W
אונטולוגיה מול אפיסטמולוגיה בראי תורת האבולוציה –חלק א'
הדיון בשאלת האפיסטמולוגיה לעומת האונטולוגיה ,הוא עתיק יומין, והחל עוד בתקופה ההלניסטית.
הגישה האבולוציונית יכולה אולי לתרום לדיון זה באמצעות הארת מהות הידע האנושי,והיא ,אכן,תהיה במאמר זה המפתח להבנת מקור,מהות ותקפות הידע האנושי.
האפיסטמולוגיה עוסקת בעולם התופעות ,מהו עולם הישים השונים המופיעים למול עיננו ומתוקפים גם על ידי שאר חושינו ,וכיצד ניתן להתייחס לעולם זה ,מבחינת היכולת להפריד בין מציאות ואשליה חושית.
האונטולוגיה עוסקת בעולם הישים ,לכשעצמם ,המרכיבים את היקום ,הדבר המהותי שקיים באמת מאחורי עולם התופעות,ומחולל את עולם התופעות כפי שמתגלה לחושינו.
היא כוללת את השאלות ,ממה באמת מורכב היקום,מהן היחידות הבסיסיות המרכיבות אותו ,האם הוא סופי או אין סופי ובכלל, מהי מהות הדברים שמעבר לתפיסתנו החושית.
פילוסופים התעמקו שנים רבות ביחס שבין שני עולמות תוכן אילו,ובשאלה האונטולוגית.
הפילוסופים שאלו ,האם,אכן,מה שאנו קולטים בחושינו הוא אכן הדבר המהותי עצמו ,או שאנו קולטים רק השתקפות מקרית וארעית של קרינות ואימפקטים ,שאינם משקפים את טיבו האמיתי של האובייקט, אלא מהוות רק חלק שולי ,המוקרן ממנו, והנקלט באופן סלקטיבי ,חלקי,ואולי אף מוטה,על ידי חושינו, ומעובד לאחר מכן על ידי מוחנו, באופן הקשור לצרכינו ,לא פחות מאשר למאפייני האובייקט האמיתיים לכשעצמם.
ברוך שפינוזה ( 1632-1677 ) תיאר את האדם כחיידק המסתובב בתוך כלי הדם.
האדם ,באנלוגיה לחיידק ,מתיימר לדעת על מה שמעבר לדפנות כלי הדם,אך אין לו את הכלים לכך.
כניסיון לפרש את דברי שפינוזה ,אנו מבינים כי האדם יוצר תבניות כלליות אשר מבוססות על תשומות החושים בלבד,המדובר ,בבנייה של תבנית,אשר מתבססת על תכונות פיזיקאליות רלוונטיות של העצמים.
למעשה,התכונות אשר אנו קולטים מהאובייקט, אינן אלא פונקציה של המפגש שלנו עם האובייקט ויחסי הגומלין שלנו עם האובייקט, וכתוצאה מכך,מה שמעניין אותנו באובייקט.
אין טעם לדבר על התכונות הפיזיקאליות הטהורות לכשעצמן, בנפרד מהאינטראקציה המיוחדת אשר יש להן עם החושים,אינטראקציה ,שממילא ,קשורה ,בעיקר, למשמעויות הקיומיות שלהם לגבינו.
התיאור שאותו ניתן לגבי אובייקט מבוסס ,אם כן ,על התחושות שמתעוררות בנו על ידי האובייקט ועל מוכנויות שלנו לקלוט אותן להגיב אליהן ולפעול על פיהן.
אם כן, העולם בו אנו חיים, אינו עולם אובייקטיבי באמת ,אלא עולם אינטר סובייקטיבי :אנו בונים עולם ריאלי ולכאורה אובייקטיבי ,על סמך אחידות שקימת בינינו בכל הקשור לקליטה חושית,והסכמה תרבותית הנוגעת לסמלים והמשמעויות הבאים לאפיין תחושות אילו.
כאשר אנו בונים מדע ,אנו עוסקים במדידה וכימות אקוויוולנטים של אותן תחושות,משמע קורלטים ויזואליים ואחרים של תחושותינו ,המשתקפים על סקלת מכשיר המדידה.
הם משקפים את כמות הגירוי ,ונמדדים באמצעות יחידות מידה כמותיות כגון אורך,משקל וכיו"ב.
כך אנו מגיעים לעולם תחושות סובייקטיבי מוסכם וסטנדארטי, ולעולם מדידות שגם הוא למעשה סובייקטיבי ונחשב ,רק לכאורה, לאובייקטיבי, מתוך היותו כמותי וסטנדארטי.
עולם זה קשור גם, למבנים תיאורטיים ,שאנו יוצרים, ולקישורים מתמטיים בין נתוני יסוד לבין ניבויים כמותיים ,שאנו מנבאים, מתוך נתונים כמותיים אילו על פי מבנים תיאורטיים שיצרנו.
כאמור ,איננו מסוגלים לראות מעבר לנתוני החושים הרלוונטיים לקיומנו,ומשום כך ,גם המציאות אשר אנו מכנים אובייקטיבית ,אינה אלא מציאות אינטר סובייקטיבית ולא מעבר לכך.
המונח אינטר סובייקטיביות שיצרנו פירושו סובייקטיביות שהיא אחידה ומוסכמת על כולם.
בהמשך נראה, כי לא מדובר כאן על סובייקטיביות שהיא שרירותית בלבד כי ,אם על סובייקטיביות מושכלת,רלוונטית ואדקווטית, אשר נוצרה והשתכללה דרך התפתחותנו והתפתחותה האבולוציוניים.
עמנואל קאנט (1724-1804 ) בספרו "ביקורת התבונה הטהורה" טען ,כי אין לנו כלל גישה אל הדברים כשלעצמם, אלא שאנו חיים ,למעשה, בתוך קופסא שחורה ואטומה ,שכל מה שחודר לתוכה הן קרינות מסוימות ואימפקטים מסוימים.
אנו מפרשים תשומות אילו באמצעות מוחנו שמקודד אותן בדרכו הייחודית והחלקית ,ולמעשה יוצק אותן לתוך תבניות ואופני הכרה שייחודיים לו,אופנים אילו ,משנים את צורתם האמיתית של האובייקטים, וכך יוצר לנו מוחנו את תבנית ותמונת עולמנו, אשר אין בהכרח קשר ישיר בינה לבין הישים כשלעצמם.
קאנט טען,משום כך, שאין לנו כל דרך לומר ,ולו גם דבר אחד משמעותי ,על הדברים לכשעצמם.
הייתה לו ,משום כך, גישה ספקנית לגבי היכולת שלנו להכיר את העולם הסובב אותנו לכשעצמו בדרך שלמה ואמיתית ,שאינה מעוותת ,סובייקטיבית או בלתי אמצעית.
משום כך ניתן לראות בו סובייקטיבי סט מקורי ואמיץ שהתעמת עם האסכולות הרציונאליסטיות והריאליסטיות שקדמו לו.
קאנט שיער כי "החלל" ,"התנועה" ו"הזמן" ,אינם עובדות אובייקטיביות ,בלתי תלויות בנו,אלא מתודות,אופנויות תפיסה, אשר באמצעותן אנו מכניסים סדר בתוך התוהו ובוהו הקיים בעולם.
ניתן בהחלט לומר ,כי עולם הדברים הקיימים בפני עצמם והאשליה הרציונאליסטית שניתן לדעת אותם באמת ,התערערו ונפלו ,כתוצאה מהדיון המעמיק וחסר הפשרות של קאנט.
במבנה של הפילוסופיה הקאנטיינית גם המתמטיקה והלוגיקה שבמסגרתה ממלאות תפקיד מרכזי.
קאנט הגדיר גם את המשפטים האנליטיים –אפריוריים,כאותם משפטים, אשר חלים על המציאות, אף על פי שאינם שאובים מן הניסיון,אילו כוללים גם את חוקי הלוגיקה.
הצורות האפריוריות הנוצרות בהכרה,כולל אופנויות התפיסה, הן ,למעשה,על פי קאנט ,קירות הברזל אשר לתוכם נוצקת המציאות ,תוך שינוי תבניתה וצורתה ,וכך הן ,למעשה, חוצצות בינינו לבין המציאות.
על פי קאנט ,על פי המפורט למעלה, הרי ,שבסופו של דבר, איננו מכירים באמת את העולם כשלעצמו ,אלא פיסות סלקטיביות ומעוצבות ממנו,אשליה כלשהי ,הנובעת ממבנה מוחנו ותבניותיו.
הוא חוזר ומדגיש כי כל הנראה לנו ,אינו ,אלא, עיוות ואחיזת עיניים במובן האונטולוגי,למעשה איננו יודעים דבר על העולם כשלעצמו שנמצא מחוצה לנו,אנו יודעים ,אך ורק, את החלקי,המעוצב והסובייקטיבי הנוצק לתוך תבניות התפיסה שלנו.
תיאוריה זו לוקחת את המנטאליזם כמובן מאליו, ואת כל שאר הדברים,התפיסה והידע האנושיים,ובכלל מכלול המציאות הנפרשת אל מול חושינו, כנובעים ממנו.
משתמע מכך, שהקשר בין התבניות הנוצרות ,למציאות ,אינו ברור כאן, כלל ועיקר .
גדולתו של קאנט היא, לדעתנו,בכך שהטיל ספק בדומה ליום בדברים שעד זמנו נחשבו לברורים מאליהם.
הסתייגותנו מהמבנה של קאנט נובעת מכך שאם אתה ,אכן, מטיל ספק ,ומקעקע מבנה כה מרשים (רציונאליזם,ריאליזם) ,אשר שלט ברמה משך מאות ,אם לא אלפי שנים, עליך לישב את הסתירות שנוצרות מכך, ולמלא את הואקום שנוצר, בתיאוריה הולמת חדשה ,ואת זה ,לדעתנו, קאנט לא ממש הצליח לעשות.
בהקשר זה יש לזכור כי קאנט פעל וחשב עוד לפני תקופתו של צ'רלס דרווין( 1809-1882 ).
כאשר אנו בוחנים את התיאוריה שיצר קאנט ,לעומת תיאורית האבולוציה המורחבת ,הרי שתיאוריה זו באה ,לכאורה,בסתירה לידע האבולוציוני האומר, שקודם הגיחו החיים ,ללא כל תלות בתודעה,ורק לאחר מכן הגיחה התודעה, מתוך הצורך של האדם להבין את העולם,לדעת אותו ולהסתגל אליו.
תורת האבולוציה המורחבת,מעצם טיבה והנחות היסוד שלה, גם לא יכולה לקבל את ההנחה ,שבמשך מיליוני שנים, יצר התהליך האבולוציוני, קופסא שחורה, שכל תכליתה היא, לכאורה,יצירת אשליות שרירותיות בלבד, המנותקות מן העולם האמיתי הסובב אותנו,דבר זה מנוגד לכל הגיון אבולוציוני.
כל אבולוציוני סט מתחיל ,מבין ,כי התפתחות החושים והתפיסה אינה עוסקת במשחקי דמיון ויצירת אשליות, אלא באספקת נתונים חיוניים שעשויים להוביל לשיפור סיכויי ההישרדות של הסובייקטים ,המפרשים אותם, ובהתאם, מגיבים באופן מותאם,מתאימים עצמם ,ומסתגלים לאתגרי הסביבה.
העמדה האבולוציונית ,שבה אנו מחזיקים, ואותה אנו מציגים, גם טוענת שאת כול הפעולות המנטאליות יש להסביר כמקושרות לאיומי וסיכוי מציאות רלוונטית כלשהי,ואי אפשר להניח כאקסיומה ,שהן קיימות, אך ורק, כנתון שרירותי ,שאינו מקושר או מוביל אל המציאות המקיפה אותנו.
אם אופנויות התפיסה אכן היו כאילו,קירות ברזל אטומים ושרירותיים ,המנתקים אותנו מן הסביבה הרלוונטית ,הרי שהן היו מנתקות אותנו מן המציאות,פוגעות בכשירותנו להגיב אליה באופן מותאם ,ומוכחדות יחד עם נושאיהן עוד בשחר ההיסטוריה,שהרי רק הכשירים ביותר והמותאמים ביותר בהיבט תפיסה,הכרה ותגובה, שורדים.
יישוב הסתירה, מחייב אותנו לתהליך דיאלקטי ,שכן ,נראה ,שברמה הפילוסופית הטהורה ובכל הקשור לנושא האונטולוגי ,אנו אוחזים, עד היום, בדעתו של קאנט ובחשיבתו הלוגית המרשימה וחסרת הפשרות.
אך ,יחד עם זאת, עלינו ליישב את הסתירה,שצוינה כבר, בין התפתחות שרירותית לאבולוציונית, ובמקביל אליה ,קיימת סתירה נוספת, המתקיימת ביחס לסובייקטיביזם השרירותי, אשר מאפיינת ללא ספק את חיינו היום יומיים,במשך כל רגע ורגע, ואשר אותה נפרט להלן.
הסתירה היא כדלהלן:אם תפיסותינו הן אכן, קידודים ופירושים שרירותיים ומנותקים מהמציאות האמיתית לכשעצמה ,אז איך אנו, בכל זאת, מצליחים להסתמך על קידודים אילו ,לצורך ניבוי,פעולה, הגבה ושימוש באובייקטים הסובבים אותנו ,ברמה כה גבוהה של תקיפות ומהימנות, עד שאנו משוכנעים (ולא רק משוכנעים,אלא אכן מקבלים תיקוף לכך) ,שאנו מכירים ויודעים ,אל נכון, את העולם באופן שלם ,או קרוב לשלם,ומתוך כך שולטים ,הלכה למעשה,ברמה כמעט אבסולוטית בכל הסובב אותנו .
יתרה מזאת, כנראה שאנו לא רק מרגישים וסבורים שאנו מכירים ויודעים את העולם הסובב אותנו ,אלא שמסתמן שאכן ההצלחה וההישרדות היום יומיים ורבי השנים שלנו ,המסתמכים על ידע זה,מעידים על כך שאנו באמת יודעים עליו ומתמצאים בו, באופן, שרמת דיוקו,תקפותו ומהימנותו מתקרבים לרמה שלמה ואבסולוטית.
אם היה מדובר בהרגשה או תפיסה שרירותית בלבד ,הרי שאין כאן כל דבר ראוי להסתמכות לצורך הישרדות ,שכן הרגשה ואפילו תפיסה בהחלט יכולות להיות כוזבות ומטעות,אך הניסיון היום יומי ,מראה, כי השערותינו על העולם ,והניבויים שלנו על העולם, הם מדויקים באופן מפתיע ומובהק ביותר,וזאת בדרך מאוד מדויקת ומותאמת, שאינה יכולה ,להיות מקרית ,והיא אפילו הרבה מעבר לידע המובהק המושג במחקרים מדעיים.
אם אכן היה מדובר באידיאות שרירותיות פרי רוחנו בלבד אשר כל קשר בינן לבין המציאות הסובבת אותנו הוא מעוות ומקרי איך נסביר את תקפותם ומהימנותם המדהימות?.
בהסבר ,שאותו נרחיב בהמשך מאמר זה, נדגיש כי המושגים ,אותם אנו יוצרים על סמך הקליטה החושית, אינם בסופו של דבר, יותר מאשר סוג של תיאוריות על העולם.
תיאוריות אילו הן בדרך כלל אפילו הרבה יותר מדויקות וטובות מאשר התיאוריות המדעיות הטובות ביותר המלוות אותנו כיום,והן תוצר אבולוציוני שהתפתח והשתכלל משך מיליוני שנים,בדרך של ניסוי וטעייה,ושרידת המושגים המותאמים ביותר(the survival of the fittest. )
חשוב להדגיש ,כי איננו יכולים או צריכים להסתמך על הטווח המלא של כל עולם התופעות המצוי בסביבתנו הקרובה והרחוקה,הטבעית והמלאכותית,, כבסיס ליצירת מושגים תקפים ומאפשרי ניבוי ,אלא שהמדובר הוא בטווח מוגבל יותר של נתוני חושים ,אשר מקביל, פחות או יותר, לתנאים הטבעיים הרלוונטיים,אשר במסגרתם, נוצרו והתגבשו מושגינו באופן אבולוציוני. רק הוא,טווח מצומצם זה של נתונים,ראוי להיחשב,כבסיס אמפירי תקף, לזיהוי נתונים אמפירי מדעי מקובל,או אפילו כבסיס תקף ,יישומי, יום יומי.
בהתאם לכך, הרבה נתוני חושים ,הנוצרים בסביבות וירטואליות או המאופיינות במהירויות יחסיות גבוהות ביותר, שהן תוצר של טכנולוגיה מתקדמת (שנוצרה רק בעידן המודרני),אינם יותר מאשר נתוני חושים לא תקפים,אשליות תפיסה או הטיות חושים, שאינם יכולים להיכלל בתחום נתוני החושים התקפים אבולוציונית ומאפשרי הניבוי הטבעי והישיר,של תכונות,השפעות או מאפיינים נוספים של תשומות אילו.
מסתבר ,שהפעוט רוכש את הידע על העולם בשיטות של אישוש והפרכה ,המאפיינות רכישת ידע מדעי,בנוסף ,ישנו ידע מושגי רחב ביותר אשר ניתן לנו תרבותית, ואשר נרכש במשך מאות אלפי שנים של אבולוציה,והמועבר אלינו דרך החינוך והחניכה אותם אנו מקבלים מהאחרים החונכים.
לגבי בעלי חיים נמוכים התפתחותית ,האבולוציה העדיפה את המתאימים ביותר, גם כשהמדובר היה ביתרון ברמה המורפולוגית או הפיזיולוגית, אך כשמדובר בפרימאטים עליונים ,היא העדיפה בעיקר את אילו שהיו מצוידים במוחות המעולים ביותר, כלומר את אילו שידעו ליצור את תיאוריות טובות,ואת בעלי המושגים (שהם כלים מופשטים) ובעלי המכשירים(שהם הכלים קונקרטיים) הטובים והמשוכללים ביותר.
גם ברמה הקבוצתית ,אותן קבוצות שבטיות ואחרות, אשר היו מצוידות בידע מושגי רחב וטוב יותר, היו בעלות יתרון הישרדותי על קבוצות בעלי חיים,ואפילו קבוצות אנושיות אחרות,אשר הידע שהיה ברשותן היה נחות,מועט יותר או פחות מהימן ותקף .
כך ,שלא רק אנחנו עברנו ,למעשה, תהליך אבולוציוני,גם המושגים שלנו עברו תהליך דומה,ובזכות זאת, הם טובים ומדויקים כל כך בימינו,זאת כוונתנו במונח "תיאורית האבולוציה המורחבת "הנוגעת גם להתפתחותם האבולוציונית של מושגים וכלים בכלל,וגם בנוגע להתפתחות האבולוציונית של יצורים חיים ביקום בכלל, באשר הם, ולא רק בנוגע ,לאופן התפתחותם, של היצורים שעל פני כדור הארץ .
יחד עם זאת, אין לכך כל קשר להגעה של יצור כלשהו לאמת אונטולוגית כלשהי,אלא להתפתחותנו האבולוציונית בלבד,שהובילה לתפיסות ולמושגים טובים ותקפים יותר,וכך מועילים ויעילים יותר.
מיד נסביר כיצד, לדעתנו,ובהתאם לכל מה שהובא לעיל, אין לנו ,כלל ,ידע אונטולוגי מוחלט וכללי כלשהו על היקום ומכלול יציריו,כאשר מדובר במובן הרחב והמחייב של המילה.
למעשה ,לכל יצור ויצור ישנה רק מציאות אפיסטמולוגית מוגבלת ,המבטאת את טווח הנתונים אשר הוא קולט דרך חושיו והרחבותיהם,ומציאות אמפירית ,עוד יותר מוגבלת,המייצגת את הטווח המצומצם, אשר בו נתוני החושים יכולים לשמש אותנו ליצירת מושגים תקפים, אשר מאפשרים אפיון תכונות תקף, ואף ניבוי של היבטים נוספים של האובייקט, הן בדרך טבעית ויום יומית, והן בדרך מדעית ,כמותית ומדויקת.
מעבר לכך, לאדם, בפרט,ישנו גם עולם דמיון ומטפיזיקה, המשקף את היקף יצירתיותו ויכולתו הלוגית ואת יכולת הדמיון שלו ,ומאפשר לו לשער מציאות משוערת רחבה יותר ,אשר מתוך היותה ,עדיין, לא מתוקפת חושים, נותרת ,בשלב זה, עדיין בתחום התיאורטי בלבד.
האונטולוגיה , כאמור,הינה תורת היש הקיים ,והיא מנסה להגדיר מה באמת קיים ביקום .
בכדי שיש מסוים יחשב לקיים באופן שהוא מעבר ליחסי והאפיסטמולוגי בלבד ,משמע ,במובן האונטולוגי והמחייב,של המונח,אין די בכך שנתפוס אותו בחושינו.עלינו להוכיח כי הוא מהווה מרכיב אוטונומי ובלתי תלוי של היקום,הניתן להיתפס ,משום כך,על ידי כל סובייקט ביקום,משמעות הדבר היא ,שכל קולט פוטנציאלי,יהיה מסוגל,ולו גם ברמה הפוטנציאלית,לקלוט אותו ולהכיר בקיומו,אם מצב שכזה לא יתכן,עלינו להגביל את הגדרתם הקיומית של מכלול הישים ,בהכרח, לתחום האפיסטמולוגי בלבד.
כאשר אנו בוחנים תחום זה כיום ,אנו נוכחים,כי רוב התיאוריות הפילוסופיות המרכזיות שעוסקות בתחום זה של אונטולוגיה, אינן עדכניות מעבר לידע של המאה ה18 ,ואינן מסתמכות על ידע שהצטבר בידינו מאז:בייחוד הידע הקשור לתיאורית האבולוציה של דרווין מהמאה ה19, והידע בדבר הפיזיולוגיה של המוח ואופן פעולתו, מהמאה ה20.
אם נניח שכל היצורים ,אכן, התפתחו באופן אבולוציוני, ניתן להוכיח באמצעות ניסוי מחשבתי שקליטה ולו גם פוטנציאלית בלבד של אובייקט נתון כלשהו על ידי כל הסובייקטים המצויים ביקום לא תתכן ,וכי הקליטה החושית של כל אובייקט ביקום ,היא ,למעשה, לא יותר מאשר יחס וקשר גומלין בין תופס ונתפס ,השייכים לאותו מרחב גומלין קיומי,שהוא מעין נישה וסביבה אקולוגית ,אשר נבנית ומתגבשת,על ידי הסובייקטים המאכלסים את אותה הנישה, באופן הדדי,וזאת בדרך שהתפתחה באופן אבולוציוני.
טענה נוספת הנובעת מכך ,היא ,שכל תפיסה ואיתה גם ידע של כל יצור שהתפתח בדרך אבולוציונית, הינם דבר יחסי שהוא גם מוגבל לסביבתו הקרובה והרלוונטית בלבד.
כיוון שתפיסה חושית, היא תנאי הכרחי לידיעה ,במובן החזק,משמע לרכישת ידע במובן הקונקרטי, והתפיסה ,היא דבר שמשתנה מאוד בין יצורים שונים, בהכרח ,הרי שייחוס הקיום,הסובב סובייקט כלשהו בכללותו,הוא דבר הספציפי לכל יצור ויצור, ומשתמע מכך שהעולם האפיסטמולוגי של כל סובייקט וסובייקט ,שהתפתח בדרך אבולוציונית,הוא דבר יחסי ומשתנה, בין יצורים מזנים נבדלים ,המצויים בנישות אבולוציוניות שונות ,והמהווים ,בהכרח, סובייקטים שונים וייחודיים במהותם ותפיסתם.
ייחוס קיום,ועולם הדברים הקיימים,אם כן ,הם דברים יחסיים למהותו ומגבלותיו של כל סובייקט.
נבהיר,כי כאשר אנו מדברים על קיום ,במובנו החזק והכוללני, אנו מדברים על קיום במובן הקונקרטי (וזאת להבדיל מקיום של מושגים מופשטים כגון אהבה,שמחה וכיו"ב אשר מצויים אך ורק בתוך העולם האינטר סובייקטיבי שלנו בני האדם או קיום של אמיתות לוגיות (אנליטיות)אשר לגביהן קיים ויכוח אם הן מתקיימות ,בהכרח, בכל עולם אפשרי, או תקפות ,אך ורק בעולמות הדומים לעולמנו ומתנהלים על פי חוקים זהים, (אנו אכן נוטים לדעה זו,מבחינתנו החוקים הלוגיים ,אינם יותר מאשר חוקים פיזיקאליים ,החלים על כלל האובייקטים, המצויים בנישה הקיומית שלנו ,כולל לגבי מצבים סטאטיים ,בין השאר).
ייחוס קיום קונקרטי לאובייקט כלשהו ,דורש, תמיד, תיקוף חושי,כלומר ,במקרה זה, צריכים להתקיים זה לצד זה מושג ומוצג(אינטנסיה ואקסטנסיה) ואין כאן די, באחד מהם בלבד.
ייחוס קיום מסוג זה,כחלק מהעולם האפיסטמולוגי, של כל יצור שהתפתח בדרך אבולוציונית, באשר הוא, דורש,אם כן,קליטה חושית ישירה או עקיפה,המתאפשרת ,לעיתים,אצל יצורים נבונים כמותנו, באמצעות הרחבות מכשירניות של החושים.
אם נבחן השלכות הכרחיות ,הנובעות מכך, ניווכח, כי נובע מכך כי כל עולם אפיסטמולוגי שכזה הוא בהכרח חלקי,יחסי וייחודי לסובייקט הספציפי.
כל תפיסה אבולוציונית מניחה כי היצורים השונים אינם יותר מאשר מותאמים,מוכשרים ומפותחים לאותה סביבה בה נוצרו והתפתחו ולא הרבה מעבר לכך.
כל סוג של התפתחות הינו דבר תובעני ביותר מבחינת כוחות ומשאבים ,ולכן, לא סביר שיצורים יתפתחו הרבה מעבר לנדרש על ידי הנישה האבולוציונית שלהם.
מתוך כך ,נובע, שאין ביקום זה ,אלא סובייקטים הקולטים טווח מצומצם של תופעות,ומייחסים קיום רק לחלק קטן מהיקום.
הם כולם קולטים ,אך ורק ,את התופעות הרלוונטיות לקיומם –וזאת מתוך טווח קרינות,גדלים,סדרי גודל של כדורים טבעיים ,מהירויות וכיו"ב שקרוב אליהם ,ועשוי להשפיע עליהם ,בדרך כלשהי ,ישירה או עקיפה.
רק לכך יכלה האבולוציה להכשירם מתוך תהליך שממילא דורש מאמצים ומשאבים אדירים.
למעשה,כל המושגים של הבנה,ידיעה והכרה ללא סייג הם מושגים מגלומניים ואגוצנטריים (הקשורים לתמות דתיות)היוצרים אשליה של אפשרות שיש לנו ,כביכול, לידע מוחלט לגבי כל הקיים והמתרחש ביקום.
כל מה שמתרחש במוחנו אינו ,כאמור,יותר מאשר תוצר של קישור בין מסלולים אלקטרו כימיים שונים במוח,מסלולים המתקשרים לקליטת החושים.
כאשר מדובר בידע,הרי שידע זה חייב להיות מאושש על ידי רשמי החושים,לכן הדיבור על תורת היש כשלעצמו ובמנותק מהחושים יהיה,בהכרח,דיון עקר,שיישאר תמיד ברמה המטפיזית והתיאורטית בלבד.
אין זאת אומרת ,שאין מקום, בתוך הפילוסופיה, לדיונים שיהיו אפילו מרתקים ,באשר לשאלת היש לכשעצמו(השאלה האונטולוגית),אך דיונים אילו יהיו בהכרח תיאורטיים בלבד ללא אימות או תיקוף מלאים,משמע לא יוכלו להיות נתמכים על ידי תשומות של החושים או הרחבותיהם המכשירניות הנדרשות לשם ביסוס ידע קונקרטי, כפי שהגדרנו אותו.
בהקשר זה, עלינו, תמיד, להיות ערים למגבלות הבלתי נמנעות הן של קליטת חושינו והן של כוח דמיוננו.
תמיד יתכנו יצורים אחרים אשר יקלטו נתונים שונים ואולי גם רבים משלנו,ותמיד יתכנו יצורים אנושיים או אחרים אשר כוחות דמיונם ויצירתם יעלו על כוח דמיוננו.
כל דיון בשאלות הנוגעות לאין סופי או העל חושי, הן אולי מעניינות, אך לא ברות הכרעה במובן התיקוף האמפירי הנדרש ,ולו גם הפוטנציאלי.
לדעתי ,ובמו שכבר הובהר,גם אמיתות אשר נחשבות לאמיתות אנליטיות או לוגיות, אינן אמורות להתקיים בהכרח בכל עולם אפשרי,ועלינו להיות זהירים ומודעים למגבלות דמיוננו אשר מותאם פעמים רבות אך ורק לאופי המציאות הסובבת אותנו(למשל,מציאות סטאטית וסולידית לעומת דיפוזיית והיולית).
כחסידי תורת האבולוציה ,אנו טוענים, כי ישנם דברים אשר אנו מייחסים להם תוקף מוחלט,ואפילו ברמת חוקי לוגיקה, רק בגלל שהנישה האבולוציונית הטבעית שלנו אישרה לנו ,שוב ושוב, את קיומם.
אין משמעות הדבר, שהם ,באמת, אמורים להתקיים בכל עולם אפשרי.
המסקנה המתבקשת היא שהטאוטולוגיות שלנו אינן אמיתיות בכל עולם אפשרי,אלא שהטאוטולוגיות, כולל משפטי הלוגיקה הבסיסיים,הן לא יותר מאשר תוצר מנטאלי אבולוציוני המאפיין אותנו כבני אדם.
למשל,הלוגיקה שלנו מתבססת בין השאר על תכונת המוצקות והיציבות של האובייקטים הסובבים אותנו.
לשם המחשה ודוגמא:יצור אשר היה חי בעולם שכולו נוזלי ,דיפוזי ומשתנה תמיד,לא היה מבין או מקבל את הלוגיקה של קביעות האובייקט,זהויות אובייקטים וכללי ההעברה של יחסי גדלים.
קאנט התייחס גם הוא ,לשאלה זו, והגדיר שאלות מסוג זה ,כשאלות טרנסנדנטליות,כלומר כשאלות מופשטות ,אשר הן מהותית ברמה התיאורטית בלבד, והן ,בהכרח, חורגות מן התפיסה החושית קונקרטית האפשרית כגון מונח האל,לדבריו ,במקרה זה ,לא ניתן לדבר על הדבר כשלעצמו ,ברמת ידע,ניתן רק לשער, ולומר שהוא קיים ברמה כלשהי שכרדע איננו יודעים להגדירה.
לגבי המטפיזיקה, הוא סבר כי מבנה המטפיזיקה הוא סינתטי,כלומר היא מראה דבר חדש על העולם,אך בהיותה מטפיזיקה,תוצר מנטאלי טהור, אין צורך לצאת אל העולם כדי לגלות אותה.
אני מסכים עם קאנט בנושא הלגיטימציה של שאלות אשר חורגות בהכרח מהתפיסה החושית,,אילו הן שאלות של הבנת המהות אשר נמצאת בשורש התופעות כולן או המהות הכוללת של היקום כולו ,אשר בחלקה,מעצם טיבה, לא תוכל להפוך לידע במובנו הצר והקונקרטי.
מצד שני,בניגוד לקאנט, אני חושב שיש לגיטימיות לדיבור מפורט יותר על הדבר לכשעצמו ,הנמצא בשורש התופעות השונות,וליצירת השערות לגבי מהותו וטיבו,כולל,אפילו, מאפייניו הפיזיים, וזוהי בסופו של דבר,לדעתי, אמורה להיות מהותה של המטפיזיקה:להפוך בהדרגה לחלק מהפיזיקה.
אני גם חושב, שלפחות בחלק מהמקרים, בהחלט ניתן לצאת אל העולם, בכדי לאושש או להפריך מטפיזיקה, המשמשת בסיס ליצירת תיאוריות מדעיות,בנוסף לכך ,כפי שראינו לגבי האטום, בהחלט יכול גם להיווצר מצב אשר בו ישות מטפיזית תהפוך פתאום עם שכלול המכשור התצפיתי לישות נצפית ,משמע לחלק מהידע הפיזיקאלי המדעי שלנו.
בניגוד לקאנט ,אני גם חושב ,שאנו איננו חיים בתוך קופסא שחורה המנותקת מן העולם,עולם התופעות אותו אנו קולטים ,אינו שרירותי ,והוא מאפשר לנו להתייחס ולהגיב אל האובייקטים אותם אנו קולטים באופן תואם ,הולם ומעשי המתחשב במאפייניהם ותכונותיהם .
אין ספק,שאנו והעצמים אותם אנו קולטים,מהווים מערכת קיום הדדית המהווה את הנישה האבולוציונית שלנו,שבה מתקיימים יחסי גומלין מורכבים של השפעה הדדית בין הישים השונים,כולל קליטה רלוונטית בחושינו אותם,וקליטה שלהם אותנו,ולכן ניתן לכנות מערכת כזו,כמערכת קיום וקליטה אקולוגית הדדית.
קיומם של האובייקטים ,אשר אותם אנו קולטים, רלוונטי לקיומנו בדיוק כמו שקיומנו רלוונטי לקיומם.
לכן הם קיימים לגבינו, כמו שאנו קיימים לגביהם ,במובן הצר והיחסי של המילה,משמע שייכים לאותה מערכת אקולוגית של השפעה ומושפעות הדדית.
במובן הכי קונקרטי ומוחשי, ניתן לומר, כי הם מהווים חומר לגבינו, ובאותה מידה אנו מהווים חומר לגביהם(חומר במובן של קיים קונקרטית,מוחש ולפחות פוטנציאלית יכול להשפיע ,או להיות מושפע).
אנו והם משתייכים לאותה קבוצת קיום אפיסטמולוגית מוגבלת וחלקית, ניתן גם לשער, כי קיומנו ישפיע על קיומם ולהיפך ,אם כי יש לציין ,כי לא תמיד הדבר מתממש ולא תמיד יש הכרח בהשפעה הדדית בין אובייקטים המצויים באותה נישה אקולוגית אבולוציונית,האפשרות קיימת,בכל אופן, לפחות בפוטנציה.
דנו כבר בהנחה שטווח התופעות הנקלטות על ידי כל יצור הינו מוגבל בהכרח לטווח מסוים של קרינה ,חומר, מהירות וגודל והינו מוגבל ויחסי לגבי כל סוג קבוצת סובייקטים.
הדבר נכון לגבי טווח המוצגים ,משמע טווח הקליטה של החושים השונים ,ספקטרום הקרינות אשר משפיע על קולטני החישה שלהם,טווחי גודל ,צפיפות,זמן,מהירות וכיו"ב.
יחסיות אפיסטמולוגית זו ,אולי קשה מעט להבנה,ומשום כך, לשם הדגמה והמחשה,ניתן לקחת אותנו בני האדם ואת מגבלותינו, בהשוואה ליצורים אחרים, אפשריים בפוטנציה ,אותם נדמיין לצורך המחשה.
בהחלט אפשרי לחשוב, מתוך עולמנו הצר, על גופים אשר אינם יכולים להיקלט ע"י חושינו או הרחבותיהם המכשירניות מפאת גודלם,מרחקם או סוג החומר אשר ממנו הם עשויים.
מצד שני,ניתן גם בהחלט לדמיין יצורים אשר יקלטו אובייקטים ,אשר הינם בהחלט לא נגישים אלינו ומאידך, אותם יצורים, מעצם טיבם ומהותם, לא יוכלו לקלוט אותנו ,או את שאר האובייקטים הקרובים אלינו,המהווים את הסביבה האקולוגית הרלוונטית לנו, ואשר אותם אנו כן קולטים.
הדבר יכול ,למשל, לנבוע ,כתוצאה מפערי גודל כבירים ומהותיים, בינינו לבין יצורים אילו.
ניתן לדמיין, יצורים ענקיים וכבירים ,אשר כדור הארץ מהווה לא יותר מאשר אלקטרון המקיף את אחד האטומים בגופם, והשמש שלנו ,היא למעשה לא יותר אחד מאחד מאותם אטומים המרכיבים אותם .
אנו כמובן לא יכולים ,בשלב זה, לראות את היצורים האלו והם אינם רלוונטיים לקיומנו, וכמו כן ,אנו איננו רלוונטיים לקיומם ולכן ,מן הסתם,קרוב לוודאי שאין הם יכולים לקלטנו בחושיהם.
עולם הישים הקיימים עבורם,המרכיב את פוטנציאל המוצגים הנגיש לתפיסתם, מורכב מאובייקטים הגדולים לאין שיעור מאשר האובייקטים בעולמנו .
החלקיקים הנחשבים בעיניהם ליסודיים ,גדולים לעין שיעור מאשר האטום ,וכך ,כדור טבעי מסדר גודל ראשון(המונח יובהר בהמשך) ,למשל השמש ,נחשב בעיניהם לכדור בסיסי וזעיר ביותר ,ומטבע הדברים חלקיק מסדר גודל שכזה נקלט כנראה, אך ורק, על ידי המכשור המגדיל המשוכלל ביותר שבהישג ידם. (אם ,בכלל, הם מסוגלים לקלוט אותו,וזאת באופן דומה ליכולת קליטתנו את האטום).
מאידך ,בקצה השני של ספקטרום הגדלים ,יתכן, אולי, וקיימים יצורים זעירים ביותר וסמויים מן העין,ומן המיקרוסקופ , אשר אחד מהאלקטרונים שבתוך גופנו מהווה את הכדור הטבעי עליו הם חיים.
עולם הישים הקיימים ,המרכיב את הנגיש לתפיסתם ,קטן לעין שיעור, מאשר עולם הישים ,המרכיב את עולמנו,החלקיקים הנחשבים בעיניהם ליסודיים, קטנים לאין שיעור מאשר האטום,וכך חלקיק מסדר גודל של האטום שלנו, נחשב ,בעיניהם, לגדול ביותר ומרוחק ביותר, ולכזה היכול אולי להיקלט, בדרך כלל, רק על ידי מכשירים מקרבים רבי עוצמה כדוגמת הטלסקופים המשוכללים המצויים בידינו.
גם אם ישוכללו ,בעתיד, אמצעי התצפית המקרבים והמגדילים שלנו ואמצעי התצפית המקרבים שלהם ,לאין שיעור, עדיין ,לא תתאפשר כנראה תצפית הדדית של שני העולמות.
האם נוכל בעתיד לתקשר ולצפות ביצורים המצויים בסדר גודל שונה מאיתנו?
גם אם נתגבר בעתיד על מגבלות הגודל, בכל הקשור לתצפית ויכולת ניתוח של רמות גודל שונות בתכלית,הרי שסביר מאוד,שלא נוכל,גם כך לצפות בתנועת יצורים הבנויים מכדורים אשר הם מסדר גודל שונה משלנו או לתקשר עמם (ואפילו לא על בסיס מאפיינים, שאין ביכולתנו אפילו לשער בשלב זה).
הסיבה קשורה, אמנם גם, להפרשי הגדלים הכבירים,אך אפילו יותר מכך ,ובראש ובראשונה, היא קשורה לעובדה שקצב התנועה והזמן שלהם,וכתוצאה מכך מהלך התקדמות האירועים ,שונים לחלוטין משלנו.
אם אכן ישנם יצורים הבנויים מיחידות מבנה השונות באופן מהותי משלנו מבחינת גודלם הרי שגם קצב ותפיסת הזמן והתנועה שלהם,יהיו שונים בתכלית השוני, משלנו.
קיבלנו כבר את ההנחה(יפורט בפרק עוקב) שמימד הזמן,אכן,אינו קיים, לכשעצמו, בעולם הישים הריאלי ,ואין הוא אלא אמצעי עזר ,לצורך ארגון תפיסתנו את התנועות ,ובכללן,מחזורי התנועה השונים המקיפים אותנו, ותפיסת משמעותם לגבינו(הקפת כדור הארץ את השמש,הקפת הירח את כדור הארץ,סיבוב כדור הארץ סביב צירו,מחזורי הערות והשינה המתאימים עצמם,במקרה הטוב,לסיבוב זה,מחזורי תנועת השעון אותם התאמנו,באופן מלאכותי,בכדי שיתאימו לסיבוב כדור הארץ סביב צירו,קצב פעימות הלב וסדרי ומחזורי החיים השונים,אשר אותם אנו משווים למחזורי השעון)מחזורים ומשמעויות אילו,משתנים לחלוטין,ואפילו בסדרי גודל עצומים,כאשר מדובר ביצורים,אשר מורכבים מכדורים טבעיים מסדר גודל השונה משלנו.
ניתן לראות כי כתוצאה מכך,גם מדידת הזמן והתנועה תשתנה לחלוטין בין יצורים מסדרי גודל שונים.
למשל,אם כדור הארץ שלנו ,אכן, מהווה אלקטרון בגופם של יצורים כבירים,הרי שהשנה שלנו המתגלמת בסיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש,תהווה בשבילם מחזור של סיבוב המקביל במשכו לסיבוב אלקטרון סביב אטום אצלנו ,כך שלגביהם ,שנה שלנו, היא גודל זמן זעיר עד היותו כמעט בלתי נתפס וכמעט בלתי מדיד ,בכלים ובמכשירים ,אשר עומדים לרשותם.
היחס ,בין קצב התקדמות הזמן שלנו לבין קצב התקדמות הזמן של יצורים אילו, יהיה ביחס הפוך ליחס בין הזמן הנדרש לאלקטרון להקיף את האטום לבין הזמן הנדרש לכדור הארץ להקיף את השמש.
יתכן מאוד שכל מיליארדי השנים שחלפו מאז נוצר כדור הארץ, על פי הספירה והתפיסה שלנו ,הם בשבילם,זמן השקול לפחות מחלקיק השנייה ,כפי שהיא מוגדרת ונחווית בעולמם.
משמעות הדבר היא, שלנו ,מתוך היותנו בני תמותה ובעלי משך חיים מוגבל, אין לנו כל דרך ,כלשהי, לצפות בתהליכים או תנועות משמעותיים שלהם, וכאן, כנראה ,שלא יעזרו גם אמצעים של הרחבות מכשירניות שילכו וישתכללו על מנת לקלוט טווחי גודל רחבים יותר.
ובמקביל, גם להם ,אין אפשרות לקלוט תהליכים או תנועות שלנו ,המהירים משלהם, מיליארדי מונים.
וזאת מפני ,שבזמן הקפת אלקטרון שלהם את האטום שלהם ,שהוא הרף עיין מבחינתם ,אצלנו כדור הארץ מקיף את השמש ,ועוברת שנה שלמה, הכוללת אין ספור תהליכים משמעותיים.
עד כאן,עולם דמיוני,שעלול להיראות בלתי סביר ופנטז יוני לקורא הספקן,אך מסתבר ,כי בכדי לקבוע כי קיום הוא דבר יחסי,ומשתנה בין מינים שונים,אין צורך להרחיק לכת, כל כך, למערכות השונות בגודלן משלנו, בסדרי גודל כל כך קיצוניים.
בפרק הבא נראה ,כי גם על פני כדור הארץ,קיימת שונות רבה בגבולות הקיים ובתפיסת המציאות בין היצורים השונים,בהמשך הפרק נתייחס גם לשאלות בנוגעות לאופי היקום וגבולותיו.
