צילום והמרחב הסיברספייסי 

אומנים רבים מתיחסים למרחב הסיברספייסי והטכנולוגי כמרחב "תומך אומנות" ומיעדים את האומנות שלהם להיתמך בטכנולוגיה מתקדמת,
נראה לי שכל מה שנכתב בשבח הסיברספייס ש"חומר" שנושא את המסר מנוגד לחלוטין לרעיון "הדף הלבן" כאידיאל האמנות שבה הרעיון הוא האמנות וכל גשמיות שלו היא מיותרת ופוגמת ברעיון עצמו,
ככול שאני קורא יותר אני מבסס יותר ויותר את המודעות שאין כלל קשר בין קולנוע לצילום בודד מבחינה אמנותית וצורת החויה של האמנות חשובה לא פחות - ואולי יותר מעצם התוכן עצמו,
אמנות ממוחשבת - ללא כל קשר לאיכותה ולמסר שלה עדיין תלויה בחומרה שאני כאדם פרטי לא אתקין בבית ומעבר לזה היא דורשת פרק זמן מסויים לצורך בחינה, וככול שהיא יותר משתנה עם הזמן - אני צריך יותר זמן כדי לבחון אותה בשלמות - אם בכלל יש לה שלמות (לא אומנותית - אלא האם בפרק זמן נתון אוכל לבחון את כל הוראיאציות שלה) , צריך להפריד (לדעתי) בין אומנות ציבורית לפרטית , קולנוע זה אומנות ציבורית - גם אם זה בבית על מקרן פרטי, צילום זו אמנות פרטית ,

הגדולה של תמונה טובה זה שאתה יכול להזדהות איתה מבחינה רוחנית ולקבל עם מיעוט אינפורמציה את הרגש שהאומן ביקש להעביר, אולי האידיאל של תמונה זה להשות לשיר "איקו",

קולנוע - כמו ספר - זה יצירה לאורך זמן, רוב הסרטים מבוססים על "סיפור" שאחרי שהגעת לסיום - אין יותר הפתעות ואין טעם לקרוא שנית ,

אישית אני דוגל באמנות זן , צימצום, אם עיגול יכול להביע רעיון באופן מושלם - אין טעם לכתוב על זה ספר, תמונה לא שוה 1000 מילים, המילים "סובראו כחולה" זה יותר קטן מבחינת הסיברספיים מתמונה כזאת, אבל "סימבול" יכול להכיל רעיון מושלם ב-8 ביטים,
":)" למשל אומר הרבה ויכול ע"י 16 ביטים להביע רעיון גדול! גם "!" ב-8 ביט יכול,

ככול שהאמנות יותר מסורבלת מבחינת ה"פיגומים" שלה כך היא פחות פרטית ויותר ציבורית, אומנות תלת-מימדית למשל לא "תופבת" כיון שכדי להתבונן בה צריך משקפיים תלת-מימד או מיתקן אחר , בתחילת המאה זה היה אטרקציה אמיתית - אבל רק אטרקציה , היו הרבה תמונות תלת מימד של אזורים אקזוטיים, - אבל זה היה תעוד , תעוד ברמה גבוהה - אבל לא אומנות,

גם היום יש VR - VIRTUAL REALITY במחשב - אבל זה עדיין בתחום התעוד ולא האמנות,

עדיין רוב האנשים מעדיפים צילום על וידאו - למרות שלרובם יש את שתי האופציות זמינות כדי לתעד את החיים שלהם, כנראה שטכנולוגיה זה עדיים משהוא שהתפיסה האנושית רואה בו "נטע זר"

שבי