המסכות ואנחנו - מיהו האני שמאחורי המסכה 

המסכות ואנחנו - האני שמאחורי המסכה

האם כולנו משתמשים במסכות?
האם הן נחוצות?
מה יקרה לנו בלעדיהן? מי נהיה ?

למסכה יש תפקיד חשוב בתיאטרון, וברמת הנפש,

בתיאטרון: המסכה משמשת ככלי לביטוי מסרים ותחושות. אנו מכירים את מהמסכה הלבנה, הנהוגה בתיאטרון היפני, זו מאפשרת לשחקן להישאר מנוטרל ללא הבעת פנים כלל, או את קרנבל המסכות בוונציה שבעזרתן כל אחד יכול לעטות את הדמות שהוא חפץ יש אפילו מסכות שמביעות דמות או רגש ספציפי ומוגדר.

ברמה הנפשית: ה"מסכה" עשויה בשר ודם היא מאפשרת לאדם להסתתר מאחוריה, בגלל חוסר בטחונו והרצון להידמות למישהו אחר המוערך יותר בעיניו, או בגלל הפחד ממה יהיה, ואיך יקבלו את דבריו ומעשיו הוא יכול לעטות כל דמות כרצונו ובאמצעותה לנהוג באופן שבדרך כלל הוא אינו מעז לנהוג או להתבטא,. וכך באמצעות המסכה, הוא יכול להחליף זהות מבלי שאף אחד ידע מה קורה בתוכו באמת.
יש אנשים שבאמצעות המסכה הם מביאים לידי ביטוי תכונת נפש לא אמיתית אשר לה הם מייחלים דמות שהיו רוצים להיות או לחוות. ובאמצעותה הם מרגישים מישהו אחר.
האם המסכה נחוצה? אין ספק שכן כי האדם שומר על עצמו בעזרתה, ניתן לדמות את המסכה לשריון דמיוני שמגונן על האדם מפני המציאות, ושעוזר לו ליצור מציאות מדומה. הבעיה היא שלפעמים האדם מזדהה יותר מידי עם המסכה, הוא מדחיק את אישיותו האמיתית מזדהה עם המסכה ומשחק את התפקיד שבחר לעצמו.

אבל בוא נתבונן בנו בני האדם
מיהו האני הארצי שלנו ?
את האני הארצי שלנו, ניתן להגדיר כאותו חלק באישיות שלנו אשר מופעל על ידי האגו המורכב מתבניות אמונה דעות ודפוסים עליהם גדלנו. אלו תכונות שסיגלנו לעצמנו כתוצאה מהתנסויות החיים או מהערכים עליהם חונכנו.
כלפי חוץ, במודע ועל פי צרכי האגו, כשאנו מדברים על העמדת פנים, אנו מתייחסים למצבים שונים בהם יש לנו צורך למשל לשמור סוד ואז נעמיד פנים שאיננו יודע דבר בנושא המדובר, או לחילופין נראה מצב שבו אדם מתחזה לתמים כך שאף אחד לא יחשוש ממנו והוא יוכל לדלות את סודותיו,. כלומר - השימוש במסכה נועד להעמדת הפנים המשמשת כ"תרגיל" מודע, המשרת מטרה מסוימת.

אבל שימו לב העמדת הפנים היא דבר הרבה יותר עמוק מאשר סתם אמירה, כל האני שלנו משתתף במשחק שרירי הפנים שלנו עוטים הבעות שונות הגוף מונח בתנוחות הנכונות והמילים שלנו נאמרות בהתאם, אם יהיה זה משחק שנשחק אותו לאורך זמן, סופו שאנו הופכים להיות מסכה שלבשנו.
אך מאחר ופנינו מביעות את הרגש שלנו הרי הן מדברות אפילו כשאנו לא פתחנו את פינו והוצאנו מילה, והן אלו שבאמת מספרות לאחרים מי אנו, ומתוך כך נולדות תגובות האחר כלפינו. שימו לב להבעות פניו של תינוק, הבעות פניו הן ממש חלק מהשפה שבה הוא משתמש, פרצוף של צחוק או פרצוף של כמעט בכי זו הדרך שלו לתקשר ולקבל התייחסות מהסביבה.
עם בגרותנו - אנו בוחרים להעמיד את פנינו במצב קבוע פחות או יותר על מנת שישרתו אותנו נאמנה ולא יאפשרו לכל הלך רוח פנימי לצוץ ללא שליטה - או גרוע מכך שלא יעלו על פני השטח את מה שאסור בשום אופן לדעת עלינו.אנו מנסים לשלוט בהבעות הפנים ובגוון הקול שלנו כדי לא לחשוף את עצמנו ולהפך לחייך גם כשהרגש הוא הפוך.
וכל זאת משום שבחיים למדנו שחשיפה רגשית עלולה לסכן אותנו היא הופכת אותנו פגיעים ולכן את הרגישות שלנ,ו אי הידיעה, החולשה, הפחדים, חוסר הביטחון וכל דבר אחר המראה שאנו אנושיים ופגיעים אנו מסווים.
וכדי שלא נחשף אנו מסגלים שליטה בשרירי הפנים ובקול, יש המסגלים לעצמם קול מתכתי וקפוא ולעומתם אחרים מסגלים קול ילדותי מתחנחן או קול סמכותי ובוגר.
העם היפני לדוגמא מאמין באיפוק רגשי. זה אפילו מבוטא באמצעות המסכה הלבנה נטולת ההבעה בתיאטרון, לפי הבנתם איפוק הוא דרך חיים המכבדת את בעליה, אין זה מנומס להיסחף אחר הרגש, הם דואגים לשמור על ארשת פנים קפואה כדי שאיש לא ידע מה הם מרגישים או חושבים תווי הפנים שלהם לא נעים כלל.
החיים שלתוכם גדלנו מעצבים את המסכות שלנו, סביבה שלא תמכה בהבעה רגשית מכל סוג שהוא תיצור מסכות משוכללות יותר המאפשרות הקפאה רגשית לחלוטין. אנו לומדים לחסום את הביטוי החיצוני על ידי חסימת הרגשות שלנו, הבעיה שעם חלוף השנים למסכה שלנו יש כבר חיים משל עצמה, היא כבר מגדירה אותנו ואת התנהגותנו וגם כשאנו רוצים להסיר אותה קשה לנו.

מה אנו הכי רוצים להסתיר? ממה אנו הכי מפחדים -
הפחד שלנו הוא שהרגש שלנו אותו אנו מפרשים כחולשה ייחשף, אנו פוחדים שאם ידעו מה מתרחש בתוכנו יוכלו להשתמש בפחדים או חוסר הביטחון שלנו כנגדנו ,והרי דרכו של האגו שלנו בחיים היא למנוע מאיתנו לחוות כאב או סבל בכל דרך וכוון שהמסכה היא דבר מתוחכם ניתן באמצעותה להביע המון רגשות ולאו דווקא את אלו שבאמת מרגישים בפנים. ישנן אנשים שככול שכואב להם בפנים יותר כך המסכה שלהם מחייכת יותר(הליצן העצוב) . כלומר אין קשר בין מה שאנו בוחרים להראות לבין מה שאנו מרגישים. למעשה כשאנו עוטים את המסכות של חיינו יש לנו תחושה של בטחון מזויף כאילו אנו מוגנים ולא ניתנים לפגיעה , מנגנון זה מאפשר הגנה באמצעותו אנו מצליחים להסוות את זהותנו האמיתית ,המפחידה אותנו וכך מצליחים להתמודד עם מציאות חיינו.
חשוב שהאדם לא יזדהה עם המסכה שלו יותר מדי ושידע ויבין שהמסכה איננה הוא עצמו.
על מנת שזה יקרה על האדם להיות מודע למסכה שלו ולמשמעותה, עליו להעיז להביט לתוך עצמו פנימה, להרשות לטבעו ותכונותיו האמיתיים לבוא לידי ביטוי, להכיר את רגשותיו ולדעת להתמודד איתם, לתת ביטוי למשאלותיו וליצירתיות שלו להתממש, וכך השימוש במסכה, אם יהיה בו צורך, יעשה במודע לחלוטין.כי הרי המסכה חיונית לנו בחיים אך היא הופכת להיות בעיתית כאשר אני מזדהה איתה ומתכחשת לאני האמיתי שלי.

אז איך נדע מי אנו ומי המסכה?
מיהו האני הרוחני?
המטרה היא להיות טבעיים , להיות קשובים לעצמנו, למה שאנו באמת רוצים. הקשבה לקול לנשמה, , למאוויים, לחלומות, לרצונות האמיתיים לדחפים שטבועים בנו מיום לידתנו.
להיות בעל זהות טבעית אוטנטית. מה זה אומר?
המשמעות היא שיש לנו אמון מלא במה שאנו מרגישים וחשים ואנו בעלי יכולת להיות כנים עם עצמנו ולקבל זאת לחלוטין.
בצעירותנו לימדו אותנו שכדי להיות טובים עלינו לעשות את מה שמצפים מאיתנו ומאז כולנו ממשיכים לגלם את התפיסה הזאת. אבל לזה אין כל קשר להיותכם קשובים לטבע שלכם, אלא למאבקי שליטה בינינו לבין הסובבים אותנו, המשמעות היא אם כן, שנפסיק לרצות אחרים, שנפסיק לעשות כי מצפים מאיתנו או כיוון שאנו חוששים ממה אחרים יחשבו ויגידו, אלא להפך נלמד לרצות את עצמנו וכשנעשה משהו נעשה זאת כיוון שזה חשוב לנו ונעים לנו, שנדע לתת כי זה מרחיב לנו את הלב ולא מפחד.

להיות קשובים לטבעה של הנשמה משמעותו להיות נאמנים לעצמנו. כמה מאיתנו באמת ספונטאניים שמרשים לעצמם לנהוג בדיוק כפי שהם מרגישים? כמה אנרגיה מחשבתית מוקדשת ל... איך לעשות - באיזה אופן עלי לנהוג? מה להגיד וכו
דיונים אין סופיים מתנהלים בראשנו אך הם לעולם אינם נגמרים ואנו לעולם איננו מסופקים וכך גם הסביבה.

אז שוב...מהו "טבע הנשמה", - טבע הנשמה זה פשוט להיות עצמכם להיות אוטנטיים .
כל מה שאתם מרגישים, זהו האני מאמין שלכם, מה שאתם רוצים למען עצמכם וחלומותיכם., זהו החלק המונחה מהנשמה שלכם , האמת הפנימית שלכם נמצאת בו, זהו אותו חלק שאחרים יזהו בכם גם ללא מילים, זהו החלק שללא מאמץ יביא אנשים להעריך אתכם ואת דבריכם גם אם הוא לא תואם את האמת שלהם, פשוט בגלל שהם מרגישים את האוטנטיות שלכם, את הכריזמה שלכם
קחו לדוגמא יכולת של המנהיג הטבעי הלידר זה שאנשים הולכים אחריו מבלי שהוא יתאמץ ולעומתו ילד הכנופיות מנהיג החלשים וחסרי הביטחון זה שלובש את דמות המנהיג, מי נראה אמין יותר ובעל יכולת, ומי בעל הפוזה ?
זהו חלק שלא צריך לתכנן אותו ולהשקיע בו מחשבה הוא פשוט פורץ החוצה מאליו וזהו החלק שאנשים מזהים אותו ונמשכים אליו.

כאשר אתם אותנטיים עם עצמכם, כאשר אתם אוהבים את מי שאתם, אתם עוצמתיים ומגנטיים,
אותנטיות משמעותה לשחרר את כל הדפוסים והאמונות שרכשנו מהסביבה אך אינם משרתים אותנו אלא את הסביבה, כמו: לרצות, להימנע מלומר את הצרכים שלכם בקול רם, "להיות טובים" על כל המשתמע מכך.

כיצד נמזג את האני הארצי עם האני הרוחני
מרבית בני האדם מסתובבים כמכונות מתוכנתות, אנו חיים את חיינו מתוך שגרה, החלומות שלנו מוגדרים כחלומות ואף נשארים כאלו, אין אנו מאמינים שמשהו יכול לשנות את חיינו, אנו מתייחסים לחיים כאל קביעת גורל וכל שינוי בהם יוגדר כנס.
חלומות הילדות נשארו בילדות, אנו חווים החמצה ותחושת כישלון, וזורמים עם מה שיש, אין לנו כוח ללחום עבור הגשמתם, עבור מערכות יחסים טובות יותר, עבודה מהנה ומתגמלת וכך החלומות וכל השאר דועכים עם השנים.
לימדו אותנו להאמין מאז ילדותנו שהחיים שלנו לא ממש ברשותנו, אנו מוצאים את עצמנו נגררים אחר החיים במקום לאחוז במושכות ולהוביל אותם על פי רצוננו קדימה.
אין אנו שולטים בדבר, האירועים בחיים יוצרים בנו רגש המוליד תגובה, אנו פועלים על אוטומט.
הפחדים שלנו שולטים בנו ולכן אנו חוששים מהם ומביטוי שלהם ולכן מאפשרים לשכל לנהל את חיינו
והחיים הופכים להיות מעייפים.

האם זה ניתן לשינוי?
אם נרצה לשנות את חיינו ולהפוך אותם למוצלחים יותר, אנו חייבים לגרום לרגשות שלנו לפעול למעננו, ולא לאפשר למחשבות ולפחדים שלנו לשלוט על חיינו. עלינו ללמוד להיות קשובים לרגש שלנו לאפשר לו להיות המצפן פנימי, שיוביל אותנו קדימה, ובאמצעותו נוכל לממש את עצמנו.
אם נזכור ש " שהעבר שלנו הוא המורה הגדול והעתיד הוא המטרה שלעברה אנו צועדים נוכל להשתמש בהווה כמרכבה על מנת להגיע לעבר המטרה" עלינו לזכור שבכל רגע בחיים אנו יוצרים בחירה , קטנה או גדולה, ובחירות אלה הן שמעצבות את חיינו.
והחיים עצמם יכולים להשתנות בכל רגע אם נדע לכוון את בחירותנו כהלכה.
והרגשות שלנו? עלינו ללמוד להתייחס אליהם כאל מנוף המקדם אותנו לעבר המטרה שלנו, הרגש לעולם אינו משקר.
רגש של דחייה אומר לך המטרה שאתה מתבונן בה אינה עבורך, רגש של התלהבות ושמחה מראה לנו שהדרך נכונה.
הרגש השלילי אומר לנו: שימו לב התבוננו מדוע הדבר קרה? מדוע אתם מרגישים כך? למה הדבר מחבר אתכם? כיצד אתם יכולים לשנות את ההרגשה מה עליכם לעשות?
זוהי עבודה של התבוננות והתפתחות מודעת. מה זה יאפשר?
שינוי תפישות ואמונות, גיוס אמונות לטובתנו
אדם מודע, לומד להבין את חופש הבחירה, היות והוא פחות שבוי בצורך שלו בהתגוננות ובהסתתרות מאחורי מסכות, הוא יכול לבחור אילו תפישות עולם ואמונות מקדמות אותו ומעצימות אותו, ואילו אמנות אינן משרתות אותו יותר.
כאשר אנו מחליטים שמה שהיה בעבר אינו מעיד על ההווה או העתיד, אנו יכולים לגייס אמונות אשר יפעלו למעננו, ולהרפות מן האמונות הישנות.
זה כל כך מורכב ויחד עם זאת כל כך פשוט. שכן מיהו האדם אשר יחליט עבורנו במה להאמין ובמה לא? רק אנחנו נוכל כתוצאה מגיוס אמונות לטובתנו, להשפיע גם על עולם הרגשות שלנו, כך שנוכל להרגיש יותר בטוחים, טובים וראויים.
עלינו לגייס את עצמנו למסע רוחני, שבו יש תהליך של גילוי עצמי,
במהלך ההתפתחות שלנו למדנו את עצמנו באמצעות העולם החיצוני, באמצעותו למדנו , מה אנו אוהבים , מה מעורר בנו פחד וקושי, פתחנו את הערכים שלנו וכו.
אך דברים רבים גם קבלנו בהשאלה, התנהגויות אמונות ודפוסים שאותם למדנו מהבית או מהסביבה שהשפיע עלינו, והיום בבגרותנו עלינו לשאול את עצמנו: האם זו גם האמת שלי? האם זה משרת את מטרותי?
השאלות החשובות ביותר הן: מה אני רוצה באמת?
וכך ככול שהתהליך יתרחב אמונות ודפוסים מעקבים יחליפו את מקומן באמיתות חדשות ומעצימות, המסכות שעד היום שימשו אותנו כדי להסתתר מאחוריהן לא תהינה נחוצות יותר נוכל לאפשר לאני הטבעי האוטנטי לצאת החוצה. כלומר, נתחיל להיות קשובים יותר לעצמנו יהיה לנו , פחות צורך להתאים את עצמנו לתכתיבים סביבתיים, ולא נזקק עוד למסכות.
היות ואין לנו יותר צורך להסתיר את החולשות או העוצמות
אנו נוכל פשוט להיות...

ומחשבה לסיום
הנה כמה מהשאלות שאנם יכולים לשאול את עצמכם :
אילו מסיכות אתם עוטים על עצמכם בחיי היום יום?
בפני מי כדאי ורצוי לחשוף את עצמכם ובפני מי עדיף לעטות מסיכה?
עד כמה ועם מי עליכם להיות גלויים ביחס לעצמכם?
בחרו מסכה אחת בחייכם בעלת משמעות והתמקדו בה השבוע, נסו להסיר אותה וראו מה קורה לכם במהלך השבוע הזה...
במה המסכה הזו שרתה אתכם? איזה תפקיד היא עוזרת לכם לשחק? וממה להימנע?
כיצד הסביבה שלכם הגיבה להעדר המסכה?
והמסכה יכולה להיות כל דבר שאתם בוחרים להשתמש בו כדי להציג את דמותכם: הבגד שאתם לובשים, האופן שבו אתם מדברים, הטונאציה, המילים הגבוהות, האכפתיות הקורבנית וכו.
האם לאחר שבוע זה הייתם רוצים להחזיר את המסכה הזו למקומה?