יש הבדל בין הנהגה והשגחה ובין תכלית 

 
 
 
 
 

 
רכב
מלה זו משותפת, משמעה 1 הראשון עניינו רכיבת האדם על הבהמות כפי הרגיל:
והוא רכב על אתונו 2.
 
והושאל לשליטה על הדבר, כי הרוכב שולט ומושל על רכבו, וזהו אמרו:
ירכיבהו על במתי ארץ 3,
והרכבתיך על במתי ארץ 4,
עניינו שאתם תמשלו על מרומי 5 הארץ.
ארכיב אפרים 6,
אמשילהו ואשליטהו.
 
וכפי העניין הזה נאמר בה' יתעלה: [קיז]
רכב שמים בעזרך 7,
פירושו המושל על השמים. וכן:
לרוכב בערבות 8
עניינו המושל על ערבות והוא הגלגל העליון המקיף את הכל 9.
לשון חכמים ז"ל החוזר בכל מקום 10 שהם שבעה רקיעים, ושערבות הוא העליון המקיף את הכל. ואל תתמה על שהם מונים את הרקיעים שבעה והם יותר, לפי שפעמים מונים את העגול 11 אחד, אף על פי שיש בו מספר גלגלים, כפי שהדבר ידוע אצל המעיינים במקצוע זה, וכמו שאבאר. 12 ואין הכוונה כאן אלא אומרם בפירוש תמיד כי ערבות הוא מעל לכל, ועל ערבות נאמר:
רכב שמים בעזרך 7.
ולשון חגיגה 13, אמרו:
ערבות רם ונשא שוכן עליו, 14 שנאמר סלו לרוכב בערבות 8.
ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא 'לרוכב בערבות' וכתיב התם 'רוכב שמים' 7.
 
הנה נתבאר כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל, אשר תשמע מעניינו מה שתשמע 15.
 
והתבונן אמרם 'שוכן עליו' ולא אמרו 'שוכן בו', כי אלו אמרו 'שוכן בו', היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה כוח בו כמו שדימו כתות ה"צאבה", שה' רוח הגלגל 16. והרי באמרם 'שוכן עליו' בארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל, ואינו כוח בו 17.
 
ודע שהושאל לו יתעלה רכב שמים לדימוי המופלא 18 והנפלא, והוא: שהרוכב יותר נעלה מן הרכוב. ולא אמרנו יותר נעלה, אלא דרך אי הקפדה בדיבור 19, כי אין הרוכב ממין הרכוב; ועוד, שהרוכב הוא המניע 20 את הבהמה ומוליכה כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותה כחפצו, והוא נקי 21 ממנה ואינו מחובר בה אלא חוץ ממנה.
כך ה' יתרומם שמו. הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו ינוע כל נע בו, והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כוח בו.
 
ובבראשית רבה 22 אמרו כאשר פירשו אמרו יתעלה:
מעונה אלוהי קדם 23,
אמרו:
הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו,
והסמיכו לזה ואמרו:
הסוס טפלה לרוכב, ואין הרוכב טפלה לסוס.
הדא הוא דכתיב 'כי תרכב על סוסיך' 24,
זה לשונם.
 
[יחס ה' לגלגל]
התבונן בו וראה היאך ביארו יחסו יתעלה לגלגל 25,
 
ושהוא כלי שלו אשר בו מנהיג את המציאות. לפי שכל מקום שתמצא לחכמים 26 ז"ל כי שמים פלונית יש בה כך, ושמים פלונית יש בה כך, אין עניינו שיש בשמים גופים אחרים זולת השמים, אלא עניינו שהכוחות המהווים את הדבר הפלוני 27 והנוטרים את תקינותו, 28 באים מאותה השמים.[אף אני סברתי כך שכך פירש הרמח''ל עניין זה ועניין הנהגה שביאר בעניין הפרצוף בפ' ע' הנזכר]
 
והראיה למה שאמרתי [קיח] לך, אמרם 29,
ערבות שבו צדק וצדקה, ומשפט וגנזי חיים, וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ונשמות ורוחות שעתידים להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים.
ופשוט הוא, שכל מה שמנו כאן אין מהם דבר שהוא גוף, שאז יהיה במקום, כי טל אינו טל כפשוטו 30. והתבונן היאך אמרו בזה 'שבו', כלומר: שהם בערבות 31, ולא אמרו שהם עליו. והרי כאלו הודיעו, שהדברים הללו המצוים בעולם, אינם מצוים כי אם מכוחות הבאים מערבות, ה' יתעלה הוא אשר עשאו מוצא 32 להם ורכזם בו, אשר מכללם גנזי חיים.
 
וזהו הנכון והאמת המוחלטת, שכל חיים מצוים בחי, אינם אלא מאותם החיים, כפי שאבאר לקמן 33.
 
והתבונן היאך מנו נשמתן *33 של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, וכמה נעלה עניין זה למי שהבינו, כי הנשמות הנשארות אחר המות, אינה הנשמה ההווה באדם בזמן שמתהווה. כי זו ההווה בעת התהוותו, היא כוח ההכנה בלבד 34, והדבר הנפרד לאחר המות הוא הדבר שהושג בפועל.
וגם אין הנשמה ההווה היא הרוח ההווה, ולפיכך מנו בהווים נשמות ורוחות, אבל הנבדלת 35 דבר אחד בלבד. וכבר ביארנו שתוף רוח 36.
וכן ביארנו בסוף ספר מדע 37 מה שיש בשמות אלו מן השיתוף.
ולכן שים לב היאך העניינים המופלאים הללו האמתיים, אשר הגיע אליהם עיונם של מובהקי הפילוסופים, מפוזרים במדרשות, שאם יראה אותם האדם החכם - שאינו מכיר צדקתם 38 - בעיון ראשון ילעג להם, בגלל מה שיראה בפשטיהם מן הזרות לאמיתת המציאות, והסיבה לכל זה שדברו 39 בחידות, מחמת עמקות עניינים אלו מתבונת ההמון כמו שהודענו כמה פעמים 40.
 
ואחזור להשלים הבנת מה שהתחלתי, ואומר, שהם ז"ל הביאו ראיות מלשונות הפסוקים על מציאות הדברים המנוים הללו בערבות, וכך אמרו 41:
צדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך 42,
וכן למדו לאותן אשר מנו אותם שהם יוחסו לה' יתעלה שהם אצלו, והבן זה.
 
ובפרקי ר' אליעזר 43 אמרו:
שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, שנאמר סלו לרוכב בערבות 8,
זה לשונו, והבן גם אותו.
 
[מרכבה]
ודע כי קבוצת הבהמות הרכובות 44 נקראים מרבבה, ונכפל זה הרבה:
ויאסף יוסף [קיט] מרכבתו 45,
במרכבת המשנה 46,
מרכבות פרעה 47.
והראיה כי השמות הללו נאמרים על מספר בהמות אמרו:
ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה 48,
הרי זו ראיה כי מרכבה נאמרת על ארבעה סוסים.
 
ולפיכך אני אומר, שכיון שנאמר כפי שנאמר 49 שכסא הכבוד ניבאוהו ארבע חיות, 50 קראוהו חכמים ז"ל מרכבה 51, דימוי למרכבה שהיא ארבעה אחדים. 52
 
ועד כאן מה שנמשך 53 אליו הדיבור בפרק זה, ויבואו עוד בהכרח הערות אחרות רבות בעניין זה 54.
 
אבל המטרה בפרק זה, ואשר בשביל כך הודגשו הדברים, כי אומרו 'רוכב שמים' 7 עניינו מסבב 55 הגלגל המקיף, ומניעו ביכולתו וחפצו. וכן אמרו בסוף הפסוק 'ובגאותו שחקים', אשר בגאותו סבב 56 השחקים. אמר את הראשון שהוא 'ערבות', כמו שביארנו בלשון רכיבה, והשאר בלשון 'גאווה'. כי בנוע הגלגל העליון, התנועה היומית הזו ינועו כל הגלגלים כתנועת החלק בכל 57, וזו היא היכולת העצומה אשר הניעה את הכל, ולפיכך קראה גאווה.
 
ולכן יהיה עניין זה מזומן תמיד בדעתך למה שיבוא לקמן, כי הוא גדול הראיות שבהן נודעה מציאות ה', כלומר: סיבוב הגלגל, כמו שאוכיח 58, ולכן הבינהו. [קכ]
 
אולם יש הבדל בין הנהגה לעניין השגחה
ההשגחה לפי דעת הרמבם]
אבל דעתי אני ביסוד הזה כלומר: ההשגחה האלוהית, הוא מה שאבאר לך, ואיני נסמך בדעה זו אשר אבאר למה שהביאתני אליו ההוכחה, אלא נסמך אני בה למה שנתבאר לי שהוא כוונת ספר ה' וספרי נביאנו, והשקפה זו אשר אני סובר מעטת הזרויות מן ההשקפות שקדמו, וקרובה יותר אל השיקול 70 השכלי.
 
[ההשגחה על מין האדם בלבד]
והוא, אני בדעה71 כי

 
ההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל כלומר: מתחת גלגל הירח אלא באישי 72 מין האדם בלבד. והמין הזה לבדו הוא אשר כל מצבי אישיו ומה שמגיעם מן הטוב והרע הוא כפי הראוי לו, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט
72.
 
אבל שאר בעלי החיים, [שיב] וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו. איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר 74 עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה.
אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו.
 
אלא ההשגחה האלוהית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע האלוהי, *74 והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל, ונתגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל, הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלוהית, וכולכלו 75 כל מעשיו על דרך השכר והעונש.
 
כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת 76 התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם [האנשים] 77 לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם 78.
 
ואשר הביאני לדעה זו, לפי שלא מצאתי כלל לשון ספר נביא שמזכיר שיש לה' השגחה באיש מאישי 79 בעלי החיים זולתי באישי האדם בלבד, וכבר תמהו הנביאים גם על שיש השגחה באישי האדם, ושהוא פחות מכדי להשגיח עליו, כל שכן מה שזולתו מבעלי החיים. אמר מה אדם ותדעהו וגו' 80, מה אנוש כי תזכרנו וגו' 81.
וכבר נאמרו מקראות מפורשים שההשגחה על כל אישי בני האדם, ושכל מעשייהם מבוקרים:
היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשייהם 82,
ואמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו 83,
ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה 84.
וכבר נאמרה בתורה ההשגחה באישי האדם וביקורת מעשיהם, אמר, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם 85,
ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי 86,
ואמר והאבדתי את הנפש ההיא 87,
ואמר ונחתי את פני בנפש ההיא 88,
ואלה רבים.
 
וכל מה שנאמר בפרשות אברהם ויצחק ויעקב ראיה גמורה על ההשגחה האישית. אבל שאר אישי בעלי החיים הרי המצב בהם כפי שסובר אריסטו בלי ספק, לפיכך נעשית שחיטתם מותרת, 89 ואף מצווים עליה90, והשימוש בהם בכל הצרכים כפי שנרצה.
 
והראיה ששאר בעלי החיים בלתי מושגחים כי אם באופן ההשגחה אשר הזכיר אריסטו, מה שאמר הנביא כאשר ראה מהשתלטות נבוכדנצר והריגתו בני אדם, אמר, ה' הנה כאילו כבר הוזנחו בני אדם והופקרו כדגים ורמש מארץ, משמע מלשון זה כי אותם המינים מוזנחים. והוא אומרו: ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה העלה וגו' 91, ואחר כך ביאר הנביא שאין הדבר כך, ואינו על דרך ההזנחה וסילוק ההשגחה, אלא על דרך העונש להם, בהיותם ראויים למה שחל בהם, אמר: ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו 92.
 
ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי 93 [שיג] באומרו נותן לבהמה לחמה וגו' 94, ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו' 95, ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון 96, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים 97, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו.
 
לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו 98 יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור. וכך סובר אריסטו, כי סוג זה של השגחה הכרחי מצוי, וכבר הזכיר את זה גם אלאסכנדר בשם אריסטו, כלומר: זימון מציאות מזון כל מין לאישיו, ואלמלי כן היה כלה 99 המין בלי ספק, וזה פשוט בעיון קל.
 
[צער בעלי חיים]
אבל אמרם צער בעלי חיים דאורייתא 1 ממה שנאמר על מה הכית את אתנך 2, הנה זה על דרך הבאת השלמות לנו כדי שלא נתנהג במידות האכזריות 3, ולא נצער לבטלה ללא תועלת, אלא נפעל בעדינות ורחמנות ואפילו באישי איזה בעל חי שיהיה זולתי בעת הצורך, כי תאווה נפשך לאכול בשר 4, לא שנשחט על דרך האכזריות או השחוק 5.
 
ואינה מחייבת אותי לפי השקפה זו השאלה שיאמרו לי, ומדוע השגיח על אישי האדם ולא השגיח כיוצא באותה ההשגחה בשאר אישי בעלי החיים? כי השאלה הזו ראוי שישאל את עצמו ויאמר מדוע נתן את השכל לאדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי החיים.
והרי תשובת שאלה זו האחרונה כך רצה, או כך חייבה חכמתו, או כך חייב הטבע, לפי שלוש ההשקפות שקדמו 6, ובאותם התשובות עצמן יש לענות על השאלה הראשונה.
 
והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל 7 וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל 8, ואשר הוא שכל 7 שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה 9. זוהי ההשקפה התואמת לדעתי את המושכל ולשונות התורה.
 
אבל אותן ההשקפות שקדמו יש בהם תוספת וגירעון, התוספת מביאה לידי ערבוביא מוחלטת והכחשת המושכל וההתנגדות למוחש. או גירעון חמור מביא לידי דעות רעות מאוד ביחס לה' והפסד סדירות מציאות האדם, ומחיית כל זכויות האדם המידותיות וההגיוניות, כלומר: השקפת מי שסילק את ההשגחה מאישי האדם, והשווה ביניהם לבין אישי 10 שאר מיני בעלי החיים.
[ההשגחה היא לפי דרגת האדם]
ואחר מה שהקדמתי מייחוד ההשגחה במין האדם לבדו משאר מיני בעלי החיים, אומר: [שיד]
 
כבר נודע כי אין חוץ למחשבה 1 מין מצוי, אלא המין ושאר ההכללות - עניינים מחשבתיים 1 כפי שידעת.
וכל מצוי מחוץ למחשבה - 1 אינו אלא איש או אישים 2.
 
וכאשר נודע זה, הרי נודע כי השפע האלוהי המצוי, צמוד במין האדם, כלומר השכל האנושי אינו אלא מה שנמצא מן השכלים האישיים, והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה. וכיון שהדבר כן, מתחייב כפי שאמרתי בפרק הקודם, שכל אחד מאישי בני אדם, אשר השיג מאותו השפע מנה יתרה כפי עתוד החומר שלו והכשרתו, 8 תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שהזכרתי. ואם כן לא תהיה ההשגחה האלוהית באישי כל מין האדם באופן שווה, אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה, כיתרונות שלמותם האנושית.
 
ולפי העיון הזה מתחייב בהחלט שתהא השגחתו יתעלה בנביאים גדולה יותר וכפי מעלותיהם בנבואה 4, ותהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים כפי חסידותם וצדקתם, כי אותו הערך 5 משפע השכל האלוהי הוא אשר ניבא 6 את הנביאים, ויישר מעשי הצדיקים, והביא לשלמות מדעי החסידים במה שידעו.
 
אבל הסכלים הרשעים, הרי כפי מה שנעדר להם מאותו השפע ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר אישי 7 מיני בעלי החיים 8, נמשל כבהמות נדמו 9, ולפיכך הוקלה הריגתם, ואף נצטווינו בכך לשם התועלת 10.
 
ועניין זה הוא יסוד מיסודות התורה ועליו היא בנויה, כלומר: על שההשגחה באיש איש מאישי האדם כפי שמגיע לו. התבונן היאך לשון הכתוב בהשגחה בפרטי מצבי האבות בהתעסקויותיהם, ואפילו בקנייניהם 11, ומה שהובטחו בו מלווי ההשגחה להם,
נאמר לאברהם אנכי מגן לך 12,
ונאמר ליצחק ואהיה עמך ואברכך 13,
ונאמר ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך 14,
ונאמר לאדון הנביאים כי אהיה עמך 15
ונאמר ליהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך 16,
כל אלה בפירוש כי ההשגחה בהם כפי ערך שלמותם.
 
ונאמר בהשגחה על החסידים והזנחת הסכלים: רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחושך ידמו כי לא בכוח יגבר איש 17, אמר כי שלום מקצת אישי בני האדם מן הפגעים, ונפול מקצתם 18 בהם, אין זה כפי כוחם הגופני ועתודם הטבעי, הוא אמרו כי לא בכוח יגבר איש 17, אלא הוא כפי השלמות והחיסרון, כלומר: קרבתם לפני ה' או ריחוקם 19. ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה: רגלי חסידיו ישמור 17, והרחוקים ממנו מסורים [שטו] למקרים שיפגעו בהם, ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות, כהולך בחושך אשר אבדנו 20 בטוח.
 
ונאמר עוד בהשגחה בחסידים שומר כל עצמותיו וגו' 21, עיני ה' אל צדיקים וגו' 22, יקראני ואענהו וגו' 23.
והלשונות 24 שנאמרו בעניין זה רבו מלספור, כלומר: בהשגחה באישי בני אדם כפי שלמותם וחסידותם.
 
וכבר הזכירו גם הפילוסופים עניין זה, אמר אבו נצר בהקדמת פירושו לספר ניקומאכ'יא לאריסטו 25, אמר:
אבל אשר יש להם יכולת לשנות עצמם ממידה למידה אלה הם אשר אמר עליהם אפלטון כי השגחת ה' בהם יותר 26.
התבונן היאך הביא אותנו אופן זה של הבחנה לידיעת אמתת מה שנאמר על ידי כל הנביאים עליהם השלום מן ההשגחה האישית המיוחדת בכל אחד ואחד כפי ערך שלמותו, והיאך זה מתחייב מצד העיון, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שאמרנו.
ולא יתכן לומר שההשגחה מינית לא אישית כפי שנתפרסם במקצת שיטות הפילוסופים 27, כיון שאין שם מצוי מחוץ למחשבה 28 זולת האישים, ובאישים הללו נצמד השכל האלוהי, נמצא כי ההשגחה אינה אלא באישים הללו.
 
התבונן נא בפרק זה כפי שראוי להתבונן בו, יהיו לך בו כל יסודות התורה שלמים, ויהיו לך תואמים להשקפות עיוניות פילוסופיות, ויסתלקו הזרויות, ותתברר לך צורת ההשגחה היאך היא.
 
ואחרי מה שהזכרנו מהשקפות בעלי העיון בהשגחה, והנהגת ה' את העולם היאך היא, אסכם לך גם השקפת בני אומתנו בידיעה, ודברים שיש לי בכך.

 
וכן יש הבדל בין הנהגה והשגחה ובין תכלית

[תכלית העולם לפי השקפתנו]
אבל לפי השקפתנו ושיטתנו 25 בחידוש העולם בכללותו אחר ההעדר, הרי אפשר לחשוב כי שאלה זו חיובית כלומר: דרישת התכלית לכל המציאות הזו.
 
וכן אפשר לחשוב כי תכלית כל המציאות היא מציאות מין האדם בלבד כדי שיעבוד את ה', וכל מה שנעשה לא נעשה אלא בגללו, עד שאפילו הגלגלים אינם סובבים אלא לתועליותיו ולהמצאת צרכיו 26, ומקצת פשטי [רצט] ספרי הנביאים מסייעים למחשבה זו בהרבה:27, לשבת יצרה 28, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי29, וימתחם כאהל לשבת30. ואם הגלגלים הם בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי החיים והצומח.
 
והשקפה זו כאשר מתחקים אחריה כפי שראוי למשכילים להתחקות אחרי ההשקפות, יתבאר מה שיש בה מן השיבוש, והוא, יש לומר לבעל הדעה הזו, התכלית הזו שהיא מציאות האדם, האם הבורא יכול להמציאו בלי כל המצעים הללו או אי אפשר שימצא כי אם לאחר כל אלה?
 
אם יאמר אדם שאפשר, ושה' יכול להמציא את האדם ללא שמים דרך משל, אז ייאמר ומה תועלת יש לו 31 בכל הדברים הללו אשר אין הם התכלית אלא הם בגלל דבר שמציאות אותו הדבר אפשרית בלעדי כל אלה. ואפילו אם היה הכל בגלל האדם, ותכלית האדם כמו שנאמר לעבוד את ה', הרי השאלה עומדת, והיא מה התכלית בהיותו עובד, והוא יתעלה אינו מוסיף שלמות אם יעבדהו כל מה שברא וישגוהו השגת אמת *31, ולא יבואהו חיסרון אם לא יהיה זולתו מצוי כלל?
 
ואם יאמר אין זה לשלמותו אלא לשלמותנו, לפי שכך הוא הטוב לנו והיא שלמותנו, תתחייב השאלה עצמה ומה תכלית מציאותנו בשלמות זו 32, והכרחי הוא שיסתיים הדבר במתן התכלית שכך רצה ה' או כך גזרה חכמתו 33.
 
וזהו הנכון, וכך תמצא חכמי ישראל תיקנו בתפילותיהם, באומרם אתה הבדלת אנוש מראש ותכירו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה ייתן לך; 34 הנה בארו שאין שם תכלית אלא הרצון המוחלט. וכיון שהדבר כן 35 ועם סברת החידוש, יהא הכרח לומר שאפשר שימצא הפך המצוי הזה עילותיו ועלוליו, תתחייב זרות במציאות כל מה שנמצא-זולת האדם שהוא נמצא ללא תכלית כלל, כי התכלית היחידה המכוונת והיא האדם מציאותו אפשרית בלי כל אלה.
 
ולפיכך ההשקפה הנכונה לדעתי כפי הדעות התורתיות, והוא תואם את ההשקפות העיוניות, הוא שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר, ותבטל גם דרישת התכלית בכל מיני הנמצאים ואפילו לפי השקפתנו בחידוש העולם.
 
לפי שאנו אומרים כל חלקי העולם 36 המציאם בחפצו, מהם מטרה לעצמם, ומהם בגלל דבר אחר, אותו האחר מטרה לעצמו. וכשם שרצה שיהא מין האדם מצוי, כך רצה שיהו הגלגלים הללו וכוכביהם מצויים, וכך רצה שיהו המלאכים מצויים. וכל מצוי אין הכוונה בו אלא עצם אותו המצוי, ומה שאין מציאותו אפשרית כי אם לאחר שיקדמהו דבר, המציא אותו הדבר תחילה, כגון קדימת החוש להגיון. 37
 
וכבר נאמרה גם השקפה זו בספרי הנבואה, [ש] אמר כל פעל ה' למענהו 38, אפשר שהכינוי הזה מוסב על הפעול 39, ואם הוא מוסב על הפועל יהיה אם כן פירושו למען עצמו יתעלה, כלומר: חפצו, לפי שהוא עצמו כמו שנתבאר במאמר זה 40, וכבר ביארנו 41 כי עצמו יתעלה נקרא גם כבודו, באומרו הראני נא את כבודך42, ויהיה אמרו כאן 'כל פעל ה' למענהו' - כמו אמרו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו 43, אמר שכל דבר שעשייתו מתייחסת אלי 44 לא עשיתיו אלא בגלל רצוני לא זולתו. ואמרו 'יצרתיו אף עשיתיו' - הוא מה שביארתי לך שיש שם נמצאים לא תהיה מציאותם אלא אחר מציאות דבר אחר, לכך אמר אני יצרתי אותו הדבר הראשון אשר קדימותו הכרחית, כמו החומר דרך משל לכל דבר שהוא בעל חומר, ואחר כך עשיתי באותו הדבר שקדם או אחריו מה שהייתה כוונתי להמציא 45, ואין שם זולת הרצון המוחלט.
 
[אין דבר שנברא לצורך דבר אחר]
וכאשר תתבונן באותו הספר המכשיר לכל מוכשר אל האמת46, ולפיכך נקרא תורה 47 יתבאר לך עניין זה אשר אנו חגים סביבו מתחילת מעשה בראשית עד סופו, והוא שלא ביאר כלל בשום דבר מהן שהוא בגלל דבר אחר, אלא כל פרט ופרט מפרטי העולם אמר שהוא המציאו ושהייתה מציאותו בהתאם למטרה 48.
 
וזהו עניין אמרו וירא אלוהים כי טוב 49, לפי שכבר ידעת מה שביארנו 50 באומרם דיברה תורה כלשון בני אדם 51, וה'טוב' אצלנו ביטוי למה שתואם את מטרתנו. ועל הכללות אמר וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד 52, שנתחדש כל מחודש בהתאם למטרה 48, ולא יחרוג כלל 53, והוא אומרו: 'מאוד', לפי שאפשר שיהיה הדבר טוב ותואם את מטרתנו לשעתו, ואחר כך יכזיב בו כל העניין, לפיכך הודיע כי כל העשויים הללו נעשו בהתאם למטרתו ורצונו, ולא יחדלו להיות תדירים כפי שהייתה הכוונה בהם.
 
ואל יטעך אמרו בכוכבים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה 54, ותחשוב כי עניינו בגלל שיעשו את זאת, אלא היא הודעה היאך טבעם אשר רצה לברא אותם כך, כלומר: מאירים מנהיגים. כאומרו באדם ורדו בדגת הים וגו' 55 אשר אין עניינו שהוא נברא בגלל כך, אלא הודעה על טבעו אשר הטביעו יתעלה בו 56.
 
אבל אמרו בצמח שהוא מסרו לבני אדם ויתר בעלי החיים 57, כבר ביאר בזה אריסטו וזולתו והוא פשוט, כי הצמח לא נמצא כי אם בגלל בעלי החיים שהמזונות הכרחיים לו. ואין הכוכבים כן, כלומר: שאינן בעבורנו שיגיע לנו טובם, כי אמרו להאיר ולמשול הוא כמו שביארנו, הודעת התועלת המגיעה מהם השופעת על העולם השפל, כמו שביארתי לך מטבע שפע הטוב תמיד מדבר על דבר, ואותו הטוב המגיע תמיד, הוא ביחס לאותו שהגיע אליו, כאלו זה שהוטב לו הוא תכלית אותו אשר השפיע עליו טובו וחסדו. כדרך שחושב אחד מבני המדינה, כי כל תכלית המלך היא לשמור על ביתו בלילה מן הגנבים, וזה נכון [שא] מבחינה מסוימת, כי כיון שנשמר ביתו והושגה לו התועלת הזו מחמת המלך, נעשה הדבר דומה כי מטרת המלך שמירת ביתו של זה.
 
ועל פי העניין הזה ראוי שנבאר כל לשון שנמצא פשטו, מורה על היות דבר נעלה נעשה בגלל מה שלמטה ממנו, עניינו חיוב הדבר מצד טבעו. ונתחייב להיות בדעה כי כל המציאות הזו היא מטרתו יתעלה כפי רצונו. ולא נבקש לכך סיבה ולא תכלית אחרת כלל, כמו שלא נבקש תכלית מציאותו יתעלה, כך לא נבקש תכלית רצונו אשר בהתאם לו נתחדש כל מה שנתחדש ויתחדש כפי שהוא 58.
 
[הגלגלים והמלאכים אינם בגלל האדם]
ואל תטעה עצמך ותחשוב כי הגלגלים והמלאכים לא נבראו אלא בעבורנו, כי כבר ביאר לנו את ערכנו 59 הן גויים כמר מדלי 60. התבונן עצמותך ועצמות 61 הגלגלים והכוכבים והשכלים הנבדלים יתברר לך האמת, ותדע כי האדם הוא השלם והנכבד בכל מה שנתהווה מן החומר הזה לא יותר, ושאם נשווה מציאותו למציאות הגלגלים, כל שכן למציאות הנבדלים, יהיה דל 62 מאוד מאוד.
אמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תחילה אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם 63, ודע, כי 'עבדיו' האמור בפסוק זה, אינם ממין האדם כלל, והראיה לכך אמרו אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, אלא עבדיו האמורים בפסוק זה הם המלאכים, וכן גם במלאכיו אשר רמז עליהם בפסוק זה הם הגלגלים בלי ספק, כבר ביאר עניין זה עצמו, וחזר עליו אליפז בעצמו במאמר האחר בלשון אחר ואמר: הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עוולה 64. הנה נתבאר כי קדושיו הם עבדיו ושאינם ממין האדם, ומלאכיו הרמוז עליהם באותו הפסוק הם שמים.
ועניין תהילה הוא עניין לא זכו בעיניו, כלומר: היותם בעלי חומר, ואף על פי שהוא הזך שבחומרים והיותר מאיר וזוהר, הרי ביחס לשכלים הנבדלים הם עכורים אפלים בלתי זכים.
 
אבל אמרו על המלאכים הן בעבדיו לא יאמין 65, עניינו שאין תוקף מציאות להם, כיון שהם פעוולים 66 לפי השקפתנו, ואפילו לפי השקפת מי שסובר את הקדמות הרי הם עלולים 67, והרי מעמדם *67 במציאות אינו תקיף ביותר ולא יציב 68 ביחס אליו יתעלה המחויב המציאות בהחלט.
ואמרו אף כי נתעב ונאלח הוא כאומרו אף שוכני בתי חומר, כאילו אמר אף הנתעב והנאלח האדם אשר העיוות69 מעורב בו ומתהלך בכל חלקיו, כלומר: צמידות ההעדר. ועוולה, העיוות, בארץ נכוחות יעוול 70.
ואמרו איש, כמו אמרו אדם, לפי שפעמים נקרא המין האנושי איש 71, מכה איש ומת 72. כך ראוי להיות בדעה 73. כי האדם אם ידע את עצמו ואינו טועה בו 74 והבין כל נמצא כפי שהוא, ימצא מרגוע, ולא יתבלבלו מחשבותיו בחיפוש תכלית למה שאין לו 75 אותה התכלית, או בחיפוש תכלית למה שאין לו תכלית אלא מציאותו הקשורה ברצון האלוה ואם תרצה אמור בחכמה האלוהית. בענין ההנהגות וההשגחות הארציות והשמימיות והאלוהיות, ואצטרך תחלה לדבר במדות ההנהגה וההשגחה ועל איזה ענין מורים שני השמות האלה. ואומר שכבר נודע שאין הנהגה בלא מנהיג ואין השגחה בלא משגיח. וענין ההנהגה אע"פ שנופל על מי שמנהיג דבר חי ונופל על מי שמנהיג בעל שכל בכח. יותר ראוי להפיל מלת הנהגה על בעל שכל בכח מן האחרים. אבל מלת מנהיג גם כן אין ראוי שיאמר על דרך האמת, כי אם על מי שיש בין המנהיג והנהוג הבדל כהבדל הנמצא בין רועה הצאן עם היות הצאן אדם כאמרו, "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד' יב'), אתם אדם לא הגוים אדם. ונאמר "רועה ישראל האזינה נהג בצאן יוסף" (תהלים פ' ב'). והנה הנביאים כולם ממשילים בני אדם ההמונים לצאן, עד שזכריה מבאר ואומר "וארעה את צאן ההריגה" (זכריה יא' ז'). והנה קרואים החכמים בשם רועים מפני שקראו המתנהגים במשליהם בשם צאן. והשם אמר "כבקרת רעה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני" (יחזקאל לד' יב'). ולפי משלי הנביאים כולם מיחסת התורה את החכמים והנביאים בשם רועים. ואין צריך להזכיר המקומות בזה כי הם רבים וכולם ידועים. ואמנם אמרו "ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה" (שמות ג' א'), יהיה לך לעד נאמן על כולם שהוא מקום מתן תורה. והנה מנהיג הספינה אע"פ שאינה חיה יקרא מנהיג. וההנהגה אם כן תורה על הנוהג והנהוג, והמינהג הוא הרגל מתמיד במה שהורגלו בו המתנהגים, והמחדש המינהג ההוא יקרא מנהיג. וגם המכריח ללכת בדרך שמירתו גם הוא מנהיג. ומנהיגי בני אדם הם שני מינים, האחד הוא המנהיג כל המתנהגים על פיו בהנהגה מעידה על סדר נערך על תקון הגופים. והאחר הוא המנהיג כל המתנהגים תחתיו על סדר תקון הנפשות. והראשון מורה על מלך שבו די לתקון הקבוץ האנושי. והשני מורה על נביא או על חכם באמתות מהות הנפש. ואמנם השלמות בזאת ההנהגה היא בהיות שני העניינים הנזכרים מתקבצים באיש אחד כגון דוד או שלמה, או במציאות שנים שתהיינה שתי הכוונות בהם שוות:

וידוע כי אחר שהודעתיך אמתת ההנהגה על מה היא נופלת קל עליך להבין מהות ההשגחה. כי אין השגחה בלא מנהיג אבל אפשר היות מנהיג בלתי משגיח. והסדר הנכון הנמצא בין המושגחים יורה על שלמות המשגיח והמושגח וההשגחה בכל זמן ובכל מקום. וענין ההשגחה הוא עיון והשתכלות במה שיסודר עד שיהיה מסודר כראוי. ותחילת כל השגחה שבאה מבעל שכל משותפת עם ההנהגה בעולם הארציי, הוא שישגיח המנהיג בעצמו ויתן לו בכל דבר ודבר החוק הראוי לו, כפי מה שהוא החלק הראוי לגופו ינהיגנו בהשגחה נפשית. והחלק הראוי לשכלו ינהיגנו בהשגחה שכלית. ובחלקו השכלי יסדר הנפשי והגשמי ויושלם. ואחר שישלים עצמו דין הוא שישפע ממנו שפע שיוכל להנהיג בו זולתו הקרוב לו כגון אשתו ובניו ובני ביתו. ועוד אם שפעו שלם יותר ישפיע יותר וינהיג בהשגחה מתחזקת מעט מעט על שכניו וקרוביו. ואם שפעו יותר שלם דין הוא שינהיג קהלתו בהשגחה כללית ופרטית. ואם שפעו יותר כבר ישגיח בכללים רבים מבני אדם וישפוט וידין בשכלו תמיד בכל מי שמתנהג תחתיו בכלל ובפרט, לפעמים על דרך אמצעית ולפעמים על דרך הקצה הראשון, ולפעמים על דרך הקצה האחרון, הכל לפי מה שהם. עד שאפילו אם יצטרך להרוג את בניו כדין ההכרחי לא ימחול להם, כדי שלא יפסד הסדר השלם לכל. ואמנם במצאו טענות להצילם ואפשר באפשר קרוב שלא יפסד הסדר יצילם בלמדו עליהם זכות. וגם כך ראוי שיעשה עם הרחוקים שלא ידינם לחובה כל עת שאפשר לדין אותם לזכות עם מה [שלא] שיפסד הסדר. סוף דבר בענין ההנהגות וההשגחות הארציות, לא יוכל המשכיל השלם המנהיג המשגיח לפעול בם כראוי תמיד בכל זמן ובכל מקום בשוה. אבל צריך לשלם ההוא שידין ההנהגה בהשגחה ארציית לפי הזמן ולפי האנשים שבדורו ולפי המקום. ועל זה אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו, ונתנה תורה לראשי דורות. והתורה אומרת "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז' ט'). וכן אל הכהן כמו שאמרו "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" (שם טז' יח'). ואמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (שם יז' יא'). ונאמר בקבלה שאם אמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, וזה מפני שלא תשפט את שפטיך. כי הם לא יאמרו לך כי אם האמת לפי דעתם, כי אין לדיין לדון אלא מה שעיניו רואות. ואם היה כח בית דין נופל תחת דעת כל איש ואיש מפרטי הקבוץ האנושי היה מתחייב מזה פזור נפיצת כל עם מסוף העולם ועד סופו. והאדם מדיני בטבע ואי אפשר לו להיות בשלמות מכל עמי הקבוץ. כמו שאתה רואה זה משלמות קבוץ אברי הגוף, שאי אפשר שיחיה בשלמות זה הגוף שבו נתקבצו האיברים מבלתי העזרם זה בזה וזה בזה. כן בני אדם בקבוצם עם מדת השלום יסודרו ענייניהם כולם כראוי על פי המנהיג המשגיח בם בשלמות:

ואמנם קצת [אנשי] המין אם יפרדו מקצתם בעבור התקרבם אל המעלות יותר מקצתם אין ראוי שיהיו ניזונים המתעלים על פי הפחותים, ואפילו אם יראה לפחותים פחיתות מה שאלה דנים למעלה, כענין דוד עם מיכל שרמזנו למעלה בהיותו מפזז ומכרכר לפני ארון האלהים וראתהו מיכל בת שאול אשתו ותבז לו בלבה. ואמרה לו הדבר מבואר עם היותה חכמה גם היא, והוא אמר לה "ונקלתי עוד מזאת" (שמואל ב' ו' כב'). וככה אני אומר במקומות הרבה שאנשי בית המדרש הורגלו להתפלל במקום שלומדים. ויש שם פתאים שדנים אותם לכף חובה ומביאים ראייה ממה שאמר הנביא, "כה אמר יי על כל שכני הרעים" (ירמיה יב' יד'). אלה בני אדם שיש להם בית הכנסת בתוך עירם ואינם הולכים שם להתפלל עם הצבור. ועוד אמרו אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. ועוד אמרו אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר "הן אל כביר ולא ימאס" (איוב לו' ה'). ומביאים מאלו הטענות רבות וכולן אמת למי שאין לו מדרש בביתו. אבל מי שמדרשו קבוע לתלמוד כבר אמרו מבואר שקדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית הכנסת. וקצת חכמים אומרים, אנא הוא מצלינא ביני עמודי (כל זה בברכות ח.) ואין חקר לראיות השנויות. ואם במקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד לרב כל שכן במקום שיש קדוש השם אין חולקים כבוד לעם, ר"ל שאחר שקדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית הכנסת אין ראוי להניח בית המדרש בעבור בית הכנסת. וזו הקדושה היא שאנשי בית בכנסת קורין (קוראין) ורובם אינם יודעים מה קורין. והיודעים אינן מדקדקים להבין מה שקורין מתוך מרוצתם, וכמעט תפלתם על הרוב מצות אנשים מלומדה. אבל קדושת בית המדרש היא גדולה מזו מפני שרוב הקורין בו מבינים מה שקורין, ולא עוד אלא שמדקדקין ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה, עד שיוכלו למשול על מקטרגם הנמצא אתם וינצחוהו, כי זאת היא התכלית האחרונה. ואמנם צריך כל איש המדקדק באותה מלחמה ומתקן מדותיו כולם אל שני מיני עזר. האחד שמימיי והאחר אלהיי. והשמימיי הוא שלא ימנענו דבר מכל מנהיגיו ומשגיחיו השמימיים, ממה שרודף אחריו בענין השגחתו את השם. והאלוהיי הוא [שישפיע] עליו השם מה שצריך אליו לפי מה שהוא:

וכבר נרמז זה במאמר האומר הבא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו. ודע כי ההנהגה השמימיית עם ההשגחה הגלגליית היא לקיים ההויה וההפסד. והנה היא כללית, ואמנם הפרטית ממנה היא לקיים האישים ולשמרם קצת זמן מבלעדי השגחה במעשה האישים. כי ההשגחה היא שוה לצדיק ולרשע לחכם ולסכל כטוב כחוטא כנשבע כאשר שבועה ירא. והעד על זה כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, כמות זה כן מות זה. "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל", "ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". והנה כל הנהגת הגלגלים על העולם השפל והשגחתם שוה לכל כפי מה שהם, ר"ל ליסודות כיסודות ולדומם כדומם ולצומח כצומח ולחי כחי ולמדבר כמדבר. כלומר כי אלו כולם וטובם ודעתם וגבהותם נמשכים אחר משפטי הכוכבים והמזלות והתנועות. כי מהם נמצאו בתחתונים כל הקשרים והקבוצים המתהוין מן החמר הראשון התחתון, וגם כל הכחות הם מכחותם, ואפילו הכח הדברי כל שכן השאר כולם שהם למטה ממנו במעלה. וזה מה שאין ספק בו וגם אין מקשה עליו. ואמנם ההנהגה וההשגחה האלוהית המגעת לאנשי העולם התחתון אישי בני אדם היא לפי דעת עליון המגיע מהשם יתעלה באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי שבטבעו הכנה לקבל הנבואה. והוא ענין נקרא שפע אלוהי או רוח הקדש. וממנו יתפשט וישפע על [השומע] וממנו על המתעורר וממנו על המרגיש וממנו על הזן וממנו על הדומם וממנו על הליחות היסודיות באיש הזה:

והנה ישמרנו כח העליון מכח הרקיעים והוא הכח השכלי הנפרד מכל חמר, ויתחייב אז לזה האיש האחד המיוחד בדורו הנמסר בידי אלהיו לעבדו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, להיות כל ענייניו על פי השכל האלוהי היועצו והמודיעו הדרך אשר ילך בה. עד שתתחבר אליו ההשגחה האלוהית בחזקה כאלו היא תמיד בנפשו. ואולי ישפע עליו הכח ההוא הנכבד כל כך עד שיעבור ענין השפע ממנו לקצת אישי מן האדם מכלל מינו, שיקבלו ממנו ההשגחה האלוהית עד שיהיו גם הם נמשכים אחר דעת האיש ההוא. כמו שהוא נמשך אחר דעת אלהיו ואחר רצונו ויתחדשו על פיו פלאי פלאות בהנהגה. אולי אם אומתו שפלה יעלנה למעלה מכל אומה ולשון. והתורה מלאה מראיות על זו הדעת אמתית, בין לפי מה שיורו עליו נגליה בין לדעת נסתריה. ואמנם יתכן שההשגחה הוסרה מזמן רב מהאומה ההיא וארך גלותה וצערה ועונייה, ונמסרה ביד הגלגלים להשגיח בה ההשגחות השפלות שלמטה מן [השגחה אלהית], מפני העדר האיש הנזכר מהמציאות כמו שנאמר, "וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה" (ד"ה ב' טו ג'). שאלו הן סבות לסלוק ההשגחה מהאומה, כי לא ימצא האמצעי שבמציאותו תמצא ההשגחה בו ובם. כי סבת העדר ההשגחה הזמן הארוך ההוא בזמנינו זה היום [מפני] שכחת מציאות האלוה ושכחת ידיעת שמו המורה על חיוב מציאותו כראוי, והמודיע אמתת דרכיו ופעולותיו. ומפני היות השכחה חזקה יעורר השם בהשגחת איש מן האישים לפי בחירת שניהם בזה ולפי חשקם החזק הנמצא ביניהם. ועם היות הכל גלוי וידוע לפניו יתע' שמו, הוא יעלים זה מן האיש ההוא עד שיראה לו עניינים שיחשוב שזה הידיעה נעלמת מהשם וינסהו ויבחנהו פעמים. עד שיראה לו שאחר שהוא נאמן עומד בנסיונו שלם לפניו, ראוי הוא להיותו שלוחו. ומחוייב מצד חשקו בו להיותו משים נפשו בכפיו בעדו, עד שיעשה רצונו וישלים מצותיו מושלם. ויהיה הוא בעצמו דן עצמו ואחרים עמו לרוץ לעבוד את יי כחפצו, ויעשה עמו נפלאות. וזו הדרך ארוכה מאד להודיע אמתתה לכל ואיכותיה ומהותה, שכמעט שלא ישיגנה, כי אם מי שעבר עליו המעשה ההוא המופלג כאברהם והדומה לו. אך זאת היא דרך ההנהגה האלוהית שבעבורה נמצאת השמימיית והארציית בבני אדם ודעת היותם עד היום:[שב] והבן היטב ידידי יקירי לעניין הנרמז ,[שלוש השגות במראה יחזקאל: אופנים, חיות, אדם]
ממה שראוי שתתעורר עליו אמרו 'מראות אלוהים' 1, ולא אמר 'מראה' בלשון יחיד, אלא 'מראות', לפי שהן השגות רבות שונות במיניהן, כלומר: שלוש השגות:
 
השגת האופנים, והשגת החיות, והשגת האדם אשר על החיות 2, ובכל השגה מהן אמר וארא. והוא:
שבהשגת החיות אמר וארא והנה רוח סערה וגו' 4.
ובהשגת האופנים אמר וארא החיות והנה אופן אחד בארץ 5.
ובהשגת האדם 6 אשר על החיות במעלה 7 אמר וארא כעין חשמל וגו' 8 ממראה מותניו וגו'. ולא כפל מילת 'וארא' כלל בתיאור המרכבה כי אם בשלוש פעמים אלו.
 
וכבר ביארו חכמי משנה עניין זה, והם אשר העירוני עליו, לפי שהם אמרו כי שתי ההשגות הראשונות, כלומר: השגת החיות והאופנים בלבד מותר ללמדם 9.
וההשגה השלישית, שהוא החשמל וכל הנספח לכך, אין מלמדין ממנו אלא ראשי הפרקים. ורבנו הקדוש סובר כי כל שלוש ההשגות נקראין מעשה מרכבה, והם אשר אין מלמדים מהם אלא ראשי הפרקים. וזהו לשונם בעניין זה:
עד היכן מעשה מרכבה? ר' אומר עד וארא בתראה, ר' יצחק אומר עד חשמל.
מן וארא עד חשמל מגמרינן אגמורי, מכאן ואילך מוסרין לו ראשי הפרקים.
איכא דאמרי מן וארא ועד חשמל מסרינן ראשי הפרקים, [רפב] מכאן ואילך אם היה חכם מבין מדעתו אין, ואי לא - לא 10.
הנה נתבאר לך מלשונם שהם השגות שונות, וההערה עליהם וארא וארא וארא, ושהם מעלות, ושההשגה האחרונה שבהם, והיא האמור עליה וארא כעין חשמל, כלומר: צורת האדם המחולק אשר נאמר בו ממראה מותניו ולמעלה וממראה מותניו ולמטה - הוא סוף ההשגות והנעלה שבהן 11.
 
גם המחלוקת בין החכמים אם מותר לרמוז בלימודו במשהוא, כלומר: במסירת ראשי הפרקים, או שאינו מותר כלל לרמוז בלמוד אותה ההשגה השלישית ואפילו בראשי הפרקים, אלא מי שהוא חכם יבין מדעתו;
וכן גם המחלוקת בין החכמים כפי שאתה רואה גם בשתי ההשגות הראשונות, כלומר: החיות והאופנים, האם מותר ללמד ענייני אלה בפירוש או שאינו מותר אלא ברמז וחידות בראשי הפרקים 12.
 
וראוי שתתעורר עוד על סדר שלוש ההשגות הללו, לפי שהוא הקדים השגת החיות לפי שהיא קודמת בכבוד ובסיבתיות, כמו שאמר כי רוח החיה באופנים, וגם בזולת זה. ואחר האופנים ההשגה השלישית, שהיא הדרגה היותר נעלה מן החיות כמו שנתבאר. וטעם הדבר, ששתי ההשגות קודמות 13 בלימוד בהחלט להשגה השלישית, כי בהם נלמד עליה 14.

 
והנה לא זכר המורה נבוכים לימוד מעניין תכלית ,כאשר רואות עיניך

ואמנם הרמח'ל ע''ה יש לומר שזכר עניין התכלית בדרך משל וכשיטת האומרים כי האריז'ל בבחי' המשל ואילו הרמח''ל ביאר הנמשל ,ויפה אמרו ,אולם לדברי חכמים אלה שקטנם עבה ממותני,יוצא שאין המונח הראשון בענייני הבריאה וצע''עפתח ג
:
 
תכלית בריאת העולם הוא להיות מיטיב כפי חשקו הטוב בתכלית הטוב:
 
אחר שבארנו אמונתנו בו ית"ש, נבא עתה לבאר פעולותיו:
 
א. תכלית בריאת העולם, זה פשוט, שכל פועל - פועל לתכלית:
 
ב. הוא להיות מיטיב, פירוש - לא לצרכו, כי הוא אינו צריך לבריותיו, אלא לברוא בריות להיטיב להם:
 
ג. כפי חשקו הטוב, אם תשאל - ומהיכן נולד זה התכלית? התשובה ברורה, כל טוב חשקו להיטיב, הרצון ב"ה הוא תכלית הטוב, אם כן חשקו להיטיב:
 
ד. בתכלית הטוב, לפי שהוא תכלית הטוב, גם חשקו הוא להיטיב בתכלית הטוב. וזה הטעם למה עשה העולם בזה הדרך של בחירה ושכר ועונש, לפי שזהו הוא תכלית הטוב, וכדלקמן במאמר שלאחר זה