נשיאה במנשא קיימת בעולם המערבי כבר שנים רבות, וזאת משום שזהו צורך התפתחותי בסיסי של התינוק, תינוקות הנישאים במנשא בממוצע של שעה ביום ברוטו, לאורך כל היום, מתפתחים מוטורית בצורה טובה יותר מאלו שלא, וההסבר לכך פשוט.
בתחילת דרכו של התינוק, גופו עדיין נמצא בתנוחה עוברית, וכך הוא נשאר עד גיל חודש וחצי לערך. לאחר שהתינוק קיבל את התנאים המאפשרים לו לממש את תנוחת הערסול, הוא נפתח בהדרגה לשכיבה על הבטן, בה הוא פרוש לחלוטין. הכפיפה העוברית מאפשרת לתינוק מעבר הדרגתי מעולם הרחם לעולם החדש בו חוקי המשחק חדשים, וזוהי מציאות אחרת, עם חוקים פיזיקאליים שונים. בתרבות שלנו, בכל אופן, רוב התינוקות אינם נינוחים.
כמו שחשוב לתינוק להיות פעיל, חשוב לו גם להיות במצב של נינוחות ושל אי עשייה. הדרך שבה אנו יכולים לאפשר לו להיות במנוחה היא הערסול, שמהווה תחליף מאמץ לשרירים המכווצים בכך שהוא מעניק תמיכה חיצונית לשריר, ונותן גירוי למוח להוריד מתח מיותר.
אחת הבעיות שעמה תינוק אמור להתמודד מרגע יציאתו לעולם הוא כוח הכובד, וזו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שאנו חשים עייפים בסוף יום. תינוק חווה בערסול את הכובד של עצמו, וכך הוא לומד להיות בחוסר שליטה. במצב כזה, הוא חווה תנועות קלות, כפי שחש ברחם, וגירויים שהוא זקוק להם, לצורך התפתחות תקינה.
כשהתינוק מתחיל לפתח יותר תנועות רצוניות ולהיות יותר עצמאי, הוא פחות צריך את התמיכה הזאת, וההתפתחות שלו צומחת ממקום של ביטחון, שאותו קיבל דרך הערסול והתמיכה בתחילת חייו. בצורה הזאת, התינוק גם קרוב לגוף אמו, חש ביטחון מלא, ויכול להכיר את העולם ממקום בטוח ונעים.
בנוסף לעובדות המדעיות, המעודדות שימוש במנשא, אי אפשר להתעלם מהטרנד האופנתי שנוצרת סביב הורים צעירים שאוחזים בגאווה את הצאצא הטרי צמוד לגופם, בעזרת מנשא מהודר ומעוצב. במקרה הזה, חשוב להדגיש כי נשיאה במנשא אנכי אינה מומלצת לשימוש בחודשים הראשונים לחייו של התינוק.
תינוק רך עדיין אינו יכול להחזיק את גופו בתוך מנשא אנכי, ובשל כך הוא עלול לחוות סוג של 'נפילה', והמוח כל הזמן עסוק בשליחת פקודות כיווץ לשרירי הגוף. דבר נוסף שיש לשים לב בנשיאת התינוק הרך בצורה אנכית הוא שכל כובד משקל הגוף מתרכז באזור האגן והגב התחתון, ותינוק בגיל הזה לא יודע לשאת את משקל גופו באופן כזה. מנשאים אנכיים מומלצים לשימוש רק מגיל שבו הילד יודע להחזיק את עצמו. עד אז, מומלץ להשתמש במנשאי בד בהם התינוק שוכב.
עד גיל שלושה חודשים מומלץ לשאת את התינוק ככל שמתאפשר במנשא בתנוחת הערסול, ואם לא אז להשתמש בעגלה ככלי שמאפשר לתינוק להכיר את כל אחד מצדי גופו, כלומר להשכיב גם על הגב, גם על הבטן וגם על הצדדים. מגיל ארבעה חודשים ואילך ניתן לנצל את שעות הערות של התינוק ולהשכיבו על הבטן בזמן טיול בעגלה. כשהתינוק נמצא על הגב בזמן שהייתו בעגלה ניתן לנצל זאת למתן גירוי חושי על ידי תליית מובייל המחדד מיומנות של קשר עין על ידי קירוב ידיים לקו אמצע.
היתרונות של נשיאה במנשא הם:
סינון גירויים מהסביבה - כמות האינפורמציה האדירה שקיימת בסביבה מציפה את התינוק, ועלולה לגרום לו ל"הלם חושי". בערסול הוא מושפע יותר מגירויים תחושתיים המאפשרים שקט ונינוחות, לעומת הראייה המעוררת את מערכת העצבים.
הרפיה מלאה של השרירים - בערסול, התינוק חש תמיכה מלאה לאיברים, וכך שרירי הבטן, החזה והגב שלו יכולים להיות רפויים. כשישנם כאבי בטן וגזים, שרירי הבטן מכווצים, ולכן תנוחת הערסול יכולה להקל מאוד במצב זה.
קירוב הידיים לקו האמצע ולפה - בתנוחת הערסול, בית החזה שוקע ומאפשר את קירוב הידיים לקו האמצע. פעולת זו חשובה ביותר להתפתחות המוטורית, מכיוון שהידיים ממוקמות מתחת לכתפיים בשכיבה על הבטן, ומאפשרות את הרמת הראש, ולאחר מכן את העברת המשקל, ההתהפכות, זחילת גחון ועלייה על שש. בנוסף, תנוחת הערסול מאפשרת את הכנסת הידיים לפה, ויש לדבר חשיבות רבה. דרך הפה והיד, התינוק לומד להכיר את העולם, נוצר הקשר הראשוני של יד?פה, ומשם מתפתח קשר עין?יד, שממשיך לשלב המורכב יותר-קשר עין-יד-פה.
ביטחון ומניעת רפלקס מורו (בהלה) - תינוק השוכב רבות על גבו סובל מתופעת הרפלקס הפועל אצלו בתדירות גבוהה, והופך אותו לתינוק מבוהל שמרבה לבכות. התמיכה המלאה בערסול מקנה לתינוק תחושה שיש על מי לסמוך, ומתוך כך רפלקס מורו אינו מתרחש.
בתחילת דרכו של התינוק, גופו עדיין נמצא בתנוחה עוברית, וכך הוא נשאר עד גיל חודש וחצי לערך. לאחר שהתינוק קיבל את התנאים המאפשרים לו לממש את תנוחת הערסול, הוא נפתח בהדרגה לשכיבה על הבטן, בה הוא פרוש לחלוטין. הכפיפה העוברית מאפשרת לתינוק מעבר הדרגתי מעולם הרחם לעולם החדש בו חוקי המשחק חדשים, וזוהי מציאות אחרת, עם חוקים פיזיקאליים שונים. בתרבות שלנו, בכל אופן, רוב התינוקות אינם נינוחים.
כמו שחשוב לתינוק להיות פעיל, חשוב לו גם להיות במצב של נינוחות ושל אי עשייה. הדרך שבה אנו יכולים לאפשר לו להיות במנוחה היא הערסול, שמהווה תחליף מאמץ לשרירים המכווצים בכך שהוא מעניק תמיכה חיצונית לשריר, ונותן גירוי למוח להוריד מתח מיותר.
אחת הבעיות שעמה תינוק אמור להתמודד מרגע יציאתו לעולם הוא כוח הכובד, וזו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שאנו חשים עייפים בסוף יום. תינוק חווה בערסול את הכובד של עצמו, וכך הוא לומד להיות בחוסר שליטה. במצב כזה, הוא חווה תנועות קלות, כפי שחש ברחם, וגירויים שהוא זקוק להם, לצורך התפתחות תקינה.
כשהתינוק מתחיל לפתח יותר תנועות רצוניות ולהיות יותר עצמאי, הוא פחות צריך את התמיכה הזאת, וההתפתחות שלו צומחת ממקום של ביטחון, שאותו קיבל דרך הערסול והתמיכה בתחילת חייו. בצורה הזאת, התינוק גם קרוב לגוף אמו, חש ביטחון מלא, ויכול להכיר את העולם ממקום בטוח ונעים.
בנוסף לעובדות המדעיות, המעודדות שימוש במנשא, אי אפשר להתעלם מהטרנד האופנתי שנוצרת סביב הורים צעירים שאוחזים בגאווה את הצאצא הטרי צמוד לגופם, בעזרת מנשא מהודר ומעוצב. במקרה הזה, חשוב להדגיש כי נשיאה במנשא אנכי אינה מומלצת לשימוש בחודשים הראשונים לחייו של התינוק.
תינוק רך עדיין אינו יכול להחזיק את גופו בתוך מנשא אנכי, ובשל כך הוא עלול לחוות סוג של 'נפילה', והמוח כל הזמן עסוק בשליחת פקודות כיווץ לשרירי הגוף. דבר נוסף שיש לשים לב בנשיאת התינוק הרך בצורה אנכית הוא שכל כובד משקל הגוף מתרכז באזור האגן והגב התחתון, ותינוק בגיל הזה לא יודע לשאת את משקל גופו באופן כזה. מנשאים אנכיים מומלצים לשימוש רק מגיל שבו הילד יודע להחזיק את עצמו. עד אז, מומלץ להשתמש במנשאי בד בהם התינוק שוכב.
עד גיל שלושה חודשים מומלץ לשאת את התינוק ככל שמתאפשר במנשא בתנוחת הערסול, ואם לא אז להשתמש בעגלה ככלי שמאפשר לתינוק להכיר את כל אחד מצדי גופו, כלומר להשכיב גם על הגב, גם על הבטן וגם על הצדדים. מגיל ארבעה חודשים ואילך ניתן לנצל את שעות הערות של התינוק ולהשכיבו על הבטן בזמן טיול בעגלה. כשהתינוק נמצא על הגב בזמן שהייתו בעגלה ניתן לנצל זאת למתן גירוי חושי על ידי תליית מובייל המחדד מיומנות של קשר עין על ידי קירוב ידיים לקו אמצע.
היתרונות של נשיאה במנשא הם:
סינון גירויים מהסביבה - כמות האינפורמציה האדירה שקיימת בסביבה מציפה את התינוק, ועלולה לגרום לו ל"הלם חושי". בערסול הוא מושפע יותר מגירויים תחושתיים המאפשרים שקט ונינוחות, לעומת הראייה המעוררת את מערכת העצבים.
הרפיה מלאה של השרירים - בערסול, התינוק חש תמיכה מלאה לאיברים, וכך שרירי הבטן, החזה והגב שלו יכולים להיות רפויים. כשישנם כאבי בטן וגזים, שרירי הבטן מכווצים, ולכן תנוחת הערסול יכולה להקל מאוד במצב זה.
קירוב הידיים לקו האמצע ולפה - בתנוחת הערסול, בית החזה שוקע ומאפשר את קירוב הידיים לקו האמצע. פעולת זו חשובה ביותר להתפתחות המוטורית, מכיוון שהידיים ממוקמות מתחת לכתפיים בשכיבה על הבטן, ומאפשרות את הרמת הראש, ולאחר מכן את העברת המשקל, ההתהפכות, זחילת גחון ועלייה על שש. בנוסף, תנוחת הערסול מאפשרת את הכנסת הידיים לפה, ויש לדבר חשיבות רבה. דרך הפה והיד, התינוק לומד להכיר את העולם, נוצר הקשר הראשוני של יד?פה, ומשם מתפתח קשר עין?יד, שממשיך לשלב המורכב יותר-קשר עין-יד-פה.
ביטחון ומניעת רפלקס מורו (בהלה) - תינוק השוכב רבות על גבו סובל מתופעת הרפלקס הפועל אצלו בתדירות גבוהה, והופך אותו לתינוק מבוהל שמרבה לבכות. התמיכה המלאה בערסול מקנה לתינוק תחושה שיש על מי לסמוך, ומתוך כך רפלקס מורו אינו מתרחש.
רונית מידן, מדריכה בכירה ומנהלת קורס, מכללת צעד ראשון.
http://www.first-step.co.il
http://www.first-step.co.il
