יצירת סביבה תומכת בעת גירושין 

יצירת סביבה תומכת בעת גירושין - דפנה שדה

לפני עידן ועידנים, כשהייתי אמא צעירה, נדרשתי להתמודד עם סוגיה מוכרת להורים רבים. הבכורה שלי סבלה מהצקות חוזרות ונשנות מאחת מבנות כיתתה. הילדה המציקה היתה חדת לשון ומדי יום הקניטה את בכורתי שהיתה בדרך כלל נפגעת עד דמעות. ככל שנמשך הדפוס הזה, הלכה הבת שלי ונחלשה, הביטחון העצמי שלה נפגע והיא הפכה יותר ויותר פגיעה וכתוצאה מכך מטרה נוחה להצקות גם מצד ילדים אחרים. מתוך ההכרות שלי עם בתי, ידעתי שכל עצה שלי לענות לילדה כאשר היא פוגעת בה לא תועיל. בתי לא ניחנה באותה חדות לשון, ובודאי לא היה לה מספיק ביטחון עצמי בכדי לעמוד בחילופי מהלומות מילוליות כלשהן, שהלא אם כן היתה נוקטת בגישה זו כבר מלכתחילה, ללא עצתי. הבנתי כי עלי לסייע לה להתמודד עם הקושי באמצעים המתאימים לה. עלה בראשי רעיון. שאלתי אותה מה היא היתה רוצה לענות לה כאשר היא מקניטה אותה. הצעתי לה שבכל פעם שהילדה מציקה לה, תאמר לעצמה בלב את המשפט אותו היא רוצה לומר לה, ותחזור עליו שוב ושוב עד שהיא מרגישה שמספיק לה. עוד הוספתי, כי הילדה לא יודעת שהיא אומרת עליה דברים כאלו מעליבים, וזה יהיה הסוד הפרטי שלנו. ומותר לה לומר בלב מה שהיא רוצה, לקלל, להשמיץ ולהעליב את הילדה המציקה. וכך היה. בכל פעם שהציקה לה חזרה בתי על המנטרה התורנית, שוב ושוב בלב. תוך זמן לא רב התחזקה הבכורה שלי והבטחון העצמי שלה שב אליה. התוצאה היתה שגם הילדה הניחה לה בסופו של דבר משום שבתי לא שידרה עוד את אותה פגיעות בה היתה שרויה לפני כן.

השבוע נזכרתי בסיפור המקרה הזה כאשר פנתה אלי חברה וסיפרה כי אחותה מתחילה בימים אלו את מסע הגירושין שלה. לאחר שנתתי לה מספרי טלפון רלבנטיים ועניתי לשאלותיה הענייניות, אמרתי לה "הכי חשוב שתהיו שם עבורה, עבורה ולא עבורכם".
גירושין הם טלטלה גדולה עבור הסביבה המיידית והמורחבת של הזוג המתגרש. מטבע הדברים בני המשפחה מבקשים לחזק ולצייד את המתגרשת בכוחות לתהליך אותו היא חווה. רבים מן הקרובים ממריצים את המתגרשת לנהוג כך או אחרת, להגיב באופן כזה או באופן כזה, לענות לנקוט לפעול, עד כי לעיתים הם דוחקים ביקירתם לנהוג אחרת מאופייה וממה שטבעי עבורה לעשות, ונדמה כי היו רוצים להחליפה במשא ומתן ולבצע במקומה את התהליך כפי שהם חושבים שראוי שיתנהל.
בעיתות משבר חוזר האדם באופן לא מודע אל הבסיס שלו, אל הליבה של אופיו. בתהליך של גירושין, שהינו לכל הדעות זמן משברי, לא רק שכל אחד מן הצדדים נאחז במאפייניו הבסיסיים, אלא גם דפוס הזוגיות שהתקיים בין בני הזוג במהלך שנות הנישואין ממשיך להתקיים בעת תהליך הגירושין, ואף מקצין. דפוסי ההתנהגות של כל אחד מבני הזוג כגון דומיננטיות, רגשות אשם, כוחניות, אדישות, עקשות, העלבות, ריצוי, או כל דפוס אחר שאפיין את התקשורת הזוגית בין השניים הוא שיתקיים ביניהם גם בעת המשא ומתן לגיבוש הסכם גירושין.
נכון, תמיכתה של הסביבה חיונית עבור המתגרשת, ראשית בחיזוקה אל מול תחושת הבדידות המתלווה לתהליך הגירושין, ובהמשך בהצגת אלטרנטיבות, השגת מידע מסייע, עזרה באמצעים כלכליים ומנהלתיים, ופרישת רשת בטחון רגשית ומעשית עבורה. אך באותה עת על הקרובים והחברים להבין, כי ההסכם שיחתם יהיה ההסכם שלה ועליה להיות שלמה עם הפרטים שיסוכמו ולחיות עימם לאורך השנים. היא לא תוכל להדרש שוב ושוב לתמיכה הסביבתית בכל פעם שיצוץ אתגר כזה או אחר בחייה הגרושים ויהיה עליה לבנות על בסיס ההסכם מערכת יחסים סבירה ונורמלית עם בן הזוג לשעבר. יתרה מכך, התבטאויות בסגנון של "היית צריכה לעשות כך" או "את צריכה לנקוט גישה כזו וכזו" הינם בבחינת ביקורת אשר מחלישה את כוחותיה של המתגרשת. אם נשוב לסיפור עימו פתחתי, על יקירתם להתמודד עם האתגר בכלים המתאימים לה שהלא איתם תמשיך גם הלאה בתקשורת היומיומית השגרתית המתחייבת מעצם ההורות המשותפת.