ין ויאנג הם שני הצדדים המרכיבים את השלם. אם נחשוב על כך נגלה שכל דבר מורכב משילובים קוטביים כמו חם וקר, לח ויבש, חיצוני ופנימי וכו'. אם בגוף האדם נחלש היבט הין (הכולל רקמות, נוזלים, האטת תהליכים ורוגע) תפעל הרפואה הסינית לחיזוקו מחדש. כך גם למקרה בו נפגע היבט היאנג (הכולל בעיקר תפקוד, תנועה, חילוף חומרים, הכרה ומרץ). בכתבים העתיקים נאמר: יש לחמם מצבי קור ולקרר מצבי חום, לחזק חולשה ולפזר עודף.
ישנם אנשים אותם ניתן לחלק במובהק לטיפוסי ין ולטיפוסי יאנג
? טיפוס ין: חלש, קר לו, עדין, נוטה ללחות; טיפוס יאנג: חזק, חם לו, גס, נוטה ליובש.
באופן דומה ניתן לחלק מזונות שונים לין וליאנג
? מזון ין: לח רטוב, עסיסי, קר, נוזלי מלפפון, מלון, עגבנייה, סלרי, נא או שעבר בישול קצר ששמר על הנוזלים שבו, טעמים ינים - מלוח, חמוץ, מר. מכוון למטה ופנימה
? מזון יאנג:חרדל, שום, עוף, בשר. יבש (צלי, טוסט), חם, חריף, שעבר אפייה או בישול מייבשים
אם כן, ברפואה הסינית מותאם המזון לכל אדם בהתאם למבנה שלו, לצ'י שלו, למחלות מהן הוא סובל וכו', כך שאין מזון בריא ומזון לא בריא, יש מזון מתאים או לא. סלט ירוק וטרי החשב במחוזותינו לסמל של תזונה בריאה - לא מתאים לכולם ולכן לא בהכרח מזון בריאות! הוא אינו מומלץ, למשל, אלה הסובלים מחולשת צ'י (אנרגייה ויטאלית). דומגא נוספת היא סוגיית החלב: הוא נחשב מקרר ומלחלח, לא מתאים לאנשים בעלי עיכול חלש ומלאי ליחה, אך מאוד מתאים לאנשים הסובלים מיובש וחום.
עקרונות לאכילה נכונה: אכילה מודעת, לעיסה מרובה, ארוחה עיקרית בבוקר וקטנה בערב לא יאוחר מ-19:00.
ועוד נקודה למחשבה: תאווה לטעם מסויים מעידה על הפרעה באיבר מסויים: מתוק - טחול או קיבה, חמוץ - כבד או כיס המרה, מר- לב או מעי דק, חריף - ריאה או מעי גס, מלוח - כליות או שלפוחית השתן.
