"אני כבר לא יודעת איך לעזור לבתי, שתפה אותי איילה. היא כל כך חסרת בטחון...
מה לא עשיתי? שלחתי אותה לרכב על סוסים כי אמרו לי שזה מאד עוזר, דרבנתי אותה להשתתף בחוג כדורסל והיא בלטה שם ואפילו נבחרה לשחק בנבחרת בית הספר, ובחוג בלט שם גם היא הצטיינה ובעוד חוגים וכלום לא עוזר."
בדקתי עם איילה מה מאפיין את כל הפעולות שהיא נקטה בהם עד היום במטרה לחזק את הבטחון העצמי של ילדתה ואת המשותף לכל הפעולות הללו.
מסתבר שהיה מכנה משותף לדרכי הפעולה של איילה - הגורמים עליהם סמכה איילה היו חיצוניים: המורה לבלט, מדריך הכדורסל ועוד.
הורים רבים משקיעים מאמצים רבים לעזור לילדיהם חסרי הבטחון שלא תמיד נושאים פרי הם משקיעים מאמץ נוסף באותו כיוון, גדול יותר במקום לחפש דרך חדשה.
איילה התלוננה שכל מה שעשתה בעבר לא עזר לבתה ומשום כך חיפשנו יחד פעולות חדשות, שונות ממה שנעשה עד כה. המסקנה שהגיעה אליה היתה, לשנות את דרכי הדיאלוג שלה עצמה עם בתה.
"איך את בעצמך מחזקת את הבטחון העצמי של ילדתך?" שאלתי.
"אני אומרת לה כמה היא יפה וחכמה ובכלל... מחמיאה לה"
"יש לה חברות?" התעניינתי.
"אם את שואלת אותי, אז יש לה המון, הטלפון לא מפסיק לצלצל. אבל אם תשאלי אותה... היא טוענת שאף אחד לא אוהב אותה.."
"מה לדעתך היא תגיד אם תאמרי לה שהיא חברותית?" הקשיתי.
"אמרתי, אפילו יותר מפעם אחת. והיא ענתה שאני לא מבינה כלום..."
"בת 11 וכבר בגיל ההתבגרות.." צחקנו שתינו.
"תסתכלי על התמונה שלה" הושיטה לי איילה את הטלפון הסלולארי "היא כל כך יפה! איך יכול להיות שהיא חסרת בטחון?"
ילדים בגיל ההתבגרות נוטים לא להאמין להורים בקלות, והם מאמינים יותר לחבריהם, לקבוצת ההשתייכות שלהם. מחמאות מאת הוריהם על תכונותיהם הטובות נופלות לרוב על אזניים אטומות.
איך אפשר לחזק את תחושת הערך העצמי של הילדים?
1. להביע חיבה ואהבה - אם באמצעות מגע או במילים. ילד שמרגיש אהוב חווה תחושה של מי שראוי להיות נאהב.
2. להטיל עליהם אחריות - לשאת באחריות זו הזדמנות עבור הילדים להצליח. ההצלחה תיטע בהם אמונה שיש להם סיכוי להצליח גם במשימות אחרות.
3. לסמוך עליהם, בהתאם לגילם - מה שיגרום להם לחשוב שסמכו עליהם כי הם מסוגלים. כדאי אף לשדר לסביבה את התחושה שניתן לסמוך עליהם כדי שזו תעצים את תחושת המסוגלות.
4. להציב להם אתגרים שיגרמו להם להתאמץ ולגייס מאמצים ויכולות שלא היו מודעים אליהם - האתגרים הם הזדמנויות עבור הילדים להתמודד בעצמם עם קשיים, בתנאי כמובן שלא מזדרזים לפתור אותם בעבורם.
5. להחמיא להם על דרכי פעולה, לציין תהליכים - משפטים כמו: "צבעת בדייקנות בלי לצאת מהקווים", "ההתמדה שלך בכדורגל מעוררת התפעלות", "איך אתה מצליח להתרכז שעתיים רצופות במחשב ללא הפסקה?" יתנו להם תמונה ברורה על היכולות והחוזקות שלהם והכרות עם המיוחדות שלהם, באופן שיאמינו לו.
6. להמעיט בהעברת ביקורת, ולסלוח על טעויות - ילדים שחווים ביקורות אינסופיות מרגישים חסרי אונים וחסרי משמעות.
7. להציב סמני שאלה ולא רק סימני קריאה - שאלות והתייעצויות אמיתיות יתנו לילדים להרגיש שדעתם נחשבת, הידע שלהם בעל ערך והם בעלי משמעות.
8. להכיר במיוחדות שלך ההורה - הורה שמחובר לתחושת המסוגלות של עצמו, מעביר את כוחה של התחושה גם לילדים.
ילדים שיש להם תחושת ערך עצמי ובטחון ביכולותיהם, פעילים יותר, יצירתיים יותר ומצליחים יותר ומתמודדים ביתר קלות עם לחצים חברתיים.
מה לא עשיתי? שלחתי אותה לרכב על סוסים כי אמרו לי שזה מאד עוזר, דרבנתי אותה להשתתף בחוג כדורסל והיא בלטה שם ואפילו נבחרה לשחק בנבחרת בית הספר, ובחוג בלט שם גם היא הצטיינה ובעוד חוגים וכלום לא עוזר."
בדקתי עם איילה מה מאפיין את כל הפעולות שהיא נקטה בהם עד היום במטרה לחזק את הבטחון העצמי של ילדתה ואת המשותף לכל הפעולות הללו.
מסתבר שהיה מכנה משותף לדרכי הפעולה של איילה - הגורמים עליהם סמכה איילה היו חיצוניים: המורה לבלט, מדריך הכדורסל ועוד.
הורים רבים משקיעים מאמצים רבים לעזור לילדיהם חסרי הבטחון שלא תמיד נושאים פרי הם משקיעים מאמץ נוסף באותו כיוון, גדול יותר במקום לחפש דרך חדשה.
איילה התלוננה שכל מה שעשתה בעבר לא עזר לבתה ומשום כך חיפשנו יחד פעולות חדשות, שונות ממה שנעשה עד כה. המסקנה שהגיעה אליה היתה, לשנות את דרכי הדיאלוג שלה עצמה עם בתה.
"איך את בעצמך מחזקת את הבטחון העצמי של ילדתך?" שאלתי.
"אני אומרת לה כמה היא יפה וחכמה ובכלל... מחמיאה לה"
"יש לה חברות?" התעניינתי.
"אם את שואלת אותי, אז יש לה המון, הטלפון לא מפסיק לצלצל. אבל אם תשאלי אותה... היא טוענת שאף אחד לא אוהב אותה.."
"מה לדעתך היא תגיד אם תאמרי לה שהיא חברותית?" הקשיתי.
"אמרתי, אפילו יותר מפעם אחת. והיא ענתה שאני לא מבינה כלום..."
"בת 11 וכבר בגיל ההתבגרות.." צחקנו שתינו.
"תסתכלי על התמונה שלה" הושיטה לי איילה את הטלפון הסלולארי "היא כל כך יפה! איך יכול להיות שהיא חסרת בטחון?"
ילדים בגיל ההתבגרות נוטים לא להאמין להורים בקלות, והם מאמינים יותר לחבריהם, לקבוצת ההשתייכות שלהם. מחמאות מאת הוריהם על תכונותיהם הטובות נופלות לרוב על אזניים אטומות.
איך אפשר לחזק את תחושת הערך העצמי של הילדים?
1. להביע חיבה ואהבה - אם באמצעות מגע או במילים. ילד שמרגיש אהוב חווה תחושה של מי שראוי להיות נאהב.
2. להטיל עליהם אחריות - לשאת באחריות זו הזדמנות עבור הילדים להצליח. ההצלחה תיטע בהם אמונה שיש להם סיכוי להצליח גם במשימות אחרות.
3. לסמוך עליהם, בהתאם לגילם - מה שיגרום להם לחשוב שסמכו עליהם כי הם מסוגלים. כדאי אף לשדר לסביבה את התחושה שניתן לסמוך עליהם כדי שזו תעצים את תחושת המסוגלות.
4. להציב להם אתגרים שיגרמו להם להתאמץ ולגייס מאמצים ויכולות שלא היו מודעים אליהם - האתגרים הם הזדמנויות עבור הילדים להתמודד בעצמם עם קשיים, בתנאי כמובן שלא מזדרזים לפתור אותם בעבורם.
5. להחמיא להם על דרכי פעולה, לציין תהליכים - משפטים כמו: "צבעת בדייקנות בלי לצאת מהקווים", "ההתמדה שלך בכדורגל מעוררת התפעלות", "איך אתה מצליח להתרכז שעתיים רצופות במחשב ללא הפסקה?" יתנו להם תמונה ברורה על היכולות והחוזקות שלהם והכרות עם המיוחדות שלהם, באופן שיאמינו לו.
6. להמעיט בהעברת ביקורת, ולסלוח על טעויות - ילדים שחווים ביקורות אינסופיות מרגישים חסרי אונים וחסרי משמעות.
7. להציב סמני שאלה ולא רק סימני קריאה - שאלות והתייעצויות אמיתיות יתנו לילדים להרגיש שדעתם נחשבת, הידע שלהם בעל ערך והם בעלי משמעות.
8. להכיר במיוחדות שלך ההורה - הורה שמחובר לתחושת המסוגלות של עצמו, מעביר את כוחה של התחושה גם לילדים.
ילדים שיש להם תחושת ערך עצמי ובטחון ביכולותיהם, פעילים יותר, יצירתיים יותר ומצליחים יותר ומתמודדים ביתר קלות עם לחצים חברתיים.
מומחית בפיתוח מצויינות, מפתחת מודל האימון "להפוך את כיוון הספירלה" שהוצג בכנס שניידר מאי 2008
http://www.zipi-coach.co.il
http://www.zipi-coach.co.il