חודש בלבד לפני שתיפתח בז'נבה ועידת "דרבן 2" השנויה במחלוקת, הויכוח סביב נוסח ההצהרה המסכמת של הועידה, אותה יאמצו הממשלות המשתתפות, הולך וגובר. לאחר שמדינות רבות החליטו לוותר על השתתפותן בעוד כנס אנטישמי ואנטי-דמוקרטי של האו"ם, החליטו המארגנים בפתאומיות לשנות את הנוסח ודאגו להעלים את ביטויי השנאה, ההתקפות על ישראל, והניסיונות להתנגד לחופש הדיבור תוך מתן מעמד מועדף לאסלאם.
עבור הממשלות שכבר הכריזו כי לא ישתתפו בועידה, כמו גם עבור אלו ששוקלות צעד דומה, השינוי בעמדת המארגנים מעורר דילמה. קנדה (המדינה הראשונה שגינתה את האנטישמיות המלווה את תהליך דרבן), ישראל, ארה"ב ולאחרונה גם איטליה, העמידו את אנשי זכויות האדם של האו"ם במבוכה ציבורית כשהודיעו על אי-השתתפותן בועידה. הולנד, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה וצ'כיה נראות כמי שעומדות אף הן ללכת בעקבותיהן, מה שעלול להותיר מחצית מאולם הכינוסים ריקה.
בתוך כך, עם השינוי בנוסח שהכניסו מארגני הועידה, האם צריכות אותן ממשלות, ובכללן ישראל, להכיר בניצחון הדיפלומטי החשוב הזה ולהסכים להשתתף בועידה על בסיס הטקסט החדש? או שמא מדובר בתחבולה דיפלומטית, שינוי טון זמני שנועד לשים קץ למחאה המתגברת?
ניצחון מתנגדי הועידה, אף שטרם הושלם, הוא משמעותי וכמעט ייחודי. הוא עשוי להוות את נקודת הפתיחה במערכה הרחבה יותר הכוללת חרמות נגד ישראל ותיקים משפטיים בהם נעשה שימוש לרעה בזכויות האדם. ניסיונותיהן של איראן, לוב, סוריה ומצרים להסלים את אסטרטגיית הדמוניזציה נגד ישראל נדחו על ידי האו"ם - אותו גוף שהוביל את התהליך הזה מאז ועידת דרבן הראשונה ב- 2001.
במקביל, ארגונים לא-ממשלתיים רבי עוצמה, כמו Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל ובני בריתם הפלסטינים, איבדו מיוקרתם ואולי אף חלק מהשפעתם במסגרת הסערה סביב "דרבן 2". לא זו בלבד שמסעות התעמולה שלהם לא הצליחו לשכנע את קנדה, ארה"ב ואיטליה לשנות את מדיניותן, הוחלט כי הפורום העוקצני שהם ניהלו בועידת דרבן הראשונה לא יחזור על עצמו. אם ניתן יהיה לשמר את ההישגים האלה ולהבטיח שהנוסח ומסגרות העבודה לא ישונו ברגע האחרון, יהיה זה בהחלט שינוי אסטרטגי.
יחד עם זאת, נראה כי העמדה הגורסת שאין להשתתף ב"דרבן 2" היא החזקה יותר. על פי גישה זו, תהליך דרבן בפרט ופעילות זכויות האדם של האו"ם בכלל הם מושחתים ללא תקנה. תומכי עמדה זו חוששים שהמלחמה שמנהלים חברי ארגון המדינות האסלאמיות (OIC) תתחדש ברגע שממשל אובאמה ומדינות אחרות ישנו את דעתם ויודיעו על השתתפות ב"דרבן 2". לטענתם, ברגע שתיפתח הועידה, לוב ואיראן, בתמיכתן של מצרים, סוריה, קובה ואחרות, ינצלו את עמדת הרוב שלהן כדי להשמיע שוב ביטויים כגון "אפרטהייד" ו"רצח עם" נגד ישראל. עוד הם מציינים כי נוסח הועידה הנוכחי עודנו בעייתי, במיוחד לאור העובדה שהוא מאמץ את ההצהרה המסכמת של ועידת דרבן הראשונה, בה הודגש "סבלו של העם הפלסטיני תחת עול הכיבוש הזר" והובעה הכרה ב"זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית" וב"זכות השיבה". קידום ביטויים מפלים מעין אלה בועידה הקרובה רק יחמיר את הנזק שנגרם בועידה הקודמת לפני שמונה שנים.
הויכוח סביב האסטרטגיה הרצויה מבחינתה של ישראל יימשך בחודש הקרוב, אולם ההיסטוריה מראה שהדרך היחידה לנצח את ארגון המדינות האסלאמיות בזירה זו היא איום ממשי על פרישה המונית. ועידה בהשתתפות מצומצמת של משטרים ערביים ואסלאמיים תעשה דה-לגיטימציה לתהליך דרבן כולו.
אם לא תהיה תמימות דעים בין המדינות הדמוקרטיות בסוגיות המהותיות, ארגון המדינות האסלאמיות יצליח ליצור חזות של לגיטימציה ולנסח בשנית הצהרה מסכמת שתהיה נוטפת שנאה. אותם מנהיגים דמוקרטיים שממהרים להצהיר על ניצחון ולהודיע כי כעת ישתתפו בועידה חייבים קודם כל להבטיח שתהיה נטישה כללית (גם מצד כל אחד מחברי האיחוד האירופי) ברגע שיהיה איזשהו סימן לחידוש הטקטיקה האנטישמית של ועידת דרבן הראשונה. אם דבר זה אינו אפשרי, במיוחד בכל הקשור לאירופים, על אותם מנהיגים לדבוק בהחלטתם להחרים את הועידה.
עבור הממשלות שכבר הכריזו כי לא ישתתפו בועידה, כמו גם עבור אלו ששוקלות צעד דומה, השינוי בעמדת המארגנים מעורר דילמה. קנדה (המדינה הראשונה שגינתה את האנטישמיות המלווה את תהליך דרבן), ישראל, ארה"ב ולאחרונה גם איטליה, העמידו את אנשי זכויות האדם של האו"ם במבוכה ציבורית כשהודיעו על אי-השתתפותן בועידה. הולנד, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה וצ'כיה נראות כמי שעומדות אף הן ללכת בעקבותיהן, מה שעלול להותיר מחצית מאולם הכינוסים ריקה.
בתוך כך, עם השינוי בנוסח שהכניסו מארגני הועידה, האם צריכות אותן ממשלות, ובכללן ישראל, להכיר בניצחון הדיפלומטי החשוב הזה ולהסכים להשתתף בועידה על בסיס הטקסט החדש? או שמא מדובר בתחבולה דיפלומטית, שינוי טון זמני שנועד לשים קץ למחאה המתגברת?
ניצחון מתנגדי הועידה, אף שטרם הושלם, הוא משמעותי וכמעט ייחודי. הוא עשוי להוות את נקודת הפתיחה במערכה הרחבה יותר הכוללת חרמות נגד ישראל ותיקים משפטיים בהם נעשה שימוש לרעה בזכויות האדם. ניסיונותיהן של איראן, לוב, סוריה ומצרים להסלים את אסטרטגיית הדמוניזציה נגד ישראל נדחו על ידי האו"ם - אותו גוף שהוביל את התהליך הזה מאז ועידת דרבן הראשונה ב- 2001.
במקביל, ארגונים לא-ממשלתיים רבי עוצמה, כמו Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל ובני בריתם הפלסטינים, איבדו מיוקרתם ואולי אף חלק מהשפעתם במסגרת הסערה סביב "דרבן 2". לא זו בלבד שמסעות התעמולה שלהם לא הצליחו לשכנע את קנדה, ארה"ב ואיטליה לשנות את מדיניותן, הוחלט כי הפורום העוקצני שהם ניהלו בועידת דרבן הראשונה לא יחזור על עצמו. אם ניתן יהיה לשמר את ההישגים האלה ולהבטיח שהנוסח ומסגרות העבודה לא ישונו ברגע האחרון, יהיה זה בהחלט שינוי אסטרטגי.
יחד עם זאת, נראה כי העמדה הגורסת שאין להשתתף ב"דרבן 2" היא החזקה יותר. על פי גישה זו, תהליך דרבן בפרט ופעילות זכויות האדם של האו"ם בכלל הם מושחתים ללא תקנה. תומכי עמדה זו חוששים שהמלחמה שמנהלים חברי ארגון המדינות האסלאמיות (OIC) תתחדש ברגע שממשל אובאמה ומדינות אחרות ישנו את דעתם ויודיעו על השתתפות ב"דרבן 2". לטענתם, ברגע שתיפתח הועידה, לוב ואיראן, בתמיכתן של מצרים, סוריה, קובה ואחרות, ינצלו את עמדת הרוב שלהן כדי להשמיע שוב ביטויים כגון "אפרטהייד" ו"רצח עם" נגד ישראל. עוד הם מציינים כי נוסח הועידה הנוכחי עודנו בעייתי, במיוחד לאור העובדה שהוא מאמץ את ההצהרה המסכמת של ועידת דרבן הראשונה, בה הודגש "סבלו של העם הפלסטיני תחת עול הכיבוש הזר" והובעה הכרה ב"זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית" וב"זכות השיבה". קידום ביטויים מפלים מעין אלה בועידה הקרובה רק יחמיר את הנזק שנגרם בועידה הקודמת לפני שמונה שנים.
הויכוח סביב האסטרטגיה הרצויה מבחינתה של ישראל יימשך בחודש הקרוב, אולם ההיסטוריה מראה שהדרך היחידה לנצח את ארגון המדינות האסלאמיות בזירה זו היא איום ממשי על פרישה המונית. ועידה בהשתתפות מצומצמת של משטרים ערביים ואסלאמיים תעשה דה-לגיטימציה לתהליך דרבן כולו.
אם לא תהיה תמימות דעים בין המדינות הדמוקרטיות בסוגיות המהותיות, ארגון המדינות האסלאמיות יצליח ליצור חזות של לגיטימציה ולנסח בשנית הצהרה מסכמת שתהיה נוטפת שנאה. אותם מנהיגים דמוקרטיים שממהרים להצהיר על ניצחון ולהודיע כי כעת ישתתפו בועידה חייבים קודם כל להבטיח שתהיה נטישה כללית (גם מצד כל אחד מחברי האיחוד האירופי) ברגע שיהיה איזשהו סימן לחידוש הטקטיקה האנטישמית של ועידת דרבן הראשונה. אם דבר זה אינו אפשרי, במיוחד בכל הקשור לאירופים, על אותם מנהיגים לדבוק בהחלטתם להחרים את הועידה.
המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה הוא מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
htttp://www.jcpa.org.il
htttp://www.jcpa.org.il
