מאת: זאב סוביק
עוד בהיותו נער בן 16 שנים בלבד, הבזיקה בעיני רוחו תמונה משונה ורבת השראה. הוא ראה את עצמו רוכב על קרן בהירה של אור, מפליג בשעטה מסחררת ברחבי היקום האין סופי. אך מיד עם הקיצו מן החיזיון החללי, החלו לנקר בראשו אלפי שאלות: האם דבר כזה אכן אפשרי? האם ניתן בכלל להתקיים במצב שכזה? ומה קורה לזמן, למרחב, ולשאר חלקי המציאות בתנאים שכאלו?
ציטוטים - אלברט איינשטיין
"אלו-הים אינו משחק בקוביות."
• אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר הם פרטים קטנים."
• "מה הטעם לחיינו? מהו הטעם לחיי היצורים בכלל? לדעת תשובה לשאלה זו - משמעו להיות דתי."
• "היגיון פשוט הוא אותה שכבה של דעות קדומות שאנחנו רוכשים לפני שאנחנו בני שש עשרה."
• "העולם הוא מקום הרבה יותר מוזר ממה שנוכל להעלות על הדעת."
• "מטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות - במחשבה ובמעשה - ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית".
"השקעתי את כל חיי בהבנת טבעו של האור", אמר שנים רבות לאחר מכן האיש שהפך לימים לגדול המדענים של המאה ה-20, ויש שיאמרו גם בתולדות האנושות כולה. ואכן, הדימוי המסתורי והשאלות המרתקות שבאו בעקבותיו לא הרפו מראשו של אלברט איינשטיין עד יומו האחרון. כמו מתוך באר פלאים, הוא המשיך ושאב ממנו את אותו מעיין בלתי נדלה של רעיונות וגילויים מפתיעים ומעוררי תימהון, ששינו את פני האנושות לתמיד.
שנת הפלאות
"אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר הם פרטים קטנים..."
איינשטיין הבין בצורה אינטואיטיבית כי המפתח להבנת היקום טמון בהבנה נכונה של מושג האור. בסדרה של מאמרים מהפכניים ופורצי דרך שפרסם בשנת 1905, הידועה כ"שנת הפלאות" שלו, הוא קבע את מהירות האור כערך קבוע ומוחלט אשר ביחס אליו נמדדות כל התופעות ביקום. בהמשך לתורתו של ניוטון, הוא טען שהאור מורכב מחלקיקים יחידתיים המכונים "פוטונים". תגלית זו זיכתה אותו בין היתר בפרס נובל בשנת 1921, והביאה לו תהילה רחבה, הכרה ופרסום עולמי.
אך קרן האור שעליה חלם איינשטיין בילדותו הייתה יותר מאשר מקבץ מקרי של פוטונים המשוטט במרחב. בהמשך למגמת המדע הקלאסי של העת החדשה, הוא קיווה לחדור באמצעותה לתוך המהות הפנימית של החומר, ולפלח את החוקיות מופלאה ששולטת בכל תופעות הטבע. הוא אמנם לא היה אדם "דתי" במובן הרגיל של המילה, וודאי שלא האמין בקיומו של איזה "סבא שמימי" שמושך בחוטים מלמעלה, אך הוא כן האמין בכוחו של "אור התבונה" לבנות עולם יפה ומוצלח יותר. בהשראתו נשטפה האנושות באופוריה עצומה, בביטחון שהנה עומד המדע להגיש לה את אלוהים על מגש של כסף, מרופד במשטח של נוסחאות מתמטיות מדויקות להפליא.
אך במבט לאחור, 100 שנה אחרי "שנת הפלאות" הגדולה, 100 שנה של קפיצות מדעיות עצומות, התפתחות טכנולוגית מסחררת ושתי פצצות אטום, נדמה שההצלחה הייתה חלקית בלבד. אולי הגענו לגבול האור, אך לא מצאנו את הדרך לקפוץ לתוכו...
כפי שהודה איינשטיין עצמו במכתב שכתב לידיד בערוב ימיו: "לאחר 50 שנה של התחבטות בשאלה 'מהי קוונטה (יחידה) של אור', אני עדיין רחוק מהתשובה..."
אז רגע לפני שתותחיו הכבדים של מאיץ החלקיקים השוויצרי ממשיכים לרעום, ואולי גם רגע לפני שאנו שוקעים בתוך חור קיומי שחור, חכמת הקבלה מציעה דרך מעט יותר חסכונית ויעילה להבנת האור ומבנה היקום בכלל.
קרן אור רוחנית
"כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים,
הנה אז צמצם את עצמו בנקודה האמצעית...
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו מלמעלה למטה
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם".
(האר"י הקדוש, עץ חיים, שער א, ענף ב)
מושג האור, לפי חכמת הקבלה, מסמל את הכוח הכללי והקבוע שפועל מעל החומר, מחזיק ומחיה את כל התהליכים והתופעות בטבע. אך בניגוד לגישת המדע הרגיל, המנסה לחקור את הכוח הזה באמצעים חיצוניים, הקבלה מסבירה שהאור אינו אלא תופעה פנימית, המתגלה בתוך האדם עצמו. כדי לחשוף אותו, אומרים המקובלים, עלינו לפתח מכשירי מדידה מסוג קצת אחר, מכשירי מדידה רוחניים. ותאמינו או לא, המדע המודרני בעצמו הוא שסלל בפנינו את הדרך לכך...
אין אור בלי כלי
אחת המסקנות המרתקות ביותר של תורת הקוונטים הייתה כי כל התופעות במציאות מושפעות בדרך זו או אחרת מן העובדה שאנו צופים בהן. ללא צופה, קובעת מכניקת הקוואנטים המודרנית, אין מציאות. מה שמדהים עוד יותר הוא כי בעצם העובדה שאנו צופים באובייקט מסוים אנו משנים בפועל את התנהגותו. כך, למשל, האור יכול להיות חלקיק וגל בו זמנית, הכול לפי מגמת הבדיקה. מכך יוצא שלעולם אין באפשרותנו לקבוע אמת ודאית אחת ומוחלטת, אלא הסתברויות של אמת בלבד. לכן, אומרת חכמת הקבלה, הגיע הזמן לעשות את הצעד הבא.
ציטוטים - אלברט איינשטיין
• "למרבה הצער, ההתקדמות של המדע היא לרוב כמו גרזן בידיו של פושע פתולוגי."
• "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה."
• "אי?שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות."
• "מציאות היא אשליה בלבד, אך אחת תמידית."
• "על כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו, על פי מה שקרא והבין, ולא על פי מה שאחרים אמרו לו."
אלפי שנים לפני שגילה זאת המדע כבר ניסחו המקובלים את עיקרון ההשפעה ההדדית בין הצופה והנצפה במשפט "אין אור בלי כלי". הם ניסו להסביר כי בשביל לחדור לתוך השכבה הפנמית של החומר לא די במחקר חיצוני עליו, אלא עלינו גם להשתנות בעצמנו. היות ותכונת האור הבסיסית היא נתינה ואהבה ללא גבול, כך גם אנחנו צריכים לרכוש את אותה התכונה ממש, כלומר להיות כמו האור בעצמו, להידמות לו. ככל שאנו מפתחים את הרצון שלנו, כלומר הופכים את כוונת השימוש שבו מקבלה אגואיסטית לנתינה, כך אנו הופכים לכלי קיבול עבור האור העליון. אך מה הקשר - אתם ודאי שואלים - בין הפוטון, האלקטרון ושאר ידידיהם הדוממים ובין תכונות כמו אהבה ונתינה שעליהן מדברת הקבלה?
מנוחת האור
חכמת הקבלה היא ה"פיזיקה" של העולם העליון. היא מסבירה לנו כיצד יורדים הכוחות העליונים שלב אחר שלב, משתלשלים בהדרגה מן העולם הרוחני ויוצרים את עולם החומר. המקובלים שחוקרים את התהליך הזה מספרים לנו כי השורש הרוחני של התופעה הגשמית הקרויה בפינו "אור" הוא רצונו של הבורא למלא את הנבראים בשפע ובאהבה אין סופית. רצונו של הבורא להיטיב לנבראים הוא הערך המוחלט שביחס אליו נמדדים כל השינויים והתמורות במציאות, כפי שכותב בעל הסולם: "כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים, אבל האור העליון נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר בלי שינוי ובלי חידוש כלשהו" (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות).
העיקרון הזה מראה לנו כי הדרך להכרת הבורא תלויה אך ורק בנו. האור, כפי שאומר בעל הסולם, נמצא ב"מנוחה מוחלטת", כלומר יחסו כלפינו דומה לאלומת אור אדירה שאינה מפסיקה לעטוף ולהקיף אותנו בחום ואהבה. כל השינויים והתמורות מתרחשים אך ורק בתוך הרצונות הפנימיים של האדם עצמו, ומוקרנים כמו במקרנת קולנוע על מסך המציאות החיצונית. לכן, אל לנו לצפות שאם נשב בחיבוק ידיים, האור פשוט "ירד" מן השמים, אלא עלינו לפתח את עצמנו כך שנוכל להרגיש את נוכחותו התמידית והקבועה בתוכנו. כיצד עושים זאת?
מעבדת מחקר פנימית
כדי "לצאת" מן הסרט, סידרו למעננו המקובלים אמצעי מיוחד שדרכו אנו יכולים למשוך כוחות מן המערכת העליונה, ולגרום להם להשפיע עלינו. הספרים שהם חיברו מתארים את המצב המתוקן, המושלם, שבו אנו נמצאים בקשר הדדי של אהבה אין סופית, ובהרגשה מלאה של כוחות השפע הרוחניים. בהשפעת הלימוד בספרים, ומתוך השתוקקות עזה לחוות את המצב המתואר בהם, האדם מתחיל לפתח בהדרגה "חוש שישי" - כלי קיבול חדש, שדרכו הוא מסוגל להרגיש באור העליון שעד כה היה נסתר ממנו.
ציטוטים - אלברט איינשטיין
• זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה."
• לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן
• "העולם לא יושמד מאלה שעושים רע, הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר."
אין מדובר כמובן על תוספת של "עין" או "אוזן" חדשה אלא על שינוי מהותי בצורת הקליטה של המציאות. החוש השישי הוא כעין מעבדת מחקר פנימית, שדרכה האדם מגלה את מה שנמצא בתוכו. לאט לאט מתחילה להצטייר באדם תמונת המציאות האמתית, המרהיבה ועוצרת הנשימה שהחושים הרגילים אינם מסוגלים להבחין בה. במקום לקלוט את העולם דרך העדשה העכורה של האגו, אנו מתחילים לקלוט אותו בתוך התכונות רוחניות שלנו. ושינוי העדשה, כפי שכבר ידוע לנו, גורם לשינוי במציאות עצמה.
הקפיצה הגדולה
מאחורי השאיפה המדעית לגלות את הכוליות הפיזיקאלית של העולם, מסתתרת שאיפה פנימית יותר, כמיהה עמוקה לגלות גם את השורש הרוחני שלו. איינשטיין, האיש שסימל יותר מכל אדם אחר את השאיפה הזו, מעולם הוא לא הפסיק להשתומם על נפלאות היקום, ולהתפעל מן השלמות המרהיבה הטמונה בו. כל חייו הוא חיפש את הנוסחה האולטימטיבית שתבטא את הקשר בין כל הפרטים, את מערכת החוקים ששולטת במציאות. ואכן, חיפושיו הביאו אותו ואת ממשיכי דרכו קרוב מאוד לנקודת הפריצה. אך קרוב, כפי שידוע לכל מדען מתחיל, זה לא מספיק.
לכן, מתגלה כעת חכמת הקבלה כדי להשלים את המשימה. לא כדי לעצור את התפתחות המדע כמובן; להפך, כדי לספק לו את קרש הקפיצה שהוא מחפש. המדע והקבלה צריכים ללכת "יד ביד", לרכוב על אותה קרן עליונה המובילה אל האור האחד, השלם, שעוטף את כל חלקי הבריאה בזרועות ארוכות של אהבה.
כרטיס ביקור אלברט איינשטיין - סיפורו של גאון
אלברט איינשטיין נולד בשנת 1879 בעיירה אולם שבגרמניה. בילדותו התקשה איינשטיין במסגרות החינוכיות המקובלות, דבר שגרם למוריו לראות בו טיפש. מנהלו בבית הספר אף אמר לאביו כי "הוא בלאו הכי לא יצליח בשום דבר".
את מרבית ידיעותיו המוקדמות בפיסיקה ומתמטיקה רכש איינשטיין בשעות הפנאי, וידיעות אלו סייעו לו להתקבל בגיל 16 למכון הטכנולוגי של ציריך. אך גם שם, ולמרות ציוניו הגבוהים, לא הסתדר איינשטיין עם מוריו ולאחר קבלת התואר בשנת 1900 מצא עצמו חסר עבודה והמלצות.
בשנת 1905, בעודו עובד כפקיד זוטר במשרד פטנטים, כתב איינשטיין ארבעה מאמרים ששינו את פני ההיסטוריה האנושית. בשנה אחת הוא הניח את היסודות לפיסיקה הקוונטית, לפצצת האטום (ופיתח את הנוסחה המפורסמת E=MC^) ופרסם לאוויר העולם את תורת היחסות הפרטית - שקבעה כי מרחק ואף זמן יכולים להשתנות, אילו רק ננוע במהירות גבוהה יותר.
ציטוטים - אלברט איינשטיין
"אני לא יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל ברביעית יילחמו במקלות ובאבנים."
• "הדבר הכי חשוב, הוא לעולם לא להפסיק לשאול שאלות."
• "ניסוח הבעיה חיוני לפעמים יותר מפתרונה."
• "החינוך הוא מה שנשאר, כאשר שוכחים את כל הדברים שלמדנו בבית?הספר."
• "אם הייתי יודע לאן תוביל המצאת האטום, הייתי נהיה נגר."
ב-1915 פרסם איינשטיין את "תורת היחסות הכללית" שהפכה אותו למפורסם בכל רחבי תבל. לפי תיאוריה זו, שמשמשת אותנו בתחומים רבים, מחקר החלל ועד למכשירי הGPS ברכבים, היקום הוא בן ארבעה מימדים, כאשר הזמן משמש כמימד הרביעי.
במהלך השנים הוסיף איינשטיין לתרום למדע בתגליותיו, שביניהן התוויית קווי היסוד של הלייזר, אך עיקר פעילותו הייתה בוויכוח עם הפיסיקה הקוונטית - למרות שהיה אחראי להיווסדה, סירב לקבל את טענת העוסקים בה כי איננו יכולים לגלות את כלל המציאות, אלא רק את הסתברויותיה. ידועה אמרתו "אלו-הים אינו משחק בקוביות", שייצגה את אמונתו במציאות דטרמיניסטית מוחלטת.
בשנות ה-30 עבר איינשטיין לארה"ב, שם הקדיש את שארית חייו לפתרון ויכוח זה - בניסיון לאחד את כל חוקי היקום לתיאוריה אחת. מאז ועד לפטירתו בשנת 1955 עסק איינשטיין בפיתוח תיאוריה זו, אך לא הצליח בזאת.
אלברט איינשטיין השאיר אחריו במותו שני ילדים ונכד אחד. פרט להיותו מדען הוא נודע כפציפיסט מושבע, אתאיסט ופילוסוף. בשנת 1999 נבחר ע"י קוראי השבועון TIME לאיש המאה.
