למלאך המוות קואליציה מקיר לקיר. 

למלאך המוות קואליציה מקיר לקיר.

האלימות בחברה הישראלית מסוכנת יותר מאשר החמאס.

מאת:צבי גיל

אינני חושב שצריך להכביר מילים לנוכח המטמורפוזה שהיהודים עברו מהיות עם מוכה לעם מכה.הכוונה אינה רק להכאת הזר או היריב,תוך יוזמה פעילה או התגוננות,אלא לאלימות בתוך החברה פנימה.גם היא בת חוקית למציאות שלנו,של סוגיית הביטחון- חוץ ופנים,מתחים חברתיים,מצב כלכלי רע,קליטה גרועה,הזנחה,עצימת עין של זרועות החוק, וכיו"ב.הכול דרוך. ההדק והגוף.

העובדה שהנהג הישראלי המצוי כאשר הוא יוצא לכביש, מכין עצמו למלחמה,אינה שנויה במחלקת גם כאשר מדובר בתנאים האופטימאליים של הדרך שבה הוא נוהג.באחד ממאמרי כבר עמדתי על כך שהגורם האנושי הוא הגורם הדומיננטי בנהיגה המסוכנת לא רק לנהג הסורר אלא גם למי שמזדמן במקרה לידו,לפניו או מאחוריו.המציאות הנוראה מגבה הנחת יסוד זאת.

צאו וחשבו את דרכי המלך של המוות במדינת ישראל.פיגועים חבלניים,רצח נשים,ילדים וגברים בתוך המשפחה, חיסול חשבונות בעולם התחתון,פגיעות קטלניות בחפים מפשע,תוך כדי שימוש בנשק חם של העולם התחתון,רצח והריגה ליד מועדוני לילה,יד קלה בשגגה שגורמת לאסונות לאלה שמחזיקים בנשק, אלימות והרג של נוער הגבעות הפרוע ,רצח בכבישים .זה האחרון גובה את מחיר הדמים הגבוה ביותר.

מלאך המוות מהלך חופשי בבתינו, בחוצותינו ובדרכינו ומעט נעשה כדי לסכל את מעלליו או למצער לבלום אותם.אין לנו תוכנית "התכנסות" נגדו.

חוקרים ואנשי חינוך מייחסים את האלימות והתוקפנות לצורך האנושי להתקיים ולשרוד בסביבה רווית סכנות.ד"ר עדי רונן פסיכולוג קליני מסביר באתר "הורים" ב- y-net שאין לצפות מהילדים שלא להיות אלימים בסביבה כזאת.לדעתו המסר כלפי ילד אלים חייב להיות ברור וחד משמעי אין מקום להתנהגות אלימה בחברה שלנו.

הבסיס להתנהגות,היה,הווה ויהיה הבית.מה שנקרא בשפה הגרמנית kinderstube אשר התרגום המילולי הוא חדר ילדים,אך המשמעות היא חינוך הילדים בבית.

"החברה כולה מושתתת על התא המשפחתי, הוא הגרעין והוא הבסיס לקיום החברתי. ילדינו נולדים לתוך התא המשפחתי, גדלים בו ובאים במגע עם 'המציאות הפוליטית, המדינית, החברתית'' - כותב ד"ר טל רבינוביץ' במאמר באתר ,"פז", שהוא העורך הראשי שלו.
" מאוחר יותר... הרבה יותר מאוחר. הם מגיעים לגן הילדים מעוצבים, ודמויות הוריהם כבר מופנמות בהם היטב. כשהם הולכים לתנועות הנוער ולמועדוני הנוער הם יוצאים מביתם וחוזרים לאותו הבית ולאותה האווירה בה גדלו וממנה ינקו את הערכים עליהם עוצבו.

האלימות מתחילה בבית! היא פעמים רבות גם נגמרת שם... בבית. שם האישה מושפלת, מוכה, נאנסת ונרצחת. אינני תומכת באלה המבקשים להסיר את האחריות מההורים תוך כדי הטלת האחריות לקיום האלימות על מוסדות החברה ויתר הגורמים כמפורט לעיל. לדעתי הבית הוא המקור העיקרי, הוא ''הביצה'' וגם ''התרנגולת'' בסוגיית האלימות במשפחה.

נערות ונערים שפגשתי, חיים בקונפליקטים קשים, מתמודדים עם חרדות קיומיות (האם אימא שלי תהיה בבית כשאחזור, או שמא תאושפז בגלל המכות שחטפה אתמול בלילה?, האם אבא שלי יילקח למאסר או שיחכה לי להכות גם אותי?, האם אימא הלכה לעבודה או ששוב נשארה לבכות במיטה כל היום? האם הוא יאנוס אותי הלילה או שיבוא לו על אחותי.
אחד המאפיינים של ילדים אלה הוא החיים בתוך חוסר וודאות קשה מנשוא. מאפיין נוסף הוא רגשות האשם על האלימות המופנית כלפיהם או כלפי אימם. רגשות האשם הם אבן נגף העומדת כנגד אלה המבקשים לצאת מהאלימות בתוכה הם חיים." עד כאן ד"ר רבינוביץ'.


שלטון אנטי חינוכי.

מה שמתרחש בבית זאת מציאות,שחלקה היא תכונתית מובנית וחלקה היא נסיבתית.בכל הקשור בבית, החינוך הוא יכול להיות גורם משלים או מאוכף על ידי זרועות החוק והמופקדים על ביצועו.

אך מערכת החינוך במובנה הרחב ביותר לא מתוחמת למסגרת החינוכית הדיסציפלינארית ,לאמור משרד החינוך ושלוחותיו.החינוך נלמד,מוטבע,בכול אורח חיינו.לדוגמה הכנסת- נציג הריבון מחוקק החוקים.אם היא משמשת דוגמה הרי זאת לאלימות מילולית,לתככים,לחוסר משמעת.איך לפרש את התנהגותם של הח"כים יחימוביץ' ומרציאנו אם לא התנהגות אנרכיסטית, צפצוף על משמעת סיעתית.ואם יו"ר העבודה לא מסוגל להעמיד את הח"כים הללו במקומם,לא רק שהוא לא יצלח להנהיג את המדינה אלא גם לא את מפלגתו שלו.

המדיה,בעיקר הטלוויזיה לא מראה רק את הח"כים בהתנהגות לא הולמת אלא גם זרועות אחרות של השלטון,ובעיקר הרשות המבצעת שעל מעשיה ומחדליה הצביע הדו"ח האחרון של מבקר המדינה.ויש עוד גורם אם כי בלתי ישיר.גורם החיקוי.

הילד איננו חשוף רק לבית ולסביבה.הוא חשוף גם לתקשורת.במחקר שנעשה,ואשר פורסם ב,"מגמות" בספטמבר 2003 הראה ניתוח שיטתי שבכל תוכניות הטלוויזיה קיימת שכיחות ממוצעת של 12.6 אירועי אלימות פיזית בכל תוכנית.זה לא אומר שכל ילד מושפע במישרין או בעקיפין מן המדיה.אך מידת ההשפעה תלויה בגורמים נוספים,כמו הבית,הגן ובית הספר.

החינוך בכול חייב להתחיל בגן הילדים.זאת אמנם השקעה לטווח ארוך,אבל היא ורק היא עשויה ביום מן הימים לשאת פרי.כאשר הילד ילמד דברים בסיסיים- ארכאיים- שלמדו פעם יהודים ב"חדר" הישן,שהרבי או המורה הוא הסמכות העליונה והתנהגות בלתי ראויה מביאה בושה לילד ולמשפחה. שלא לדבר על הציווי "ואהבתך לרעך כמוך" וכיו"ב ערכים שילד ילמד מילדותו בדיוק כמו שהוא לומד א' ב'.תופעת האלימות בגני הילדים היא חדשה יחסית שכן עד לפני מספר שנים היא הייתה קיימת בבתי הספר בלבד.אולי קל יותר לבלום אותה בעודה באיבה ובמקומות שונים יש התחלות מבורכות.

אחד הערכים החשובים,והקטנוניים כביכול, הוא הכבוד למורה שלא זו בלבד שחלה בו התדרדרות, אלא שהוא נעלם כליל.הכבוד למורה מורכב לא רק מן היחס הסגולי של התלמיד כלפי מי שמקנה לו חינוך בכל הרמות אלא גם במחוות סמליות,כמו למשל קימה כאשר המורה נכנס לכיתה.כאשר מנהיג נכנס לאולם אנשים קמים,כאשר שופט מופיע על כס בית המשפט הנוכחים קמים.הקימה היא מחווה לאישיות שיש לה השפעה על חיינו,על מעשינו ומחדלינו.פעם כאשר המורה נכנס לכיתה התלמידים קמו.עכשיו הם מצפצפים על נורמות כמו ח"כ שלי יחימוביץ'.המורה הוא האדם שמלמד אותנו והוא נותן לנו את הכלים לנהל את חיינו.האם לא מגיע לו הכבוד הראוי? זאת דוגמה קטנה.אך כל אורחות חיינו הם דברים קטנים במחרוזת נורמטיבית.

כל הרפורמות תהיינה שוות כקליפת השום אם לא תבוא רפורמה יסודית קונסטיטוציונית, רפורמה שלא תצטמצם למערכת החינוך הפורמאלית אלא תקיף את כל המערכות החל בגני הילדים וכלה בבתי הסוהר.כל הממשלה כולה חייבת להיות וועדה אחת שבה תיפתח כל ישיבה בדיווח מה הושג בחינוך או סקירה מתוך הטורים הפליליים בעיתונות אשר הולכים ומתארכים.

זאת תהיה "ההתכנסות", החשובה ביותר, התכנסות של החברה שלנו ועתידה.לא מספיק רוב יהודי כמותי כדי שמדינת ישראל תתקיים כמדינה יהודית איתנה.זאת חייבת להיות בראש וראשונה חברה של איכות אנושית.היא שתערוב לעתידנו יותר מאשר הכמות.