ממשלה גדולה - דוגמת ממשלת שרון. הצביעות התקשורתית והפוליטית - חוגגת ובמטיבה. במהלך קמפיין הבחירות - כל הפרשנים והמומחים לרגע, הלהיטו הלהיבו ושבחו את הצורך בממשלת חירום לאומית רחבה - בשל "צוק העיתים".
וכשהגיעו ל"צוק" - זועקים - בזבוז, גדולה, מיותרת.
סילבן מאיים - בכך אין חדש. לציפי - יש דרך לביבי - יש ממשלה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
ובכן רבותי, יש ממשלה רחבה, בניחוח: י(ס)מין ועם שרים במשרדים שלא שמענו עליהם בעבר, ושעל פניהם נראים מיותרים. אבל את כל הטענות יש להפנות לשני מוקדים בעיקר: הציבור ושיטת הבחירות.
הציבור: שלא השכיל ולא היה לו אומץ ציבורי לתת למפלגה אחת, יתרון בולט במנדטים כדי שתוכל להרכיב ממשלה לפי הקו שהציגה לציבור או האידיאולוגיה שנראית לה כנכונה לעת הזאת.
לעומת זאת, הציבור בחר ב"תיקו" ונתן לליכוד ולקדימה מספר מנדטים שווה ערך (27-28), והתוצאה, הצורך בקואליציה רחבה - שפירושה תקציבים גדולים, תיקים וג'ובים בלי פרופורציה ועל כך בוכה הנביא. על הציבור להלין רק על עצמו.
שיטת הבחירות: הנוכחית, אינה מאפשרת שלטון יציב, ממשלה דומיננטית של מפלגה אחת מובילה והתוצאות לפנינו. הרבה דובר על הצורך בשינוי שיטת הבחירות, כולל בקמפיין הבחירות הנוכחי. האם זה יצליח - בספק גדול. המפלגות הקטנות ומפלגות הלוויין - לא יסכימו ולא יצביעו בעד שינוי - שהרי כוחם והשפעתם ייעלמו - ומבחינתם מדובר בגסיסה פוליטית.
רבות דובר והוצע בנושא זה. החל משיטת הבחירות הנשיאותית - נוסח ארה"ב או צרפת בהן המפלגה הגדולה, המנצחת אשר העומד בראשה הופך לנשיא שמרכיב לפי ראות עיניו את הממשלה החדשה - מחליף ומפטר שרים לפי הצורך ללא לחצים ועיון בהסכמים קואליציוניים.
אפשר כמובן למצוא גם שיטות שמשלבות בין כמה אלטרנטיבות - השיטה הקיימת בחלקה + שיטה איזורית או השיטה הקובעת שראש המפלגה הגדולה - הוא אוטומטית מרכיב את הממשלה וכו'. האם אנחנו בישראל בשלים לשינוי שיטת הבחירות - לא נראה לי סביר, למרות הרצון והצורך העז לעשות זאת. לכן, כל זמן שאנחנו תקועים בשיטה הקיימת התופעות המתרחשות לנגד עינינו, ימשיכו לחגוג ואנחנו נמשיך לקטר.
התקשורת, הפרשנים ועיתונאים עם אג'נדה:
הצביעות - אליה אני מכוון, מיועדת לאלה מבין העיתונאים, הפרשנים המומחים למיניהם, הפוליטיקאים, שלא הפסיקו לדחוף להמריץ ולהסביר לנו - עד כמה חשובה ממשלה רחבה, הקרויה "ממשלת אחדות לאומית" או "ממשלת חירום לאומית", והכוונה היתה לקדימה - ליכוד - עבודה.
להזכיר לציבור - ביבי בכל הקמפיין של הליכוד דיבר והבטיח ממשלה רחבה, בראשותו וכשזה צלח בידו - קוטלים אותו - מעניין. אבל מה עשה שר ההיסטוריה והפוליטיקה נתן לליכוד 27 מנדטים, קדימה 28, עבודה 13, כשלפניהם ומאחוריהם - ליברמן עם 15, ש"ס 10 וכו'.
ומאחר שקדימה הצהירה שלא תלך עם ביבי - עד שלא ילך בדרכה של קדימה ולא יישבו בממשלה עם ליברמן והקיצוניים מימין וכך גם ברק - לא השאירו לביבי ברירה אלא מראש לסכם עם ליברמן והימין ובכך להבטיח לעצמו את ראשות הממשלה. זאת פוליטיקה ישנה להבדיל מפוליטיקה אחרת של ציפי לבני שהובילה אותה למבוי סתום ולאופוזיציה.
בנוסף לכך, התבטאה הגב' לבני בימים אלה ש"הממשלה של ביבי היא ממשלה מכוערת", להבדיל מהדרך וההתנהלות של "קדימה" שהיתה כולה סוגה בשושנים, יפה, אינטליגנטית, פונה אל השכל הישר והנשמה של הבוחרים. אותה ציפי - שטענה שכל הדרישות של ליברמן זהות לאלה של "קדימה", התחננה לברק, ישבה עם ש"ס בממשלה, ועכשיו - הם פתאום "מכוערים".
התוצאה - לציפי יש דרך, לביבי יש ממשלה. ואחרי שביבי הרכיב ממשלה עם העבודה (ברק) תמורת תקציבים ותיקים ומנעמי שלטון נלווים, וזאת כדי להימנע ממשלת ימין צרה, מתנפלים עליו ברותחים ובצוננים ומאשימים אותו בניפוח ממשלתי. אותם עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים שדרשו בכל תוקף בכתבות שלהם, ממשלת אחדות - הם הצועקים והמבקרים הקולניים של הממשלה החדשה, לדעתי זאת צביעות במיטיבה ובקלונה.
אילו "קדימה" וציפי לבני, ש"אותרגו" ע"י התקשורת היתה עושה מהלך דומה, אני משער, שהיו משבחים ומהללים את רוחב הראיה הפוליטית וכמובן לא פוסחים על הקלישאה, שהיא חושבת על טובת המדינה. ולמרות הנאמר לעיל, נראה לי שביבי הגזים בחלוקת תיקי שרים, תוך הקמת מיניסטריונים חדשים, חלקם לא נחוצים וחלקם מיותרים, למרות אילוצי הפוליטיקה.
פן נוסף - מעצבן ומסקרן של התקשורת ניתן לראות בתופעה של הטחת אשמה ואולי בציניות מסוימת, מה שקרוי בפיהם - "שאריות של תיקים", שנשארו לליכוד.
ובכן - מה הן אותן השאריות - ראש ממשלה, שר אוצר, שר חינוך, שר תקשורת, שר משפטים - 50%, שר תחבורה, שר תרבות וספורט, שר איכות הסביבה, יו"ר הכנסת, יו"ר ועדת חוץ וביטחון + שרים וסגני שרים נוספים, אם זה קרוי שאריות, כל מפלגה היתה מתברכת בכך בנסיבות אלה.
ההפתעה של ציפי לבני - היתה ללא ספק בתרגיל "סיירת מטכ"ל" שהכינו לאשת המוסד ביבי וברק. בשקט בשקט, מאחורי הקלעים של המפלגות ומפלגת העבודה, שצעקה ורעשה "אופוזיציה", במיוחד ע"י הצעקנית התורנית ח"כ שלי יחימוביץ, שלא הפסיקה לחזור על הקלישאה השחוקה והלא רלוונטית מפלגה "סוציאל דמוקרטית". ההתבססות על מפלגות עם אידיאולוגיות שעבר זמנן, שלא נשאר מהן אלא השם, היא טעות שיש לשלם עבורה.
האם מה שקובע - היא טובת המדינה, טובת אזרחיה וטובת המפלגה, בסדר זה. הצמדות לקרנות המזבח של זמנים עברו ותיאוריות חברתיות ישנות, אינן תופסות בחברה מודרנית מתקדמת, שחייבת לראות את המציאות הממשלתית בה היא פועלת ולהתאים עצמה בהתאם.
נאחל לממשלה החדשה הצלחה כי אין לנו ארץ אחרת.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. ביבי הבטיח ממשלה רחבה וקיים. אבל את מתנגדיו ומבקריו זה לא מספק.
2. הממורמרים בליכוד, בעבודה ובקדימה - תתאחדו תחת הסיסמה: "ממורמרי כל העולם - התאחדו".
3. התקשורת ניפחה לנו את השכל ואת האגו, עם נבחרת ישראל בכדורגל, התוצאה חיוורת למדי.
4. לפי המצב בשטח - נבחרת ישראל בכרתים זקוקה ל"מל"ט" כדי לנצח, עפ"י מקורות זרים. יש תקווה.
5. מעניין עד כמה הפוליטיקה דומה לכדורגל ודומה לה, דמיון מפתיע. יש כנף ימין ושמאל, עושי משחק, בלמים, וכשמפסידים חוטפים, קללות ושריקות בוז מהציבור.
6. למרות הביקורת הצודקת, על הממשלה המנופחת הנחמה היא - שבחירות חדשות, יעלו תקציבית יותר מתוספת השרים והתוצאות בבחירות יהיו שוב זהות.
7. ציפי לבני - בנאום בכנסת, כיו"ר האופוזיציה, העבירה ביקורת נוקבת על הממשלה המנופחת, ליכוד, עבודה, ועל מינוי שרים לתיקים בלי כלום.
8. ציפי לבני צודקת, הבעיה שהיא היתה בממשלה שגרמה בחלקה ליצירת תיקים שלא כלום, כמו התיקים לאיומים אסטרטגיים של ליברמן - והיא עצמה התחילה את הקריירה הפוליטית שלה בשני תיקים של כלום (פיתוח אזורי - ושרה ללא תיק). מעניין ומביך.
9. עובדי משרד החוץ, במסיבת פרידה עם ציפי לבני, טענו שהיא ניהלה את המשרד יותר כדאגה לעצמה מאשר לבעיות החוץ, ונתנו לה כשי, ספר בישול למטבח - ולא למטבחון. והמבין - יבין.
10. סילבן מאיים שישאר בחוץ, סילבן מתפייס וגומר בפנים בתיקים עם שם גדול ותוכן קטן, דבר שפוגע באמינותו, תדמיתו, ובעיקר שהוא לא קורץ מחומר של מנהיגים.
