חרדה חברתית
.... "עמדתי לפני הדלת בכניסה לחדר הישיבות במשרד, רגע לפני הצגת המצגת העסקית שהכנתי בשבוע האחרון ושאותה הייתי אמורה להציג בפני קבוצת משקיעים ונאלמתי דום. הרגשתי שהידיים רועדות לי והלב דופק במהירות.כל גופי התכסה בזיעה קרה והתחושה הייתה שאני עומדת להתעלף או למות"..תמיד נמנעתי ממצבים כאלה בעבודה ובחיים אבל הפעם לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת להופיע בפני האנשים אך התקף החרדה גרם לי להתקפל ולברוח מהמשרד בטענה שאני לא מרגישה טוב"... כך פותחת את סיפורה מיכל הסובלת מחרדה חברתית.
חרדה הינה תגובה אוטומטית של הגוף, רגש לא רצוני, שעולה כשאנו חשים בסכנה. זהו רגש הכרחי להישרדות היות והפחד הינה הדרך של המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. בעל חיים העומד בפני איום יכול להגיב באחת משתי דרכים: להילחם או לברוח, fight or flight. לפיכך, הגוף צריך להיות מוכן לפעילות מאומצת: השרירים צריכים לקבל דם, הדופק צריך לעלות והנשימה צריכה להיות מואצת. על מנת שכל זה יתרחש ישנה הזרמה רבה של אדרנלין, שתפקידו להפעיל את כל מערכות הגוף לקראת פעולה מאומצת.
התחושות והפעילות הפיזיולוגית המתוארות הן נורמאליות לחלוטין. יחד עם זאת, הפרשנות הניתנת לתחושות הגופניות הללו היא על פי רוב קטסטרופאלית ( דבר איום ונורא, התקף לב, התמוטטות, חנק או התקף שיגעון ) ומתחילה להתפתח תחושה של אובדן שליטה. תחושה נוראית זו מעלה עוד יותר את רמת החרדה.
פוביה ספציפית היא פחד מוגדר מחפץ, חיה או מצב מסוים. הפחד הנחווה הוא כה חזק עד שהאדם הסובל מהפוביה יחוש רצון להימנע ממצבים בהם הוא עשוי להיתקל במה שמעורר את הפחד ואף יעשה מאמצים כדי להימנע ממצבים אלו. במידה ובכל זאת האדם הסובל מפוביה ספציפית נתקל בדבר שמפחיד אותו תתעורר אצלו חרדה משמעותית.
חרדה חברתית הינה פוביה ספציפית המתבטאת בחשש או פחד קיצוני ומוגזם מפני מצבים חברתיים שונים החל מהופעה בפני קהל, שיחה מול בעל סמכות, דיבור בטלפון, ראיונות עבודה,יציאה לפגישה רומנטית, ריקוד וכלה באכילה ליד אחרים, עבודה או כתיבה ליד אנשים אחרים או אפילו בקשה לתוספת סוכר מהמלצר. החרדה יכולה להופיע במצבים חברתיים בהם האדם נמצא בעיקר במרכז תשומת הלב, כשההימצאות במוקד העניין החברתי מגבירה את הסיכויים לכניסה לסיטואציות מביכות, ומעוררת את החשש שאנשים אחרים ישימו לב לפגמים שבהם, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם. אפילו המחשבה על האפשרות להימצאות במצבים חברתיים, עוד בבית, לפני היציאה, יכולה אף היא לעורר רמות חרדה גבוהות ובשל כך מוצאים עצמם הסובלים מחרדה חברתית במצב של בריחה והימנעות ממצבים כאלו.
גדילה בסביבה ביקורתית עלולה להוות את הבסיס להתפתחות מחשבות שליליות וביקורתיות שכאלה, כלפי עצמנו וכלפי הסביבה.
הסימפטומים הפיזיולוגיים
כוללים בין היתר נטייה להסמקה, הזעה מוגזמת, נשימות מואצות, דפיקות לב חזקות ובלבול חושים.
סימפטומים קוגניטיביים
סימפטומים אלו מאופיינים במהלך מחשבתי אוטומטי שגוי שבבסיסו עומדות מספר הנחות מרכזיות:אמונות על העצמי("אני לא מספיק טוב")ואמונות על הסביבה("האחרים ישפטו אותי לרעה").
המחשבות "שרצות בראש" נעות בקצב ובשטף מהיר מאוד, ללא יכולת להאט, להפסיק או לשנותן.
הרמות הגבוהות כל כך של החרדה אינן נובעות מהסיטואציה החברתית עצמה כי אם מהאופן שבו היא נתפסת בעיני האדם. אנשים הסובלים מחרדה חברתית מסוגלים להפנות את מרבית הקשב לעצמם עד שלפעמים הם טועים לחשוב שמה שהם חושבים על עצמם הוא גם מה שהסביבה חושבת עליהם. למשל, ..."היד שלי רועדת...בטוח שכולם ראו את זה והם בטח חושבים שאני פחדן"...
אנשים הסובלים מפוביה חברתית עסוקים מאוד במה האחרים חושבים עליהם ומחשבה זו אינה נותנת להם מנוחה. בניסיון למצוא תשובה לשאלה "מה חושבים עלי", יש התמקדות יתר ברמזים חיצוניים. תשומת הלב תוקדש לכל חיוך, הרמת גבה, פיהוק, הטיית ראש ותנועת יד של האדם איתו מתנהלת השיחה (Rapee R.M., & Heimberg R.G. 1997).
אנשים עם חרדה חברתית מאמינים שהם נמצאים בסכנה. הם מאמינים שהם עלולים להתנהג באופן מגושם, לא תואם או לא מקובל, ושלהתנהגות זו יהיו השלכות קטסטרופליות: אובדן מעמד, דחייה והשפלה על ידי אחרים. הפחד אינו רק שאחרים לא יעריכו אותם אלא גם שבסופו של דבר הם ירגישו חסרי ערך כלפי עצמם ושהשלכות אלו יהיו מתמשכות.
אחת הדרכים להתמודד עם החרדה הקשה היא לפתח שיטות התנהגות המחזירות מעט מהביטחון (safety behavior). למשל, אדם החושש שאם ידבר אנשים יחשבו שהוא טיפש עשוי לעשות את עצמו עסוק בדברים כדי שלא יפנו אליו בשיחה. אדם החושש שיזיע עשוי ללבוש גופיה נוספת, ולשמור על ידיו בקרבת גופו. איפור יתר יהווה גם דרך לנסות להסתיר הזעה או מבע פנים. התנהגויות אלה לרוב, משמרות ואפילו מחמירות את הבעיה, שכן ההתנהגות הופכת להיות נוקשה ולא תואמת לסיטואציה, דבר המושך יותר תשומת לב מה שמגביר בסופו של דבר את החרדה.כאשר החרדה הופכת להיות בלתי נסבלת מתחיל שלב ההימנעות שבו האדם נמנע מלהגיע לסיטואציות דומות. ההתלבטות אם להגיע לאירוע או להימנע ממנו עלולה לגרום לאינספור חזרות על הדברים שייעשה ויאמר. הכנות אינטנסיביות אלו מעלות עוד יותר את החרדה.
כיצד מטפלים בחרדה חברתית?
מעגל החרדה
על מנת להציע גישה טיפולית לחרדה יש להבין את אופן ההתנהלות של החרדה. שאיפתו של האדם הלוקה בהפרעת חרדה כלשהי היא להפחית את מידת המצוקה שבה הוא נמצא. הדרך הטובה ביותר תהייה הימנעות מפעולה אשר מעוררת את החרדה. כפי שכבר הוזכר במאמר זה, ההימנעות אמנם תפחית את החרדה באופן זמני אך תחזק את הפוביה ותשמר את הפרעת החרדה לאורך זמן. יתרה מזאת, גם במקרים שבהם אדם מודע לבעייתו ואף פונה לטיפול הוא נוטה לחפש את הטיפול הקצר ביותר אשר יאפשר לו "להיפטר" מהחרדה במהירות וללא "כאב" כשהדגש יהיה על טיפולים אשר אינם חושפים אותו לחרדה באופן ישיר.
הטיפול התנהגותי וקוגניטיבי נמצא בספרות המחקרית כטיפול היעיל ביותר להפרעות חרדה והוא המומלץ ע"י ארגון הבריאות העולמי( Butler C. et all., 2006) . הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי( CBT ) אינו שונה מטיפול בהפרעות חרדה אחרות, ומבוסס על המושג "חשיפה". ההתגברות על פחדים תדרוש מהאדם, בצורה הדרגתית ומבוקרת בטיפול, להסכים לפחד: כלומר, להיכנס למצבים מהם האדם מפחד ומרגיש חרדה (הליך זה נקרא חשיפה) ולהישאר במצב זה לזמן ממושך מבלי "לברוח". חשיפה זו תגרום לניתוק הקשר בין הגירוי המפחיד לבין התגובה הרגילה. (לדוגמה לצאת למסיבה ללא איפור יתר שנועד "להסתיר" את ההזעה). ברגע שאתה מתמודד עם המצב המפחיד ולא בורח ממנו אתה מגלה שהדבר שממנו פחדת וצפית שיתרחש, חד משמעית, אינו מתממש ובהדרגה רמת החרדה יורדת עד לפתרון מלא של הבעיה. החשיפה לחרדה תהייה על פי רוב, הדרגתית, לאחר שנקבע "סולם" של מצבים חברתיים אופייניים מהקל ביותר ועד לקשה ביותר. קביעת הסולם ותהליך החשיפה יהיה על פי תפיסת המטופל, בתיאום ובהסכמה מלאה עימו. בשום שלב בטיפול המטופל לא עושה דברים שהוא אינו רוצה לעשות. אחד העקרונות החשובים בטיפול בחשיפה הוא לתת למטופל את השליטה המלאה על מעשיו. תפקיד המטפל הוא לא לכפות על המטופל מצבים שהוא מפחד מהם, אלא לעזור לו להישאר בסיטואציות שלבד הוא היה מעדיף להימנע מהן.
הטיפול הקוגניטיבי
כפי שנאמר הסיטואציה החברתית עצמה אינה הגורם לחרדה, כי אם המחשבות והפרשנויות שהיא מעוררת (Clark, D. M., & Wells, A, 1995) . בחלק זה של הטיפול מתמקדים במחשבות העולות אצל המטופל במהלך אירועים חברתיים וביחד עם המטפל, המטופל לומד לזהות את המחשבות הללו ולבחון, באופן מסודר ושיטתי, עד כמה הן תואמות לסיטואציה האמיתית ועד כמה יש בהן עיוות של המציאות. חלק ניכר מהטיפול מוקדש למעקב ורישום של המחשבות האוטומטיות השגויות מתוך כוונה לפתח יכולת שליטה בהן. אימון מתמיד בכך מהווה את הבסיס לטיפול הקוגניטיבי.
שילוב של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי ביחד עם טיפול שתכליתו מציאת שורש הבעיה (הסכימה הבסיסית)יאפשר התקדמות מהירה יותר ויעילה בטיפול בחרדה.
אחוזי הצלחה בטיפול
טיפול התנהגותי קוגניטיבי בהפרעות חרדה נמצא כטיפול היעיל ביותר בספרות המחקרית (Butler C. et all., 2006).בחרדה חברתית ,כמו בכל הפרעות החרדה, ניתן לצפות לאחוזי הצלחה גבוהים ביותר אם המטופל יתמיד בטיפול, ילמד לזהות תהליכי חשיבה שגויים ומחשבות להימנעות מסיטואציות חברתיות ויבצע חשיפות באופן עצמאי כדרך לטיפול עצמי.
משך הטיפול
באופן כללי חרדה והימנעות ברמה גבוהה נוטים להאריך את משך הטיפול. יחד עם זאת טיפול התנהגותי קוגניטיבי הינו טיפול ממוקד וקצר מועד ועל כן טיפול שכזה יכול להיות טיפול בן 10 מפגשים ויותר.
Butler C. et all., (2006). Clinical Psychology Review, January, 17-31, volume 26.
Clark, D. M., & Wells, A. (1995). A cognitive model of social phobia. In R.G. Heimberg, M. R. Liebowitz, D. A. Hope, & F. R. Schneier (Eds.), Social phobia: Diagnosis, assessment, and treatment (pp. 69-93). .New York: Guilford Press.
Rapee R.M., & Heimberg R.G. (1997). A cognitive-behavioral model of anxiety in social phobia. Behavior Research and Therapy, 35, 741-756.
.... "עמדתי לפני הדלת בכניסה לחדר הישיבות במשרד, רגע לפני הצגת המצגת העסקית שהכנתי בשבוע האחרון ושאותה הייתי אמורה להציג בפני קבוצת משקיעים ונאלמתי דום. הרגשתי שהידיים רועדות לי והלב דופק במהירות.כל גופי התכסה בזיעה קרה והתחושה הייתה שאני עומדת להתעלף או למות"..תמיד נמנעתי ממצבים כאלה בעבודה ובחיים אבל הפעם לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת להופיע בפני האנשים אך התקף החרדה גרם לי להתקפל ולברוח מהמשרד בטענה שאני לא מרגישה טוב"... כך פותחת את סיפורה מיכל הסובלת מחרדה חברתית.
חרדה הינה תגובה אוטומטית של הגוף, רגש לא רצוני, שעולה כשאנו חשים בסכנה. זהו רגש הכרחי להישרדות היות והפחד הינה הדרך של המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. בעל חיים העומד בפני איום יכול להגיב באחת משתי דרכים: להילחם או לברוח, fight or flight. לפיכך, הגוף צריך להיות מוכן לפעילות מאומצת: השרירים צריכים לקבל דם, הדופק צריך לעלות והנשימה צריכה להיות מואצת. על מנת שכל זה יתרחש ישנה הזרמה רבה של אדרנלין, שתפקידו להפעיל את כל מערכות הגוף לקראת פעולה מאומצת.
התחושות והפעילות הפיזיולוגית המתוארות הן נורמאליות לחלוטין. יחד עם זאת, הפרשנות הניתנת לתחושות הגופניות הללו היא על פי רוב קטסטרופאלית ( דבר איום ונורא, התקף לב, התמוטטות, חנק או התקף שיגעון ) ומתחילה להתפתח תחושה של אובדן שליטה. תחושה נוראית זו מעלה עוד יותר את רמת החרדה.
פוביה ספציפית היא פחד מוגדר מחפץ, חיה או מצב מסוים. הפחד הנחווה הוא כה חזק עד שהאדם הסובל מהפוביה יחוש רצון להימנע ממצבים בהם הוא עשוי להיתקל במה שמעורר את הפחד ואף יעשה מאמצים כדי להימנע ממצבים אלו. במידה ובכל זאת האדם הסובל מפוביה ספציפית נתקל בדבר שמפחיד אותו תתעורר אצלו חרדה משמעותית.
חרדה חברתית הינה פוביה ספציפית המתבטאת בחשש או פחד קיצוני ומוגזם מפני מצבים חברתיים שונים החל מהופעה בפני קהל, שיחה מול בעל סמכות, דיבור בטלפון, ראיונות עבודה,יציאה לפגישה רומנטית, ריקוד וכלה באכילה ליד אחרים, עבודה או כתיבה ליד אנשים אחרים או אפילו בקשה לתוספת סוכר מהמלצר. החרדה יכולה להופיע במצבים חברתיים בהם האדם נמצא בעיקר במרכז תשומת הלב, כשההימצאות במוקד העניין החברתי מגבירה את הסיכויים לכניסה לסיטואציות מביכות, ומעוררת את החשש שאנשים אחרים ישימו לב לפגמים שבהם, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם. אפילו המחשבה על האפשרות להימצאות במצבים חברתיים, עוד בבית, לפני היציאה, יכולה אף היא לעורר רמות חרדה גבוהות ובשל כך מוצאים עצמם הסובלים מחרדה חברתית במצב של בריחה והימנעות ממצבים כאלו.
גדילה בסביבה ביקורתית עלולה להוות את הבסיס להתפתחות מחשבות שליליות וביקורתיות שכאלה, כלפי עצמנו וכלפי הסביבה.
הסימפטומים הפיזיולוגיים
כוללים בין היתר נטייה להסמקה, הזעה מוגזמת, נשימות מואצות, דפיקות לב חזקות ובלבול חושים.
סימפטומים קוגניטיביים
סימפטומים אלו מאופיינים במהלך מחשבתי אוטומטי שגוי שבבסיסו עומדות מספר הנחות מרכזיות:אמונות על העצמי("אני לא מספיק טוב")ואמונות על הסביבה("האחרים ישפטו אותי לרעה").
המחשבות "שרצות בראש" נעות בקצב ובשטף מהיר מאוד, ללא יכולת להאט, להפסיק או לשנותן.
הרמות הגבוהות כל כך של החרדה אינן נובעות מהסיטואציה החברתית עצמה כי אם מהאופן שבו היא נתפסת בעיני האדם. אנשים הסובלים מחרדה חברתית מסוגלים להפנות את מרבית הקשב לעצמם עד שלפעמים הם טועים לחשוב שמה שהם חושבים על עצמם הוא גם מה שהסביבה חושבת עליהם. למשל, ..."היד שלי רועדת...בטוח שכולם ראו את זה והם בטח חושבים שאני פחדן"...
אנשים הסובלים מפוביה חברתית עסוקים מאוד במה האחרים חושבים עליהם ומחשבה זו אינה נותנת להם מנוחה. בניסיון למצוא תשובה לשאלה "מה חושבים עלי", יש התמקדות יתר ברמזים חיצוניים. תשומת הלב תוקדש לכל חיוך, הרמת גבה, פיהוק, הטיית ראש ותנועת יד של האדם איתו מתנהלת השיחה (Rapee R.M., & Heimberg R.G. 1997).
אנשים עם חרדה חברתית מאמינים שהם נמצאים בסכנה. הם מאמינים שהם עלולים להתנהג באופן מגושם, לא תואם או לא מקובל, ושלהתנהגות זו יהיו השלכות קטסטרופליות: אובדן מעמד, דחייה והשפלה על ידי אחרים. הפחד אינו רק שאחרים לא יעריכו אותם אלא גם שבסופו של דבר הם ירגישו חסרי ערך כלפי עצמם ושהשלכות אלו יהיו מתמשכות.
אחת הדרכים להתמודד עם החרדה הקשה היא לפתח שיטות התנהגות המחזירות מעט מהביטחון (safety behavior). למשל, אדם החושש שאם ידבר אנשים יחשבו שהוא טיפש עשוי לעשות את עצמו עסוק בדברים כדי שלא יפנו אליו בשיחה. אדם החושש שיזיע עשוי ללבוש גופיה נוספת, ולשמור על ידיו בקרבת גופו. איפור יתר יהווה גם דרך לנסות להסתיר הזעה או מבע פנים. התנהגויות אלה לרוב, משמרות ואפילו מחמירות את הבעיה, שכן ההתנהגות הופכת להיות נוקשה ולא תואמת לסיטואציה, דבר המושך יותר תשומת לב מה שמגביר בסופו של דבר את החרדה.כאשר החרדה הופכת להיות בלתי נסבלת מתחיל שלב ההימנעות שבו האדם נמנע מלהגיע לסיטואציות דומות. ההתלבטות אם להגיע לאירוע או להימנע ממנו עלולה לגרום לאינספור חזרות על הדברים שייעשה ויאמר. הכנות אינטנסיביות אלו מעלות עוד יותר את החרדה.
כיצד מטפלים בחרדה חברתית?
מעגל החרדה
על מנת להציע גישה טיפולית לחרדה יש להבין את אופן ההתנהלות של החרדה. שאיפתו של האדם הלוקה בהפרעת חרדה כלשהי היא להפחית את מידת המצוקה שבה הוא נמצא. הדרך הטובה ביותר תהייה הימנעות מפעולה אשר מעוררת את החרדה. כפי שכבר הוזכר במאמר זה, ההימנעות אמנם תפחית את החרדה באופן זמני אך תחזק את הפוביה ותשמר את הפרעת החרדה לאורך זמן. יתרה מזאת, גם במקרים שבהם אדם מודע לבעייתו ואף פונה לטיפול הוא נוטה לחפש את הטיפול הקצר ביותר אשר יאפשר לו "להיפטר" מהחרדה במהירות וללא "כאב" כשהדגש יהיה על טיפולים אשר אינם חושפים אותו לחרדה באופן ישיר.
הטיפול התנהגותי וקוגניטיבי נמצא בספרות המחקרית כטיפול היעיל ביותר להפרעות חרדה והוא המומלץ ע"י ארגון הבריאות העולמי( Butler C. et all., 2006) . הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי( CBT ) אינו שונה מטיפול בהפרעות חרדה אחרות, ומבוסס על המושג "חשיפה". ההתגברות על פחדים תדרוש מהאדם, בצורה הדרגתית ומבוקרת בטיפול, להסכים לפחד: כלומר, להיכנס למצבים מהם האדם מפחד ומרגיש חרדה (הליך זה נקרא חשיפה) ולהישאר במצב זה לזמן ממושך מבלי "לברוח". חשיפה זו תגרום לניתוק הקשר בין הגירוי המפחיד לבין התגובה הרגילה. (לדוגמה לצאת למסיבה ללא איפור יתר שנועד "להסתיר" את ההזעה). ברגע שאתה מתמודד עם המצב המפחיד ולא בורח ממנו אתה מגלה שהדבר שממנו פחדת וצפית שיתרחש, חד משמעית, אינו מתממש ובהדרגה רמת החרדה יורדת עד לפתרון מלא של הבעיה. החשיפה לחרדה תהייה על פי רוב, הדרגתית, לאחר שנקבע "סולם" של מצבים חברתיים אופייניים מהקל ביותר ועד לקשה ביותר. קביעת הסולם ותהליך החשיפה יהיה על פי תפיסת המטופל, בתיאום ובהסכמה מלאה עימו. בשום שלב בטיפול המטופל לא עושה דברים שהוא אינו רוצה לעשות. אחד העקרונות החשובים בטיפול בחשיפה הוא לתת למטופל את השליטה המלאה על מעשיו. תפקיד המטפל הוא לא לכפות על המטופל מצבים שהוא מפחד מהם, אלא לעזור לו להישאר בסיטואציות שלבד הוא היה מעדיף להימנע מהן.
הטיפול הקוגניטיבי
כפי שנאמר הסיטואציה החברתית עצמה אינה הגורם לחרדה, כי אם המחשבות והפרשנויות שהיא מעוררת (Clark, D. M., & Wells, A, 1995) . בחלק זה של הטיפול מתמקדים במחשבות העולות אצל המטופל במהלך אירועים חברתיים וביחד עם המטפל, המטופל לומד לזהות את המחשבות הללו ולבחון, באופן מסודר ושיטתי, עד כמה הן תואמות לסיטואציה האמיתית ועד כמה יש בהן עיוות של המציאות. חלק ניכר מהטיפול מוקדש למעקב ורישום של המחשבות האוטומטיות השגויות מתוך כוונה לפתח יכולת שליטה בהן. אימון מתמיד בכך מהווה את הבסיס לטיפול הקוגניטיבי.
שילוב של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי ביחד עם טיפול שתכליתו מציאת שורש הבעיה (הסכימה הבסיסית)יאפשר התקדמות מהירה יותר ויעילה בטיפול בחרדה.
אחוזי הצלחה בטיפול
טיפול התנהגותי קוגניטיבי בהפרעות חרדה נמצא כטיפול היעיל ביותר בספרות המחקרית (Butler C. et all., 2006).בחרדה חברתית ,כמו בכל הפרעות החרדה, ניתן לצפות לאחוזי הצלחה גבוהים ביותר אם המטופל יתמיד בטיפול, ילמד לזהות תהליכי חשיבה שגויים ומחשבות להימנעות מסיטואציות חברתיות ויבצע חשיפות באופן עצמאי כדרך לטיפול עצמי.
משך הטיפול
באופן כללי חרדה והימנעות ברמה גבוהה נוטים להאריך את משך הטיפול. יחד עם זאת טיפול התנהגותי קוגניטיבי הינו טיפול ממוקד וקצר מועד ועל כן טיפול שכזה יכול להיות טיפול בן 10 מפגשים ויותר.
Butler C. et all., (2006). Clinical Psychology Review, January, 17-31, volume 26.
Clark, D. M., & Wells, A. (1995). A cognitive model of social phobia. In R.G. Heimberg, M. R. Liebowitz, D. A. Hope, & F. R. Schneier (Eds.), Social phobia: Diagnosis, assessment, and treatment (pp. 69-93). .New York: Guilford Press.
Rapee R.M., & Heimberg R.G. (1997). A cognitive-behavioral model of anxiety in social phobia. Behavior Research and Therapy, 35, 741-756.
