יש פיתוי בשינוי 

יש פיתוי בשינוי


האם מוכר לך הפזמון: "כשיהיה לי בית/אוטו/כסף/בגדים חדשים/טיול לחו"ל/בן/בת זוג/משרה חדשה.... אם בן הזוג שלי/הבוס שלי/הילדים שלי/ההורים שלי...וכו..ישתנו - אז אהיה מאושר/ת?"

כמה פעמים קרה לכם ו/או סובבים אתכם שאמרתם: די, נמאס לי, אני רוצה שינוי. נמאס לי להיות עייף/שמן/לעבוד קשה/להיאבק/להתמודד כלכלית...ועוד ועוד...אינסוף "נמאס לי"?
כמה פעמים אמרתם: ?אני רוצה להיות מאושר/ת?" כמה זמן הצלחתם להיות מאושרים ברציפות?
כמה אחריות אתם לוקחים על כך שהשינוי יתחיל בכם?
מה מכל הרשימה של ה"אם-אז" קרה? והאם מאותו רגע אתם מאושרים?
מה ההסבר לכך שאנחנו אומרים על משהו שאנחנו כל כך רוצים ובכל זאת זה לא קורה?
איך קורה שאנחנו נמנעים משינוי שעשוי להיטיב איתנו?איך קורה שאנחנו נמנעים משינוי גם כאשר המצב הקיים גורם לנו סבל?
כיצד ייתכן כי חלק אחד בתוכנו באמת רוצה בשינוי ונמאס לו לסבול ואילו החלק השני-מסרב?

התשובה פשוטה:מה שעומד מאחורי הסיבה לחוסר מימוש הדברים אותם אנחנו אומרים שאנחנו כל כך רוצים הוא ה - פחד !!!

מהו הפחד הזה משינוי?
זהו הפחד מהלא נודע, הפחד מאיבוד השליטה או נכון יותר הפחד מויתור על אשליית השליטה.
מעכשיו ובכל פעם שעולה תחושת ההתנגדות משינוי-שאלו את עצמכם: האם הפחד הזה משרת אותי?איך הפחד משרת אותי?
האם הפחד משינוי בתפקיד בעבודה הוא הפחד מאחריות או מכישלון?
האם ייתכן כי אלה המצהירים על רצונם בבן/ת זוג בעצם מפחדים למצוא אותו/ה?

והכי חשוב-איך אפשר אחרת?

כאשר מתרחש השינוי או לפחות נראה באופק (פיטורין, גירושין,פשיטת רגל, קידום בעבודה, נישואין, דייט, דיאטה וכו) אנחנו במרכז ההתרחשות.

מה קורה בנקודה הזו?

קודם כל אנחנו בתחושת אי ודאות: מה יהיה? איך נדע להתמודד עם המצב החדש (בין אם הוא הרצוי ובין אם הוא המצוי). אנחנו נעים בין קבלה/ לקיחת אחריות/ היערכות לשינוי לבין התנגדות/חסימה /בלימה כדי להיאחז בקיים.

איך קורה ששינוי, גם אם ציפינו לו (כמו נישואין או מעבר דירה), הוא בדרך כלל קשה?



התשובה היא כי שינוי מציב אותנו במרכז הנדנדה בין קבלה להתנגדות


והתוצאה: קשה !!!(קבלה-שינוי-התנגדות)

ועכשיו,בואו נדמיין שהחיים,היקום ,הם הבמה ועליה הנדנדה הזו.

מהי העלילה המתרחשת על במת החיים שלנו?
? מצד אחד של הנדנדה הזו ניצבת ההתנגדות שהיא פרספקטיבה של משבר ואיתו קורבנות, חרדות, כאבים בגוף ועוד.
? בצד השני - הקבלה שהיא פרספקטיבה המאפשרת הזדמנות ואיתה ציפייה נרגשת, אופטימיות, פתיחות.
? במרכז, ניצבת הזוכה במקום הראשון - הבחירה.
? הבחירה היא זו שמציבה אותנו במרכז הבמה של החיים.
? הבחירה הופכת כל שינוי מנדנדה קשה שבין קבלה להזדמנות לבמה עליה נתייצב בקומה זקופה כאשר הבחירה בין משבר להזדמנות היא הזוכה במקום הראשון.

שינוי = בחירה
התנגדות = משבר
קבלה = הזדמנות

אנחנו בוחרים את התפקיד על הבמה. אנחנו יכולים לבחור בין בריחה לאותה נדנדה אינסופית לבין בחירה במקום הראשון על הבמה .

אנחנו יכולים לבחור לראות אחרת ולבחור לקבל את עצמנו ואת הסובב אותנו ללא תנאי ומתוך כך להגיע לשינוי מאוזן לקראת התפתחות וצמיחה לחיים אותם נעצב לעצמנו.



תנו סיכוי לשינוי!!!! יש פיתוי בשינוי!!!