עע"מ 2849/07, עיריית תל אביב-יפו נ' אנרג'י מכון כושר ובריאות בע"מ
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט א' רובינשטיין
08.04.2009
העובדות:
1. בחודש נובמבר 2000 נתקבלו במועצת עיריית תל אביב-יפו (להלן: המועצה) שתי החלטות העוסקות במיסוי העירוני שהיא גובה מתושביה. ההחלטה הראשונה נשאה אופי של רפורמה ועניינה עריכת שינוי מבני בסיווגי הנכסים שעל בסיסם נקבע גובה הארנונה העירונית, דבר שיביא להעלאת תעריפי הארנונה של נכסים מסוימים, ולהורדת תעריפי הארנונה של נכסים אחרים. נדרש אישור שר האוצר ושר הפנים (להלן: השרים) לביצוע הרפורמה.
2. ההחלטה השנייה שקיבלה המועצה, כמו גם מספר עיריות נוספות, התייחסה לשנת 2001, ובמסגרתה הוחלט על העלאה רוחבית של כל תעריפי הארנונה ביחס לכל הנכסים בעיר בשיעור אחיד של 3.4% (להלן: ההחלטה השנייה של המועצה), במטרה לכסות את הגירעון התקציבי. להעלאה זו נדרש אישור השרים, שניתן באופן מותנה.
החלטה:
3. כדי שרשות מקומית תוכל לבצע את חובותיה ולממש את הסמכויות והתפקידים המוטלים עליה, היא זקוקה למימון. מימון זה בא לרשות באמצעות הטלת תשלומי חובה שונים. אין חולק בדבר ההצדקה שבהטלת ארנונה, שיסודה בשירותים המסופקים לתושבים החיים ברשות, אשר לאור אופיים כמוצר ציבורי, נדרשת יד ציבורית לצורך ביצועם. עם זאת, עקרון חוקיות המינהל מורה כי רשות מקומית רשאית להטיל אך את אותם תשלומי חובה אשר ניתנה לה סמכות מפורשת להטילם בחוק או בהסדרים שנקבעו לפיו.
4. המגבלות השונות שהוטלו על הרשות המקומית בקביעת תעריפי הארנונה והקריטריונים שנקבעו להם, נובעים ממדיניות שהתוותה על-ידי המחוקק במה שזכה לכינוי "דיני ההקפאה". מדיניות זו נועדה להגביל את נוהגן של רשויות מקומיות להקטין את גירעונן התקציבי באמצעות העלאה מאסיבית של שיעורי הארנונה שהן גובות, ובה בעת לתת הנחות משמעותיות בחיובי הארנונה, כל זאת בלא ששיקול דעתן הונחה על-ידי אי-אלו קריטריונים.
5. בין הצדדים בענייננו נפלה מחלוקת פרשנית שנגעה לפרשנות ההיתר החריג שניתן למערערת על-ידי השרים והיקף פריסתו. הפרשנות שניתנה להחלטת המועצה על-ידי בית המשפט אינה מתיישבת עם לשון ההחלטה ולא עם תכליתה ועל-כן שגויה היא.
6. השרים התנו את האישור החריג שנתנו למערערת בכך ש"בשנת 2001 לא תוטל ארנונה כללית על נכס בשיעור העולה על 10% מעל הסכום שרשאית הייתה העירייה להעלות או להפחית ללא היתר זה", ובכך ש"משנת הכספים 2002 ואילך לא תוטל ולא תופחת ארנונה כללית על נכס כעולה מהיתר זה, אלא בשיעור שאינו עולה ואינו פוחת על 10% בכל שנה מעל הסכום שרשאית תהיה העירייה להעלות באותה שנה ללא היתר זה".
7. לאור התכלית הראויה הטמונה ברפורמה, נראה כי מדובר בפגיעה שאינה עולה על הנדרש.
8. אפשרות נתינתו של אישור חריג זכתה לעיגון בחוק ההסדרים ובתקנות הארנונה. העלאת ארנונה שזכתה לאישור חריג של השרים, בנסיבות חריגות של ביצוע רפורמה, ואשר הוגבלה על ידם באופן שיישומה ייעשה בהדרגה, אינה מתירה, את הרסן שהוטל על הרשות מכוח דיני ההקפאה ואינה מעלה חשש לפריקת כל עול מוניטארי או לפגיעה יתרה בציבור הנישומים. פרשנות המתירה למערערת העלאה מקסימאלית של 11.37% בשנת 2001 מגשימה את התכלית שבדיני ההקפאה ויש בה כדי לאזן כראוי בין הצורך ברפורמה לבין הצורך בריסון.
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט א' רובינשטיין
08.04.2009
העובדות:
1. בחודש נובמבר 2000 נתקבלו במועצת עיריית תל אביב-יפו (להלן: המועצה) שתי החלטות העוסקות במיסוי העירוני שהיא גובה מתושביה. ההחלטה הראשונה נשאה אופי של רפורמה ועניינה עריכת שינוי מבני בסיווגי הנכסים שעל בסיסם נקבע גובה הארנונה העירונית, דבר שיביא להעלאת תעריפי הארנונה של נכסים מסוימים, ולהורדת תעריפי הארנונה של נכסים אחרים. נדרש אישור שר האוצר ושר הפנים (להלן: השרים) לביצוע הרפורמה.
2. ההחלטה השנייה שקיבלה המועצה, כמו גם מספר עיריות נוספות, התייחסה לשנת 2001, ובמסגרתה הוחלט על העלאה רוחבית של כל תעריפי הארנונה ביחס לכל הנכסים בעיר בשיעור אחיד של 3.4% (להלן: ההחלטה השנייה של המועצה), במטרה לכסות את הגירעון התקציבי. להעלאה זו נדרש אישור השרים, שניתן באופן מותנה.
החלטה:
3. כדי שרשות מקומית תוכל לבצע את חובותיה ולממש את הסמכויות והתפקידים המוטלים עליה, היא זקוקה למימון. מימון זה בא לרשות באמצעות הטלת תשלומי חובה שונים. אין חולק בדבר ההצדקה שבהטלת ארנונה, שיסודה בשירותים המסופקים לתושבים החיים ברשות, אשר לאור אופיים כמוצר ציבורי, נדרשת יד ציבורית לצורך ביצועם. עם זאת, עקרון חוקיות המינהל מורה כי רשות מקומית רשאית להטיל אך את אותם תשלומי חובה אשר ניתנה לה סמכות מפורשת להטילם בחוק או בהסדרים שנקבעו לפיו.
4. המגבלות השונות שהוטלו על הרשות המקומית בקביעת תעריפי הארנונה והקריטריונים שנקבעו להם, נובעים ממדיניות שהתוותה על-ידי המחוקק במה שזכה לכינוי "דיני ההקפאה". מדיניות זו נועדה להגביל את נוהגן של רשויות מקומיות להקטין את גירעונן התקציבי באמצעות העלאה מאסיבית של שיעורי הארנונה שהן גובות, ובה בעת לתת הנחות משמעותיות בחיובי הארנונה, כל זאת בלא ששיקול דעתן הונחה על-ידי אי-אלו קריטריונים.
5. בין הצדדים בענייננו נפלה מחלוקת פרשנית שנגעה לפרשנות ההיתר החריג שניתן למערערת על-ידי השרים והיקף פריסתו. הפרשנות שניתנה להחלטת המועצה על-ידי בית המשפט אינה מתיישבת עם לשון ההחלטה ולא עם תכליתה ועל-כן שגויה היא.
6. השרים התנו את האישור החריג שנתנו למערערת בכך ש"בשנת 2001 לא תוטל ארנונה כללית על נכס בשיעור העולה על 10% מעל הסכום שרשאית הייתה העירייה להעלות או להפחית ללא היתר זה", ובכך ש"משנת הכספים 2002 ואילך לא תוטל ולא תופחת ארנונה כללית על נכס כעולה מהיתר זה, אלא בשיעור שאינו עולה ואינו פוחת על 10% בכל שנה מעל הסכום שרשאית תהיה העירייה להעלות באותה שנה ללא היתר זה".
7. לאור התכלית הראויה הטמונה ברפורמה, נראה כי מדובר בפגיעה שאינה עולה על הנדרש.
8. אפשרות נתינתו של אישור חריג זכתה לעיגון בחוק ההסדרים ובתקנות הארנונה. העלאת ארנונה שזכתה לאישור חריג של השרים, בנסיבות חריגות של ביצוע רפורמה, ואשר הוגבלה על ידם באופן שיישומה ייעשה בהדרגה, אינה מתירה, את הרסן שהוטל על הרשות מכוח דיני ההקפאה ואינה מעלה חשש לפריקת כל עול מוניטארי או לפגיעה יתרה בציבור הנישומים. פרשנות המתירה למערערת העלאה מקסימאלית של 11.37% בשנת 2001 מגשימה את התכלית שבדיני ההקפאה ויש בה כדי לאזן כראוי בין הצורך ברפורמה לבין הצורך בריסון.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
