מאת: אברהם פכטר - עו"ד
הרכב נדיר של 11 שופטים (ברוב של 6 נגד 5), קבע סופית שחוק האזרחות, שבו מגבלות על איחוד משפחות, כתוצאה מנישואין, חלקם פיקטיביים לצורך קליטת פלסטינאים, חלקם שונאי ישראל ורוצים בהשמדתה, יזלגו למדינה, בכמויות מסחריות ומסוכנות - בדרך עוקפת של זכות השיבה.
נכון, שבראי עקרונות ליבראליים, אוניברסאליים, יש בחוק מגבלות הפוגעות בזכויות אזרחיות וביטול החוק, היה מקנה לנו מעמד של מדינה נאורה, מתקדמת - אבל לטווח ארוך היתה מקצרת את חייה ומעמדה של ישראל, כמדינה יהודית דמוקרטית והופכת אותה למדינת כל אזרחיה. או חמור מכך, לרשות פלסטינאית ב' וחיזוק האלמנטים הפרו חמאסיים הרוצים בהשמדת ישראל שכבר קיימים בציבור הפלסטיני שהם אזרחי ישראל.
זה סוד גלוי, שהח"כים הערביים בכנסת מייצגים את רוב הציבור הערבי - פלסטינאי, שואפים בשלב ראשון למדינה חילונית לא יהודית, בנוסח מדינת כל אזרחיה, לאמור: בשלב ב' יתרון דמוגראפי ומספרי שישאיר את היהודים כמיעוט בארצם.
אמנם הרוב היה צנוע, רוב של קול אחד, אבל חשוב ביותר שהעמיד את מטרת החקיקה של הכנסת, שבאה לבלום את שיטפון איחוד משפחות ואת ביטחון ישראל ותושביה בראש סולם העדיפויות (להזכיר: כי הסכם אוסלו בתקופתו של רבין ז"ל, עבר גם הוא ברוב של קול אחד).
כבר כתבתי על כך בעבר - כאשר עומדים להתנגש עקרונות אוניברסאליים יפים ונאורים בעקרונות כמו קיום מדינה יהודית דמוקרטית, בנוסח הצהרה של מגילת העצמאות, בעקרון של ביטחון המדינה, קיומה, שרידותה והמשך קיומה, העקרונות האחרונים גוברים בשקלול הכללי, החברתי מוסרי-ציבורי.
אני מוכן להיות בנוסח "יפי הבלורית והטוהר" מאשר להיות יפה נפש - ולפחד לעלות לאוטובוס.
פסיקת בג"צ, אפשר להשוותה בעקרון לגדר הביטחון המשפטית של המדינה.
אם גדר הביטחון או חומת המגן עמדה בקריטריונים של בית הדין הבינלאומי בהאג ואחריו במבחן בג"צ - גם חוק האזרחות, נמצא באותה קטגוריה והוא משלים את גדר הביטחון הפיזית - שתפקידה בין היתר למנוע חדירה וזליגה לישראל של מחבלים, שהידים מתנקשים ומשת"פים עם חמאס חו"ל, חמאס הרשות וחמאס בישראל.
עד חקיקת חוק האזרחות הצליחו בדרך עוקפת ובתרגילים שונים, להיכנס לישראל כ-100,000 פלסטינאים על תקן איחוד משפחות לפי מספרים רשמיים. לפי לא רשמיים, מדובר לפחות בכ-200,000. המטרה ברורה, וקל לפענחה - החיים בישראל על כל הזכויות הבסיסיות והסוציאליות ברמה גבוהה ומתקדמת, אז למה לא לנצל כל פרצה בגדר הפיזית או המשפטית, כדי להיכנס לשפר המצב הכלכלי ולהגדיל את הפער הדמוגראפי. הוכח מעשית, שבין מבצעי הפיגועים במהלך השנים בתוככי ישראל - מבין אלה שביצעו, סייעו, הסיעו, הלינו מחבלים מתאבדים, היה אחוז לא מבוטל, כאלה שנכנסו באיחוד משפחות והצטרפו לאויב. אסור לשכוח שגם ערבים אזרחי ישראל שנולדו וגדלו בארץ היו בין משתפי פעולה, מבצעי פיגועים וסייענים למתאבדים - ראה הרשעות של הבחורים ממשפחת בכרי בצפון, ואנשי ליפתא בכניסה לירושלים.
תחזקנה ידי השופטים שקבעו ברוב את חוקיות החוק, בנסיבות שהמדינה נמצאת, ולטענת רבים עדיין במלחמת השחרור בשלבים ג' או ד' ועדיין מלאכה רבה בעתיד.
להגיד שהחוק והבג"צ יצרו מצב אידיאלי שאין בו פגמים ונקודות חולשה, זה מוגזם ולא נכון. אבל אנחת האכזבה שבאה מכיוון הח"כים הערביים וארגון עדאללא, לפחות ברורים וניתנים להבנה. לא כך זעקות השבר של חכמי השמאל ואישיה, ממרץ ותומכיה, שלא מודעים שבתמיחתם המאסיבית בעמדת העותרים נגד החוק, כורתים באיטיות ובמסור ציבורי יהודי את הענף עליו יושבת המדינה שגם הם רוצים ביקרה וביטחונה - מה חבל ומצער.
החוק בסעיפיו השונים, משאיר פתח למקרים מיוחדים, חריגים הומניטאריים, המאפשרים תיקון עוולות ומניעה של הרס משפחות, אבל, כמובן בצורה מבוקרת ומפוקחת.
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מיכאל חשין, שעמדתו נתקבלה בסוף, שמדובר בחוק שבא להגן על המדינה, הנלחמת על קיומה, העיר במהלך הדיון, כי מי שרוצה להתחתן עם אשה מרמאללה, שילך לגור שם, וזאת כל התורה על רגל אחת.
ואם ברצוננו להתחזק בעמדה של הכנסת ובג"צ, די אם נביט סביבנו. באירופה ובארה"ב החלו להדק בצורה מאסיבית את כל נושא ההגירה החוקית והבלתי חוקית.
חוקים חדשים, תקנות מעודכנות, באו כדי למנוע הצפת אירופה בזרים, פליטים ושוהים בלתי חוקיים. עד שאפילו מדינות כמו שבדיה, נורווגיה, דנמרק - הליברליות והמתקדמות, נבהלו והחלו בביקורות קפדניות בנושא ההגירה.
לכן, טוב שבונים חומת מגן מבטון ולידה חומת מגן משפטית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
