שחרור מהתניות , פחדים וספקות
חלק מסוים מאישיותנו הינו תוצר של המדינה בה נולדנו, הסביבה בה גדלנו, החינוך אותו קיבלנו, הבית בו גדלנו . אלו משפיעים עלינו בצורה עמוקה והם ניכרים בהתנהגות שלנו , בצורת הדיבור שלנו , בדיעות ואפילו במחשבות שלנו.
העבודה הקשה ביותר, הארוכה ביותר,אבל המתגמלת ביותר, היא השחרור שלנו מכל מה שלא שייך לנו, מכל מה שהוא העתקה ושכפול של דיעות לא שלנו , כל התנהגות שאינה שלמה והרמונית עם הנשמה שלנו , כל דבר שהוא שקרי לנו.
לדוגמא : התניה תרבותית מאוד נפוצה בישראל היא תרבות הסמוך - " יהיה בסדר". חלקנו למדו את זה בצבא , חלקנו עוד מההורים. הדרך להשתחרר מכך היא קודם כל הכרה בהתניה הזו ודבר שני היא חינוך שלנו מחדש - בכל משימה או פרוייקט שיש לנו לעשות בדיוק את ההיפך. לבדוק הכל ,לרדת לפרטים הקטנים ביותר.
דוגמא נוספת : בבית בו גדלתם אביכם תמיד נהג לצעוק ולרטון ולהתלונן על אשתו. אחרי צבא אתם עוזבים את הבית מוצאים בן /בת זוג ומתחילים ברגעים מסוימים להתנהג כמו אביכם. תלונות וביקורת על בן הזוג. אם לא התחלתם להבין את היותכם מותנים תוכלו לבלות כך שנים . חלק מההכרה בהתניות תוביל אתכם למסקנה שזו התנהגות מותנית ואז תתחיל העבודה האמיתית , להשתחרר ממנה.
התנ"ך מגלה סוד בספר בראשית פרק יב, פרשת לך לך :
" ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך . ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה".
כאן טמונה הבנה גדולה . האדם הרוצה באמת להתחיל במסע הרוחני חייב לצאת לא רק פיזית מבית אמו ואביו אלא גם רוחנית , כלומר להשתחרר מכל דפוסי ההתנהגות הלא נכונים ,למצוא את דרכו שלו , את מהותו , את תפקידו ושם שוכנת ברכה.
הקב"ה גם מוסיף - " אל הארץ אשר אראך " - רק לאחר שתצא מכל ההתניות שלך תוכל באמת לראות את אשר אני מסמן לך ורומז לך. אפשרי לפי רבי זוסיא מאנופולי ( מקובל ) לפרוט את הפסוק :
1. " לך לך מארצך" - דבר ראשון תקן את הפגמים האישיותיים שלך עצמך .
2. " ממולדתך" - בשלב הבא התרחק מכל אותן השפעות שליליות שנטעה בך אמך מיום הולדתך"
3. "מבית אביך " - שלב אחרון נקה עצמך מכל אותם דפוסי חשיבה, דיעות , התנהגויות לא נכונות שקיבלת מאביך בנסיון להידמות לו.
4. " אל הארץ אשר אראך " - רק לאחר השלמת כל השלבים תוכל להתחיל ללכת בדרך החדשה , הדרך שלך.
אפשר לדמות את ההתניות לסלעים ואבנים החוסמות לנו את הדרך שלנו או את שדה הראיה. את האבנים אנו קיבלנו בירושה וגם אספנו בעצמנו עם השנים. רק אנחנו יכולים להזיזם ולא אף אחד אחר. כל פעם שנוריד עוד אבן מהדרך נראה יותר טוב את השביל של חיינו , את ייעודנו ( וזה מחזיר אותנו חזרה למפגש 2 על הייעוד בחיים ). כל סלע שנחליט שהגיע זמנו לרדת יקדם אותנו עוד שלב בהתקרבות שלנו לנשמתנו , למהותנו.
המדיטציה היא אותו תהליך המנקה אותנו מהתניות, ספקות, פחדים. היא זו שעוזרת לנו להתחיל להוריד את הסלעים והאבנים. זה כמעט תהליך מסתורי, אך ברגע בו מתחילים להשתלט על המחשבות ומצליחים להגיע לשלווה מסויימת בזמן המדיטציה מתחילים להגיע תובנות מתוכנו , מבלי שאף אחד יספר לנו. תובנות על היכן אנו מותנים, היכן יש לתקן , היכן אנו מגיבים מתוך התניה . לא להתבלבל , זהו תהליך ארוך ןמייגע וגם אחרי שנראה שהצלחנו להסיר מעצמנו את מה שלא שייך לנו, עדיין מדי פעם אנו חוזרים לדפוסי התנהגות ישנים . אין מקום לייאוש ואין מקום לתסכול. כמו שבזמן המדיטציה אנו נותנים לדברים להיות כפי שהם כך יש לנהוג ברגעים בהם נראה כי לא נצליח להשתחרר מדפוסי העבר. יש להחליט כי בפעם הבאה ננהג אחרת , להבין את האנושיות שבנו ולהמשיך הלאה.
יש קשר הדוק בין התניות לפחדים ולספקות שבנו. במקרים רבים הפחד לא היה קיים והופיע כתוצאה מחינוך לא נכון או משפטים ששמענו מההורים , תגובות שהם הגיבו למצבים מסויימים ואנו למדנו אותם כמו כל ילד טוב..., ספרים שקראנו .
" מה זה פחד? האם עמדתם אי פעם פנים אל פנים מול הפחד, או בפני רעיון הפחד? ישנו הבדל בין השניים, הפחד ורעיון הפחד הנם שני דברים שונים לגמרי. מרביתנו לכודים ברעיון הפחד , שפרושו דיעה, שיפוט או הערכה של הפחד...נניח שאני מפחד מנחשים. באחד הימים ראיתי נחש והוא מאוד הפחיד אותי. חויה זו נשארה במוחי כזיכרון. בשעת טיולי בערב נכנס הזיכרון הזה לפעולה והרי אני כבר מפחד שמא אפגוש שוב את הנחש...רעיון הפחד הוא בעל כוח גדול מן העובדה עצמה. "
זידו קרישנמורטי , קובץ שיחות , עמ' 50 .
פחד הוא בדרך כלל תוצאה של ניסיון מהעבר- לאחר מפגש מסוים או אירוע מסוים שבו באמת חוינו פחד נוצרת אצלנו התניה. אפשר לקחת את הדוגמא הקיצונית ביותר - הלם קרב - כל רעש, כל חויה המזכירה את החויה של הקרב מכניסה את אותו אדם לחרדה והגוף מגיב כאילו הוא הרגע ניצב מול סכנת מוות. עובדתית עברו כבר 20 שנה ועדיין הגוף זוכר , המוח זוכר.
הספקות העולים בנו לגבי החיים , לגבי הכישורים שלנו, לגבי הבחירות שלנו כולן צריכות להיבחן מול עובדות ולא רעיונות שיש לנו. כדי לחדד את ההבדל בין ספק אמיתי לאשליתי נשתמש שוב בדוגמא קיצונית - אנו שוקלים להתחרות בריצת מרתון , מיד עולה בנו ספק לגבי יכולתנו לסיים ריצה כזו לאור העובדה שהריצה בחודש הבא וכלל לא התאמנו. זהו ספק אמיתי כי הוא מבוסס על עובדה אמיתית ומוצקה.
המדיטציה מלמדת אותנו להתמוסס אל תוך הרגע וכך ממוססת לאט לאט את הקשר לעבר ועם הזמן החוטים נפרמים ואנו מתייחסים שוב לעובדות ופחות לרעיונות. הפחד והספק נעלמים ואיתן עולה היכולת שלנו לנהל את חיינו באומץ , בנחישות , בהכרה שהחיים הם יצירה שאיכותה וטיבה תלויה בנו .
יונתן קדם, מרכז אדיב.
חלק מסוים מאישיותנו הינו תוצר של המדינה בה נולדנו, הסביבה בה גדלנו, החינוך אותו קיבלנו, הבית בו גדלנו . אלו משפיעים עלינו בצורה עמוקה והם ניכרים בהתנהגות שלנו , בצורת הדיבור שלנו , בדיעות ואפילו במחשבות שלנו.
העבודה הקשה ביותר, הארוכה ביותר,אבל המתגמלת ביותר, היא השחרור שלנו מכל מה שלא שייך לנו, מכל מה שהוא העתקה ושכפול של דיעות לא שלנו , כל התנהגות שאינה שלמה והרמונית עם הנשמה שלנו , כל דבר שהוא שקרי לנו.
לדוגמא : התניה תרבותית מאוד נפוצה בישראל היא תרבות הסמוך - " יהיה בסדר". חלקנו למדו את זה בצבא , חלקנו עוד מההורים. הדרך להשתחרר מכך היא קודם כל הכרה בהתניה הזו ודבר שני היא חינוך שלנו מחדש - בכל משימה או פרוייקט שיש לנו לעשות בדיוק את ההיפך. לבדוק הכל ,לרדת לפרטים הקטנים ביותר.
דוגמא נוספת : בבית בו גדלתם אביכם תמיד נהג לצעוק ולרטון ולהתלונן על אשתו. אחרי צבא אתם עוזבים את הבית מוצאים בן /בת זוג ומתחילים ברגעים מסוימים להתנהג כמו אביכם. תלונות וביקורת על בן הזוג. אם לא התחלתם להבין את היותכם מותנים תוכלו לבלות כך שנים . חלק מההכרה בהתניות תוביל אתכם למסקנה שזו התנהגות מותנית ואז תתחיל העבודה האמיתית , להשתחרר ממנה.
התנ"ך מגלה סוד בספר בראשית פרק יב, פרשת לך לך :
" ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך . ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה".
כאן טמונה הבנה גדולה . האדם הרוצה באמת להתחיל במסע הרוחני חייב לצאת לא רק פיזית מבית אמו ואביו אלא גם רוחנית , כלומר להשתחרר מכל דפוסי ההתנהגות הלא נכונים ,למצוא את דרכו שלו , את מהותו , את תפקידו ושם שוכנת ברכה.
הקב"ה גם מוסיף - " אל הארץ אשר אראך " - רק לאחר שתצא מכל ההתניות שלך תוכל באמת לראות את אשר אני מסמן לך ורומז לך. אפשרי לפי רבי זוסיא מאנופולי ( מקובל ) לפרוט את הפסוק :
1. " לך לך מארצך" - דבר ראשון תקן את הפגמים האישיותיים שלך עצמך .
2. " ממולדתך" - בשלב הבא התרחק מכל אותן השפעות שליליות שנטעה בך אמך מיום הולדתך"
3. "מבית אביך " - שלב אחרון נקה עצמך מכל אותם דפוסי חשיבה, דיעות , התנהגויות לא נכונות שקיבלת מאביך בנסיון להידמות לו.
4. " אל הארץ אשר אראך " - רק לאחר השלמת כל השלבים תוכל להתחיל ללכת בדרך החדשה , הדרך שלך.
אפשר לדמות את ההתניות לסלעים ואבנים החוסמות לנו את הדרך שלנו או את שדה הראיה. את האבנים אנו קיבלנו בירושה וגם אספנו בעצמנו עם השנים. רק אנחנו יכולים להזיזם ולא אף אחד אחר. כל פעם שנוריד עוד אבן מהדרך נראה יותר טוב את השביל של חיינו , את ייעודנו ( וזה מחזיר אותנו חזרה למפגש 2 על הייעוד בחיים ). כל סלע שנחליט שהגיע זמנו לרדת יקדם אותנו עוד שלב בהתקרבות שלנו לנשמתנו , למהותנו.
המדיטציה היא אותו תהליך המנקה אותנו מהתניות, ספקות, פחדים. היא זו שעוזרת לנו להתחיל להוריד את הסלעים והאבנים. זה כמעט תהליך מסתורי, אך ברגע בו מתחילים להשתלט על המחשבות ומצליחים להגיע לשלווה מסויימת בזמן המדיטציה מתחילים להגיע תובנות מתוכנו , מבלי שאף אחד יספר לנו. תובנות על היכן אנו מותנים, היכן יש לתקן , היכן אנו מגיבים מתוך התניה . לא להתבלבל , זהו תהליך ארוך ןמייגע וגם אחרי שנראה שהצלחנו להסיר מעצמנו את מה שלא שייך לנו, עדיין מדי פעם אנו חוזרים לדפוסי התנהגות ישנים . אין מקום לייאוש ואין מקום לתסכול. כמו שבזמן המדיטציה אנו נותנים לדברים להיות כפי שהם כך יש לנהוג ברגעים בהם נראה כי לא נצליח להשתחרר מדפוסי העבר. יש להחליט כי בפעם הבאה ננהג אחרת , להבין את האנושיות שבנו ולהמשיך הלאה.
יש קשר הדוק בין התניות לפחדים ולספקות שבנו. במקרים רבים הפחד לא היה קיים והופיע כתוצאה מחינוך לא נכון או משפטים ששמענו מההורים , תגובות שהם הגיבו למצבים מסויימים ואנו למדנו אותם כמו כל ילד טוב..., ספרים שקראנו .
" מה זה פחד? האם עמדתם אי פעם פנים אל פנים מול הפחד, או בפני רעיון הפחד? ישנו הבדל בין השניים, הפחד ורעיון הפחד הנם שני דברים שונים לגמרי. מרביתנו לכודים ברעיון הפחד , שפרושו דיעה, שיפוט או הערכה של הפחד...נניח שאני מפחד מנחשים. באחד הימים ראיתי נחש והוא מאוד הפחיד אותי. חויה זו נשארה במוחי כזיכרון. בשעת טיולי בערב נכנס הזיכרון הזה לפעולה והרי אני כבר מפחד שמא אפגוש שוב את הנחש...רעיון הפחד הוא בעל כוח גדול מן העובדה עצמה. "
זידו קרישנמורטי , קובץ שיחות , עמ' 50 .
פחד הוא בדרך כלל תוצאה של ניסיון מהעבר- לאחר מפגש מסוים או אירוע מסוים שבו באמת חוינו פחד נוצרת אצלנו התניה. אפשר לקחת את הדוגמא הקיצונית ביותר - הלם קרב - כל רעש, כל חויה המזכירה את החויה של הקרב מכניסה את אותו אדם לחרדה והגוף מגיב כאילו הוא הרגע ניצב מול סכנת מוות. עובדתית עברו כבר 20 שנה ועדיין הגוף זוכר , המוח זוכר.
הספקות העולים בנו לגבי החיים , לגבי הכישורים שלנו, לגבי הבחירות שלנו כולן צריכות להיבחן מול עובדות ולא רעיונות שיש לנו. כדי לחדד את ההבדל בין ספק אמיתי לאשליתי נשתמש שוב בדוגמא קיצונית - אנו שוקלים להתחרות בריצת מרתון , מיד עולה בנו ספק לגבי יכולתנו לסיים ריצה כזו לאור העובדה שהריצה בחודש הבא וכלל לא התאמנו. זהו ספק אמיתי כי הוא מבוסס על עובדה אמיתית ומוצקה.
המדיטציה מלמדת אותנו להתמוסס אל תוך הרגע וכך ממוססת לאט לאט את הקשר לעבר ועם הזמן החוטים נפרמים ואנו מתייחסים שוב לעובדות ופחות לרעיונות. הפחד והספק נעלמים ואיתן עולה היכולת שלנו לנהל את חיינו באומץ , בנחישות , בהכרה שהחיים הם יצירה שאיכותה וטיבה תלויה בנו .
יונתן קדם, מרכז אדיב.
