סולם הצמיחה האישית - חלק אחרון 

7. "גן העדן הפרטי":

למקום זה מגיעים מעטים, וגם אלו שמגיעים, לא תמיד נשארים בו. כדי להגיע, עליך לעשות את כל הדרך הארוכה שתוארה במודל דלעיל. זהו תהליך ארוך שרבים נושרים בו בדרך.

אך גם אם הגעת לשלב זה, אין מובטחת לך שלווה קוסמית נצחית. "האושר הוא מסע, לא יעד." (רובין שארמה). להישאר בשלב זה, זאת עבודה קשה יומיומית, כמעט כמו ללכת על חבל דק, הדורשת שמירה על שיווי משקל ועל יציבות בעת ההליכה. כדי לשמור על איזון, האדם זקוק להרמוניה בין גוף לנפש. הגוף זקוק לאיזון ע"י תזונה איכותית, בכמות ובאיכות ראויה ולפעילות גופנית סדירה. בתחום הרוח האדם זקוק לאיזון ע"י כך שהוא קשוב לעצמו, פתוח לשינויים, זורם בקלות עם המצבים המשתנים ומשדר אנרגיה חיובית כלפי עצמו וכלפי סביבתו. האיזון הוא לא רק פנימי אלא גם כלפי בני המשפחה, כלומר איזון בין צורכי המשפחה לקרירה. איזון בין צוו הלב לשילטון השכל. איזון בין הענות לצרכי החברה לבין ההגשמה העצמית, איזון בין היאנג ליאן (בין הגבריות ונשיות -לפי הסינים). בקיצור, זה מאד לא קל להיות מאוזן, בקלות אפשר להפר את האיזון. מי שלא מצליח לשמור על איזון גופני ורוחני יכול בקלות למצוא את עצמו מחוץ לשלב זה. קצת חוסר תשומת לב, קצת כניעה למצבי רוח, לגחמות נקודתיות, ללחצי הסביבה ו"אופס", אתה מחוץ לשלב וחוזר למצב של חוסר איזון פנימי. האדם גורם לעצמו ל"גרוש" מגן העדן הפרטי שלו, ע"י אכילה מופרזת, נהיגה מסוכנת, צעקות, קניות של דברים לא נחוצים, עישון סיגריות או סמים, מריבות עם בן הזוג, כניעה לנורמות חיצוניות- "לא נעים לי", הפסקת פעילות גופנית, הזנחת חברים טובים, הזנחת תחביבים, מריבות עם בני הבית, שקיעה בעצבות או בדיכאון, בזבוזי כספים, קינאה בהצלחות של חברים, דריכה על גוויות כדי להתקדם בעבודה, וכו.'

רק כאשר האדם מצליח לשמור על האיזון הפנימי, הוא יכול לפתוח את שערי "גן העדן הפרטי" שלו ולהיכנס אליו. המפתח הפותח את שער "גן העדן הפרטי", יכול להשמט מהיד בקלות ולכן יש להשקיע מאמץ רב כדי לשמור עליו ולא לאבדו.

כדי לסייע לאדם לשמור על מצב זה עליו להקטין עד למינימום את מידת האגוצנטריות ולהיות מסוגל להקשיב ולהתמקד בזולת, מבלי לחשוש שזה יבוא על חשבונך. יש במצב זה המון נתינה לזולת ומילוי מצברים בעזרת הנתינה לזולת. באחת הסדנאות אמרה לי אחת המשתתפות את המשפט המדהים הבא: "יש לי הרבה כבוד ולכן אני יכולה לחלק את הכבוד שלי גם לאחרים". יאנוש קורצ'אק הגדיר את היכולת לתת לזולת כחלום מופלא: "למי שיש כח רצון ותשוקה חזקה לשרת את הזולת - חייו יהפכו לחלום מופלא, גם אם הדרך תהיה סבוכה ורצופה סתירות...". מהלל הזקן למדנו שהמהות האנושית ניתנת להיות מסוכמת במשפט האולטימיטיבי של הנתינה לזולת "ואהבת לרעך כמוך". אריך פרום אומר (בספרו A man for himself 1947) על משפט זה שהנתינה קשורה להערכה העצמית של האדם את עצמו :"אהבה אל הווייתי שלי קשורה לבלי התר באהבה לכל הווית הזולת". כלומר, אני מרגיש עם עצמי טוב ולכן יש לי מקום לתת לזולת. ככל שאני נותן יותר לזולת כך אני מרגיש עם עצמי עוד יותר טוב.

התרומה לזולת, התרומה לחברה, גורמים אושר רב לאדם הנמצא בשלב זה. "משהו מניחוח הורד נשאר תמיד ביד שמגישה את הורד". ככל שהוא נותן יותר הוא שלם יותר ומאושר יותר משום שהוא מקבל מעצם הנתינה. "שכר מצווה מצווה". אפילו מחוות קטנות של נתינה לזולת כמו מתן כניסה לפניך לחדר, גם למישהו שאתה לא מכיר; עצירת המכונית בה אתה נוהג להולך רגל כאשר הוא לא חוצה את הכביש במעבר חציה; מתן אפשרות לרכב הבא מדרך צדדית להשתלב בתנועה, גם אם הנהג לא ביקש; אמירת בוקר טוב למישהו שאפילו לא פגשת בו אף פעם, ואלפי דברים קטנים העושים את ההבדל ומשנים את התחושה הפנימית. בודאי שנתינה יותר גדולה כמו עבודה בחינוך, סיוע לנזקקים, פעילות קהילתית התנדבותית, תרומה כספית לקהילה, גורמים לנותן אושר ועוזרים לו למצוא את האיזון הפנימי הנחוץ כל כך. ככל שמעניקים יותר אהבה לזולת ולחברה, כך האדם מרגיש יותר ויותר אהבה. "אהוב ויואהבוך" אמר סנקה - הפילוסוף הרומי. אין צורך יותר לברוח. לברוח מהבית לעבודה ולעבוד עד כלות הכוחות, לברוח מבן הזוג או מבת הזוג למאהב או למאהבת יותר טובה, לברוח להימורים, לסמים, לאלכוהול או לכל התמכרות אחרת. ממלאים את החלל לא ע"י פעילות חיצונית, אלא ע"י אהבה, שקט ורוגע פנימיים. שקט שיש בו השלמה עם עצמך, עם המציאות ועם החלומות האישיים. הכל מתיישב במקומו בהרמוניה וברוגע.

בשלב זה ענייני הרוח תופסים להם מקום בעל חשיבות ראשונה. החומר, הכסף, ההישגים החיצוניים, הכבוד, התפקידים, הם בעלי חשיבות משנית. בשלב זה אין צורך בהרבה כסף. אין נסחפים למסעי קניות מהם שואבים הנאה, משום שההנאה מקניות היא הנאה נקודתית ורגעית. אין צורך בבתים מפוארים, בבגדים מרשימים במיוחד, במכונית מפוארת, ושאר סימני סטטוס. מי שנמצא בשלב זה אינו זקוק להרחבת האגו ולחיזוק הביטחון העצמי בעזרת סממנים חיצוניים. מי שנמצא שם מבין שאי אפשר למלא את החלל הפנימי האישי ע"י רכוש, סממני סטטוס או כבוד, אלא ע"י התפתחות פנימית.

בשלב זה מתחילים לשים לב לפרטים הקטנים של החיים וליהנות מהם. בתנועות יותר איטיות, לא בריצה, אלא בהליכה מתונה, במידה הנכונה. נהנים מחיוך של ילד, מברכה לבבית לזולת, מפרח יפה בגינה, מקריאה בספר טוב, מהליכה יד ביד עם אדם אהוב, מריח בושם נעים, משיחה אינטימית, מחיבוק, מהיכרות עם אדם חדש ומעניין, מטיול לילי בליל ירח עם אדם אהוב, ממוזיקה נעימה, מריח לחם טרי וכו'. אלו הם הפכים הקטנים של החיים, שעלותם הכספית שולית, אך ההנאה מהם משנה את איכות החיים באופן משמעותי. רובין שארמה אומר בספרו "הנזיר שמכר את הפרארי", משפט שמתאר מצב זה בדיוק :"אנשים רבים חולמים על גן ורדים קסום בקצה האופק, במקום להנות מן הגן שפורח בחצר האחורית שלהם".

שלב זה הוא אינו הסוף, אלא הוא התחלה של אורח חיים חדש, של הישגים חדשים מסוג אחר, הישגים יותר עמוקים ויותר אישיים, של פסגות חדשות. כיבוש הפסגות בשלב זה הוא לא בהסתערות אלא בהליכה מתונה ושקולה. האדם נמצא על פלטו גבוה, אבל גם על פלטו זה ישנם עוד גבעות והרים, עמקים ונחלים כמאמר המשפט :"לך רחוק רחוק...עלה על הר גבוה וממנו תראה שיש הר גבוה יותר". עולם שלם חדש של יופי ושלווה פנימית מתגלה לפניו.

האדם המגיע לשלב זה, מצליח להתחבר לאני הילדי שבו, ולסגור מעגל שהחל בו כאשר היה ילד. מי שהגיע לשלב הזה, מצליח להגשים את החלומות שלו ולהתחבר לאותו ילד קטן - פנימי שכל החיים אמר לעצמו, יום יבוא ואני אעשה את מה שחלמתי עליו. החלומות הם רבים והדרך להגשים אותם אינה פשוטה, אך לאדם הנמצא בשלב זה, לא קשה לקום בבוקר ליום העבודה, משום שהוא עושה את הדברים שהוא אוהב, את הדברים עליהם חלם בתור ילד, את התחביבים שלו. פיקאסו אמר שבכל ילד יש אומן, האדם הבוגר רק צריך לדעת להתחבר לילד שבו, כדי לחזור ולהיות אומן. במהלך החיים אנו מאבדים את הילד שבנו, את האומן הפנימי שבנו, לטובת הנורמות של הסביבה. בתהליך הסוציאליזציה, רבים מאיתנו אימצו את הנורמות הסביבתיות והפכו אותם לאורח חיים, לחלק מהאופי. הילד למד לאמץ את הנורמות של הסביבה משום שכך הוא הרגיש אהוב. כאשר הוא פעל נכונה, לפי הנורמות, הוא קיבל חיזוקים חיוביים, בנוסח :"אתה ילד טוב" וכאשר עשה מעשים לא נורמטיביים קיבל את הכינוי :"ילד רע". כך הסביבה "אילפה" את הילד להתיישר עם הנורמות שהיא עצמה החליטה עליהם. כל ילד רוצה להיות שייך. שייך לגן הילדים, לכיתה, לחברה, לקהילה. מי שלא מצליח להשתלב נחשב לילד בעייתי ולא חברותי. רק מהצורך להשתלב ולא להיות יוצא דופן, רק מהפחד להיות חריג, הילדים לומדים לא ללכת בדרך עצמאית משלהם ולאמץ את הנורמות של החברה. מצב זה גורם לילד להפנים את הנורמות כך שהנורמות הסביבתיות הפכו להיות אופי שני לאדם, אולי אופי ראשון, כאילו שאין הבדל בין הנורמות החיצוניות לאופי האישי.

ויקטור פרנקל פיתח, לאחר ששרד את מחנות ההשמדה של הנאצים, את התיאוריה שהוא קרא לה "לוגותרפיה". תורתו זאת מתמודדת עם התיאוריה של פרויד לגבי מושג האושר. פרויד טען שרק הבנת הקונפליקטים שחווה הילד בילדותו וטיפול בהם ע"י חוויה מתקנת, רק הבנה זאת תגרום לילד להגיע לאושר. פרנקל טען שהאושר ימצא כאשר האדם ימצא את הכוח בעצמו להגשים את עצמו, לקבוע לעצמו מטרה בחיים ולבצע אותה. הוא הצליח לשרוד את הנאצים רק בזכות העובדה שהוא שם לעצמו מטרה, להתחבר לחלומות של עצמו ולתת לחיים שלו משמעות ותוכן, גם כאשר הם היו בשפל המדרגה, במחנות ההשמדה. ויקטור פרנקל טען שכל ההתייחסות לעולם היא סובייקטיבית וכל אדם בונה לעצמו את דרכו בעזרת חופש הבחירה שניתן בידו. אין דרך אחת נכונה, אלא לכל אדם זכות לבחור את דרכו ואת הטעם של החיים שלו. משפט מפורסם שלו אומר :" הם (הנאצים) יכולים לקחת את כל החירויות שלנו, חוץ מהחופש לבחור את ההתייחסות שלנו למה שקורה". כל אחד יכול לפרש את העולם כרצונו ולהגשים את עצמו כפי שמתאים לו. גם מסלאו, כאשר תאר את סולם הצרכים האנושיים, ראה בשלב ההגשמה העצמית, את השלב הגבוה ביותר של ההתפתחות האנושית.

ברור לנו שאין תשובה אחת נכונה מהו המתכון לאושר, אך אנו יודעים שההגשמה העצמית, מקרבת את האדם לתחושות הנפלאות ביותר ולהענקת תוכן משמעותי לחיים. מי שנמצא בשלב זה, מצליח לחצות את גבולות הזמן ולחבור לרגשות הבסיסים שלו שהנחו אותו בתור ילד קטן, ילד שלא איבד את תום נעוריו, את הניצוץ בעיניים, את ההתרגשות ואת הסקרנות. ילד שלא הבין ולא ידע מהם הנורמות החברתיות, וכמובן לא התחשב בהם, אלא בעיקר היה קשוב לעצמו. כאשר מצליחים להתחבר שנית לרגשות אלו, החיים מקבלים גוון אחר לגמרי. ת.ס. אליוט ניסח רעיון זה בדרך יפה :"לעולם אל לנו להפסיק את מסעות החקר שלנו. ובסוף כל המסעות נגיע למקום שממנו יצאנו לדרך, ונלמד להכירו לראשונה."

כדי להיות ראלי ולא רק לשגות בחלומות של הגשמה עצמית וכדי להמשיך ולחיות עם שתי רגליים על הקרקע, להמשיך ולהתפרנס, האדם צריך להגיע למצב שבו האחרים משלמים לו עבור התחביבים שלו. זה אפשרי, רבים חיים כך. המוסיקאי שמוכר את יצירותיו המוסיקליות הזורמות בנימי נפשו כל חייו; הגננת שחלמה כל חייה לטפל בילדים והנה בבגרותה היא מגשימה חלום זה ועובדת כגננת; האדריכל שמתכנן את המבנים היפים עליהם חלם בילדותו; המהנדס הממציא פיתרונות יצירתיים ומיוחדים אותם ראה בדמיונו מאז היותו ילד; החקלאי שחלם כל חייו לעבוד את האדמה וליהנות מפרי עמלו; הצייר המבטא את עצמו דרך הציור ומתפרנס מכשרונו לציור; הטבח שמוכר את היצירתיות שלו ואת שירותיו הגסטרונומיים; המשורר שמוכר את כשרונו לכתוב שירים; המרצה שמוכר את ידיעותיו וכשרונו הרטורי; הסופר שמוכר את ספריו וכו'. לכל אחד יש כשרון למשהו, לעיתים כשרון חבוי הדורש פיתוח וליטוש, אך הוא קיים וצריך רק להתחבר אליו. "יצירתיות היא כמו דם. כפי שדם הוא חלק מגופך הגשמי, חלק שלא המצאת או בראת, כך יצירתך היא חלק מגופך הרוחני, חלק שאין לך צורך להמציא או לברוא" (ג'וליה קמרון, דרך האומן- נתיב רוחני ליצירה, הוצאת חכמת הלב 1997). בהחלט ניתן לשחרר את היצירתיות מהחסימות ומהמכשולים העומדים לפניה ע"י תרגילים ביצירתיות ובמודעות עצמית ולחזור למקום שבו היינו כאשר גדלנו, כאשר לא הפריעו לנו להיות אנו עצמנו.

לצערנו, לא לכל אחד יש יכולת לשחרר את המחסומים של היצרתיות ולהוציא כשרון זה לפועל ואף להתפרנס מהכשרונות שלו. אך אלו שמגיעים לשלב זה חייהם מאושרים. אלו שלא מגיעים לשלב זה חשים כישלון. "הכישלון האישי הגדול ביותר שבני אדם סובלים ממנו, טמון בפער שבין מה שאדם יכול להיות לבין מה שנהיה ממנו בפועל" (ד"ר אשלי מונטגיו - פרשן המדע).

אין דרך אחת לעשות זאת, כל אחד אוהב דברים אחרים ולכל אחד יש כישורים וכשרונות אחרים. כל אחד ימצא לעצמו מהו 'גן העדן הפרטי' שלו, אך המכנה המשותף של כל אלו שמצאו אותו היה התחברות לרגש הפנימי שיודע להדריך כל אחד ואחד מאתנו מה מתאים לו. ללמוד להקשיב לרחשי הלב היא אומנות לא פשוטה, אך אפשרית. בהחלט ניתן להגיע למקום זה ולהישאר בו, אם מחליטים להגיע לשם ולהתמיד באורח חיים המתאים לשלב זה של החיים.

כדי לבחון האם אדם נמצא בשלב זה של חייו הוא צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה: " אילו היה לי כל הכסף שהיה פותר את כל הבעיות הכלכליות שלי, ושל ילדי ושל נכדי, ("לו היית זוכה במליארד דולר"), אחרי שהייתי מסיים לקנות את כל מה שרציתי וחלמתי, ואחרי שטיילתי בכל המקומות בעולם, מה הייתי עושה במהלך היום השיגרתי?. אם התשובה דומה למצב שבו אתה מתפקד היום והיית עושה עם כל הכסף שבעולם דברים דומים למה שאתה עושה כיום, סימן שאתה נמצא בגן העדן הפרטי."איזהו העשיר השמח בחלקו".

האדם הנמצא בגן העדן הפרטי, לא מחפש קרירה חיצונית של עוד תפקיד חשוב, למען היוקרה. הוא מאושר ממה שקורה איתו כאן ועכשיו. אושר הוא מצב של מלאות. אחת התחושות הקשורות באושר היא ההרגשה שאין נזקקים לשום דבר נוסף. כאשר אדם מאושר?, אין הוא רוצה דבר. אריסטו מציין תכונה זו של האושר בשם "אוטרקיה", שפירושו שהאושר מספיק לעצמו.

מי שנמצא בשלב כזה לא עובד קשה למרות שהוא עובד הרבה. זה לא שלב של בטלה, להפך זה שלב של פעילות מאד אינטנסיבית, הממלאת את האדם. הוא נהנה מכל רגע, משום שהוא עושה את הדברים החשובים בעיניו ואת הדברים שהוא אוהב לעשות. עבודה היא קשה רק אם עובדים רק כדי להרוויח כסף. אך אם עובדים בשביל ההנאה שבעבודה, זאת לא עבודה, זאת הנאה. ההנאה עצומה בשלב זה, גם מהסיפוק המקצועי וגם מהשקט והשלווה הפנימית השוררת בעולמו של האדם הנמצא ב'גן העדן הפרטי'.

קשה להגיע למצב זה, אבל זה אפשרי. אין דבר העומד בפני הרצון.

לסיכום:

כדי שהאדם יוכל להגיע לגן העדן הפרטי שלו, עליו ללמוד להיפטר מהכעסים שנצברו על ידו במהלך חייו. כדי להיפטר מהכעסים, האדם צריך לעבור תהליכים של מודעות עצמית שבעקבותיהם הוא יוכל לאוורר את רגשותיו ולהתנקות מהכעסים שצבר. ניקוי הכעסים יחזק את האדם וישפר את הערכה העצמית שלו ואת הביטחון העצמי שלו. עוצמתו תתחזק עד כדי כך שתהיה לו יכולת לוותר מעט על גאוותו ולהגיע למגעים בגובה העיניים עם הוריו או אם כל גורם שהציק לו בדרך, לקראת סליחה על כל מה שעשו לו בילדותו. בעקבות הסליחה, האדם יוכל לקבל הרבה יותר בקלות את עצמו וגם את הזולת. הקבלה של האדם את עצמו ואת זולתו כמו שהוא, היא הדרך לחיים שקטים ושלווים והם מובילים לגן העדן הפרטי, מקום של הגשמה עצמית, שלווה אושר והרמוניה פנימית.

הערות ותגובות יתקבלו בשמחה ב :eran@eranron.co.il

© כל הזכויות למאמר זה שייכות לחברת ערן רון בע"מ, פיתוח ארגוני יעוץ והדרכה. אין לעשות שום שימוש במאמר זה, אלא באישור בכתב מהחברה.

רשימה בבליוגרפית:

1. גולמן דניאל, אינטליגנציה רגשית הוצאת מטר 2001

2. פרנקל ויקטור ,האדם מחפש משמעות, דביר 1979

3. קארלסון ריצ'ארד, הדברים החשובים באמת, הוצאת מטר 1997

4. קובי סטיבן, שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד הוצאת אור עם 1996

5. שארמה רובין, הקדוש, הגולש, והמנכ"ל כתר 2004

6. שארמה רובין, הנזיר שמכר את הפרארי שלו כתר 2000

7. שארמה רובין? הקדוש, הגולש, והמנכ"ל כתר 2004

8. שיהי גייל, מעברים, זמורה ביתן 1996