משתתפים: סוקרטס - פילוסוף יווני, חי במאה החמישית לפני הספירה,
תיאטיטוס - סטודנט צעיר ומחונן למתמטיקה, ותאודורוס - המורה שלו.
תעד את השיחה - אפלטון, תלמידו של סוקרטס.
מתוך: הדיאלוג "תיאטיטוס", כתבי אפלטון כרך ג', הוצ' שוקן, עמ' 77-9
סוקרטס: ... "ידיעה - מה היא, לפי סברתך?"
תיאטיטוס: ... "סבורני אפוא שהדברים שילמד אדם מפי תאודורוס, הינם ידיעה: הנדסה ושאר המדעים שמנית זה עתה; וכן הסנדלרות ושאר האומנויות של בעלי המלאכה; כל הדברים האלה בכללם, וכל אחד מהם לחוד אינם אלא ידיעה."
סוקרטס: "אכן ברוח אצילה וביד רחבה נוהג אתה ידידי, ולאחר שביקשו ממך דבר אחד ופשוט, הנך נותן דברים רבים, ומכל מיני מינים".
תיאטיטוס: "למה אתה מתכוון בכך סוקרטס?"
סוקרטס: "אולי אין זה ולא כלום, אבל אגיד לך את שנידמה לי. כשאתה אומר סנדלרות, הרי אינך מתכוון אלא לידיעה כיצד להתקין נעלים?"
תיאטיטוס: "לשום עניין אחר."
סוקרטס: "ואם נגרות? הרי רק לידיעה כיצד להתקין את הכלים העשויים עץ?"
תיאטיטוס: "כן."
סוקרטס: "אך לא זאת היתה השאלה, תיאטיטוס, באיזה עניינים ישנה ידיעה, וכמה ידיעות; שלא עלה על דעתנו למנות אותן, כששאלנו את מה ששאלנו, אלא - להכיר את הידיעה עצמה, מה טיבה; או שמא אין טעם בדברי?"
... "מי שאינו יודע מה זאת ידיעה, אף לא יבין אפוא מה פרוש: ידיעה בדבר התקנת הנעלים."
... "מי שנשאל אפוא ידיעה מהי, ונוקב בתשובתו בשמה של איזו אומנות שהיא, השיב תשובה מגוחכת; שכן השיב בידיעתו של עניין פלוני, ולא על כך נשאל."
... "ושנית" בעוד שניתן לו להשיב תשובה קלה וקצרה, הרי הוא סובב לו סחור סחור בדרך שאין לה קץ."
רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
[ה' הוא הדעה והיודע והידוע]
כבר ידעת פרסום האמרה הזו, אשר אמרוה הפילוסופים על ה' 1 יתעלה, והוא אמרם 2 שהוא הדעה והיודע והידוע. 3 ושלושת העניינים הללו בו יתעלה, והוא *3 עניין אחד שאין [קיא] בו ריבוי .
וכבר הזכרנו גם אנחנו את זה בחיבורנו הגדול 4, כי זה יסוד תורתנו 5 כמו שביארנו שם, כלומר: שהוא אחד בלבד, ולא יסופח אליו דבר אחר 6. כלומר: שאין שם 7 דבר קדום זולתו. ולפיכך אומרים חי 8 ה' ואין אומרים חי 9 ה', לפי שאין חייו דבר זולת עצמותו' 10 כפי שכבר ביארנו בשלילת התארים 11.
ואין ספק שכל מי שלא עיין בספרים שנתחברו בעניין השכל' 12 ולא השיג עצם השכל ולא ידע מהותו ואינו מבין ממנו אלא כפי שהוא מבין מעניין הלובן והשחרות' תקשה עליו מאוד הבנת עניין זה.
ויהיה אמרנו שהוא הדעה והיודע והידוע אצלו, 13 כמו אלו אמרנו הלובן והמלובן והמלבין 14 דבר אחד, וכמה מן הסכלים ימהר לסתור דברינו במשל הזה 15 וכיוצא בו, וכמה מאותם שנדמה להם שהם חכמים' יקשה עליהם דבר זה ויחשבו כי ידיעת אמיתת חיובו 16 הוא דבר שאינו ניתן להבנה 17. ועניין זה הוא עניין שהוכח ונתברר כפי מה שביארוהו הפילוסופים האלוהיים. 18
[הסבר המושג בדוגמה מידיעת האדם]
והנני להבינך מה שבארו:
דע, כי האדם לפני שידע מאומה הרי הוא יודע בכוח.
וכאשר ידע דבר מסוים - כגון שתאמר כאשר ידע צורת העץ הזה שמדובר בו, והפריד צורתו מחומרו, וצייר בלבו את הצורה מופשטת אשר זו היא פעולת הדעה - הרי נעשה אז יודע בפועל.
והדעה שהושגה לו בפועל, היא צורת העץ המופשט אשר במחשבתו, לפי שאין הדעה דבר זולת העניין הידוע 19.
הנה נתבאר לך, כי העניין הידוע, [קיב] הוא צורת העץ המופשט 20 והיא הדעה שהושגה בפועל. ואינם שני דברים: דעה, וצורת העץ הידוע.
לפי שאין הדעה בפועל דבר זולת מה שנודע;
והדבר אשר נודעה בו צורת העץ והופשטה שהוא היודע, הוא הדעה שהושגה בפועל בלי ספק.
לפי שכל דעה פעולתה היא עצמה 21, ואין הדעת בפועל דבר אחד, ופעולתה דבר אחר, כי אמיתת הדעה ומהותה היא ההשגה 22.
ולכן אל תחשוב כי הדעה בפועל דבר מה מצוי בפני עצמו, נבדל מן ההשגה; וההשגה עניין אחר בה, אלא עצם הדעה ואמיתתה השגה. וכאשר תניח דעה 23 מצויה בפועל, היא ההשגה למה שנודע.
- וזה ברור מאוד למי שעסק רבות בכגון עיון זה.
הרי נתבאר כי הדעה, פעולתה שהיא השגתה - היא אמיתתה ועצמותה. אם כן הדבר אשר בו הופשטה צורת העץ הזה והושגה, שהיא הדעה הוא היודע. כי אותה הדעה עצמה, היא אשר הפשיטה את הצורה והשיגתה, וזו היא פעולתה אשר בגללה נאמר עליה שהיא יודעת. ופעולתה היא עצמה, ואין לזה אשר הנחנו דעה בפועל, כי אם צורת העץ הזה.
[בין ידיעה בפועל וידיעה בכוח]
הנה נתבאר, שכל זמן שהייתה הדעה מצויה בפועל, הרי הדעה היא הדבר הידוע.
ונתבאר, כי כל דעה, פעולתה שהיא היותה יודעת - הוא עצמותה. אם כן, הדעה והיודע והידוע דבר אחד בעצמו לעולם בכל מה שייוודע בפועל.
אבל אם נניח שהוא בכוח, הרי הוא שני דברים בהחלט, הדעה בכוח והידוע בכוח, כאלו אמרת הדעה הזו ההיולית 24 אשר בראובן, היא דעה בכוח, וכן העץ הזה ידוע בכוח, ואלה שני דברים בלי ספק. וכאשר יצא לפועל ונעשת צורת העץ ידועה בפועל, אז תהיה הצורה הידועה היא הדעה, ובאותה הדעה עצמה שהיא דעה בפועל הופשטה 25 ונודעה, לפי שכל שיש לו פעולה מצויה הוא מצוי בפועל, וכל דעה בכוח וידוע בכוח הם שנים, וכל דבר שהוא בכוח הכרחי שיהא לו נושא הנושא אותו הכוח, כאדם דרך משל.
ונמצאו כאן שלושה דברים:
האדם הנושא אותו הכוח, והוא היודע בכוח,
ואותו הכוח, והוא הדעה בכוח,
והדבר המעותד להיוודע, והוא הידוע בכוח.
כאלו תאמר במשל זה, האדם, והדעה ההיולית, וצורת העץ. ואלה שלושה עניינים נפרדים, וכאשר הושגה הדעה בפועל, נעשו שלושת העניינים אחד, ולא תמצא כלל הדעה דבר, והידוע דבר אחר, אלא כאשר נתפשים 26 בכוח.
וכיון שהוכח כי ה' יתהדר ויתרומם הוא דעה בפועל, ואין כוח בו 27 כלל כמו שנתבאר 28 וכפי שיוכח 29, לכן לא יהיה עתים משיג ועתים בלתי משיג, אלא הוא דעה בפועל תמיד, חיובי אפוא, שיהא הוא ואותו דבר המושג, דבר אחד, והוא עצמותו.
ועצם פעולת ההשגה אשר בה ייאמר "יודע" - הוא עצם הדעה 30 אשר הוא עצמותו. והרי הוא דעה ויודע וידוע תמיד.
[הדעה והיודע והידוע אחד - בכל תחום בפועל]
הנה נתבאר, כי היות הדעה והיודע והידוע אחד במספר, אינו ביחס לבורא בלבד, אלא גם ביחס לכל דעה. ואף בנו היודע והדעה והידוע דבר אחד, כל זמן שיש לנו דעה בפועל. אלא שאנו יוצאים מן הכוח אל הפועל עת אחרי עת.
וגם השכל הנפרד כלומר: השכל הפועל, 31 יש שיארע לו מעצור מלפעול, ואף על פי שאין המעצור [קיג] מעצמותו אלא חוץ ממנו 32, והרי היא חולשה 33 מסוימת לאותו השכל במקרה.
ואין כוונתנו עתה לבאר עניין זה, אלא הכוונה 34 שהדבר אשר הוא לו יתעלה לבדו ומיוחד בו, הוא היותו דעה בפועל תמיד, ואין מעצור לפניו 35 מלהשיג, לא מצד עצמו ולא מזולתו, ולפיכך חיובי שיהא יודע ודעה וידוע תמיד לעולם, ועצמותו היא היודעת והיא הידועה והיא הדעה, כפי שהדבר חיובי בכל דעה בפועל.
וכבר חזרנו על עניין זה בפרק זה כמה פעמים, מפני שהמחשבות 36 רחוקות מאוד מהבנת דבר זה. ואיני חושב שיתחלף לך 37 הציור השכלי בדמיון, ותפישת משל 38 המוחש בכוח המדמה, כי מאמר זה לא נתחבר אלא למי שכבר נתפלסף, וידע מה שכבר נתברר מעניין הנפש וכל כוחותיה 39. [קיד]
תחילה סוקראטס מוביל אותנו להכרה של- מהו חוק (ומפריך את הטענה כי חוק הוא סברה מדינית במובן פשוט):
אין הבדל בין חוק לחוק כפי שאין הבדל בין אבן לאבן לעניין היותה אבן.
חוק הוא אינו רק מה שנחקק כפי ששמיעה אינה רק מה שנשמע וראייה אינה מה שנראה.
הפרכת הטענה כי החוק הוא סברה מדינית: כפי שהחכמים יכולים להיות חכמים רק בגלל קיומו של מושג החוכמה כך מקיימי החוק יכולים להיות כאלה רק מעצם קיומו של מושג החוק, ומפירי חוק יכולים להיות כאלה רק מכח מושג האי חוקיות. מקיימי החוק הם הצדיקים ואילו מפירי החוק הם המעוולים. כמו"כ, קיום החוק מקיים מדינות ואילו הפרת החוק פוגעת בקיומה של המדינה. מכאן שקיום החוק הוא דבר טוב ולכן גם החוק עצמו הנו טוב. סברה מדינית היא מושג שיכול להיות גם רע וגם טוב ולכן לא ניתן זאת להגיד על החוק (שראינו שהוא טוב בלבד) שהוא סברה מדינית.
למרות זאת, סוקרטס טוען שהחוק הוא כן סוג של סברה מדינית וככזו הוא חייב להיות סברה טובה החותרת לגילוי האמת – שכן החוק הוא טוב.
הפרכת הטענה שאין אמת אחת יחידה שחוק חותר אליה- חברו של סוקראטס טוען שבתרבויות שונות מצייתים לחוקים שונים. לדוגמה- בחלק מהתרבויות כמו בקרתגו היה מותר להקריב קורבנות אדם על פי דין ואילו בתרבויות אחרות זה אסור. סוקראטס טוען שהיפה הוא יפה בכל מקום והכבד- משקלו רב יותר משל הקל- בכל מקום, ומכאן שהאמת היא אמת בכל מקום ולא שקר באחד ואמת באחר. לטענת סוקראטס הבקיאים בכל תחום הם שמחוקקים את החוקים בתחומם והם תמימי דעים לגבי חוקיהם בכל מקום (לטענתו הרופאים לדוגמה הנם תמימי דעים בענייני חוקי הריפוי בכל מקום). כפי שחוקי הבישול ניתנים ע"י הטבחים (והנם אותם חוקים בכל מקום ולכן חזקה עליהם שיהיו אמת) כך החוקים המדיניים ניתנים ע"י מלכים וחזקה עליהם שיהיו אמיתיים.
כמו"כ, מי שמיטיב לקיים את אותם החוקים האמיתיים הוא המומחה בתחומו (הבקיא
בחוקי הנגינה הוא הנגן, והנגן הטוב ביותר יהיה זה ששולט הכי טוב בחוקים).
ומכאן לטיעון הסופי- הכי טוב עבור האדם זה לקיים את החוקים האלוהיים (האמיתיים).
כפי שחוקי הרועה הם הטובים ביותר עבור הצאן כך חוקי המלך הם הטובים ביותר עבור האדם.
הסיפור על מינוס: סוקרטאס מזכיר את מינוס וראדאמנטיס. חברו של סוקראטס טוען שמינוס נתפס כרשע ואילו ראדאמנטיס כטוב וסוקראטס חולק עליו. הוא טוען, בהסתמכו על הומרוס, שמינוס היה תלמידו של זיאוס ומכאן חזקה עליו שהיה טוב. כמו"כ, הוא הנהיג במדינת קריטה ואחריה גם בספארטה חוקים האוסרים על השתכרות ומכאן שהוא גם נהג על פי אמות מוסר אלו שחינך להן. אנשי קריטה וספארטה זכו לאושר בעקבות הליכתם אחרי חוקים אלו כי אלו חוקים אלוהיים. בשל אלוהיותם של אותם חוקים קדמונים הם נשתמרו עד היום.רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים\
כבר 1 חילקתי את כל המצוות כפי המטרה הזו לארבע עשרה 2 קבוצות.
הקבוצה הראשונה
כוללת את המצוות שהם השקפות יסודיות, והם אשר מנינום בהלכות יסודי התורה.
ומן הקבוצה הזו גם השבועה *2 והתשובה 3 והתעניות 4 כמו שאבאר. ואין לומר במתן ההשקפות האמתיות והמועילות בדעות התורתיות 5 מה תועלתן, כמו שביארנו.
הקבוצה השניה
כוללת את המצוות התלויות באיסור עבודה זרה, והם אשר מנינום בהלכות עבודה זרה.
ודע שכלאי בגדים 6 וערלה 7 וכלאי הכרם 6 גם הם מן הקבוצה הזו כמו שיתבאר. וגם הקבוצה הזו טעמה ידוע, לפי שהם כולם לקביעת 8 ההשקפות האמיתיות והשרשתן בהמון במשך השנים 9
הקבוצה השלישית
כוללת את המצוות התלויות בהכשרת המידות, והם אשר מנינום בהלכות דעות.
וידוע כי במידות הטובות יהיו תקינים יחסי בני אדם וקיבוציהם, אשר זה הכרחי לסדירות מצבי 10 בני אדם.
הקבוצה הרביעית
כוללת את המצוות התלויות בצדקות ובהלואות ובגמילות [שנג] חסדים 11, וכל הנמשך עם זה, כגון הערכים והחרמים 12 ודיני המלווה, והעבדים וכל המצוות אשר מנינום בספר זרעים, חוץ מן הכלאים והערלה 13.
וטעם כל אלו ברור, כי תועלתם חוזרת לכל לחלופין 14, כי העשיר היום הוא או זרעו עני למחר, והעני היום הוא או זרעו עשיר למחר 15.
הקבוצה החמישית
כוללת את המצוות התלויות במניעת העושק והעוול, והם שכולל אותם ספר נזיקין מחיבורנו.
ותועלת קבוצה זו ידועות.
הקבוצה הששית
כוללת את המצוות התלויות בעונשין 16, כגון דין גנב וגזלן, ודין עדים זוממין, ורוב מה שמנינו בספר שופטים.
ותועלת אלה פשוטה וברורה, לפי שאם לא יענש המזיק 17 לא יסתלקו הנזקים כלל, ולא ירתע כל מי שזומם להרע. ולא כקלות דעת מי שדימה כי זניחת העונשין 16 רחמים על בני אדם, אלא היא עצם האכזריות עליהם והפסד סדר המדינה, אלא הרחמים מה שציווה בו יתעלה: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך 18.
הקבוצה השביעית
כוללת דיני ממונות התלויות בעסקי בני אדם זה עם זה, כגון העסקות 19 והשכירות והפיקדונות והממכר והמקח וכיוצא בכך, והירושות מן הסוג הזה, והם המצוות אשר מנינום בספר קנין ומשפטים.
ותועלת קבוצה זו ידועה וברורה, כי ההשתתפויות הממוניות הללו הכרחיות לבני אדם בכל מדינה, והכרחי ליתן חוקי צדק בהתעסקויות20 הללו, ולהגדירן הגדרות מועילות.
הקבוצה השמינית
כוללת מצוות הימים האסורים 21 כלומר: שבתות וימים טובים 22.
וכבר ביאר הכתוב טעם כל יום מהן והזכיר סיבתו, ושהוא להשגת השקפה או למנוחת גוף, או לכללות שני הדברים יחד כמר שנבאר לקמן 23.
הקבוצה התשיעית
כוללת שאר העבודות הכלליות המעשיות, כגון התפילה וקריאת שמע ויתר מה שמנינו בספר אהבה, פרט למילה 24.
ותועלת הקבוצה הזו ברורה, לפי שהם כולם מעשים המחזקים ההשקפות באהבת ה' ובמה שצריך להיות בדעה עליו 25 וליחס לו 26,
הקבוצה העשירית
כוללת את המצוות התלויות במקדש וכליו ועובדיו, והם המצוות אשר מנינום במקצת 27 ספר עבודה.
וכבר הזכרנו לעיל 28 תועלת הקבוצה הזו.
הקבוצה האחת עשרה
כוללת את המצוות התלויות בקורבנות, והם רוב המצוות אשר מנינום בספר עבודה וספר קורבנות.
וכבר הזכרנו לעיל 28 תועלת הציווי בקורבנות באופן כללי, והכרחיות הדבר באותו הזמן 29.
הקבוצה השתים עשרה
כוללת את המצוות התלויות בטומאות ובטהרות, והם כולם המטרה בהם באופן כללי ההרחקה מלהכנס למקדש, כדי שיהא לו בנפש רוממות ויראה ואימה כמו שאבאר 30. [שנד]
הקבוצה השלש עשרה
כוללת את המצוות התלויות באיסור המאכלות וכל התלוי בהן, והם המצוות אשר מנינום בהלכות מאכלות אסורות והלכות שחיטה*30.
ונדרים ונזירות מן הקבוצה הזו. והכוונה בכל אלה הפסקת התאוותנות וההפקרות בדרישת היותר ערב ועשיית תאוות האכילה והשתיה תכליות כמו שביארנו בהקדמת אבות בפירוש המשנה 31.
והקבוצה הארבע עשרה
כוללת את המצוות התלויות באיסור מקצת הביאות, והם אשר מנינום בספר נשים והלכות איסורי ביאה וכלאי בהמה מן הקבוצה הזו.
וגם באלה הכוונה מיעוט התשמיש וריסון גאות תאוות המשגל ככל האפשר, ושלא לעשות את הדבר תכלית כמעשה הסכלים 32 כמו שביארנו בפירוש מסכת אבות31, וגם המילה מן הקבוצה הזו.
וכבר ידוע שכל המצוות נחלקות לשני חלקים:
עברות 33 שבין אדם לחברו,
ועברות 33 שבין אדם למקום 34.
אותם שהם בין אדם לחברו מן הקבוצות הללו אשר חלקנום ומנינום, הם הקבוצות החמישית והששית והשביעית ומקצת הקבוצה השלישית.
ושאר הקבוצות הן בין אדם למקום.
והוא, שכל מצווה, בין שהייתה ציווי או אזהרה, אשר המטרה בה הקניית מידה מסוימת, או השקפה, או תיקון מעשים מיוחדים לאדם עצמו להביאו לשלמות, הרי הם קוראים אותה שבין אדם למקום 35, ואף על פי שהיא באמת מובילה לדברים שבין אדם לחברו, אבל אחרי מיצוע דברים רבים ובהבחנות כלליות, ואינה נוגעת בנזקי הזולת באופן ישיר 36, והבן זה.
ואחרי שהודעתי טעמי הקבוצות הללו אשוב להתחקות במצוות כל קבוצה מהן 37 ממה שאפשר לחשוב שאין בה תועלת או שהיא גזרה 38 בלתי מושכלת כלל, ואבאר טעמה ונקודת התועלת שבה, פרט לאותם האחדים אשר לא השגתי המטרה בהן עד כה 39.
עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר'ל מהדעת האנושי,ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע''ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו,ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש,ועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים חלוקה אחת הכרחית,א] והמורה נבוכים ז'ל חלקה לשני חלקים ראשונים, ואנחנו נחלקה לארבעה חלקים בעבור צורך הכרחי,ואע'פ שהכל כוונה אחת ב],והחלוקה ההכרחית היא זאת שאנחנו אומרים ,כי העולם לא ימלט מהיותו ,קדמון,או חדש,או הוא קדמון וחדש יחד,או הוא לא קדמון ולא חדשג] ואחר זאת החלוקה המעולה למבינים נקדים הקדמה אחת,ונחלוק חלוקה אחרת בדומה לזאת,ואע'פ שהיא יותא צריכה לנו מזאת,והיא שאנחנו נאמר שהתורה לא תמלט מהיותה כולה משל קדמון או משל חדש,או משל קדמון וחדש יחד,או משל לא קדמון ולא חדשד]ונחבר זה אל זה עוד דבר ונאמר כי התורה לא תמלט מהיותה,כולה נסתרת או כולה נגלית,או נסתירת ונגלית יחד,או לא נגלית ולא נסתרת כלל בעניין החלוקה הראשונה המסומנת באות ב] ואומר כי לפ השכל האנושי לא יתכן להיות העולם ''לא קדמון ולא חדש''בהיותינו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם,שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוףהמתגלגל בסיבוב,והרגעים הם חלקי השעה,והשעות הם חלקי היום והלילה,והימים והלילות הםחלקי השבוע,והשבועות הם חלקי החדש,והחדשים הם חלקי השנה,והשנים הם אצלינו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים,והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל חמשים שנה,והיובלות הם חלקי הזמן והזמן הוא שם כללי לכל עת נספרת,והפילוסופים לא השיגו סוד היובל ושמיטה כלל כי הוא דבר אלהי לא אנושי מושכל ולא מוסכם,אבל השיגו שאר החלקים המיוחסים לתנועות השמש והירח והכוכבים והמזלות,וחברו למה שאמרנו עניין מולדות ותקופות,וייחסו החדש לירח והשנה לשמש,והסכימו על היות מחזור הירח מתגלגל בסימנים קבועים,והם אי''ב תשצ''ג אשר לכל חודש וחודש הוצג,וזאת הדרך היא אצלנו מקובלת,והיא אמיתית,וחשבו החדשיםהפשוטים,גם המעוברים,חלקי המחזורהשהוא בי''ו תקצ''ה,אשר לכל מחזור ומחזור נמצא, והמחזור הוא י'ט שנה למספר תנועות הירחים,וגם כן עשו למחזור החמה על פי אלד''א בלה''ו של תקופת ניסן ,וחשבו כ''ח שנים מחזור וגם זה מקובל אצלינו שהוא כן,ואתה יודע כי הדמיון אינו יכול לצייר כי אם דבר גופני,והזמן הוא מושכל ואינו מדומה ולא ימצא בלתי מחשבת מספר עתים,וגם לא יושכל בלתי תנועה ואין תנועה בלתי גוף, והגוף מורגש,וגם הוא מדומה,וכן התנועה היא מורגשת וגם מדומה,והיא נחשבת פרטית לכל גוף מתנועע, ואם כן לפי זה העניין שם קדמון נופל על גוף נמצא בלתי ראשית זמן מותחל בהתחלה קבועה אלא בהתחלה תמידית,וזה כולו נמשך אחר השגת הגוף המורגש המצוייר [מו'נ פרק ע'ב] בשכל האנושי אשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים השלשה אשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים, השלשה המושכלים בשכל אנושי נחלקים לשלשה חלקים ,והם הוה והיה ויהיה תמיד,והם בשכל האלהי שלשתם נכללים בכלל אחד והוא הנקרא''הוה תמיד'',בלתי עבר ובלתי עתיד,[עיין בפרקי ההשגחה],כי השכל האלהי הנפרד אינו נופל תחת זמן עבר ולא תחת זמן עתיד,כי אלה השנים הם יורו על תנועות ובהם יבחן הזמן ,ןאמנם ההוה אינו מורה על זמן כלל כי אין ההוה בעל תנועות ,ואם כן אינו בעל זמן בשום פנים אבל יורה לדמיון מנוחה [עיין בפרק השני מן החלוקה הראשונה לשיטה הראשונה],ועל דרך האמת אין להוה מנוחה ולא תנועה אבל מציאות קיים בלתי שינוי,[יעוין שם בשיטה השניה],כי כל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל,ועל כן ההויות אצל אמונתינו לא יתכן לומר שנבראו ,שהן עשר הוויות שמהן התחייבו עשר ספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשיריואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות[יעוין במ'ש שהשם הוא צורת העולם בחלוקת הפרקים הראשונה] ויש בהויות נפלאות עליונותוכן בספירות וכן במרכבות וכן באדם \ ועל כן לא יתכן לומר על''הגלגל ועל מה שבתוכו''שאינו לא קדמון ולא חדש, אחר שהוא גוף!והנה א'כ בטלה החלוקה האחקונה שהיא הרביעית ונשאר לגלות לך סוד אחר דרך הצעה, והוא שהקבלה בידינו היא שגלגל ערבות [יעויין בחלוקה הראשונה פרק ''רכב''] נברא בתרע''ו שהם שמות כ''ו פעמים כ''ו,והוא התשיעי המקיף בכל[עיין בחלוקת הפרקים הראשונה פרק ''אחור''] וגלגל האדם הוא העשירי,והעשירי יהיה קדש ליי' [נראה שהעניין רומז על ההקבלה למה שנתבאר לעיל בעניין הספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי],וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה וסוד זמ''ן ,אמו''ן,כולל ארבע אותיות, ומלא הוא זי''ן מ''ם נו''ן ובודו נון זמנים והוא סוד היובל חמשים שנה,והסוד הוא יבל חמשים שנה חסר ו''ו כתיב והוא סוד מ''בואין ספק בכ'''ך שהם כ''ף ,וכף בסוד נו''ן וכלל זמן מלא הוא[בגי'] ''החומר'' וסודו ''נברא'' ,כי החמר נברא בלא ספק כמו שאגיד לך בסוד ''נו''ן''-בי''ת ר''ש אל''ף יו''ד מ''ם-כי כל החמרים נבראים ''בצורה'' והבן זה מאד [יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה שזכרנו לעיל ודרך הקשרם לחלוקה השנייה במעשה בראשית בתחילת הפרק ובפרק שאחריו בעניין השבת] ועל כן תמצא ''גלגל'' מלא מעיד ואומר במספרו -''אנ''י נבר''א''
,והבן גם זה שעניינו אנ''י-עצ''ם המ''ח ואומר-אנכ''י ''ע''ץ החיי''ם'' ואם אתה חכם תבין מדעתך ונשוב לןמר עוד שהיות הגלגל קדמון לבד ,מבלתי חידוש מציאותו הוא שקר,כי אין זה אלא מדומה[יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה בעניין המחלוקת ''בסיבה ועילה'' בסוף הפרק דברי המותכלם] אבל על כל פנים יש בו צד חידוש ונופל עליו חידוש, והתנועות המתחדשות בו הם לעדות,שאחר שהתנועה מחודשת ,הנה העצם מחודשואם אין זה החידוש חידוש מוחלט מפני שנאמר שכל תנועה מחודשת כבר קמה לה תנועה מחודשת גם כן, ולמחודשת מחודשת ,והנה אם ילך זה אל לא תכלית,כל התנועה המחודשת בחלקי הגוף המתנועע,חדשה היא מצד וקדמונה היא מצד,כלומר קדמה זו לזו בזמן,וכאשר קדמה התנועה החלקית שעברה אתמול על דרך משל, הנה היום התנועה היומית החלקית התחדשה, והתנועה של יום מחר היא נמצאת בכח, ובהגיע יום מחר הנהו מחודש,והוא היום שכבר קראנוהו אתמול מחר,ואם תאמר שהגוף נושא התנועות לא התחדש לפי זה הדעת כי הוא כללי,[כשיטת הפילוסופים] הנה בהמצא התנועה מחודשת די לנו בחידוש דבר כפי מה שתשמעועל זה הסוד אנו אומרים ביוצר ''המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית''ואנו אומרים בכל יום שבו ראש השנה ''היום הרת עולם''ואנו אומרים עוד ''זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'',וזה אצלינו סוד גדול מאד,והנה יום ראש השנה הוא יום ראש החדש השבעי והבן זה כי כוונתי להסתיר ולגלות,ולגלות ולהסתיר,כי האמת עמוק מאד למשכילים כל שכן לפתאיםואם כן אין העולם קדמן לבד שתנועותיו לעדות ברורה על חידושו כאשר זכרנוואין חשש לחשוב אם קצתו חדש וקצתו קדמון,כי אנחנו מאמינים כי העולם כולו אחד נקשר קצתו בקצתו כגוף האדם על דרך משל,והא כל גוף בכלליו ובפרטיוואל תחשוב שזה הדעת כדעת המדברים האומרים בזמן המחודש בעתות,מה שאמרנו שאנחנו נאמין שהזמן כולו מדובק ונאמין גם הטבעים ולא נאמין שינויים,אלא בעת מאמר השם לנביא להצדיק דברו בהרגשת העין לרואים[יעויין בחלוקה השניה והשלישית בפרקים השייכים בכאן]ובזה השינוי מספיק להאמין התפתחות זמן נברא ותנועה מחודשת ,וגלגל יש מאין,והשגחה בבני אדם,וגמול ועונש להם כמשפט החכמה הרצונית הישרה, והנה נשארו עור שתי דרכים והם היות העולם חדש לבד ומספר שנותיו אצלינו ה'תשס'ט או היות העולם קדמון מצד וחדש מצד ואם הוא חדש לבד אין צורך לדבר בו ,שכל דבר המורה בתחילת מחשבה פשטי התורה שהם אמת הלא משל כלל נאמינהו מיד בלי ספק כאשר הוא,והנה זה די בו ואם הוא קדמון מצד וחדש מצד,הנה אין צורך לנו בו לדברים כי צד החידוש מספיק לאמת בו פשטי תורתינו,ואם יורה צד הקדמות על נסתרו לא נפסיד כלום ר''ל על סתרי תורה ,כי הכוונה כולה לאמת האמת בהשגה ולהרחיק מחשבת שוא מהלבבות שאם היה העולם קדמון והיינו מאמינים בחידושו כך היה זה שקר ,כמו שהיה שקר אם הוא חדש ונאמין קדמותו\אלא שאחר שנאמין התפתחות חידוש כאשר העידה התורה האמיתית בסוד ''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'' די לנו בוואם אונקלוס גלה ''בקדמין'' פירושו בהתחלה כדברי הרב, ואם כתוב בירושלמי ''בחכמתא'' הרי,התחלה וסוד ראשי''ת, קדמו''ת קדמונ''ו הקדו''ם,וזה יורה שהשם המציא העולם בחכמתו מאין ועשאו יש,וכן סודו-תא''ר י''ש ואחר שהוא כן לא נחוש להכריע אחת מאלו הדרכים השנים זו על זו ולהורות איזו היא האמת השתתיהן \ ועוד אכלול לך מה שאמרתי למעלה ,והוא שתדע כי היות ציור העולם חדש לבד'או קדמון וחדש יחד ,ואע'פ שנראה ששני העניינים הפכים ולא ימצאו בנושא אחד בזמן אחד, ר'ל הוית דבר אחד קדמון וחדש יחד הוא דבר נמנע לשכל האנושי להשיגו אבל עם כל זה ידענו שהנביא משיג אמתתו על צד ההגדה והסיפור שהגיד לו ה' ית' בקבלת הנבואה שמסר לו ועל כן די לנו בהגדת הנביא לנו אמיתת זה בספרו,ובתת לנו זה בקבלה גם כן מפה אל פה,וזו הדרך לא יתכן לזולת הנביא להשיגו,ולו גברה ורבתה חכמתו מחכמת כל בני קדם ומחכמת שלמה המלך עליו השלום \\ ואחר שביארתי לך כל דעתי בזה ,אדבר בעניין החלוקה השנית המסומנת לעיל באות ג] על היות התורה משל קדמוני, כעניין אמרם ז'''ל התורה קדמה לעולם אלפים שנה מטעם הכתוב שבא במשלי ''ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת'' בכל עת-בדי''ו נשפ''ע, כלומר בשכר המורה שפ''ע ונבוא''ה ,שסודם-מו''ת וחיי''ם \ וכן שעשועי''ם-לשו''ן קוד''ש \וכן יו''ם יו''ם-ו''ו ימי''ם \ואמנם משחקת ''מחשקת'' לפניו בכל עת\ועל כן נאמר כי עניין היות כל התורה משל לא קדמון ולא חדש זה לא יתכן, שאחר שמציאות הדבר הנרקא אצלינו תחילה הוא כ''ב אותיות התורה שהם קדש קדשים,הם נמצאות בלבות בני אדם,ושהדיבור נוצר בחמשה מקומות הפה,וגם נמצאים מצוירים בספרים\ והוא מושכל ראשון שהשנים רצון בני אדם הוא העילה הקרובה למציאותם בספרים שהם כתבום בלא ספק, ובדיבור פיהם הרצוני \אם כן כבר יוודע מהם גם כן שאותו הדיבור הנמצא בפנימיות הלב מחודש , הוא נשאר כפי הנושא אותו \ואם תאמר שהמין האנושי קדמון הנה גם כן התורה משל קדמון,ואם האדם חדש הנה התורה משל חדש\ ואם כן לא יתכן לומר שהתורה היא לא משל קדמון ולא משל חדש \וכן תאמר עוד ממה שאמרנו שאם העולם קדמון התורה משל קדמון\ וכבר ביארתי לך שאין העולם קדמון מוחלט,ואם כן אין התורה משל קדמון מחודש ודי לך בזה \\ ומאלה הדרכים שזכרתי לך תבין הדבר שחברתי אל ההקדמה המסומן לעיל באות ד] והוא שהתורה בלא ספק נגליה אמת גמור ונסתריה אמת מוחלט ושניהם דבר אחד באמתתם
\\ומכאן לטיעון הסופי- הכי טוב עבור האדם זה לקיים את החוקים האלוהיים (האמיתיים).
בראון&גרין www.plato-parmenides.area.co. il
