מצב של בריאות-על
ניתן לשאוף ולחתור באופן פעיל ואקטיבי לרמה של בריאות-על ולא רק למצב שבו אין "תקלות" בפעילות של המערכת האנושית. במצב הזה של בריאות-על, כפי שאני מבינה אותו, כל המערכות פועלות בשיא היכולת שלהן, בתפקוד שיא ובהרמוניה נהדרת. הגוף נמצא במצב מעולה של מתח שריר, של עיכול, של מערכת הדם, של המערכת החיסונית. כל תפקוד ותפקוד בגוף נמצא במצב של איזון, מגשים את התפקידים שיועדו לו ברמה גבוהה ומקיים שיתוף פעולה מושלם עם החלקים השונים בגוף. לדוגמה, קיים שיתוף פעולה מוצלח בין מערכת הדם למערכת ההורמונלית, כמו גם בין מערכת הנשימה למערכת העיכול, ובין המערכת העצבית למערכת התנועתית בגוף וכן הלאה.
במצב שכזה כל המערכות פועלות כאחת, למען הגשמת מצב משופר של אותו אדם ולמען ההתפתחות הכוללת שלו. המצב המתואר אינו מצב סטטי של "בסדר" או של היעדר תקלות. במצב זה המערכות כולן לא רק מתפקדות בצורה טובה ואיכותית, אלא אף משתבחות עם הזמן ועם הפעילות שלהן. הן למעשה לומדות ומשתבחות עם הזמן ומנסות בכל רגע להגשים את הפוטנציאל האפשרי להן. זה אולי נשמע מצב בדיוני, אבל זהו מצב אפשרי למערכת אנושית. למיטב הבנתי הנוכחית ניתן להגיע אליו בעזרת הדרכה ועשייה מתאימה ורציפה.
אולם, ברובינו אין כלל התייחסות למצב הזה כאל אפשרות. אנחנו נוטים להתייחס כבריאות לכל רגע שבו אנחנו לא חולים ולקחת אותה כמובנת מאליה, ולהתעורר ולתת את הדעת אל הבריאות שלנו, רק במצב של מחלה או של פגיעה ביכולת הרגילה שלנו. בנוסף לכך, אנחנו מורגלים לצפות ולהתייחס כמובנת מאליה להתדרדרות שבוודאי אמורה להתרחש, לפי הצפי הטבעי, עם השנים ועם הגיל. בוודאי שברובינו לא קיימת בכלל האפשרות שהבריאות שלנו יכולה להשתפר עם השנים, להשתבח ולהתפתח.
וכאן מגיע החלק החשוב: זה שלא הורגלנו לראות כאפשרות את המצב של בריאות נהדרת, לא אומר שהוא לא קיים ושלא שווה לשאוף אליו. הלא כן?
הדרך לבריאות-על
בדרך למצב הזה נפגוש את חסרי האיזון שלנו ואת האמונות שלנו לגבי בני אדם ככלל וגופינו בפרט, נעבור תהליך של שינוי והתמרה של הדרך שבה התרגלנו לתפוס את גופינו, ונעשה שינויים בכל תחום כמעט של ניהול חיינו. אבל כמו אצל מי שמכוון גבוה ובאמת מנסה להגיע לשם, הסיכוי שלנו להתקדם גובר וסביר שנשקיע באהבה בדרך שנעשה.
החלק המהותי במסר שאני מנסה להעביר כאן לגבי המסע לעבר בריאות משובחת, הוא שבהחלט יש לנו השפעה על הבריאות שלנו, וזאת לשני הכיוונים. בהחלט יש לנו האפשרות להשפיע לטובה או לרעה על הבריאות שלנו ובוודאי שביכולתנו לעזור לעצמנו להפוך לבריאים מאד או "לסייע" לעצמנו להישאר בתחום החולה או הבריא בקושי.
הדרך אל הבריאות המשובחת תעבור, יש להניח, גם במפגשים עם הכאבים שלנו, עם הפחדים שלנו, ועם האמונות שיש לנו לגבי הגוף שלנו ויכולת הריפוי שלו. הדרכים לריפוי ולשינוי הן שונות ומגוונות כמספר האנשים הצועדים בדרך הזאת. אבל הכוונה הכללית היא לשנות לטובה את מערכת היחסים שלנו עם גופינו, בצורה משמעותית.
בחרתי להציג בפניכם אוסף קצר של גישות וכלים, כפי שאני מבינה אותם מתוך לימודיי עד כה, והיכולים להוות התחלה של גישה חדשה לעצמנו ולבריאות שלנו:
גישה הוליסטית
בניסיון להגיע לבריאות מעולה, כדאי להתייחס לכל החלקים המעורבים בחיים האנושיים, ולא רק אל גופינו או אל מכאוב או קושי ספציפי. אנחנו יכולים לראות כי גם החלקים הרגשיים והשכליים שלנו, לדוגמה, שותפים ביצירת הבריאות הנוכחית, אם לא מרכיבים משמעותיים ממש ביצירתה. בנוסף, קיימות גם השפעות רבות על המערכת עצמה, חלקן חיצוניות וחלקן פנימיות, המהוות מרכיב משמעותי בקביעת רמת הבריאות שלנו. ביניהן אפשר למצוא את מקום העבודה שלנו, היחסים שלנו עם בני זוג וחברים, מידת ההלקאה העצמית המיותרת שקיימת בנו ועוד.
הגישה הוליסטית, אם כן, מתייחסת לאדם כדבר שלם המורכב מחלקים שונים, הפועלים בהרמוניה, פחות או יותר ולוקחת בחשבון את הדברים המשפיעים עליו. כשבאים לנסות ולשפר את הבריאות של אדם כלשהו (או של עצמנו במקרה הזה), כדאי להתייחס אליו כשלם ולא רק אל החלק שמשמיע את קולו באותו רגע נתון.
עבודה עם אמונות
אנו נושאים בתוכנו כל מיני אמונות המתארות את אופן התנהלות העולם בנוגע לבריאות וחולי. לדוגמה, אנשים רבים נושאים בתוכם אמונה ששהייה בסביבה קרה יוצרת התקררות, או ששרירים תפוסים או מאמץ גופני הם דברים שיש להימנע מהם. בין היתר רובינו מאמינים שבגילאים מסוימים מתרחשים תהליכים של התדרדרות בגוף, ואולי גם מתוך כוחה של האמונה מביאים את התוצאות האלה לחיים שלנו. ממש כמו אמונה שמגשימה את עצמה. מדובר לרוב על סט שלם של אמונות, שכנראה שביסודן כוונתן להגן, אבל שבפועל נראה שגורמות לנו להיות יותר חולים ופחות בריאים.
שווה לראות איך האמונות שלנו מגבילות אותנו במקום להגן עלינו ובשלב הראשון לאתר את האמונות הקיימות ולהתחיל להטיל בהן ספק. השלב הבא הוא להחליף אותן באמונות שיקדמו אותנו יותר במסע שלנו לעבר בריאות מעולה. אין המדובר בלנפץ הגנות ולהסתכן בצורה מופגנת או להתחיל להאמין בדברים מבלי לקחת בחשבון את עצמנו ומצבנו. ההפך הוא הנכון. מדובר על האפשרות לאפשר לעצמנו להשתנות בהדרגה ומתוך רגישות לגופינו.
ולגבי סט האמונות הקיים שלנו, יש ביכולתנו לנסות לראות האם בחרנו להאמין בהן בכלל. מי יודע איזו מהן היא נכונה ואיזו מטעה בעליל, האם איננו סקרנים לגלות את האמת?
תשומת לב לגוף
כאן אנחנו מגיעים לשלב בסיסי ומרכזי בתהליך הבראה כלשהו. השלב הזה מתמקד בלשים לב לגוף בצורות חדשות ועמוקות יותר ויותר. ככל שאנחנו יותר שמים לב אל הגוף שלנו, גם ברגעים לא נוחים וגם לתחושות של כאב ואי נוחות, כך אנחנו לומדים לעבוד איתו טוב יותר, יכולים לפתח בו דברים, ומאפשרים לו להתקדם לעבר מצב של בריאות. חישבו על מצב בו אני מנסה לנהוג ברכב מבלי לשים לב אליו, הרי זה לא מתקבל על הדעת.
לרוב תשומת הלב שלנו נודדת ללא בחירה ומתמקדת בדברים שונים המושכים אותה, אבל כמעט ולא בגוף שלנו כולו. השלב הראשון הוא להתחיל להבחין בכלל בכך שתשומת הלב שלנו לא לגמרי נתונה לשליטתנו ומשם להתחיל ולהחזיר אותה לגוף, ולהיות נוכחים בו בצורה כמה שיותר מלאה, יותר ויותר. בנוסף, במקרה של הגוף שלנו מדובר על יצור חי, על עצמנו למעשה, וכשאנחנו שמים לב ונוכחים בתוכו, כל המצב שלנו יכול להיות מותמר, מהרבה מאד בחינות.
דימוי גוף
שלב משמעותי נוסף בתהליך ההבראה שלנו, הוא להבחין בדימוי שיש לנו על הגוף שלנו וניסיון לשנות אותו, לשפר אותו לטובתנו, אפילו במעט, למשהו שמקדם אותנו יותר. אם אני מדמיינת לדוגמה שהגוף שלי כולו עשוי משומן ומשרירים מכווצים, כי אז בוודאי שאתקשה לעשות תרגילים פיזיים מאמצים. בעקבות הדימוי הזה סביר שאפחד ואירתע מלזוז וארגיש שלא כדאי לי להתאמץ מדי. הדימוי שלי משפיע על האופן שבו אני זזה ומתנהלת וגם על כל התפקוד שלי.
השלב הראשון של חלק זה, אם כן, הוא זיהוי של הדימוי הקיים ובהמשך, ניסיון להחליף אותו בדימוי חדש ומעודכן המאפשר לי למצות בצורה טובה יותר את הפוטנציאל האדיר הקיים בי. מדובר למעשה על ניצול לטובה של ההשפעה הרבה שיש עלינו לדימויים שיש בתוכנו.
גירויים והתפתחות
בתרבות המערבית קיימות בגופינו כמות מרשימה של מערכות ותתי-מערכות שכלל לא קיבלו הזדמנות להתפתח באופן שלם, בעיקר בשל הצורה שבה רובינו חיים. מדובר על מערכות כמו המערכת החיסונית, העור, הנשימה, הראיה ועוד. אנחנו משתמשים באביזרים שונים שהסביבה שלנו מאפשרת ומעודדת כדי להתמודד עם דברים ובכך בעצם מונעים מהגוף מ"לעשות את שלו".
דוגמה בולטת לכך היא מערכת העור שלנו שנמנעת ממנה באופן כמעט תמידי התמודדות עם סביבה טבעית ובכך גם התפתחות. רוב האנשים מתלבשים מיד כשהם חווים מעט קור ומדליקים מזגן או מורידים שכבה מיד כשהם חווים קצת חום. בכך, לא ניתנת למעשה ההזדמנות לעור להסתגל לטמפרטורה החיצונית ולממש בכך את הגמישות שלו ואת היכולת לתפקד במצבי מזג אוויר משתנים. בנוסף, אנחנו לבושים רוב הזמן כך שהעור לא מקבל את הגירויים שהוא זקוק להם כדי להתפתח בצורה מלאה. מדובר על גירויים כמו ענפים ועצים, אדמה ומים זורמים בחוזקה, רוחות חזקות, מגע מסוגים שונים ועוד. אנחנו לרוב משאירים את העור שלנו בגירוי מינימלי מהבחינות האלה ובכך בעצם מונעים ממנו להשתפר.
עוד דוגמאות לניוון התפתחותי ניתן למצוא במשקפיים ראיה שמגיעות לעיתים במצבים שאפשר היה למנוע ולא מאפשרות לעיניים להסתגל לשינויים, משקפי שמש באותו האופן, חיסונים מסוגים שונים, אוכל מעובד, איזורים ממוזגים ועוד.
במהלך ההתפתחות שלנו, בתרבות הנוכחית, אנחנו חסומים כמעט מכל הגירויים שדרושים למערכת שלנו כדי להתפתח לפוטנציאל המלא שלה. איך אם כן היא תוכל לממש אותו? מסתבר שאפשר, גם בגיל מבוגר יותר, להתחיל לתת למערכת שלנו את הגירויים שהיא צריכה, לאט ובהדרגה כמובן, לא מדובר על עשייה קיצונית. ניתן להתחיל ולתת גירויים הדרגתיים למערכת שלנו מתוך הקשבה ורגישות, רצוי בהדרכה ובהשגחה של מדריך, מטפל או מורה מתאימים.
שימוש בדמיון
אם אני יכולה לדמיין משהו בצורה מלאה כמה שיותר, אני מגדילה את האפשרות והסיכוי של המערכת שלי (הגוף שלי, אני) להגשים את המצב הזה. כך גם במקרה של בריאות-על. להערכתי, ככל שאני מסוגלת לראות את עצמי במצב טוב יותר בריאותית, ומקדישה זמן ותשומת לב לדמיון של המצב הזה, עם כל מה שזה אומר לגבי הגוף שלי, ההרגשה שלי, יכולת התנועה שלי ועוד, כך אני מתקרבת להגשמת המצב הזה.
חשוב להדגיש כי לא מדובר כאן על פנטזיות של מצב בלתי אפשרי (לראות את עצמי מתחילה לעוף, לדוגמה) אלא על כוונון המערכת שלי לעבר הגשמת מצב שאפשרי לה, בהחלט אפשרי!
הדרך לבריאות-על עוברת דרך הכרות מעמיקה יותר עם המערכת הנקראת "אדם" ועם היכולות והאפשרויות שלה. הדרך הזו גם מאפשרת גילויים מרתקים והפתעות לאלה המוכנים להרפות מהאמונות המגבילות שלהם ולאפשר לשינוי להתרחש בחייהם. האם אנחנו צועדים בדרך הזו ברגע זה ממש?
פורסם לראשונה במגזין חדשות שמבאלה, אקדמיה לקונג-פו.
