לכשפרשתי מעבודתי, החלטתי לשים את כל האנרגיה הטבועה בי ביצירה ודרכה אולי למצוא את התשובות. כך מצאתי עצמי מצייר את האור, כן, את האור. זה שמוביל אותנו מידי רגע, בכל רגע של חיינו.
בשנתיים האחרונות ומתוך תחושה פנימית עמוקה הנובעת אולי מחיפושי היבטים הקשורים לאור. האור הוא שמראה לנו את הדרך הנכונה הוא הבלתי נלאה עד האמת המוחלטת, הוא הדרוש לנו להאיר את החושך, הוא הייעוד הנכון והדרך אל הבנת מהותנו וחיינו וכמובן לסבל הרב, הניכור ואי הנוחות הקיימים באנושות בת זמננו.
מהו הסבל? מדוע הוא מגיע לשכון במחוזותינו חזור ושכן. האם אלו החיים? רצף אירועים הגורמים לנו סבל?. לדעתי לא. הסבל, הינו למעשה תמרור אזהרה, המביא אותנו לעצירה מוחלטת. אותה עצירה מאפשרת לנו לחשוב, להרגיש ולשנות את דרכינו. הסבל מטרתו היא לשנות את דרכינו.
כאשר אנחנו הולכים בדרך מסויימת ובמהלכה אנו נתקלים בסבל, אין הכוונה היא כי נסבול סתם לשם סבל, אלא בכדי שנבין כי הדרך בה הלכנו אינה נכונה עבורנו ויש לשנותה.
המטרה שלנו היא למצוא את האור בכל נקודת חושך. אם תתבוננו בציורי, תוכלו להבחין כי את האור ניתן לראות באין סוף כיוונים וזויות. כל זוית שנבחר האור יאיר אותה קצת אחרת, כך גם בחיים - האור תפקידו להוביל אותנו באותם צמתים של סבל.
איך עושים זאת הלכה למעשה? איך מוצאים אור בחושך? איך מוצאים טוב בסבל? שינוי הזויות. זו התשובה, בכל סיטואציה בה אנו נמצאים יש לבחון אותה באופן הכי אובייקטיבי שניתן, על כל חלקיה. למרבה הפלא נראה כי האור נמצא בכל מקום, גם בחושך.
הגוף והנפש חד- הם, איננו מסוגלים לחיות לאורך זמן כשאנחנו אומללים, סובלים וכועסים. מסתבר שגם הטבע מציית למסר הפנימי שלנו. אם אנחנו אומללים גם גופנו מתחיל בתהליך של הרס, נראה כי הטבע רוצה לתת לך את מה שאתה מבקש.
אם אתה אוהב וצוחק, הטבע עוזר לך להתגבר על הסבל, גופך בריא ואתה חיוני יותר ומאושר. הדרך היא להשתמש בסבל כתמרור ולא כגוזר גזר דין מוות. והתמרורים ילוו את חיינו תמיד, כך גם האור. בכל מקום בו נלך.
