ואישי שלה שמביאים לחלוקה שוויונית וסוציאליסטית של תפקידים לחברי הלהקה.
יובל מוסיפה כי הקריטריונים קשורים להתחשבות בבימנים ולקצב הפנימי של היחידות המופעיות, כולל קטעי המעבר שאינם לפי רוב מילוליים.
במאמרו של שמעון לב ארי "הצ'יזבטרון-הלהקה הצבאית של הפלמ"ח", הוא מצטט את ר. בן יוסף מעל המשמר :
"פעם אמר לי בונים (במאי הלהקה-ג. ט.)'להקת הצ'יזבטרון לא שאלה צורות משחק שגרתיות מהתאטרון המקצועי-היא חתרה בכל מאודה לסגנון עצמי' ".
הצ'יזבטרון, אמה מולדתה של להקת התרנגולים השפיעה על "בתה" גם בשאיפה לפיתוח סגנון עצמי ייחודי.
מיכה נס טוען בראיון עמו:
"הבסיס של המבע הוא דווקא בצ'יזבטרון וכונן על ידי שמואל בונים. בונים הושפע מההווי של ה"קומפאניון דה לה שאנסון" , פרר ז'אק ואיב מונטאן. הדבר ניכר בהוספת התנועה הקלילה למוסיקה ובחן הנון שאלאנטי בסגנון הצרפתי?. בונים שהעמיד כוראוגרפיה לשלמה המלך ושלמי הסנדלר מראה קווים דומים לעבודתה של פולני ב"התרנגולים"".
חיים חפר,מנציגיו הבולטים של דור הפלמ"ח מבחינת היצירה שבו, משייך את "התרנגולים" להמשך ישיר של אותו דור חלוצי לוחם:
"חיים נחמן חפר מתקשה להבין איך אפשר לטעון שאין מורשת..'הלא בראשית היה הצ'יזבטרון,הוא קבע קו וסגנון.ממנו נולדו להקת הנח"ל והלהקות הצבאיות האחרות,ושלישיית גשר הירקון,והגשש החיוור והתרנגולים.אז מה זה אם לא מורשת תרבותית?".
הבימן הוא הכלי התאטרלי החשוב ביותר במופע ה"תרנגולי". הוא/היא הצינור בו יוצקים היוצרים (המחבר, המלחין, המעבד, הבמאית) את תכני השיר והוא מוציא את הרעיונות השיריים באמצעות ג'סטות תנועתיות, התייחסות משחקית כמעט לכל פואנטה שירית ומימיקת פנים מתוחכמת יחסית. כאן למעשה מתבטא באופן חותך הפן התאטרלי של "התרנגולים": אלמנט תאטרלי אקטיבי שמקבל אסמכתא לפעול כמשוב על נרטיב שירי, מוסיקלי ורעיוני.
יובל מספרת כי הבימן קיבל הרגשה של חלק בלתי נפרד מהמארג של המופע, בד בבד עם חלקים אינטגרלים טכניים כתאורה ותלבושות שמגויסים לקידום המטרה הסופית- המופע כפי שנראה בעיני רוחה של פולני. יובל מעידה כי פולני דרשה מהלהקה לשיר יחד באותו אופן שבו היו מבצעים שיר כסולנים וכן כי המופיע הוא הכלי בו השיר ניעור לחיים.
יובל מוסיפה כי האישיות כמבצע יחיד של הבימן הייתה נבלעת בחבורה וכן כי לדעתה , בשל תפיסה זו ,פולני לא הייתה מסתדרת עם כוכבי תאטרון שירה/ בידור של היום בקונספט התרנגולי.
י.אלדמע מוסיף כי המופע היה חשוב יותר מן הבימנים ושם הולם עבורו היה
"סשה ארגוב בביצוע התרנגולים". הוא טוען כי האגו האומנותי של זמננו לא תאם את האמונה של פולני שעדיין מחזיקה בהקשר זה במוסכמות של תחילת שנות הששים.
גם ברכט תמך באלמנט האקטיבי של תנועת המופיע ובגישה על פיה המוזיקה יכולה ,לא פחות מהטקסט, להכתיב את הפירוש לחוויה האנושית:
Without representing psychological states ,music can not"
only illustrate but also create a basic gestus ,an attitude toward the events presented on stage .music can therefore determine an interpretation of human interactions; and it becomes gestic through its 'rhythmic fixing of the text'
by providing a formal constraint.?
ג'ון קייג' מציע אופן צפייה והצגה אחרים:
"התאטרון מפעיל חושים בממדים ציבוריים(ראייה ,שמיעה) ואינטימיים(שאר החושים).מוסיקה בתאטרון צריכה להיות בזמנים ולא במקצבים .כל יצירה יכולה להיות תאטרלית אם מסתכלים. כל חוויית שמיעה וראייה יכולה להיות תאטרלית("חלון פתוח").חווית התאטרון לא צריכה להיות ממוקדת בנקודה אחת".
קייג' ,שמאמין בחוסר הפרדה בין מציאות לאמנות , "פותח" את חווית הצפייה בתאטרון לנקודות רבות ב"ממדים ציבוריים". המבע ה"תרנגולי" מתבטא גם באופן שבו נקודות ההתייחסות הבימתיות הן רבות, מגוונות ולא תלויות בכל גורם אומנותי באופן בלעדי: הטקסט, המשחק, הג'סטה והמוסיקה מתקיימות בד בבד ואין למבע ה"תרנגולי" קיום ללא תשלובת מעין זאת.
מורתה לתנועה של פולני, נועה אשכול, מתארת את דרך עבודתה של היוצרת כך:
"נעמי פולני תופעה ארצישראלית ייחודית בתחום התאטרון?דרך הבימוי המקורית של נעמי משלבת שפה(שירה), מוסיקה (עיבודים מוסיקליים) ותנועה (כוריאוגרפיה ובימוי)".
כבר עתה ניתן לראות את המורכבות החמקמקה של דרך היצירה של פולני: התופעה שאליה מתייחסת אשכול מתרחשת בתחום התאטרון, אך דרך הבימוי מורכבת משפה, מוסיקה ותנועה. אם נצא מנקודת מוצא כי תאטרון באשר הוא אינו זקוק לתנאים מוקדמים כשפה, מוסיקה, ותנועה כהכרחיים לקיומו ,הרי שעל פי אשכול התאטרון של פולני מורכב באופן ייחודי, ויוצר מבע "ייחודי" שייקרא להלן המבע "התרנגולי".
פרק שני: להקת "התרנגולים".
רשימה זו מצויה מעל גבי עטיפת התקליט הראשון:
"להקת 'התרנגולים' היא קבוצת בחורים יוצאי להקות צבאיות, המופיעים בתכנית שירים ופזמונים. חברי הלהקה, שמונה במספרם, הם: יורם גאון, חנן גולדבלאט, עמירם ספקטור ,ישראל פוליאקוב ותובל פטר -יוצאי להקת הנח?ל. צבי גרטל ויוסי צמח-יוצאי להקת גייסות שריון, וישעיהו לוי-מלהקת פיקוד המרכז. הקבוצה מודרכת על ידי נעמי פולני.
מקבץ השירים אשר בתכניתם זו, מכיל ברובו שירים שהושרו כבר על במות שונות בארץ, העיבוד התזמורתי לתקליט זה נעשה על ידי משה וילנסקי."
להקת "התרנגולים" הוקמה בשנת 1960 ע"י נעמי פולני כתוצאה מרעיון שהגה יוסי בנאי, לצרף יחדיו כמה מכוכבי הלהקות הצבאיות שהיוו אז את הפנתאון של המוסיקה הקלה הישראלית ולהפוך אותם לחבורה מזמרת, מתנועעת ומשחקת כגון ה"פרר ז'אק" הצרפתיים ומעט כמו "בצל ירוק" בסוף שנות החמישים בארץ.
התכנית הראשונה ערכה את הופעת הבכורה שלה במאי 1961 ובמסגרתה השתתפו הבימנים הבאים: יהורם גאון, תובל פטר, עמירם ספקטור, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב ,צביקה גרטל, יוסי צמח ושייקה לוי. את השם "התרנגולים" הגה דן בן אמוץ. על העיבודים המוסיקליים הופקד משה וילנסקי בעוד כל שאר העבודה היוצרת, מלבד כתיבת השירים עצמם, הונחה על כתפי נעמי פולני.
מנשה סעד, עורך מוסיקלי ברדיו ירושלים טוען כי
"צורת העבודה היא המשך ופיתוח של הלהקות הצבאיות עד אז בנוסף להשפעות הצרפתיות".
השפעות פרנקופיליות ניכרות בשיר "חולשה של בת", שיר המבוסס על שירו של הצוות הצרפתי ה"פרר ז'אק" וכך גם "הסיירים". "אין כמו יפו בלילות" הוא שיר של פ.לוריס, "כבוד עצמי" הולחן על ידי ג.לאפארג' ו"אוהבי הטבע" הולחן ע"י פ.פיליפ. כל השירים הללו שייכים לתכנית הראשונה של הלהקה. ה"פרר ז'אק" הייתה כאמור להקה עם מאפיינים בימתיים והשפיעה מאד על הכיוון הבימתי המיוחד של התרנגולים.
פולני גורסת בראיון עמה כי ה"פרר ז'אק" עסקו בעניינים סוציאלים על אנשים פשוטים בקטעים תיאטרלים. סדר עריכת התמליל והשילוב המנגינתי וזה הביצועי של הצוות הצרפתי משפיעים על פולני. האיכותיות משכה את היוצרת לקחת את ה"פרר ז'אק" כמודל. עם זאת גורסת פולני כי ה"פרר ז'אק" לא השקיעו בעשייה תאטרלית. פולני צפתה בהם אישית פעם אחת.
שאר השירים בתכנית הראשונה היו: "שיר התרנגול", "שיר השוק", "זמר אהבה לים", "הגנרל המכסיקני קסטנייטס", "כבוד עצמי", "זאת מרחוב פנורמה", "בראשית", "האם אמרו לך פעם", "ערב במסחה", "שיר החמור" ו"אליפלט".
נעמי פולני, ילידת 1927, כוכבת הלהקה הצבאית הראשונה- ה"צ'יזבטרון" (1948-9) בה היו חברים גם שייקה אופיר,רבקה קרמר,גדעון זינגר,אוהלה הלוי,יואל זילברג,זהרירה חריפאי,שלמה בר שביט בפיקודו של חיים חפר שגם כתב את מרבית שיריה ללחנים של וילנסקי, ארגוב,מאיר נוי ודוד זהבי (לפי פולני הצ'יזבטרון דווקא לא היו ה"גרסא דינקותא" של התרנגולים) קיבלה על עצמה את משימת ההמשך לבימוי הלהקות הצבאיות-
בימוי הלהקה "הצבאית האזרחית" הראשונה-"התרנגולים", להקה שנוצרה בצלמה של הלהקה הצרפתית-והוסיפה גוונים ייחודיים משלה כפי שמאזכר אשר נהור בביקורתו במעריב יום לאחר מופע הבכורה:
"לא ארכיב על עיני זכוכית מגדלת כדי לגלות השפעות זרות, למשל, של האחים ז'אק הצרפתים".
העבודה על התכנית ארכה כשנה ב1961 בתל אביב.
פולני לא קיימה בחינות כניסה פתוחות לקהל. בהיותה במאית מנוסה מן הלהקות הצבאיות, היא שאבה כשרונות מאותן הלהקות, וכך קל יותר היה לה להשליט את הלך רוחה האומנותי והייחודי על חיילים משוחררים הרגילים לשיטת העבודה החצי מיליטריסטית עוד מימי הלהקה.
מיכה נס מתאר את עבודת פולני עם הבימנים כעבודה בלהקה צבאית עם משתתפים צעירים בהקפדה קשה על כל פרט, קטן כגדול, ודיוק מקצועי מפתיע שלא כמו אצל בונים שידע בעיקר לבנות על המשתתפים ולהוציא מהם, כשרון שניכר כאשר עליזה רוזן החליפה בהדרכתו את רחל אטאס בשלמה המלך ושלמי הסנדלר .
מנשה סעד טוען כי :" לא קמה מאז עוד להקה שכוונה, הומצאה והוזנה במתכונת הלהקה הצבאית. מאז עד היום אמן מופיע לא יכול להיות מוגבל מבחינת תנועה ולהיות חלק ממערכת מסונכרנת".
כהערת שוליים שמעידה על האבסורדיות השורה לעתים על מחזורי הזמן בחזרה של אופנות אציין את הלהקות החד מיניות שהשתלטו על המוסיקה העולמית בסוף העשור האחרון ומשלבות בתוכן אלמנטים של כוריאוגרפיה אחידה בנוסף לשירה אחידה.
יוסי חרסונסקי, במאמרו "איזה יופי של תרנגולים" ,לאחר הצפייה בשחזור/ עיבוד המופע בפסטיבל ישראל 1999 מתנגד לגישתו של סעד:
"הקטעים מתומצתים והתנועה היא אנטי תזה לתנועה האחידה הסימטרית והמגושמת של הלהקות הצבאיות לדורותיהן."
להלן סדר הקטעים התכנית הראשונה(כותר ללא סוגריים הוא שם השיר בתוכנייה המקורית, ואילו כותר בסוגריים העגולים הנו שם השיר מעל גבי עטיפת התקליט, בסוגריים הרבועים התמלילן והמלחין):
חלק א':
קורא בקול התרנגול(שיר לתרנגול) [חפר/ארגוב] - שיר חדש לתכנית.
פגשתיך בשדה תלתן [שמר/שמר] - שיר של "בצל ירוק".
האם האם [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
הסיירים [חפר/סרג' גינזברג] - שיר של להקה צבאית.
אליפלט [אלתרמן/ארגוב] - כנ"ל.
שיר החמור [אלמגור/ ארגוב] - לא ידוע.
אוהבי הטבע. [חפר/פייר פיליפ/סרג' ולרי]- שיר של להקה צבאית.
חלק ב':
השוק (שיר השוק) [שמר/שמר] - שיר של מועדון "השעות הקטנות" בצפת.
זמר אהבה לים [אליעז/ארגוב] - לא ידוע.
אין כמו יפו (אין כמו יפו בלילות) [חפר/לוריס] - שיר של רביעיית מועדון התאטרון.
כבוד עצמי [חפר/לאפארג'] - כנ"ל.
פנורמה (זאת מרחוב פנורמה) [חפר/עממי מקסיקני] - כנ"ל.
חלק ג':
בראשית [חפר/ארגוב] - שיר של "בצל ירוק".
הגנרל (הגנרל המקסיקני קסטנייטס) [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
הזייפנים- לא ידוע.
איריס ונורית [אטקין/ארגוב] - לא ידוע.
ערב במסחה [חפר/ארגוב] - שיר חדש.
חולשה של בת [חפר/קונסטנטין] - לא ידוע.
הצוות הראשון החזיק מעמד בשלמותו רק לאלבום אחד, פולני טוענת בראיון למעריב ביולי 1963 כי פירוק הלהקה ואי מיסודה הוא דבר רצוי המונע סרבול ובעיות כלכליות.
הוא עבר שינויים והציג פנים חצי חדשות לקראת הבכורה ביולי 1963 והתקליט השני באותה שנה, שהציג צוות שני שכלל את:
עליזה רוזן, דבורה דקובסקי(דותן), ליאור ייני, גבריאל בנאי, שייקה לוי, ישראל (פולי) פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר ויגאל קלאוס.
השירים בתכנית השנייה שהתווספו לרפרטואר הקודם היו:
הכל זהב [חפר/ארגוב]
אם תרצי [חפר/ארגוב]
הורה אהבה [חפר/ ארגוב]
משעמם [חפר/ ארגוב]
כשאת אומרת לא [אלמגור/ ארגוב]
שיר אהבה חיילי [חפר/ ארגוב]
שיר החתולים [ע.הלל/ ארגוב]
שיר השכונה [חפר/ארגוב]
שיר הצהובים [חפר/ ארגוב]
יוסי ילד שלי מוצלח [ע.הלל /ארגוב]
מיכה נס מותח קו מבדיל בין תכנית א' לבין תכנית ב':
"הקבוצה השנייה לדעתי הייתה ברמה נמוכה יותר מזו הראשונה. אין זאת בגלל פולני אלא בגלל תסמונת המופע השני. לא היה אותו חשמל בקרב הקהל. אולי בקבוצה השנייה היה נסיון יתר להתחכמות. התנועה הייתה פחות מעניינת ופחות נקייה. עם זאת גם תכנית ב' הציגה תנועתיות הרבה מעל לממוצעא המקובל באותם ימים בארץ".
נעמי פולני כותבת על התכנית השנייה בהקדמה לדיסק של"התרנגולים החדשים", מופע מיוחד לפסטיבל ישראל 1999:
"עתה חוברו השירים במיוחד לתכנית הלהקה, שהייתה ערוכה בשלושה חלקים: שירי שכונה, שירי אהבה ושירים בצבע. האמרגן בפעם זו: אברהם דשא (פשנל). משך החזרות: שניים עשר חודשים. מרבית השירים (בשתי התכניות) חוברו על ידי חיים חפר. בין הכותבים גם דן אלמגור, ע.הלל ,נעמי שמר. את המוסיקה חיבר תמיד סשה ארגוב...".
מבחינה תמטית, ניתן לראות כי החלוקה המדוברת בתכנית השניה באה ללמדנו על מחשבה מקדימה של פולני על המנטאליות אותה היא רוצה להפיץ בקרב צופיה-לא נרטיב מסודר, אלא מעין קו מרכזי הממסגר את הצופה במסגרת מסוימת שרק ?התרנגולים - על ייחודם יכולים ליצור.
מלבד החזרות הממושמעות ,המורשת של הלהקות הצבאיות השפיעה רבות על אופי הצוות. הן הסוגה הבידורית והן השילוב העממי של מוסיקה, שירה וריקוד בישראל צמחו ממורשת הלהקות הצבאיות של תחילת חיי האומה עת שתפקידן היה לבדר את הלוחמים ותו לא. האמצעים לבידור מעין זה לא הוגבלו במחסומים ז'אנריים למיניהם.
אופי הבימנים כאנשים היה קשור באופן הדוק למשחק וכך התפתח עתידם המקצועי- בנוסף לליאור ייני רק יהורם גאון פנה לכיוון הזמר, גם אם היה מהשחקנים המבוקשים ביותר בקולנוע ובטלוויזיה במשך שנים. הן חברי "הגשש החיוור", הן ליאור ייני עצמו (לאן נעלם דניאל ווקס?),עליזה רוזן (תאטרון החאן) וחנן גולדבלט התקדמו כשחקנים בממסד התרבותי הישראלי. לגאון הצטרפה בקרירת שירה די אזוטרית מצדה רק דבורה דותן.
כך נראתה מפת הבידור בארץ עם תחילת שנות הששים: "בצל ירוק" עם אורי זוהר, חיים טופול, גליה טופול ועוד נפרדו מהשטח, "החמאם" ביפו שהונהג על ידי בן אמוץ וחפר בקברט סאטירי עדיין פעל, מועדון ה"שעות הקטנות" ו"עשרת הצדיקים" של נעמי וגדעון שמר שעדיין פעלו בצפת עם שייקה לוי ואחרים, "הסמבטיון" עם מוטק'ה בן זאב, ברלינסקי, אריק איינשטיין, להקות צבאיות, וגם מעט תכניות אישיות של אורי זוהר. במצב זה של הבידור בארץ נכנס לתמונה אברהם דשא( פשנל) שטיפח את ?התרנגולים - , בעיקר בתכנית השנייה והעלה אותם לדרגות הצלחה מסחררות.
מנשה סעד קובע כי " 'התרנגולים' היוו מאז אבן דרך חשובה מאד בפזמון הישראלי" .
יורם רותם, עורך מוסיקלי בגלי צה"ל כותב בהקדמה לאלבום האוסף לשנת החמישים למדינה גדלנו יחד:
"ל 'תרנגולים' נודעת השפעה עצומה על דמותו של הפזמון הישראלי הן בתחום העיבוד והביצוע והן בתחום ההגשה וההעמדה".
?התרנגולים - הופיעו ברחבי הארץ בלי הגברה היות והן התנאים המקצועיים לא אפשרו סאונד לשבעה אנשים והן כי מיקרופונים ניידים לא היו בנמצא וכך השירה הייתה עלולה להעלם בשל התנועה המתמדת על הבמה.
