501גבעת ספון ריבר-אדגר לי מאסטרס-בית צבי501
אינני יודע אם זו אופנה או מיקריות אך בזמן האחרון ראיתי כשלוש או ארבע הצגות בבתי הספר למשחק השונים כאשר המחזה המוצג הוא אוסף של מונולוגים, בדרך כלל של משתתפים רבים ללא דו שיח ,ללא עלילה מתמשכת וכל אחד לפי תורו מדקלם בכשרון או כאוטומט את המונולוג שלו ומפנה את הבמה למונולוג אחר.
האם זו אפנה חדשה האם זו דרך להראות לקהל את כשרונו של כל אחד ואחד מהמשתתפים כהצגת יחיד במונולוג של רגע.
אולי הסיבה להעלאת מחזה כזה עם מספר רב של משתתפים היא הרצון לאפשר למספר מקסימלי של תלמידים להופיע בהצגה.
אם כך אינני חושב שזו הדרך הנכונה, כי קשה להחליט ולשפוט שחקן רק ממונולוג קצר שהוא מציג ושנית בהופעה של רגע אין אפשרות להיכנס לדמות ולפתח אותה.
כזהו גם המחזה " גבעת ספון ריבר"המוצג כעת בבית צבי.
ההצגה הורכבה מסיפורים עפ'י שיריו של אדגר לי מאסטרס שתורגמו ע'י ט.כרמי מסופרים ע'י מתי העיירה ספון ריבר שאינה קיימת במציאות ובהם סיפורי העיירה וחוויות אישיות.
ההצגה עובדה ובויימה ע'י אלי ביז'אווי בצורה שכאשר אחד מבצע את המונולוג שלו כל שאר השחקנים 18 במספר נמצאים על הבמה קופאים במקום ואינם זזים עד סיום המונולוג.
עבודת הבמאי ראויה לציון מיוחד כי היא היתה קשה. הוא היה צריך ליצור הצגה "יש מאין" והוא הצליח במשימה זו בצורה הראויה להערכה.
כל אחד מהמשתתפים משחק בכמה תפקידים אפיזודיים קצרצרים ביותר המסתכמים במקרה הטוב ביותר בשני מונולוגים.
קשה להתרשם מהביצועים הקצרים של כל אחד ואחד אך בכל זאת אהבתי ביותר כמה מהם לאור השילוב של ביצוע ותוכן ואם אהבתי ומזכיר אותם, הדבר אינו אמור להפחית מאיכות הביצוע של יתר השחקנים והמונולוגים שלהם.
והנה שמותיהם לפי הסדר שבתכניה :קרן ויינברג,תומר זאב,צורי זערור,ברק חודריאן,יובל טננבאום,אביטל מטרי,לי מלכה,גיא עקיבא,לירן קנטרוביץ ורותם רוטשילד.
התפאורה-ערן עצמון כוללת זרי פרחים עם שמות נפטרים וכן ארונות מתים מלבניים בצבע שחור המשנים מקום ויוצרים צורות שונות לשם הגיוון.
עיצוב התלבושות הנאות-ברק חודריאן.
המוסיקה-יובל שפירא היתה מענינת וניסתה להמחיש את הנאמר.
התאורה-עדי שימרוני האירה נכון את נותן המונולוג ותאורה כללית שונה את שאר המשתתפים "הקפואים".
זהו מחזה פיוטי מלא פאטוס,מונולוגים הנאמרים ברגש,באינטונציה הנכונה ובדרך כלל בהיגוי מעולה.
תנועות השחקנים בין "קפיאה" לקפיאה היו מלאות הבעה,רגש ,חום כולל המעמדים "הקפואים".
הצגה מיוחדת,מתאימה לטעמים מיוחדים,מוגשת ומבוצעת היטב.
לראות או לא לראות:ישנם שיהנו ממנו ביותר וישנם גם אחרים.מענין ומיוחד.
נכתב על ידי elybikoretאלי ליאון 11/4/2009 12.45
אינני יודע אם זו אופנה או מיקריות אך בזמן האחרון ראיתי כשלוש או ארבע הצגות בבתי הספר למשחק השונים כאשר המחזה המוצג הוא אוסף של מונולוגים, בדרך כלל של משתתפים רבים ללא דו שיח ,ללא עלילה מתמשכת וכל אחד לפי תורו מדקלם בכשרון או כאוטומט את המונולוג שלו ומפנה את הבמה למונולוג אחר.
האם זו אפנה חדשה האם זו דרך להראות לקהל את כשרונו של כל אחד ואחד מהמשתתפים כהצגת יחיד במונולוג של רגע.
אולי הסיבה להעלאת מחזה כזה עם מספר רב של משתתפים היא הרצון לאפשר למספר מקסימלי של תלמידים להופיע בהצגה.
אם כך אינני חושב שזו הדרך הנכונה, כי קשה להחליט ולשפוט שחקן רק ממונולוג קצר שהוא מציג ושנית בהופעה של רגע אין אפשרות להיכנס לדמות ולפתח אותה.
כזהו גם המחזה " גבעת ספון ריבר"המוצג כעת בבית צבי.
ההצגה הורכבה מסיפורים עפ'י שיריו של אדגר לי מאסטרס שתורגמו ע'י ט.כרמי מסופרים ע'י מתי העיירה ספון ריבר שאינה קיימת במציאות ובהם סיפורי העיירה וחוויות אישיות.
ההצגה עובדה ובויימה ע'י אלי ביז'אווי בצורה שכאשר אחד מבצע את המונולוג שלו כל שאר השחקנים 18 במספר נמצאים על הבמה קופאים במקום ואינם זזים עד סיום המונולוג.
עבודת הבמאי ראויה לציון מיוחד כי היא היתה קשה. הוא היה צריך ליצור הצגה "יש מאין" והוא הצליח במשימה זו בצורה הראויה להערכה.
כל אחד מהמשתתפים משחק בכמה תפקידים אפיזודיים קצרצרים ביותר המסתכמים במקרה הטוב ביותר בשני מונולוגים.
קשה להתרשם מהביצועים הקצרים של כל אחד ואחד אך בכל זאת אהבתי ביותר כמה מהם לאור השילוב של ביצוע ותוכן ואם אהבתי ומזכיר אותם, הדבר אינו אמור להפחית מאיכות הביצוע של יתר השחקנים והמונולוגים שלהם.
והנה שמותיהם לפי הסדר שבתכניה :קרן ויינברג,תומר זאב,צורי זערור,ברק חודריאן,יובל טננבאום,אביטל מטרי,לי מלכה,גיא עקיבא,לירן קנטרוביץ ורותם רוטשילד.
התפאורה-ערן עצמון כוללת זרי פרחים עם שמות נפטרים וכן ארונות מתים מלבניים בצבע שחור המשנים מקום ויוצרים צורות שונות לשם הגיוון.
עיצוב התלבושות הנאות-ברק חודריאן.
המוסיקה-יובל שפירא היתה מענינת וניסתה להמחיש את הנאמר.
התאורה-עדי שימרוני האירה נכון את נותן המונולוג ותאורה כללית שונה את שאר המשתתפים "הקפואים".
זהו מחזה פיוטי מלא פאטוס,מונולוגים הנאמרים ברגש,באינטונציה הנכונה ובדרך כלל בהיגוי מעולה.
תנועות השחקנים בין "קפיאה" לקפיאה היו מלאות הבעה,רגש ,חום כולל המעמדים "הקפואים".
הצגה מיוחדת,מתאימה לטעמים מיוחדים,מוגשת ומבוצעת היטב.
לראות או לא לראות:ישנם שיהנו ממנו ביותר וישנם גם אחרים.מענין ומיוחד.
נכתב על ידי elybikoretאלי ליאון 11/4/2009 12.45
אליביקורת
