אחרי שנציל את הכינרת (ואת ים המלח ואת המוביל הארצי), יתכן שנקבל רישיון
להקמת גינה ברשות המקומית. לבטח גם תוטל על כך אגרה.
מוכרחים להציל את קרנו של נשיא ארצות הברית, לכן נרד מרמת הגולן לטובת מדינה חביבה ושוחרת שלום כמו סוריה. סוריה שוכנת על ציר החומוס וממש לא על ציר הרשע כמו שחשבתם בטעות.
מוכרחים לשחרר את גלעד שליט, לכן נשחרר 450 רוצחים מדופלמים. אמנם עברנו ליד הכלא שלו בסיבוב האחרון ברצועת עזה אבל כיוון שלא היה לנו צו חיפוש חתום ע"י שופט מוסמך - נמנענו לשחרר אותו. לו היינו משחררים אותו ללא צו, היינו הופכים לפושעי מלחמה, וזוהי הרי תועבה.
מוכרחים לסייע לאבו-מאזן החלשלוש והאפור ולהראות שהוא חזק, עם אוטוריטה. לכן נעשה לו מחוות ונשחרר ללא תמורה אסירים שבית משפט מצא שהם אשמים. כך גם נצליח לאוורר
את תאי הכלא. דוגמא לסינרגיה.
מוכרחים להציל את הדמוקרטיה בישראל למרות הפאשלות החוזרות ונשנות של השלטון הנבחר, לכן עלינו לחרוק שיניים וללכת פעם נוספת לקלפי (זוהי הממשלה ה-32 במנין 61 שנות המדינה, לכן מדובר בבחירות אחת לשנתיים וחצי בממוצע), כדי לברור מבין הנבחרים הבינוניים את הנבחר הכי פחות מבהיל או הכי פחות מרתיע. אין סיכוי שהיינו כך רוכשים מכונית או בית, למרות שמשמעות הבחירה היא הרבה יותר גורלית. מתמידים לומר לנו: "זה מה יש" ואנחנו אמורים לקבל טיעון מופרך זה ולא למחות על ידי הימנעות מהצבעה.
מוכרחים להבין את יכולת ההחלטה, את יכולת הביצוע ואפילו את הבירוקרטיה
השלטונית של ממשלת ישראל לדורותיה שלא מצליחה לבצע החלטות אלמנטאריות כמו:
1. לקדם כלי נשק נגד טילים מתוחכמים ופרימיטיביים כמו "כיפת ברזל" או
"נאוטילוס" או "מוישה ונטילטור".
בקבוצת המחליטים, יושבים מומחים עטורי מוניטין ואותות הוקרה. אך הם לא מסוגלים
להחליט במהירות נדרשת, וגם אם החליטו הם לא מצליחים להתמיד בעמדתם כי תוך זמן
קצר יעזבו את תפקידם. לאור יכולתם החסרה, נפגמה בעיניי מזמן ההכרה במומחיותם.
מרוב ויכוחים על האמצעי הנכון בו יש לבחור, אנו סופגים טילים במשך שנים על
מטרות אזרחיות במקומות פחותי חשיבות בעיני השלטונות.
לתקופת המעבר, הכינו לנו אלתור אופנתי מעניין. הפיתרון הוא בזריזות הרגליים
של התושבים. אם אתה מהיר תנועה, בנה את ביתך בשדרות או בשלומי. שם צריך להגיע
לממ"ד (אם יש לך) תוך 10 שניות.
אם אתה שמנמן ומסורבל או קשיש ומתנדנד, חסוך לדירה בירושלים או פתח תקווה.
בישובים אלה תקבל מרווח של 3 דקות.
וריאציית הגמישות הגופנית מחליפה פתרונות נשגבים קודמים כמו יריעות ניילון
על החלונות, מטלית רטובה על מפתן הדלת, ולשתות מים..
2. לקדם את החינוך בישראל כך שמורה ומחנך שאמור ללוות את ילדנו במשך 7-8 שעות
ביממה לא יזדקק להשלמת הכנסה למשכורתו הדלה, או שיקבל שכר ברמה נמוכה אותה
יתאים בהדרגה לרמת החינוך שהוא מגיש. התאמת השכר לרמת הלימוד היא תופעה ידועה.
האם לא מתעורר חשד כבד אצל אדם נורמטיבי כאשר הוא מבחין בשלוש עובדות מוזרות:
2.1 רוב מוחלט של המחנכים הן נשים שאינן מביאות לביתן את המשכורת העיקרית.
והשאלה היא: מהי הסיבה שגברים העדיפו מקצועות אחרים מאשר הוראה?
2.2 חלק ניכר משנת הלימודים מבוססת על חופשות או היערכות לבחינות. הזמן המוקצה
ללימודים חדשים וערכים נרכשים - הולך וקטן.
והשאלה היא: מהו הצד המעשי בחופשת פסח של 3 שבועות ובחופשת קיץ של חודשיים
ויותר? מדוע לא שבוע ושבועיים בהתאמה? היינו מרוויחים חודשיים לימודים.
2.3 רמת הידע המדעי הנדרש ורמת המושגים הערכיים הנדרשים - הולכת ופוחתת בקרב
תלמידים בגילאים שונים, בבחינות בישראל ובבחינות ברמה בינלאומית.
המביך הוא שגם רמת הידע של המורות - איננה גבוהה.
והשאלה היא: מדוע אין שינוי בתכני הלימוד ובשיטת הלימוד כך שתוצאות המבחנים
ישתנו לטובה? הרי המטרה היא למקסם את רמת הידע המתפתח בכל שנה.
3. לאפשר לאזרח לקבל שירות רפואי בבתי חולים בזמן סביר ובמכשור הולם מבלי
להזדקק לתשלומים מתחת לשולחן ומבלי להצטייד בצעקות או במברג (הפיתרון האלים)
או בבריון מטיל אימה יחד עם חשד לתשלום "תחת השולחן" (הפיתרון החומרי) בבואך
לחדר מיון בבית החולים.
אמת המידה צריכה להיות האם ישנו צוות הולם (במספר וברמה) בחדרי מיון על מנת
להיענות לצורכי כל חולה תוך פרק זמן סביר ולא לאחר שעות? שאלה דומה נדרשת
במחלקות של בית החולים.
מניסיוני היום, המצב אינו תקין. ללא בני משפחה מסייעים חלק מהחולים היו מקבלים
שירות באיחור ניכר ובאי נוחות גבוהה.
4. להבין את מערכת המשפט הישראלית שמקבלת בפורומים בינלאומיים ציונים לשבח על רמתה
הגבוהה אבל כשאזרח פונה למערכת היא מושכת אותו במשך שנים עד שהוא שוכח על מה
התלונן. אחד האלתורים הישראלים לעומס בבתי המשפט הוא להגיע לפשרה כדי למנוע
סחבת והוצאות. האופן בו מוצגים הדברים לבעלי הדין הולך ומתרחק מבחירה חופשית
ומתקרב לסוג של סחיטה תוך איום בהתשה של משאבי זמן ממון ותוצאת הפסיקה.
התוצאה של האלתור: אנשים מודים על דברים שלא עשו, רק כדי "לגמור עם זה".
5. לאפשר לאזרח מוגבל, או חסר הכנסה, לקבל מהמדינה קצבה חודשית שתאפשר לו לאכול,
לחמם, לרכוש את המיטלטלין והתרופות שהוא נזקק להם ולשלם את חשבונותיו הבסיסיים.
איזו בקשה מוגזמת! למה שהמדינה תשלם? עדיף שיעשו זאת אנשים פרטיים ועמותות
בהתנדבות. המדינה תצפה בהם מהצד ותמחא כפיים. יופי!
בשל קוצר היריעה אני נאלץ להסתפק הפעם בדוגמאות הללו. למרות שיש לי עוד. טרם
דיברתי על המשרד לביטחון פנים (משטרת ישראל), או על המשרד העוסק בתשתיות לאומיות
(שאחראי היה להתכונן למחסור במים ולא התכונן, אך יש לו רעיון מהפכני כעת לא להשקות גינות. איך לא חשבנו על כך..), או אפילו על משרד הביטחון שמאפשר לחלק ניכר מעובדיו לצאת לגימלאות, בגיל שאחרים יכולים רק לחלום על כך, ולקבל במשך עשרות שנים גימלאות למרות שהם עובדים בעבודה נוספת. התוצאה: חלק ניכר מתקציב הביטחון הענק המנופח הולך לתשלומים קבועים שהולכים ומתרבים. ילד היה מבחין בכך. אך לא שרי הממשלה. מוזר!!
חוסר הסדר הבולט במדינת ישראל הוא הזדמנות נהדרת לכל איש ניהול לערוך שינויים. הבעיה היא שטרם נמצאו אנשים בעלי יכולת שיכריזו על השקת הריפורמות וגם יבצעו אותן.
תבינו, זוהי מדינה בהקמה. למרות שישים ואחת שנותיה, היא טרם הצליחה לפתח תרבות שלטונית יעילה. לשם כך נחוצים כנראה 71 שנה. אז עוד לא אבדה תקוותנו.
הכותב הוא מנהל בבנק מסחרי
